בינואר 2026 אישרה הממשלה את מתווה המילואים לשנה: היקף ממוצע של עד 40 אלף משרתים ביום, ועד 55 ימי שירות לכל משרת בשירות גדודי. המתווה הוצג כהקלה על משרתי המילואים, ולצידו אושרה חבילת תגמולים בהיקף 6.2 מיליארד שקלים.

אלא ששני המספרים האלה לא נגזרו מהערכת הצורך המבצעי בלבד. הם נקבעו בסיכום בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', והם נמוכים מהדרישות המקוריות של מערכת הביטחון.

השאלה שלפני הבוחר אינה אם ההקלה רצויה, אלא מי קבע את הגבול, על בסיס מה, ומה נדחק בגללו.

אז למה מקצצים ימי מילואים אם חסרים חיילים?

זו השאלה שמשרתים רבים שואלים, והיא נשמעת כסתירה. התשובה מתחילה בכך שהמסגרת לא נקבעה בצבא. לפי החלטת הממשלה, מערכת הביטחון תוכל לגייס עד כ-40 אלף חיילי מילואים ביום בלבד, וכל חייל מילואים יגויס ל-55 ימים בשנה לכל היותר. זהו עדיין כפול מהיקף השירות שקדם למלחמה, אך נמוך מהדרישות המקוריות של מערכת הביטחון.

כלומר, ההפחתה אינה מסקנה מבצעית שהצבא הגיע אליה, אלא תקרה שנקבעה מעליו. בהודעת הממשלה נאמר במפורש כי מתווה התגמולים "יותאם להיקף השירות המתוכנן", וכי במקביל ינקוט צה"ל "צעדי התייעלות משמעותיים בשימוש במשאבי המילואים".

סדר הדברים חשוב: קודם נקבעה המסגרת התקציבית, ואחריה הותאמו לה ההיקף והתגמול.

מה בדיוק הוחלט, ובידי מי?

ועדת השרים למילואים, בראשות שר הביטחון ישראל כ"ץ, אישרה את עקרונות המתווה. לפי הסיכום בין שר הביטחון לשר האוצר, נקבע היקף של כ-40 אלף משרתי מילואים ביום בממוצע. בהודעת הממשלה הוצג הדבר כהחלטה להוריד את המספר "ל-40 אלף במקום 60 אלף, כדי להקל על חיילי המילואים".

שני שרים סיכמו ביניהם מספר, והצבא נדרש להתאים אליו את המוכנות. זו החלטה מדינית במהותה, גם כשהיא מוצגת כהחלטה מבצעית.

לצד המתווה אישרה הממשלה חבילה של 6.2 מיליארד שקלים בתגמולים ובהטבות – מענקי לידה, סבסוד שכר לימוד, השתתפות בקייטנות והרחבת זכאות לטיפולים נפשיים. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר עם אישור התוכנית כי "משרתי המילואים נותנים את הכול ואנחנו צריכים לתת להם את הכול".

האם ההקלה היא באמת הקלה?

חלקית. לצד הפחתת מספר הימים, הדיווח על המתווה מציין גם שינויים שמכבידים על המשרתים: הופסקו יציאות של שבוע-שבוע והוחלפו במתכונת של עשרה ימים ביחידה וארבעה בבית, והתווספו דרישות דיווח נוכחות יומיות. כלומר, אותה החלטה שמצמצמת את מספר הימים מצמצמת גם את הגמישות בתוכם.

שינוי נוסף שראוי לתשומת לב: מעבר ל-45 ימי שירות נדרש אישור מיוחד, גם למי שביצע בעבר היקפים גדולים יותר. עבור חלק מהמשרתים – ובעיקר בתפקידי פיקוד – זהו מחסום חדש, לא הקלה.

שינוי מבני נוסף נוגע לאופן חלוקת ההטבות. לראשונה הוטמע מודל דיפרנציאלי שגובש בצה"ל, שבמסגרתו משויכים המשרתים לשישה מדרגי פעילות, וההטבות נקבעות לפי אופי השירות, עצימותו וסוגו – ולא רק לפי השיוך למערך לוחם או עורפי. במקביל נקבע כי הזכאויות יחולו גם על שירות בצווי שגרה ולא רק בצווי חירום.

יש בכך היגיון: מי ששירת יותר יקבל יותר. אבל המשמעות הנלווית היא שהתגמול הופך תלוי בסיווג שנקבע מלמעלה, ומשרת שיחידתו סווגה במדרג נמוך עשוי לגלות שהיקף שירותו בפועל אינו מזכה אותו במה שציפה לו.

