הסחר הישראלי עם אירופה בסכנה מוחשית אם הממשלה לא תוחלף

בעקבות המלחמה המתמשכת בעזה הולך וגובר הלחץ הפנימי באיחוד האירופי להגביל את הסחר עם ישראל.

הדיון הציבורי בישראל על חרם אירופי מתמקד בדרך כלל בהפסקת רכישת מוצרים מההתנחלויות. אבל ההיקף הכלכלי של הסחר הזה זניח: האיחוד מעריך שמדובר בעשרות עד מאות מיליוני אירו בשנה, סכום קטן ביחס לסחר הכולל בין ישראל לאיחוד, שהגיע ב-2025 ל-43.3 מיליארד אירו.

הסיכון המרכזי הוא השעיית הסכם הסחר עם האיחוד האירופי. מהלך כזה יטיל מכסים על כ-29% מהייצוא הישראלי, בעלות מוערכת של כמיליארד אירו בשנה, ויעמיד בסיכון גם את תנאי הייבוא מאירופה. ההחלטה תלויה בעמדת מדינה אירופית אחת או שתיים, ואלה מחכות במפורש לתוצאות הבחירות באוקטובר.

מה הפעולות שאירופה בוחנת להגבלת הסחר עם ישראל?

באירופה מתנהלים במקביל שלושה מסלולים, השונים זה מזה בהיקף הכלכלי ובסיכוי לעבור.

אזור התעשייה ברקן בגדה המערבית. 2 בדצמבר 2019 (צילום: שריה דיאמנט/פלאש90)

המסלול הצר: יישום איסור הסחר עם ההתנחלויות.

זו ההצעה שקיבלה את התמיכה הרחבה ביותר בישיבת שרי החוץ ב-13 ביולי. לפי הסכמי הסחר החופשי בין ישראל לאיחוד האירופי (שישראל חתומה עליהם), ההסכמים לא חלים על מוצרים שיוצרו בהתנחלויות ביו"ש (וכן ברמת הגולן) אלא רק בתוך הקו הירוק.

ככלל, ההגבלות על רכישת מוצרים מההתנחלויות אינן מיושמות בפועל, אבל מדי פעם מדינות אירופיות שונות מחליטות ליישם אותן ולהטיל מכס על מוצרים שיוצרו בהתנחלויות (מהלך שמוגדר בתקשורת הישראלית לעתים, בטעות, כ"חרם של מדינות על מוצרי התנחלויות").

כעת נשקלת באיחוד בחיוב החלטה לאסור על ייבוא מוצרים מההתנחלויות לאירופה. 

מספר מדינות, כמו הולנד וספרד, למשל, כבר העבירו חוקים האוסרים כליל על סחר עם ההתנחלויות, שנכנסו לתוקף לאחרונה וכוללים קנסות פליליים. המודל הזה עשוי להשתכפל למדינות אחרות, ואף להתרחב לאיחוד כולו.

יו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' במאחז הבלתי חוקי אביתר, 27 ביוני 2021 (צילום: Sraya Diamant/Flash90)

מדובר, למשל, על יינות ברקן ויקבים בגולן, תמרים מבקעת הירדן וחלק ממוצרי ים המלח. ההיקף הכלכלי של הסחורות הללו קטן – עשרות עד מאות מיליוני אירו בשנה. זהו לא הסיכון המרכזי.

המסלול הרחב: השעיית הוראות הסחר של הסכם ההתאגדות (הסחר החופשי).

זו ההצעה שהנציבות האירופית, בראשות אורסולה פון דר ליין, הגישה למועצת האיחוד בספטמבר 2025. אם תאושר, יצוא ישראלי לאיחוד יאבד את הגישה המועדפת לשוק ויחויב במכסים כמו אלה שמוטלים על רוב המדינות,  שאין להן הסכמי סחר חופשי עם האיחוד.

לפי ניתוח של Courthouse News, הענפים שייפגעו הכי קשה הם מכונות וציוד תחבורה (כ-7 מיליארד אירו ב-2024, 44% מהייצוא לאיחוד), כימיקלים (2.9 מיליארד) ומוצרי תעשייה (1.9 מיליארד). זהו הסיכון המרכזי.

