השר שאסר על פרסום הציונים מבטיח מהפכת בינה מלאכותית

משרד החינוך פרסם באפריל 2026 יעד ברור לשנת הלימודים תשפ"ז: 80% מתלמידי כיתה ד' ומעלה יגיעו לכשירות בסיסית בבינה מלאכותית, ו-60% מתלמידי התיכון יתנסו בטכנולוגיה בבחינות הבגרות. המשרד מתאר את המהלך כזינוק שיציב את ישראל בין שלוש המדינות המובילות ב-OECD בחינוך מבוסס בינה מלאכותית.

אך מאחורי ההכרזה חסרים שני "דבר"ים: נקודת פתיחה שמולה יימדד היעד, ומדד שיבחן אם התלמידים אכן רכשו את הכשירות.

את היעד מציב אותו שר, יואב קיש, שבאותו אביב אסר על הרשות הארצית למדידה והערכה לפרסם את תוצאות המבחנים שחשפו הישגים נמוכים במיוחד.

הרשות הארצית למדידה והערכה, ראמ"ה, היא רשות עצמאית פנים-ממשלתית שהוקמה בהחלטת ממשלה ב-2005. תפקידה למדוד ולהעריך את מערכת החינוך באופן אובייקטיבי ולספק בסיס נתונים לקבלת החלטות ולשיפור המערכת.

מה הבטיח משרד החינוך, ועל בסיס איזו מדידה?

במסמך המיקוד האסטרטגי שפרסם המשרד באפריל 2026 מופיעים היעדים כ"תוצאות רצויות": 80% מתלמידי כיתה ד' ומעלה יהיו בעלי כשירות בינה מלאכותית בסיסית, 60% מתלמידי כיתות י'–י"ב יתנסו בה בבחינות בגרות, ו-70% מצוותי החינוך יהיו בעלי כשירות בסיסית. שלושה מספרים עגולים, בלי נתון אחד שמציין מהי נקודת ההתחלה של המערכת.

המשרד קבע יעד של 80%, אך לא פרסם מהיכן מתחילים ולא הגדיר כיצד תימדד הכשירות.

באותו מסמך מופיעים עשרה מדדי תוצאה רב-שנתיים של המשרד, המבוססים על נתוני תשפ"ה. תשעה מהם עומדים במקום: המשרד עצמו מציין לצד רובם "יציבות – לא ניכר שינוי מובהק". שיעור המורים החדשים שמתמידים לשנה שלישית עומד על 71%, שיעור התלמידים שמדווחים על הוראה רלוונטית – על 68%, ומדד ההשוואה של ישראל לעולם מופיע במפורש בלי מדידה חדשה כלל.

אף לא אחד מעשרת המדדים בוחן כשירות בינה מלאכותית. כלומר, היעד המרכזי של השנה הבאה אינו נמדד באף אחד מהכלים שהמשרד מגדיר לעצמו כמדדי הצלחה.

מדוע אסר השר לפרסם את ציוני הילדים?

התשובה נמצאת באירוע שהתרחש באותה תקופה. במבחנים הארציים של 2025 נמצא כי רק 3% מתלמידי כיתה ט' שנבחנו במדעים הגיעו לרף העמידה בתוכנית הלימודים, ו-54% נכשלו. במבחני שפת אם עמדו בדרישות המשרד 38% בלבד, ובאנגלית – פחות מרבע מהתלמידים.

במקום לפרסם את הנתונים, הורה השר קיש לראמ"ה לעצור את פרסום התוצאות, בטענה לליקויים במבחנים, ולאחר מכן פנה לנציבות שירות המדינה בבקשה לפתוח בהליך משמעתי נגד מנכ"ל הרשות, ד"ר גל אלון.

נציבות שירות המדינה דחתה את הבקשה וקבעה שלא נמצאה עילה לפתיחה בחקירה. לשכת השר תלתה את הפנייה ב"אירועי משמעת", אך היא הוגשה כשבועיים בלבד לאחר שקיש אסר על אלון לפרסם את ממצאי המבחנים.

במקביל קידם המשרד הקמת יחידת מדידת ציונים פנימית, מקבילה לרשות הארצית. יחידה פנימית הכפופה למשרד אינה גוף עצמאי במובן המוסדי שבו ראמ"ה עצמאית.

אותו שר שמבטיח למדוד כשירות בינה מלאכותית אצל 80% מהתלמידים הוא זה שמנע את פרסום תוצאות המבחנים שבהם רק 3% עמדו ברף.

קיש הצהיר: "אני תומך במדידה ובהערכה", אך הוועדה המייעצת של ראמ"ה כתבה לו במכתב חריג כי הרשות שמרה במשך יותר מעשרים שנה על עצמאותה המקצועית בדיווח הממצאים "גם לנוכח לחצים מוסדיים". כשהמדד האובייקטיבי חשף כישלון, השר לא תיקן את המערכת – הוא פעל לפתיחת הליך משמעתי נגד האדם שעמד בראשה. זהו ההקשר שבו יש לקרוא את היעד החדש.

מי אמור ללמד בינה מלאכותית, כשרק 14% מהמורים מרגישים מוכנים?

הפער בין היעד למציאות מתחיל בכיתה. כ-70% מהתלמידים כבר משתמשים בכלי בינה מלאכותית ברמות שונות, רבים מהם בהתנסות אישית חופשית. רק 14% מהמורים מרגישים מוכנים להנחות אותם בשימוש.

במגמת מדעני הבינה המלאכותית שהמשרד פותח, היעד הרשמי הוא הכשרת 50 מורים בשנה הראשונה והסמכת כ-200 מורים בתוך ארבע שנים. גם הנתון הגבוה יותר שמפרסם המשרד עצמו במקומות אחרים – כ-300 מורים בתוך ארבע שנים – זעום מול מערכת המונה כ-200 אלף עובדי הוראה, ומעיד בעצמו שאין על מי להישען.

במקום להישען על מורים שהכשיר, פונה משרד החינוך לאנשי תעשייה שיתנדבו וימלאו את החסר.

במסגרת היוזמה "בינה מלאכותית לכל" גויסו מאות מומחים מההייטק כמנטורים מתנדבים ללוות את צוותי החינוך. את החלל שנותר ממלאים גופים חיצוניים: עמותת אנו-באנו מקימה נבחרת מנכ"לים ובכירים מההייטק לליווי אישי של מנהלי תיכונים בפריפריה, בפרויקט עם משרד החינוך, בהיקף של כארבע שעות בחודש למשך חצי שנה, כשצוות המתנדבים עדיין בהקמה. מרכז השלטון המקומי מפעיל קורס בינה מלאכותית למנהלי מחלקות חינוך ברשויות.

מנטור מתנדב או קורס בתשלום אינם תקן הוראה, אינם שעת לימוד, ואינם מחויבים להגיע בשנה הבאה. המהפכה נשענת על רצון טוב, לא על איוש מקצועי ומתוקצב. מחסור במורים הוא בעיה שאפשר לתכנן ולפתור בהכשרה, לא להסתיר מאחורי התנדבות.

גם משרד האוצר מודה שלא הוכח כי הטכנולוגיה משפרת הישגים, ובכל זאת היא מורחבת לכלל תלמידי חטיבות הביניים.

נייר עמדה של הממונה על השכר באוצר קבע כי טרם הוכח מחקרית שהבינה המלאכותית משפרת הישגים לימודיים, ולצד זאת מנה חסמים ממשיים: מחסור בתשתיות והיעדר זמן להכשרת מורים. חרף זאת הכריז המשרד כי כל תלמידי חטיבות הביניים ילמדו אנגלית בסיוע בינה מלאכותית החל מתשפ"ז, בעקבות פיילוט שמתקיים ב-28 בתי ספר בלבד.

התשתית רעועה: מבקר המדינה מצא שרק 11% מבתי הספר ברמת הצטיידות טכנולוגית גבוהה, ושבכ-72% מבתי הספר היו חסרים לתלמידים אמצעי קצה ללמידה. ברמת הממשלה כולה קבע המבקר שרק 32% מפרויקטי הבינה המלאכותית הוטמעו בפועל, בעוד 68% נותרו בפיתוח או בפיילוט.

זו אינה המהפכה הראשונה שנעצרת כך: כבר ב-2021 קבע המבקר שהמשרד כושל בהתאמת המערכת למאה ה-21 ולא הפיק לקחים שיטתיים מרפורמת הלמידה המשמעותית שקדמה לה.

מה עשו מדינות אחרות בצורה שונה?

המדינות שהובילו מהלך דומה חלקו מכנה משותף אחד: הן הכשירו את המורים ומדדו את התוצאה לפני שהרחיבו אותו לכלל התלמידים – שני הדברים שישראל דילגה עליהם.

אסטוניה היא הדוגמה המובהקת ביותר. בתוכנית AI Leap של משרד החינוך האסטוני הוכשרו המורים בסתיו 2025, ורק אחר כך קיבלו התלמידים גישה לכלים. התוכנית מנוהלת בידי קרן ייעודית שאחראית גם על סינון הספקים, ומודדת את השפעתה במחקר מלווה עצמאי בהובלת אוניברסיטת טרטו, שהקיף כ-100 בתי ספר ויותר מ-9,000 תלמידים בשנת הלימודים הראשונה. אסטוניה אף אומרת בגילוי לב שנתוני היישום עצמם אינם הוכחה לשיפור בלמידה.

דגש זה ניכר גם במדינות אחרות. בסקירה של רשות החדשנות עולה כי בריטניה מיקדה את מדיניותה קודם כל בצוותי ההוראה – בפיתוח כלים שמסייעים למורה להכין שיעורים ומשובים. בארצות הברית, שבה הרכש מבוזר לבתי הספר, שמו מחוזות רבים דגש על הכשרת מורים כדי לצמצם עומס אדמיניסטרטיבי לפני הרחבת השימוש. בסינגפור, שבה הגישה נשענת על "ללמד פחות, ללמוד יותר", לוותה ההטמעה במלגות ייעודיות למחנכים ובהתאמת תכנים לשפה ולתרבות המקומית.

גם דרום קוריאה, שהובילה רפורמת ספרי לימוד דיגיטליים מבוססי בינה מלאכותית, נאלצה לסגת ולהוריד את ספרי הלימוד ממעמדם הרשמי לאחר סמסטר אחד – דווקא משום שהמהלך הוצג בטרם הבשילו התשתית וההכשרה. הלקח החוזר אינו טכנולוגי: מדינה שהקדימה הכרזה למדידה ולהכשרה שילמה על כך.

מה ישראל בנתה על הנייר – ומה חסר בשטח

על הנייר, ישראל בנתה ארכיטקטורה מרשימה: מדרג גילים מחייב לשימוש בכלי בינה מלאכותית, מגמת עילית ל"מדעני בינה מלאכותית" בשותפות עם מכון ויצמן והתעשייה, ומכון למחקר יישומי שהריץ ניסויי שדה ב-155 מוסדות חינוך.

אך ההבדל מול אסטוניה אינו במורכבות ההכרזה אלא ברצף: אסטוניה הכשירה ומדדה לפני שפרסה; ישראל פרסמה יעד של 80% בלי בסיס פתיחה, בלי מדד תוצאה, ובזמן שהמבקר קובע שרק 32% מהפרויקטים הוטמעו בפועל.

ההבדל אינו בגיל הילדים ולא בתקציב, אלא בשאלה אם המדינה בנתה מדדים להערכת התוכנית – להכשרת המורים, להתקדמות התלמידים, לקשיים ולהצלחה – לפני שהכריזה על הצלחה.

מה צריך לדרוש משר החינוך הבא?

ההמלצה הראשונה פשוטה: אי אפשר להוביל יעד שאתה מסרב להעריך.

מהתמונה הזאת עולות שש דרישות אופרטיביות שאפשר להציב לשר החינוך הבא, מייד לאחר הבחירות:

1. לפרסם נקודת פתיחה ומדד כשירות אובייקטיבי לפני הצבת כל יעד, ולהתחייב שהמדידה וההערכה ייעשו בידי גוף בלתי תלוי – לא יחידה פנימית שהשר שולט בה.
2. להחזיר לראמ"ה עצמאות מלאה ולעגן את פרסום תוצאות המדידה וההערכה כך שלא יהיו כפופים לאישור פוליטי.
3. להמיר את התלות במתנדבים לתקני הוראה ייעודיים לבינה מלאכותית ולמקצועות STEM, עם זמן הכשרה בשכר בתוך שבוע העבודה – רצף של מורים תחילה, כמו באסטוניה ובבריטניה, לפני חלוקת כלים לתלמידים.
4. לא לקשור בחינות בגרות לכלי טכנולוגי שתועלתו הלימודית טרם הוכחה במחקר.
5. לקבוע רצפת תשתית שוויונית ומימון מוגן לפריפריה ולמגזרים חלשים, לפני כל פריסה ארצית.
6. להקים גוף מקצועי בלתי תלוי לסינון ספקים ולהערכת אפקטיביות שוטפת של התוכניות – כפי שעשתה אסטוניה עם קרן ה-AI Leap.

כל אחת מהדרישות האלה מתקנת כשל מתועד: היעדר בסיס מדידה, פגיעה בעצמאות המדידה, הישענות על התנדבות, קישור בגרות לכלי לא מוכח, פער תשתית והיעדר בקרה על ספקים. אף אחת מהן אינה דורשת תקציב חדש בהכרח, אלא סדר עדיפויות שמעמיד מדידה לפני הכרזה.

מה הובטח מול מה שנמדד בפועל

הרצף הבינלאומי מול הרצף הישראלי

שאלות לבוחר

אם משרד החינוך קבע יעד של 80% כשירות בינה מלאכותית בלי לפרסם נקודת פתיחה, כיצד יידע השר קיש – או מי שיחליף אותו – אם היעד הושג?

אם רק 3% מתלמידי כיתה ט' עמדו ברף הידע במדעים שהמשרד קבע ב-2025, מדוע בחר השר קיש לעצור את פרסום התוצאות במקום לתקן את המערכת שהניבה אותן?

אם רק 14% מהמורים מרגישים מוכנים ללמד בינה מלאכותית, על סמך מה מבטיח המשרד ש-80% מהתלמידים ירכשו כשירות בתחום?

אם אסטוניה ובריטניה הכשירו את מוריהן ומדדו את התוצאה לפני שהרחיבו לתלמידים, מדוע מכריז משרד החינוך על יעד ארצי לפני שעשה את שניהם?

אם משרד האוצר עצמו קבע שלא הוכח כי הטכנולוגיה משפרת הישגים, מדוע מרחיב המשרד את "אנגלית לכולם" לכלל תלמידי חטיבות הביניים על בסיס פיילוט של 28 בתי ספר?

אם מבקר המדינה מצא שרק 32% מפרויקטי הבינה המלאכותית הממשלתיים הוטמעו בפועל, כיצד מתכוון השר קיש לעמוד ביעד של 80% שהכריז עליו, כשגוף הביקורת הממלכתי כבר קבע שהמשרד אינו מיישם את מה שהוא מתכנן?

סיכום

יעד בלי מדד הוא סיסמה, לא מדיניות. מדינות שהובילו מהלך דומה – אסטוניה, בריטניה, סינגפור – הקדימו הכשרה ומדידה להכרזה; ישראל עשתה את ההפך.

הבוחר המתלבט ערב הבחירות נדרש לשקול שלוש שאלות: האם אפשר להאמין להבטחה של 80% מפי שר שאסר לפרסם את הציונים כשהיו נמוכים? מה שווה "מהפכת בינה מלאכותית" שגם משרד האוצר אינו יודע אם היא משפרת למידה, ושמדינות אחרות הקפידו למדוד לפני שהרחיבו אותה? והאם מערכת שמחליפה את מי שמודד אותה, במקום לתקן את מה שנמדד, מסוגלת בכלל לדעת אם היא מצליחה או נכשלת?

מקורות: משרד החינוך – המיקוד האסטרטגי לתשפ"ז, אפריל 2026; N12 – 3% מתלמידי ט' עמדו ברף המדעים; Ynet – קיש אסר על ראמ"ה לפרסם והליך נגד המנכ"ל; "וואלה" – מכתב הוועדה המייעצת של ראמ"ה; Ynet – מגמת מדעני הבינה המלאכותית והכשרת המורים; דבר – נייר עמדה של הממונה על השכר באוצר; וואלה – מבקר המדינה על ההיערכות הלאומית לבינה מלאכותית; מבקר המדינה – דוח על מוכנות מערכת החינוך ללמידה דיגיטלית; משרד החינוך של אסטוניה – תוכנית AI Leap; רשות החדשנות – שילוב AI ב-EdTech: סקירה בינלאומית; מבקר המדינה 2021 – כישלון בהתאמת המערכת למאה ה-21

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.