לצד זאת נקבע גם שינוי בעל משמעות משפטית: לפי הדיווח על החלטת הממשלה, ייפסק השימוש בצווי 8 – צווי החירום ששימשו לאורך המלחמה כבסיס לגיוס מתמשך. זהו מעבר מכלי חירום לכלי שגרה, והוא מסמן שהמערכת מתייחסת ל-2026 כשנה שאינה עוד שנת חירום, לפחות מבחינת אופן הגיוס.

על מה בדיוק ויתרו כשהורידו מ-60 ל-40 אלף?

המספר 60 אלף לא היה שרירותי. לפי הדיווח על ההיערכות לשנת 2026, צה"ל תכנן להחזיק כ-60 אלף חיילי מילואים בכל רגע נתון, בעיקר כדי להמשיך במדיניות החופשות שהייתה נהוגה במלחמה: יום חופש על חשבון המדינה תמורת כל יום ביחידה, ולעיתים ביחס נדיב יותר.

כלומר, חלק מהפער בין 60 ל-40 אלף לא נחסך מהמשרת אלא נלקח ממנו – בדמות מדיניות ההטבות שאותה המסגרת הייתה אמורה לממן.

זהו בדיוק סוג ההחלטה שקשה לראות מבחוץ: שני המספרים מוצגים כהקלה, אך אחד מהם נועד לממן את מה שהשני מבטל.

האם התקרה בכלל מחייבת?

כאן מתגלה פרט שלא נכנס לכותרות. לפי הדיווח על גיבוש המתווה, שר הביטחון ישראל כ"ץ לא חתם על החלטת הממשלה שגיבשה את המגבלה, וההחלטה הועברה לגנזך. במקום זאת הסתפק בהנחיה כללית לצבא שלפיה "התקציב יתבסס על הנחת הפעלה של כ-40 אלף אנשי מילואים בממוצע לשנת 2026".

ההבדל אינו סמנטי. החלטת ממשלה מחייבת. הנחת תקצוב היא הנחת עבודה שאפשר לחרוג ממנה, ואיש אינו מדווח על החריגה. באותו דיווח נמסר גם כי ההצעה לא סיפקה את מערכת הביטחון – כלומר הפער בין המבוקש למאושר היה ידוע לשני הצדדים בזמן אמת.

נקודת ההשוואה החשובה נוגעת לחוק. המכסה הקבועה בחוק שירות המילואים נמוכה בהרבה מ-40 אלף. מתווה 2026 היה אמור למעשה לשלש אותה. צו 8, לעומת זאת, נועד למצבי חירום ואינו קצוב בזמן כלל – וזו הסיבה שהפסקת השימוש בו היא השינוי המשמעותי ביותר במתווה, יותר מהמספר עצמו.

מה הוחלט – בקצרה

שאלות לבוחר

אם מערכת הביטחון ביקשה היקף גדול מ-40 אלף משרתים ביום, מדוע קבעו שר הביטחון ישראל כ"ץ ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' תקרה נמוכה מהדרישה?

צה"ל תכנן 60 אלף משרתים ביום כדי לאפשר את מדיניות החופשות. איזה חלק ממנה בוטל כשהמספר ירד ל-40 אלף, ומי הודיע על כך למשרתים?

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר "צריך לתת להם את הכול" באותו יום שבו אושרה תקרה נמוכה מהמבוקש. מה מבין השניים משקף את החלטת הממשלה?

שר הביטחון ישראל כ"ץ לא חתם על החלטת הממשלה שקבעה את המגבלה, וההחלטה הועברה לגנזך. מה מחייב היום את הצבא – החלטה או הנחת תקצוב?

מעבר ל-45 ימי שירות נדרש אישור מיוחד. מי מאשר, לפי אילו קריטריונים, וכמה בקשות נדחו מאז ינואר 2026?

סיכום

מתווה המילואים ל-2026 הוצג כהקלה, והוא אכן כולל תגמולים נרחבים והפחתה במספר הימים. אבל המספר שקובע – 40 אלף משרתים ביום, 55 ימים למשרת – נקבע בסיכום בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', אושר בממשלה בראשות בנימין נתניהו, והוא נמוך ממה שמערכת הביטחון ביקשה.

ההפרש בין מה שנדרש למה שאושר לא נעלם – הוא הועבר אל תוך מערך המילואים, בדמות רידוד מפקדות, צמצום אימונים ומתכונת שירות נוקשה יותר. מי שנושא אותו בפועל הוא אותו משרת שהמתווה נועד להקל עליו.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.