המסלול הבלתי אפשרי: ביטול מלא של הסכם ההתאגדות.

ביטול מלא של הסכמי הסחר החופשי בין ישראל לאירופה דורש הסכמה של כל 27 המדינות החברות באיחוד. אף אחד לא מדבר על כך ברצינות. שר החוץ הבלגי מקסים פרבו אמר באפריל השנה שזה "כנראה מחוץ להישג יד". 

טבלת ייצוא (צילום: משרד הכלכלה)

מה הנזק לישראל מהשעיית הסכם הסחר עם האיחוד?

האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל. לפי נתוני הנציבות האירופית ל-2025, האיחוד מהווה 31.7% מסחר הסחורות של ישראל עם העולם, ו-29.4% מהיצוא הישראלי מגיע לאיחוד.

הייבוא של האיחוד מישראל הסתכם ב-15.3 מיליארד אירו ב-2025, בעיקר מכונות וציוד תחבורה (42.8%) וכימיקלים (18.7%). השעיית הסכם הסחר תטיל על המוצרים האלה מכסים בשיעורים שנעים בין אחוזים בודדים לעשרות אחוזים, תלוי במוצר.

פרופ' אריה רייך, סגן הרקטור של אוניברסיטת בר-אילן ומומחה לדיני סחר בינלאומי, הסביר בריאיון לחדשות 12 מה ביטול ההסכם אומר בפועל: "אם זה יעבור, מוצרים ישראליים יתייקרו, הייצוא ייפגע וחברות עלולות לפטר עובדים". אתר EUobserver העריך שהעלות הישירה של ההשעיה לישראל היא כמיליארד אירו בשנה באובדן הטבות סחר.

ההצעה שהנציבות הגישה בספטמבר 2025 מתייחסת לכיוון אחד: הטלת מכסים על יצוא מישראל לאיחוד. היא אינה מטילה מכסים על ייבוא מאירופה לישראל. אבל גם בלי פגיעה ישירה בייבוא לישראל, ההשלכות של הפגיעה בייצוא על הכלכלה הישראלית הן רחבות.

ייצוא סחורות, צילום אילוסטרציה (צילום: פלאש 90)

ישראל מייבאת מהאיחוד סחורות בהיקף של 28 מיליארד אירו בשנה – 33% מהייבוא שלה – בעיקר מכונות, רכבים, תרופות וכימיקלים. אם הסכם ההתאגדות יושעה במלואו, גם הייבוא הזה עלול לאבד את ההטבות בתגובה, מה שיגרום לעליית מחירים לצרכן הישראלי.

מעבר לכך, במגזר העסקי מזהירים שיצרנים ממדינות שלישיות כמו טורקיה, שגם להן הסכם סחר עם האיחוד, "עלולים לנצל את המצב ולהציע עצמם כחלופה יציבה יותר" – מה שיהפוך את הפגיעה בייצואנים ישראלים לקבועה.

מה מעכב את ההחלטה על ביטול הסכם הסחר עם אירופה?

שתי מדינות מרכזיות באירופה מתנגדות לסנקציות על ישראל, מסיבות היסטוריות מובנות: גרמניה ואיטליה.

כדי להשעות את הוראות הסחר נדרש רוב מיוחס (QMV) של 15 מדינות המייצגות יחד 65% מאוכלוסיית האיחוד. כ-20 מדינות מתוך 27 תומכות בצעדים כלשהם נגד ישראל, כך שיש רוב מבחינת מספר המדינות. אבל בגלל שגרמניה ואיטליה הן שתיים מהמדינות הגדולות באיחוד, בלעדיהן קשה להגיע לרף ה-65% מהאוכלוסייה.

ראשת ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, 25 בספטמבר 2025 (צילום: AP Photo/Pamela Smith)

עם זאת, ההערכה היא שתמיכת אחת משתי המדינות בלבד – גרמניה או איטליה – מספיקה כדי להטות את ההצבעה לרוב מיוחס. 

