ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן חתמו על ברית הגנה קולקטיבית. הסעודים מכוונים נגד איראן, אך אנקרה פועלת לצרף את מצרים ולהסיט את הכוונת לעבר ישראל. ההכרעה תיפול, יש לקוות, בקלפי בישראל.

*  *  *

בסוף השבוע האחרון הודיעו שלוש מעצמות מוסלמיות על ברית הגנה: ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן. השאלה היא נגד מי – ולמה עכשיו.

העיתונות הערבית מיהרה לכנות את אמנת מכה להגנה משותפת, שנחתמה ביום שישי בעיר הקדושה, "נאט"ו הסוני". ואכן, השאלה המתבקשת היא מדוע אף מדינה ערבית לא הצטרפה לערב הסעודית – ומכאן השאלה מיהו האויב. אם הברית היא "סונית", האויב הוא השיעה. את זה הבינה איראן מייד, והגיבה בשלילה.

שלוש מעצמות מוסלמיות הודיעו על ברית הגנה: ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן. השאלה היא נגד מי – ולמה עכשיו. העיתונות הערבית מיהרה לכנות את אמנת מכה להגנה משותפת שנחתמה בעיר הקדושה: "נאט"ו הסוני"

שר החוץ הטורקי, הקאן פידאן, מיהר לפעול לצירופה של מצרים לברית. מדברי הפרשנים הטורקים עולה כי הם רואים דווקא בישראל אויב, ולא באיראן – ומכאן יש להבין את מאמציו של פידאן לשים את ישראל על הכוונת. כאשר מביטים במפת שלוש השותפות לברית החדשה, איראן היא שנמצאת על הכוונת; צירופה של מצרים יסיט את הכוונת לעבר ישראל. 

למה עכשיו?

ערב הסעודית לא מיהרה לצרף את טורקיה לברית הוותיקה שלה עם פקיסטן. כעת קרה משהו שחייב אותה להתגבר על היסוסיה, ואותו משהו הוא סיומה המסתמן של המלחמה עם איראן – באופן שמעמיד בסימן שאלה את המשך נוכחותה של ארצות הברית במזרח התיכון.

הסעודים מקפידים לומר שהברית איננה מכוונת נגד איש, אבל כולם יודעים שהיא נועדה לשים את איראן על הכוונת. תגובתה השלילית של איראן מעידה כי כך מבינים את הברית גם בטהרן.

האם ההסכם אכן מעניק לערב הסעודית מענה לסכנות הנשקפות לה? כלל לא. אף אחד אינו משלה את עצמו שטורקיה תיכנס למלחמה עם איראן בגלל ערב הסעודית, וגם מחויבותה לנאט"ו כובלת את ידיה.

האם ההסכם עם טורקיה אכן מעניק לערב הסעודית מענה לסכנות הנשקפות לה? ממש לא. אף אחד אינו משלה את עצמו שטורקיה תיכנס למלחמה עם איראן בגלל ערב הסעודית, וגם מחויבותה לנאט"ו כובלת את ידיה

ההסכם אף נזהר מלגרוע ממחויבויותיהן הקיימות של השותפות. איך אנו יודעים זאת? יש לטורקיה ברית נפרדת עם קטאר – במסגרתה עומדים לרשותה כשלושת אלפים חיילים טורקים – אך היא לא באה לעזרת קטאר כאשר זו הותקפה בידי איראן, גם לא כאשר נפגעו מתקני האנרגיה שלה. ממש בימים אלה ערב הסעודית מותקפת מתימן ועל ידי המיליציות השיעיות בעיראק, ולא ראינו שום תזוזה טורקית לעזור לה.

מצרים: ההימור של אנקרה

העובדה שערב הסעודית איננה מצטרפת למאמציה של טורקיה לגייס את מצרים מלמדת שאולי ערב הסעודית היא שהתעקשה להגדיר את הברית כ"סונית" ולא כ"ערבית", בעוד שטורקיה ביקשה להגדיל את הנפח הערבי במסגרת הברית. נשאלת השאלה מדוע.

אין להוציא מכלל אפשרות שערב הסעודית איננה רוצה להתחרות בהסכמי אברהם, וכי היא שומרת את האופציה הזאת בצד – לשעת כושר שתבוא, כפי שכולם מקווים, אחרי הבחירות בישראל.

כרגע יש בין ערב הסעודית לאמירויות מחלוקות עמוקות, שבאות לידי ביטוי לא רק בחצי האי אלא כמעט בכל רחבי המזרח התיכון. כאשר התרחבות הסכמי אברהם תהיה אקטואלית שוב, ערב הסעודית שומרת לעצמה את האופציה לאחד את חצי האי – על פני צירוף טורקיה לתוכו.

