סחיטת דמי חסות הפכה לתופעה נפוצה, ולפי דוח מבקר המדינה, הטיפול בה לוקה בחסר. בסוף יוני אישרה הממשלה מתווה לפיצוי בעלי עסקים שרכושם נפגע בעקבות סחיטת דמי חסות. למעשה, המדינה תמחרה את נזקי הפרוטקשן במקום לצמצם את התופעה.

מה אומרת החלטת הממשלה על סבסוד דמי החסות?

הממשלה אישרה בסוף יוני מתווה שיזם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שבמסגרתו הוקצו כספים לפיצוי בעלי עסקים שנפלו קורבן לסחיטת דמי חסות.

במסגרת המתווה, הועברו 30 מיליון שקל לקרן הפיצויים ברשות המיסים לתקופת פיילוט של חצי שנה. לפי המתווה, הכסף מיועד לשיפוי בעלי עסקים על תיקון נזקים פיזיים וישירים מעבריינות לרכושם, במקרים שבהם חברות הביטוח סירבו לכסות אותם.

תנאי הסף לקבלת הפיצוי הוא הגשת תלונה רשמית במשטרה בגין עבירת הפרוטקשן והנזק שנגרם להם בגינה.

חברות הביטוח מחריגות באופן קבוע נזקי סחיטה והצתה, ולתוך החלל הזה נכנסה המדינה. הפיצוי חל על תיקון רכוש שנפגע, ואינו חל על עלות דמי החסות עצמם ועל אובדן הכנסות עקיף מפשיעה. עסק שמשלם פרוטקשן מדי חודש ואינו נשרף אינו זכאי לדבר.

הרכב שהתפוצץ באשקלון, לאחר שמטען הוצמד אליו, והביא למותו של אבי ביטון, המקורב לעבריין שלום דומרני, 14 בפברואר 2022 (צילום: פלאש 90)

בכתבה שפורסמה על המתווה ב-ynet התראיינו בעילום שם גורמי מקצוע בכירים במשרד האוצר ותקפו את המשטרה. לדבריהם, "המשטרה קיבלה תוספת תקציב גדולה אבל היא נכשלת כישלון חרוץ במיגור תופעת הפרוטקשן".

המדינה כשלה כישלון כה עמוק במאבק בפרוטקשן, שהיא מוכנה לשלם על רכוש שהוצת.

מדוע תנאי התלונה מתנגש בממצאי מבקר המדינה?

בדוח שפרסם באפריל, קבע מבקר המדינה לשעבר, מתניהו אנגלמן, כי הליקויים בטיפול בסחיטת דמי חסות כמעט לא תוקן. לפי תקציר הדוח, המשטרה רואה בסחיטת דמי חסות "עבירת חשיפה" – כלומר עבירה שבדרך כלל אין מגישים בגינה תלונות ולכן היא נחקרת ביוזמת המשטרה.

סקר של ארגון הקבלנים והבונים במחוז תל אביב והמרכז, שנערך בפברואר 2025 והוצג בדוח, מצא כי 87% מהקבלנים והיזמים התבקשו לשלם דמי חסות באתרי בנייה וכי 75% מהם חוששים להגיש על כך תלונה. דוח המבקר מציין שמדובר בתופעה כלל-ארצית. למעשה, היא נפוצה במיוחד בנגב.

לפי נתונים שפורסמו באתר מרכז הנדל"ן, במרחב נגב של המשטרה נסגרו או נגנזו בין 2020 ל-2024 כ-82% מתיקי סחיטת דמי החסות: 1,424 תיקים מתוך 1,743. בביקורת הקודמת עמד השיעור על כ-67%.

כך מתנה המדינה את הפיצוי בפעולה שמערכת האכיפה שלה מתעדת כנדירה, ובערוץ שרוב התיקים בו נסגרים. 

הפגנה בג'לג'וליה נגד האלימות והפשיעה בחברה הערבית, 12 במרץ 2021 (צילום: פלאש90)

כיצד נכנס הפרוטקשן לתוך תעריף המים של כל משק בית?

