שרים בממשלה, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הודפים את הטענות על פגיעה בדמוקרטיה כאשר הם מייחסים את הביקורת לאופוזיציה ולארגוני המחאה – כלומר, צובעים את הביקורת כ"פוליטית". הם אף טוענים שה"רפורמה המשפטית" (ההפיכה המשטרית) שהובילו הפכה את ישראל ל"דמוקרטית יותר".

אבל במציאות, בית המשפט הגבוה לצדק, בהרכבים מורחבים, קבע פעמיים בתוך שנתיים כי מהלכי הממשלה פוגעים במאפיינים הדמוקרטיים הגרעיניים של המדינה. בהרכבים הללו השתתפו גם שופטים שמרנים, וחלקם פסלו גם הם את החלטות הממשלה והחוקים שיזמה.

בפרשת הניסיון לביטול עילת הסבירות פסלו שמונה מתוך 15 שופטים את התיקון שביצעה הכנסת לחוק יסוד, לאחר ש-12 שופטים, ששלושה מהם נחשבים שמרנים, קבעו עקרונית כי לביהמ"ש יש סמכות לבטל חוקי יסוד. בפרשת הדחת היועצת המשפטית לממשלה ביטל הרכב של שבעה שופטים, שרובו שמרני, את ההחלטה פה אחד.

למה הכוונה "הרכב שופטים שמרני"?

הכינוי "שופט שמרן" אינו קטגוריה משפטית רשמית. מדובר בסיווג פרשני, שנבנה משילוב של הרקע האישי של השופטים, עמדותיהם בפסקי דין ומי שתמך במינוי שלהם.

מי שיצרה את הבסיס ההיסטורי לסיווג שופטים כ"שמרנים" הייתה שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, שייצגה בעבר את ממשלת נתניהו הקודמת בוועדה למינוי שופטים, והצהירה על מהלך מכוון למנות לעליון "שופטים שמרנים".

שרת המשפטים איילת שקד ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בישיבה של הוועדה לבחירת שופטים, 9 באוגוסט 2015 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ב-2017, לאחר מינוי השופטים דוד מינץ, יעל וילנר ויוסף אלרון אמרה שקד: "במשך שנים נבחרו שופטים שנוטים לקו הליברלי ולא היו זעקות שבר. אז הפעם הבאנו לידי ביטוי את האג'נדה שלשמה נבחרנו. כן, יותר שמרנות ויותר לאומיות".

לאחר מינוי אלכס שטיין ועופר גרוסקופף ב-2018 הוסיפה שקד: "לפני שנה התחלתי במהלך לשינוי פני העליון במינוי ארבעה שופטים. היום המהלך מסתיים". 

שר המשפטים לשעבר בממשלת בנט, גדעון סער, יזם מינוי שני שופטים נוספים המוגדרים על ידי פרשנים משפטיים בתקשורת כ"שמרנים": גילה כנפי-שטייניץ ויחיאל כשר

עם זאת, גרוסקופף, שמונה כחלק מ"המהלך השמרני" של שקד, מסווג כיום בידי פרשנים בתקשורת כשופט "ליברלי".

הוועדה לבחירת שופטים שבחרה ביוסף אלרון לשופט בית המשפט העליון בישיבתה מיום 22 בפברואר 2017. בראש השולחן השרים משה כחלון ואיילת שקד ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כך או כך, גם שופטים הנחשבים "שמרנים" הביעו ביקורת על "רפורמת" – ההפיכה המשטרית של הממשלה הנוכחית ופסלו חלקים ממנה. השופט שטיין, שנחשב לשמרן בולט, כתב אחת מחוות הדעת החריפות ביותר נגד ביטול עילת הסבירות.

האם ביקורת שופטים על הרפורמה נובעת מאקטיביזם?

הטענה הרווחת בקרב תומכי ההפיכה המשטרית היא ש"הביקורת השיפוטית היא ביטוי לאקטיביזם שמאלני" ולא הכרעה משפטית מנומקת. אבל הטענה הזאת נתקלת בקושי עובדתי. 

פסק הדין ההיסטורי בנושא עילת הסבירות התחלק לשני שלבים: תחילה נקבע כי בידי בית המשפט הסמכות לבקר חוק יסוד ואף לפסול אותו. בהמשך נקבע כי מחיקת עילת הסבירות פוגעת בעוצמה חסרת תקדים בליבה הדמוקרטית של המדינה, בעיקר בעקרונות שלטון החוק והפרדת הרשויות. בכל אחד משני השלבים הכריע רוב שונה מקרב השופטים. 