אין להוציא מכלל אפשרות שערב הסעודית איננה רוצה להתחרות בהסכמי אברהם, וכי היא שומרת את האופציה הזאת בצד – לשעת כושר שתבוא, כפי שכולם מקווים, אחרי הבחירות בישראל

עד לרגע זה מצרים לא הגיבה על הברית המשולשת, ולא ברור עד כמה תיענה ללחצים הטורקיים. הסיכויים אינם גבוהים: אף שמצרים, קטאר וטורקיה יושבות יחד במועצת השלום של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, חיזוק מעמדה של טורקיה בעזה – כולל הדרישה הטורקית לקבל שם נמל – פוגע בבסיסה של ברית לא כתובה אחרת של מצרים: ברית האנרגיה של מזרח הים התיכון. ברית זו כוללת את מצרים, האמירויות, ישראל, קפריסין ויוון, ובמידה מסוימת גם את איטליה.

יצירת ברית שתעטוף את ישראל במקום את איראן – אינה ניצבת בראש סדר העדיפויות האסטרטגי של מצרים, ולפיכך קשה להניח שהיא תיעתר להפצרותיו של פידאן.

כל מסעות המרמרה למיניהם של הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן נועדו לתפוס אחיזה בעזה, כבסיס לשליטה טורקית באגן הים התיכון. מצרים חסמה "מצעדים" יבשתיים של האחים המוסלמים לעזה, ובלוב היא נמצאת, יחד עם האמירויות, בלחימה פעילה נגד האחים המוסלמים ומיליציות טורקמניות. חוץ מזה, ככלל, מצרים – שהיא "אום א-דוניא", כלומר אם העולם – איננה מצטרפת ליוזמות של אחרים, אלא תמיד דורשת מאחרים להצטרף ליוזמותיה.

יש להניח שטורקיה תנסה לגייס לברית גם את סוריה של אחמד א-שרע, כדי לחדד עוד יותר את התפיסה של ישראל כאויבת הברית ולא את איראן. אבל מי שעוקב אחרי מדיניותה של ערב הסעודית בסוריה חייב להגיע למסקנה ההפוכה: מעורבותה שם נועדה לבלום את טורקיה, לא את ישראל.

יש להניח שטורקיה תנסה לגייס לברית גם את סוריה של א-שרע, לשם חידוד תפיסת ישראל כאויבת הברית במקום איראן. אך העוקב אחרי המדיניות הסעודית בסוריה יסיק שמעורבותה שם נועדה לבלום את טורקיה, לא את ישראל

השורה התחתונה עוברת בקלפי

ערב הסעודית רוצה לחדד את הברית נגד איראן, אך היא נזהרת מלומר זאת. טורקיה איננה רוצה להתעמת עם איראן, ומנסה לבנות את הברית נגד ישראל.

מכאן ההעדפה הסעודית האמיתית: להישאר ממוקדים במטרה. ברית אמיתית נגד איראן ונגד תימן – כשהכדור נשאר בישראל. אבל לא בממשלה הזאת.

האם ערב הסעודית תצליח בכך? אם בישראל תתחלף הממשלה. אבל אם חלילה תצליח האופוזיציה לעשות את הבלתי ייאמן ולהיכשל במערכה הגורלית מול ממשלת הבלהות, הברית המשולשת עלולה בהחלט לפנות נגד ישראל – משום שהסכנה מישראל, לפחות תדמיתית, תשתווה בעיני דעת הקהל הערבית לסכנה האיראנית.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר יחדד את "הסכנה לאל-אקצא", מה שיאפשר לטורקיה קמפיין של ג'יהאד על ירושלים. הטרור היהודי בשטחי הגדה המערבית יחזק בעולם הערבי את הסימפטיה לגורלם של הפלסטינים. הסימפטיה הזו תתעצם לנוכח דברי הרהב על האימפריה הישראלית, אחרי הרגיעה שחלה עם סיום מלחמת עזה.

ולבסוף, מימוש חוקי הדיקטטורה יחדש בהיקף מוגבר את תנועת המחאה, מה שיעורר רושם אזורי שישראל מתפוררת מבפנים.

האם ערב הסעודית תצליח בברית נגד איראן? אם בישראל תתחלף הממשלה. אם לא – הברית המשולשת עלולה בהחלט לפנות נגד ישראל, כי הסכנה מישראל, לפחות תדמיתית, תשתווה בציבור הערבי לסכנה האיראנית

לפיכך, מערכת הבחירות אינה עוסקת בדמוקרטיה, אלא על עצם הישרדותה של ישראל. אם הבוחר יכריע בעד הממשלה הנוכחית, ישראל תיצור תקדים שבו מדינה מחסלת את עצמה בבחירות דמוקרטיות.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.