דני לקר, מנהל אגף בכיר לחירום סייבר ברשות המים, תיאר בריאיון לאתר מרכז הנדל"ן במרץ כיצד הפכה רשת מתקני המים והביוב ליעד לגביית דמי חסות. לדבריו, בסיורים במתקנים בצפון נמצאו עמדות שמירה שרשות המים לא הנחתה להציב ושומרים שלא סיפקו שירות בפועל.

לקר הסביר כי משק המים הוא משק כספים סגור, וכל עלות אבטחה מחייבת הכרה בתעריף מצד רשות המים. בפרויקט שכלל ארבעה תאגידים בלבד מדובר, לדבריו, בהוצאה שנתית של 40 עד 50 מיליון שקל על אבטחה ובסכום דומה על תיקון נזקים למתקנים.

מכיוון שתעריף המים אחיד, גם תושבי תל אביב מימנו את התשלומים האלה. לקר הוסיף כי הגשת תלונות לא הובילה לחקירות משמעותיות ולא הבשילה לכתבי אישום של ממש.

סחיטה שנספגת בתעריף מפוקח הופכת לגבייה מכל אזרח, בלי שהמשלמים יידעו על כך.

שכונת מגורים חדשה בבנייה ליד באר יעקב, מרץ 2020 (צילום: פלאש90)

האם אזרחים מהשורה משלמים בעקיפין על פרוטקשן?

מחקר שפרסמו לאחרונה ארגון השומר החדש ומכון ריפמן לפיתוח הנגב, מעריך כי כל משק בית בישראל משלם כ-8,000 שקל בשנה כמעין "מס שקט" על הפשיעה והתרחבות הפרוטקשן. לפי הארגונים, החישוב נשען על נתוני משרד האוצר, רשות המיסים ודוחות מבקר המדינה. 

באותו מחקר נכתב כי מחצית מהקבלנים בענף הבנייה דיווחו על עלייה בעלויות הבנייה בשל עלויות הפרוטקשן. לפי המחקר, העלות לקבלנים מגיעה למאות אלפי שקלים לבניין, כ-5% מתקציב בנייתו של בניין ממוצע, ומתגלגלת בחלקה על קוני הדירות שמשלמים מחירים עוד יותר גבוהים מכפי שהיו משלמים בלעדיה.

עוד נכתב במחקר כי רוב החקלאים – למשל, כ-93% מהחקלאים בגליל המזרחי – מדווחים על סחיטה ואיומים. אם חקלאים משלמים לעבריינים, הפשיעה עשויה להיות גורם שתורם גם למחירים הגבוהים של המזון.

ייתכן כי הפרוטקשן מייקר את הדיור, הביטוח, המזון והמים וכך גובה מחיר גם ממי שלא משלם אותו לעבריינים באופן ישיר.

דובר המשטרה אריה דורון (מימין), מפכ"ל המשטרה דני לוי ומפקד מחוז המרכז אמיר כהן בזירת ירי ברמלה, 11 במאי 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

שלוש שאלות לסיכום:

אם עלות דמי הסחיטה מגולמת בתעריפי המים, במחירי הדירות והמזון ובפרמיית הביטוח, וגם בפיצוי שהמדינה משלמת מתקציבה לעסקים, מדוע היא נדונה כ"בעיה אזורית" ולא כסעיף בתקציב של כל משק בית?

מה נדרש מההנהגה כדי שהטיפול בפשיעה ובפרוטקשן יהפוך למהלך מעשי ולא יישאר על הנייר?

מי מהמתמודדים בבחירות מציב יעד מדיד לשיעור התיקים שאינם נסגרים, ולא הבטחה כללית להגברת אכיפה ו"משילות"?

מקורות

• משרד מבקר המדינה, הודעה על הדוח המיוחד
• היבטי משילות בנגב, ביקורת מעקב מורחבת
• ynet, מתווה הפיצוי לנפגעי פרוטקשן
• מרכז הנדל"ן, פרוטקשן בתשתיות המים
• "וואלה", נתוני להב 433

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.