מעבר לחשבון הפוליטי, יש גם מחלוקת משפטית שמעכבת את איסור הסחר על ההתנחלויות והשעיית הסכם הסחר. הנציבות האירופית סבורה שסנקציות כאלה הן צעד של מדיניות חוץ, הדורש הסכמה פה-אחד של כל מדינות האיחוד, שכאמור אינה אפשרית. אבל השירות המשפטי של המועצה, שמייעץ למדינות החברות, קבע שמדובר בצעד מסחרי, ולכן נדרש רק רוב מיוחס.

ניתוח משפטי שפורסם ב-EJIL Talk! ב-4 באוגוסט 2026 תמך בעמדת המועצה וטען שהנציבות אינה רשאית לקבוע שהצעד דורש הסכמה פה-אחד מבלי שהגישה טיוטת רגולציה. אם עמדת הייעוץ המשפטי תגבר על עמדת הנציבות, הרף לסנקציות שעל הפרק יהיה 15 מדינות ו-65% מאוכלוסיית האיחוד, והסנקציות יהיו אפשריות אם גרמניה או איטליה ישנו את עמדתן ויתמכו בהן.

מה הקשר בין הסנקציות האירופיות לבחירות בישראל?

שר החוץ של לוקסמבורג, קסבייה בטל, שמדינתו תומכת בהטלת סנקציות על ישראל, שאל בישיבת שרי החוץ של האיחוד ביולי 2026: "בישראל אמורות להתקיים בחירות פרלמנטריות ב-27 באוקטובר, ואחריהן תתמנה ממשלה חדשה. האם באמת עלינו לחכות לחילופי ממשלה לפני שנחליט על סחר עם ההתנחלויות הבלתי-חוקיות בגדה המערבית?"

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר וראש הממשלה בנימין נתניהו במליאת הכנסת בזמן ההצבעה על תקציב המדינה, 29 במרץ 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אבל שר החוץ האיטלקי, אנטוניו טג'אני, הציע שלא לקבל החלטות לפני הבחירות בישראל.

המשמעות ברורה: איטליה, שמחזיקה במפתח ההצבעה, מחכה לראות מי ישב בממשלה הבאה. 

ההערכה, המבוססת על התבטאויות של בכירים באיחוד, היא שאם הממשלה הנוכחית תיבחר שוב או שכהונתה תתארך, הסיכוי לסנקציות יגדל.

יו"ר משלחת הפרלמנט ליחסים עם ישראל, הילדגרד בנטלה, רמזה לכך בריאיון ל"ישראל היום": "התבטאויות מסוימות של בכירים ישראלים, חלקן על רקע הבחירות בישראל, מקשות על ידידי ישראל באירופה".

לדבריה, "לישראל יש טיעונים חזקים רבים באירופה: חששות הביטחון שלה, האיום מחמאס, חזבאללה ואיראן, והטראומה של ה-7 באוקטובר. אבל כל פרובוקציה מיותרת מקשה עלינו להציג את העמדה הישראלית באופן אמין ומשכנע". בנטלה ציינה במפורש את סרטון ההשפלה של עצורי המשט ואת האמירה ש"הסכם אוסלו בוטל" כדוגמאות שמשרתות את מקדמי הסנקציות.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בסיור שערך ובו התעמת עם פעילים עצורים שהשתתפו במשט לרצועת עזה, 20 במאי 2026 (צילום: מתוך החשבון של איתמר בן גביר ברשת X)

שר החוץ הצ'כי פטר מצ'ינקה אמר בריאיון לבלומברג ביוני 2026 שהוא מתנגד להטלת סנקציות אישיות על השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כי לדבריו הן "יחזקו את בן גביר בבחירות".

מצ'ינקה אמר: "אל תנסו (להטיל על בן גביר סנקציות אישיות לפני הבחירות) אחרת נחסום (את הסנקציות). הוא (בן גביר) אדם נורא, בלתי נסבל, שהתנהגותו חוצה כל גבול, אבל אם נטיל סנקציות, בסיס הבוחרים שלו יראה בו קורבן של קונספירציה מערבית אנטי-ציונית. באופן פרדוקסלי, נעזור לו".

בריטניה, אוסטרליה, קנדה, נורבגיה וניו זילנד כבר הטילו סנקציות אישיות על בן גביר וכן על שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. ספרד, הולנד ובלגיה אסרו עליהם כניסה לשטחן. ואולם, האיחוד, כגוף, לא הטיל עליהם עדיין סנקציות אישיות, בשל התנגדות של חלק מהמדינות החברות בו.