נשיאת בית המשפט העליון בדימוס אסתר חיות עמדה על משמעות הפגיעה. לפי עמדתה בפסק הדין, פגיעה בהפרדת הרשויות ובשלטון החוק היא פגיעה בלב ליבם של עקרונות היסוד של המדינה.

שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הבעיה בטענה ש"בית המשפט העליון מגלה אקטיביזם שיפוטי", כביכול, היא זהותם של השופטים שהשתתפו בהרכב שפסל את החוק לביטול עילת הסבירות.

בשלב הראשון – שאלת הסמכות לביקורת שיפוטית על חוקי יסוד – הצטרפו 12 מ-15 שופטי העליון לקביעה שסמכות כזו קיימת. בין השופטים שאישרו את קיום הסמכות היו שלושה הנחשבים "שמרנים": יעל וילנר, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ. מנגד, שלושה בלבד מתוך ה-15 – המשנה לנשיא סולברג, מינץ וכשר – דחו את סמכות ביהמ"ש לפסול חוקי יסוד.

כלומר, בתוך המחנה השמרני לא הייתה אחידות: שלושה מתוכו בחרו בנתיב של פרשנות מקיימת. 

הכרעה של רוב מוחץ בשאלת סמכות בג"ץ, הכוללת שופטים שמונו מתוך מטרה מוצהרת להטות את העליון לכיוון "שמרני", אינה מתיישבת עם הטענה שההכרעה נעשתה מתוך "אקטיביזם", כביכול. 

בשלב השני, שאלת הביטול בפועל, נחלקו שמונה שופטים מול שבעה. שמונת שופטי הרוב שפסלו את התיקון הם: נשיא ביהמ"ש יצחק עמית והשופטים חיות, גרוסקופף, עוזי פוגלמן, דפנה ברק-ארז, ענת ברון, חאלד כבוב ורות רונן. השבעה שהתנגדו לביטול הם: המשנה לנשיא נועם סולברג, אלרון, מינץ, כשר, וילנר, כנפי-שטייניץ ושטיין.

שופט בית המשפט העליון עופר גורסקופף בדיון בעתירות נגד שר המשפטים יריב לוין, 20 במאי 2026 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

ההכרעות בשתי הפרשות שנדונות כאן מדגימות זאת: שופטים שממשלת ימין קודמת בראשות נתניהו קידמה ותמכה במינויים הצביעו נגדה.

אלו שופטים הצביעו נגד הדחת היועמ"שית?

בדצמבר 2025, הרכב של שבעה שופטים ביטל את הדחת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, פה אחד.

ההרכב שדן בעתירות נגד הליך ההדחה לא היה הרכב "ליברלי". שבעת השופטים שדנו בו היו: הנשיא עמית, המשנה סולברג והשופטים מינץ, גרוסקופף, שטיין, גילה כנפי-שטייניץ וכבוב.

מתוך שבעה אלה, ארבעה מסווגים בעקביות כשמרנים: שטיין, כנפי-שטייניץ, סולברג ומינץ. שני האחרונים גרים בהתנחלויות ביהודה ושומרון, מגדירים את עצמם כדתיים-לאומיים, ומזוהים עם הגישה המצמצמת לביקורת שיפוטית. כלל שבעת השופטים, לרבות ארבעת ה"שמרנים", קבעו פה אחד שההדחה בטלה.

תוצאת פסק הדין הייתה מוחלטת. שופטי בג"ץ קבעו פה אחד כי החלטת הממשלה על הדחת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה תבוטל, שכן "הממשלה לא הייתה רשאית להחליט על פיטוריה".

שופטת בית המשפט העליון יעל וילנר (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בית המשפט הדגיש עיקרון בסיסי – כפיפות הרשות המבצעת לחוק – וציין כי "שלטון החוק חל על כל אדם, ובכלל זה על רשויות המדינה ואורגניה".

כשהדחה של שומרת הסף המשפטית הראשית מבוטלת פה אחד בידי הרכב שרובו שמרני, קשה לטעון שהמחלוקת היא "בין ימין למרכז-שמאל" או "בין אקטיביסטים שיפוטיים לשמרנים". המחלוקת היא בין הממשלה לבין החוק.

בניסיונה להדיח את בהרב-מיארה, הממשלה שינתה את הליך ההדחה של יועמ"שים. שרי הממשלה ניסו למסגר את השינוי כ"תיקון טכני קטן ומוגבל בהליך ההדחה במנגנון הפסקת הכהונה".

בית המשפט דחה את המסגור הזה במפורש. השופטים קבעו כי מדובר בשינוי מבני מהותי, שנועד לבטל רכיב יסודי במנגנון הפסקת הכהונה שעליו המליצה ועדת שמגר.

