בואו נדבר על שימור – מה חשוב לשמר ומה פחות

בפעם האחרונה שביקרתי בקיבוץ גת ראיתי מבנה רעוע, חסר חן ומט ליפול שכונה "בית נאצר". זה המקום שבו התנהלו השיחות בין ישראל למצרים בעניין כיס פלוג'ה הנצור, בין היתר בהשתתפותו של מי שהיה לימים נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר.

המבנה לא היה רק המקום שבו נערכו השיחות, אלא גם "בית הראשונים" של הקיבוץ. כאמור, מדובר במבנה חסר כל ערך ארכיטקטוני או אסתטי. מה שגרם למועצה לשימור אתרים לפעול לשימורו הוא הסיפור שלו.

כשעליתי לארץ ראיתי באטלס הבית ספרי, שלא רחוק מנתניה אשר בה גרתי, בסמוך לצומת בית ליד, יש ייישוב גדול למדי בשם "שבות עם". אני זוכר שכילד, בכל פעם שעברתי בסמוך חיפשתי את היישוב – לשווא.

כשעליתי לארץ ראיתי באטלס הבית ספרי, שלא רחוק מנתניה אשר בה גרתי, בסמוך לצומת בית ליד, יש ישוב גדול למדי בשם "שבות עם". אני זוכר שכילד, בכל פעם שעברתי בסמוך חיפשתי את היישוב – לשווא

לימים הסתבר לי שמדובר בשם הרשמי של מעברת בית ליד, שבמהלך השנים התגוררו בה עשרות אלפי עולים, אם לא למעלה מזה. נסו לחפש את שרידי היישוב הזה. מעט המבנים ששימשו אותו ושנותרו על תילם, הם מבנים בריטיים במקורם שכיום ממוקמים בתוך מחנה בית ליד, בשטח שאיננו נגיש לאזרחים.

ברור שבשבות עם לא היו מבנים שראויים לשימור מבחינה ארכיטקטונית, אבל מה בקשר לסיפור? האם לא היה ראוי לשמר מבנה אחד, למשל מרפאה, בית ספר, בית כנסת או כל מבנה אחר – זכר למה שהתרחש במקום הזה?

כיום אני גר בתפר שבין המושבה הגרמנית בירושלים לבין השכונות המכונות "הקטמונים". למושבה הגרמנית יש ערך היסטורי וארכיטקטוני והיא אכן מוגדרת כשכונה לשימור מחמיר.

מה בקשר לסיפור של המושבה הגרמנית? הוא כמובן חשוב מבחינה היסטורית, אבל המורשת הנאצית של השכונה בשנים המאוחרות של הנוכחות הטמפלרית היא לא דבר שראוי להתגאות בו.

ומה עם הקטמונים? מישהו בעיריית ירושלים החליט שמה שנבנה טרם מלחמת השחרור יהיה חלק מ"העיר ההיסטורית" שבה יש לבנות בזהירות ולשמרה (נניח שכך מתנהלת העירייה) ואילו כל מה שמאוחר למלחמה – לא. במילים אחרות, מדובר בעיר "פוסט היסטורית", כזאת שלא חשוב לשמר את מה שקרה בה.

ברור שבשבות עם לא היו מבנים שראויים לשימור מבחינה ארכיטקטונית, אבל מה בקשר לסיפור? האם לא היה ראוי לשמר מבנה אחד, למשל מרפאה, בית ספר, בית כנסת או כל מבנה אחר – זכר למה שהתרחש במקום הזה?

זאת כמובן חלוקה מלאכותית, כי גם בעיר ההיסטורית יש בניינים חשובים פחות וגם בעיר החדשה יש בניינים ומרקמים חשובים. בסופו של דבר, אנחנו נמצאים במדינת ישראל שבה כל עשור גדוש בהיסטוריה.

בהקשר הירושלמי, האם הסיפור של פליטי השואה, העולים שגורשו מארצות ערב או אלה שעלו למדינת ישראל הצעירה אינו ראוי לשימור? האם באמת הגישה צריכה להיות:

"עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
…אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם מִתְמוֹל…"

(האינטרנציונל של אז'ן פוטייה בתרגומו של אברהם שלונסקי).

אז נכון, אין שם שכיות חמדה ארכיטקטוניות, אבל זה הסיפור שלנו וחשוב שצאצאי העולים כמו גם מבקרים יוכלו לראות בעיניהם חלק מהמורשת של העולים בראשית ימי המדינה.

בערים שהוקמו באותה התקופה כמו בית שמש ומעלות יש בתי ראשונים שמספרים על ימי הראשית שלהן. במרכז הארץ נראה שיש מי שמתבייש בהם. לכן מחקו את שבות עם ועכשיו עומדים למחוק את הקטמונים ואת שיכוני תלפיות.

בערים שהוקמו בראשית המדינה, כמו בית שמש ומעלות, יש בתי ראשונים שמספרים על ראשיתן. במרכז הארץ נראה שיש מי שמתבייש בהם. לכן מחקו את שבות עם וכעת עומדים למחוק את הקטמונים ושיכוני תלפיות

עד כאן עסקתי בשימור מבנים. מה בקשר לשימור קהילות? עיריית ירושלים מתגאה בכך שקהילות שעולות מחו"ל מאכלסות יחד בניין אחד או כמה בניינים. בעירייה מבינים שמסגרת קהילתית משפרת את הקליטה ואת איכות החיים של היחיד. היא גם פועלת כך במרחב החרדי. בשני המקרים מדובר בפעולה נכונה, אז למה להרוס רקמות חברתיות חיוניות שמתפקדות היטב בשאר רחבי העיר? הן לא ראויות לשימור?

פרופ' מיכאל (מיקי) ארליך נשוי ואב לשלושה, תושב ירושלים, יליד צ'ילה. מלמד במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן. מתמחה בגיאוגרפיה היסטורית של המזרח התיכון בימי הביניים, תוך התמקדות בתחומים: אסלום ושיערוב, עיור, הגירות, עליות לרגל, צלבנים ועוד. פעיל בתחומי חברה, סביבה והסברה. אוהב לטייל בארץ ובחו"ל, מוסיקה וקולנוע.