האם ההערכה היא שהאיחוד יטיל סנקציות על ישראל?

מצד אחד, ההשעיה המלאה של הוראות הסחר לא עברה מאז שהוצעה בספטמבר 2025. ראש הנציבות קאיה קאלאס אמרה באפריל 2026 שאין רוב לא להשעיה מלאה ולא לחלקית, ושהמדינות שמתנגדות "לא שינו את עמדתן". שר החוץ הגרמני יוהאן וואדפול כינה את ההצעה "בלתי הולמת".

ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד מוסטפה, ראש מדיניות החוץ באיחוד האירופי קאיה קאלאס ושר החוץ הנורווגי אספן בארת' איידה בכנס במטה האיחוד האירופי בבריסל, אפריל 2026 (צילום: AP Photo/Geert Vanden Wijngaert)

מצד שני, הכיוון ביחסים בין ישראל לאירופה הוא של הסלמה מתמדת. בספטמבר 2025 הנציבות הציעה את ההשעיה. ביולי השנה איסור הסחר עם ההתנחלויות קיבל את התמיכה הרחבה ביותר אי פעם.

בהונגריה, הנשיא הקודם, ויקטור אורבן, מקורבו של רה"מ בנימין נתניהו, התנגד לכל סנקציה על ישראל, אך הוא הוחלף בבחירות. איטליה הקפיאה הסכם ביטחוני עם ישראל. 49 שגרירים איטלקים לשעבר חתמו על מכתב שקורא להטלת סנקציות. מיליון אזרחים אירופים חתמו על עצומה כזאת. וצרפת, שבעבר לא הייתה בחזית התמיכה בסנקציות, הצטרפה לדרישה לאסור סחר עם ההתנחלויות.

פרופ' רייך סיכם את התמונה כך: "עסקים צריכים ודאות". המצב הנוכחי, שבו השעיית הסכם הסחר עם ישראל נדונה בכל ישיבת שרי חוץ ונדחית ברוב דחוק, אינו ודאות – הוא סיכון פתוח, שתלוי בהחלטות של מדינות בודדות, ובתוצאות הבחירות בישראל.

הנתונים בטבלה

שאלות העולות מהנושא

מה ההבדל בין חרם אירופי על ההתנחלויות להשעיית הסכם הסחר כולו?

חרם על מוצרי ההתנחלויות נוגע בסחר של עשרות עד מאות מיליוני אירו בשנה. השעיית הוראות הסחר החופשי (הסכם ההתאגדות) תטיל מכסים על כל הייצוא הישראלי לאיחוד – כ-15.3 מיליארד אירו. ההפרש הוא של סדרי גודל.

למה השעיית הסכם הסחר עדיין לא עברה אם יש לה רוב של כ-20 מדינות?

כי הרוב המיוחס דורש גם תמיכה של מדינות שאוכלוסייתן מהווה 65% מאוכלוסיית האיחוד. גרמניה ואיטליה, שתי המדינות הגדולות שמתנגדות, מייצגות חלק משמעותי מהאוכלוסייה. שינוי עמדה של אחת מהן מספיק כדי להגיע לרף.

מה הקשר בין סנקציות של האיחוד האירופי לבחירות בישראל?

איטליה, אחת משתי המדינות באיחוד החוסמות את השעיית הסכם הסחר עם ישראל, הודיעה שהיא מחכה לבחירות בישראל לפני שתחליט. הרכב הממשלה הבאה, ובמיוחד נוכחותם או היעדרם של בן גביר וסמוטריץ', עשוי להכריע את עמדת איטליה ואת גורל ההצבעה.

האם סנקציות של האיחוד האירופי הן רק איום תאורטי?

לא. מדינות כבר פועלות ברמה הלאומית: ספרד אסרה סחר עם ההתנחלויות, הולנד חוקקה חוק דומה עם קנסות פליליים, ובריטניה הטילה סנקציות אישיות על שרים ישראלים. ברמת האיחוד, הנציבות כבר הגישה הצעה פורמלית להשעיית הסכם הסחר. המצב הוא של הסלמה מתמדת, לא של איום רחוק.

עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.