ההסדר שהממשלה ביטלה לא היה חדש. החלטת הממשלה ביטלה הסדר שהיה קיים במשך למעלה משני עשורים, אשר עוגן בהחלטת הממשלה 2274, שהתבססה על מסקנות ועדת שמגר הציבורית והמקצועית משנת 1998.

המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדיון בבג"ץ בעתירות נגד מינוי עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה, 18 ביוני 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עומק ההכרעה נגע ליחסי הגומלין בין הממשלה ליועצת. מעורבות ועדת האיתור נועדה לקבוע מגבלות פורמליות על סמכות הממשלה בענייני מינוי היועץ המשפטי לממשלה והפסקת כהונתו, ובכך להבטיח את עצמאותו ואי-תלותו.

על פי פסק הדין "החלטת הממשלה ערערה את יחסי הגומלין בין הממשלה ליועצת המשפטית", ו"אי אפשר להקל ראש בחשיבותה ובתוצאותיה". הפער בין ההצגה כ"תיקון מוגבל" לבין הקביעה השיפוטית "שינוי מבני מהותי" הוא לב פסק הדין.

מעבר לתוכן, בית המשפט התייחס גם לאופן שבו התקבלה ההחלטה. הליך הפיטורים הושלם במהירות חריגה.

הממשלה קידמה את סיום כהונתה של היועצת בלי הליך מטה מסודר. השופטים המליצו פה אחד לממשלה לחזור למתווה המקורי שנקבע להעברת יועץ משפטי לממשלה מכהונתו.

Israeli attorney general Gali Baharav Miara attends a House committee meeting at the Knesset, the Israeli Parliament in Jerusalem on, June 9, 2026. Photo by Yonatan Sindel/Flash90 *** Local Caption ***<br />כנסת<br />ועדת<br />הכנסת<br />דיון<br />גלי בהרב מיארה

במוקד העתירות עמדו החלטה 3125 מיוני 2025, שתיקנה את מנגנון הפסקת כהונת היועץ המשפטי לממשלה, והחלטה 3306 מאוגוסט 2025, שקבעה את הפסקת כהונתה המיידית של בהרב-מיארה.

הליך שמסיים כהונה של שש שנים ומבטל מנגנון בן למעלה משני עשורים, בתוך שני ימי עבודה ובלי עבודת מטה מסודרת, הוא בדיוק סוג ההליך שבית המשפט מצא בו פגם מהותי.

השופטים בחרו למקד את פסק הדין דווקא בהחלטה מיוני שתיקנה את הכללים, ולא בהחלטת הפיטורים עצמה. מבחינתם, ביטול פיטוריה של היועצת הוא תוצאה מתחייבת של ביטול שינוי הכללים.

הצירוף של שתי ההכרעות מספק מדד אובייקטיבי לשאלה מי קבע פגיעה בדמוקרטיה, ובאיזו עוצמה.

שאלות שעולות מן הפסיקה

האם רק שופטים "ליברלים" קבעו שהקואליציה פגעה בדמוקרטיה?

לא. בעניין עילת הסבירות הצטרפו לקביעה העקרונית גם שופטים שמרנים; בפרשת הדחת היועמ"שית ההרכב המורחב, שרובו שמרני, ביטל את ההחלטה פה אחד.

מה בדיוק קבע בית המשפט בעניין עילת הסבירות?

רוב של 12 מתוך 15 שופטים קבע כי לבית המשפט סמכות לפסול חוק יסוד, ורוב של שמונה שופטים קבע כי ביטול עילת הסבירות פוגע פגיעה חמורה וחסרת תקדים במאפיינים הגרעיניים של המדינה, בעיקר בשלטון החוק ובהפרדת הרשויות.

מדוע בג"ץ דחה את הטענה ששינוי הליך הדחת יועמ"ש היה "תיקון מוגבל"?

השופטים קבעו כי התיקון להליך ההדחה הוא שינוי מבני מהותי – ביטול רכיב יסודי במנגנון בן למעלה משני עשורים שעוגן במסקנות ועדת שמגר – ולא תיקון טכני.

מה משמעות הכרעת בג"ץ בניסיון הדחת בהרב-מיארה?

ההכרעה פה אחד בהרכב שרובו שמרני מלמדת שהמחלוקת אינה בין מחנות פוליטיים בתוך בית המשפט, אלא בין הממשלה לבין כלל השופטים שדנו בעתירות, כולל שופטים שמרנים, כלומר, בין הממשלה לבין החוק.

אידה קידר-מליץ היא סופרת. בעבר כיהנה כסגנית נשיא לכספים אלביט בע"מ. בעלת תואר M.Sc בניהול תעשייתי מהטכניון, ותואר M.A בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה.