האם ישראל היא מעצמה אזורית?

לאחרונה פורסמו שלושה מסמכים מרכזיים, שכל אחד מהם ניגש מזווית אחרת לאותה שאלת יסוד: מהו תפקידו של הכוח הצבאי הישראלי ומהו מעמדה האמיתי של ישראל כ"מעצמה אזורית". יחד, שלושת המסמכים יוצרים דיון מסודר בין שלוש עמדות שונות, שראוי להציגן זו לצד זו.

בתמצית: תא"ל ד"ר איל פכט וסא"ל ד"ר איתי חימיניס טוענים ב"בין הקטבים" (מרכז דדו), שישראל צריכה לפעול כמעצמה אזורית, המעצבת בכוח צבאי את סדר היום במזרח התיכון.

עופר שלח (INSS) מזהיר מפני תפיסה זו וטוען שהיא סכנה כלכלית וחברתית, ומצדד בחזרה לגישה הקלאסית של הרתעה, התרעה והכרעה מהירה המלווה בהסדרה מדינית.

פרופ' אפרים ענבר וד"ר חיים אסא (JISS) בוחנים באופן שיטתי את המושג "מעצמה אזורית" ומגיעים למסקנה שישראל, בניגוד לאיראן ולטורקיה, אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים למעמד זה.

פכט וחימיניס טוענים שישראל צריכה לפעול כמעצמה אזורית, המעצבת בכוח צבאי את האזור. שלח מצדד בחזרה להרתעה, התרעה, הכרעה מהירה והסדרה מדינית. ענבר ואסא מסיקים שישראל אינה מעצמה אזורית

עמדה ראשונה: ישראל כ"מלכת הג'ונגל"

המסמך הראשון הוא כאמור מאמרם של תא"ל ד"ר איל פכט, לשעבר מפקד מרכז דדו, וסא"ל ד"ר איתי חימיניס, סגן המפקד הצבאי של מה"ד. מאמרם "מלכת הג'ונגל? על תפקיד הכוח הצבאי של ישראל בכינון סדר אזורי חדש במזה"ת" – פורסם ב-26 במרץ 2026 במסגרת כתב העת "בין הקטבים" של מרכז דדו באתר צה"ל. היות שמדובר בכותבים בכירים מתוך המערכת הצבאית, המאמר משקף ככל הנראה לא רק עמדה אישית, אלא הלך רוח רחב יותר בצמרת צה"ל.

את עמדתם ניתן לתמצת במעבר מהתפיסה המסורתית של "וילה בג'ונגל" לתפיסת "מלכת הג'ונגל" – גישה הגורסת כי על ישראל לפעול כמעצמה אזורית המעצבת באופן פעיל, מתמשך וקבוע, באמצעות הפעלת כוח צבאי, את סדר היום במזרח התיכון.

המאמר נכתב במידה רבה תחת רושם ההצלחה של מבצע "עם כלביא" (יוני 2025). עם זאת, הכותבים מתייחסים להצלחה הטקטית-מבצעית של הפעלת הכוח האווירי המשולב עם מערכי מודיעין עומק ("מכלול מודיעין מהלומה") כמנוף לשינוי אסטרטגי, בלי לקחת בחשבון שהפעלת כוח כזו, מוצלחת ככל שתהיה, אינה משנה בהכרח את המציאות הגאופוליטית.

מורכבות זו בלטה בהמשך גם לאחר מבצע "שאגת הארי" (מערכה בת 40 יום בשיתוף ארצות הברית, שהייתה בעלת עוצמה היקפית רבה בהרבה): על אף הפגיעה הקשה באיראן בדרג המדיני ובפיקוד הבכיר שלה, ההישג הצבאי לא תורגם באופן אוטומטי ליתרון אסטרטגי, ואף נראה שאיראן יצאה מחוזקת אסטרטגית ממערכה זו.

עמדת פכט וכימיניס עוברת מ"וילה בג'ונגל" המסורתית לתפיסת "מלכת הג'ונגל" – לפיה על ישראל לפעול כמעצמה אזורית המעצבת באופן פעיל, מתמשך וקבוע, באמצעות הפעלת כוח צבאי, את סדר היום במזרח התיכון

עמדה שנייה: אזהרה מפני "סופר-ספרטה"

המסמך השני הוא מאמרו של עופר שלח, עמית מחקר בכיר ומנהל תוכנית "מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל" במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). מאמרו, "'תפיסת הביטחון החדשה' – היגיון לקוי וסכנה לביטחון הלאומי", פורסם ב-4 באוגוסט 2026 (מבט על, גיליון 2180).

שלח פותח את הדיון בשאלת יסוד מקדימה: הוא טוען שתפיסת הביטחון אינה מסמך "אובייקטיבי" הנגזר רק מניתוח האיומים, כפי שהיא מוצגת לכאורה בשיח הציבורי. לדבריו, המענה הביטחוני הרצוי נגזר בהכרח משאלת היסוד "מי אנחנו" – מהו מקור כוחנו, ועל אילו ערכים ואינטרסים אנו שואפים להגן. כלומר, לפני שבוחרים בין המודל של "סופר ספרטה" תוקפני לבין מודל מרוסן יותר, יש להכריע קודם כל בזהות שהמדינה מבקשת לבטא.

שלח מתריע מפני "תפיסת הביטחון החדשה" – שמאמרם של פכט וחימיניס מהווה לה ביטוי מובהק – ורואה בה סכנה ממשית לביטחון הלאומי. לעמדתו, הגישה הקלאסית (במסורת דוד בן-גוריון) של הרתעה, התרעה והכרעה מהירה, המלווה בהסדרה מדינית, נכונה ויציבה בהרבה ממודל של מלחמה מתמדת.

שלח מדגיש את המחיר הכבד של גיוס מילואים מתמשך: שירות מילואים של כ-100 ימים בשנה לאורך זמן הופך את המערך ליקר ולא יעיל. לצד זאת, עלויות הלחימה הישירות והעקיפות, שנאמדות במאות מיליארדי שקלים, באות על חשבון השקעה במנועי צמיחה אזרחיים כמו חינוך, בריאות ותשתיות, ומלוות בסיכונים מדיניים ממשיים של בידוד בינלאומי גובר.

לדברי שלח, המענה הביטחוני הרצוי נגזר משאלת היסוד "מי אנחנו" – מה מקור כוחנו, ועל אילו ערכים ואינטרסים נרצה להגן. לפני שבוחרים בין מודל "סופר ספרטה" תוקפני למודל מרוסן, יש לבחור איזו זהות לבטא

עמדה שלישית: ישראל אינה מעצמה אזורית

המסמך השלישי הוא מאמרם של פרופ' אפרים ענבר וד"ר חיים אסא, "האם ישראל היא מעצמה אזורית?", שפורסם ב-17 באוגוסט 2026 על ידי מכון ירושלים לביטחון ואסטרטגיה (JISS).

המחברים בוחנים באופן שיטתי את המושג "מעצמה אזורית" ומגיעים למסקנה כי ישראל אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים – בניגוד לשחקניות כמו איראן וטורקיה.

• ממדים דמוגרפיים וגאוגרפיים: איראן וטורקיה הן מדינות ענק (כ-90 מיליון תושבים כל אחת), לעומת ישראל הקטנה (כ-10 מיליון).
• מוטת השפעה ושליחים (Proxies): איראן מפעילה רשת שליחים רחבה ברחבי המזרח התיכון (בלבנון, בעזה, בתימן ובפרוזדור השיעי), וטורקיה מחזיקה בנוכחות צבאית ובהשפעה ישירה מחוץ לגבולותיה (כמו בלוב ובסוריה). לישראל אין מקבילה מבנית ליכולת קיומן של זרועות ביצוע כאלו ברחבי האזור.

סיכום

שלושת המסמכים – שנכתבו על ידי חוקרים מתוך המערכת הצבאית, ממכון מחקר לאומי מרכזי וממכון אסטרטגי עצמאי – מציגים יחד תמונה מורכבת: פער מובהק בין השאיפה לתפקד כמעצמה אזורית המעצבת את סביבתה בכוח הזרוע, לבין המגבלות המבניות, הכלכליות והדמוגרפיות של מדינת ישראל.

אפרים ואסא בוחנים באופן שיטתי את המושג "מעצמה אזורית" ומגיעים למסקנה כי ישראל אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים, לא בממדיה ולא במוטת השפעתה – בניגוד לשחקניות כמו איראן וטורקיה

זהו דיון אסטרטגי קריטי, אשר ראוי שיתקיים הן בפורומים הפורמליים (בצה"ל ובדרג המדיני) והן בשיח הציבורי והאקדמי.

סא״ל (בדימוס) ד״ר דן שיאון. בעל דוקטורט במדעי המדינה מאוניברסיטת בר אילן במגמה לאסטרטגיה, מודיעין וביטחון. ספרו ״עידן האש: פרדיגמת לחימה חדשה״ עוסק בהפעלת הכוח האווירי במאה ה-21.