את המנדט לתיקון צריך לקבל לפני הבחירות

בטור הקודם שלי כתבתי שלא מספיק להחליף שלטון. צריך לדעת לאן. עכשיו, כחמישה שבועות לפני הבחירות, צריך להוסיף: לא מספיק לדעת. צריך להתחייב.

במוצאי שבת צפויים יאיר לפיד, נפתלי בנט, גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן ויאיר גולן להתכנס לדיון על תיאום מהלכי גוש השינוי. עצם הפגישה חשובה ומתבקשת מזמן. אבל המבחן האמיתי שלה אינו רק אם חמשת המנהיגים מסוגלים לשבת סביב שולחן אחד – אלא אם הם מסוגלים לקום ממנו עם התחייבות משותפת לציבור.

מפלגות גוש השינוי מבקשות מאיתנו לתת להן את הכוח להחליף את הממשלה. זו מטרה חיונית. אבל אם המכנה המשותף היחיד שיוצג לציבור יהיה הרצון לסיים את שלטון בנימין נתניהו, זה יהיה גם גבול המנדט שהן יקבלו מאיתנו.

מפלגות גוש השינוי מבקשות מאיתנו את הכוח להחליף את הממשלה. זו מטרה חיונית. אבל אם המכנה המשותף היחיד שיוצג לציבור יהיה הרצון לסיים את שלטון נתניהו, זה יהיה גם גבול המנדט שהן יקבלו מאיתנו

ביום שאחרי הניצחון – אם יבוא – יתחיל המשא ומתן הקואליציוני. כל מפלגה תגיע עם האינטרסים, ההבטחות והקווים האדומים שלה. בתוך הלחץ להקים ממשלה ולמנוע בחירות נוספות, רעיונות שלא קיבלו מראש תוקף ציבורי יהפכו בקלות לנושאים שאפשר לדחות, לרכך או להקריב.

לכן השאלה איננה עוד אם ראשי הגוש מסוגלים לשבת יחד. במוצאי שבת נקבל על כך תשובה. השאלה החשובה יותר היא אם הם מסוגלים לומר לנו, לפני הבחירות, לשם מה הם מבקשים לנצח.

מה שלא הובטח לפני הבחירות יידחה לאחריהן

אנחנו מכירים היטב את מילת הקסם הישראלית: "אחר כך". אחרי שנחליף את השלטון נטפל בחוקה. אחרי שנקים קואליציה נדבר על שוויון. אחרי שנייצב את הממשלה נקים ועדת חקירה ממלכתית. אחרי שהמצב יירגע נשקם את השירות הציבורי ונדבר על היחסים בין יהודים לערבים.

אלא שה"אחר כך" הזה נמשך כבר עשרות שנים. ממשלות התחלפו והכרעות היסוד נדחו, מפני שתמיד היה דבר מה דחוף יותר. הזמני נעשה קבוע והעמימות נעשתה שיטת ממשל.

אין סיבה להניח שהפעם ההסכמות ייווצרו מעצמן. להפך: קואליציה רחבה של מפלגות בעלות השקפות שונות תתקשה להגיע לאחר הבחירות להסכמות שלא העזה לנסח לפניהן. גם ממשלה טובה והגונה עלולה להפוך לממשלת תחזוקה – ממשלה שתתקן חלק מן הנזקים, אך לא תיגע בתנאים שאפשרו אותם.

זה יהיה הישג חשוב לעומת מה שיש לנו היום. אבל הוא לא יהיה התיקון שישראל זקוקה לו.

אחרי החלפת השלטון נטפל בחוקה. אחרי הקמת קואליציה נטפל בשוויון. אחרי ייצוב הממשלה נקים ועדת חקירה ממלכתית, וכן הלאה. אלא שה"אחר כך" הזה נמשך כבר עשרות שנים

מנדט רחב אינו מנדט ריק

יש מי שיטענו כי דרישה להסכמות לפני הבחירות אינה מציאותית. גוש השינוי מורכב מימין, מרכז ושמאל. ניסיון לנסח מצע משותף עלול להבליט מחלוקות ולהבריח בוחרים.

זו טענה רצינית. ממשלה חלופית אינה צריכה להציג תשובה מוסכמת לכל שאלה, והיא אינה צריכה להעמיד פנים שההבדלים בין מרכיביה נעלמו. אבל שתיקה אינה מבטלת את הסיכון; היא רק מעבירה אותו אל שולחן הקואליציה, כשהמחיר של כישלון כבר אינו אובדן מנדט אלא פירוק הממשלה.

מנדט רחב אינו מנדט ריק. אפשר לחלוק על הסדר מדיני, על מדיניות כלכלית או על דת ומדינה – ובכל זאת להסכים על כללי המשחק, על חובת האחריות ועל הדרך שבה יתקבלו ההכרעות.

שלוש התחייבויות לפני שמבקשים את הקול שלנו

ההתחייבות הראשונה צריכה להיות לכללי משחק דמוקרטיים: לבצר את עצמאות מערכת המשפט, להסדיר את היחסים בין הרשויות, להגן על זכויות יסוד ולהבטיח שירות ציבורי מקצועי וממלכתי. לא מפני שהכללים האלה נועדו לרסן רק את נתניהו, אלא מפני שהם צריכים לרסן כל שלטון – גם את השלטון שאנחנו מבקשים להקים.

ההתחייבות השנייה צריכה להיות לאחריות ממלכתית: להקים ועדת חקירה ממלכתית, לקבל את מסקנותיה, להשיב את המקצועיות למערכות המדינה ולהעמיד את הטיפול בנפגעים ושיקום הקהילות לפני הישרדותם הפוליטית של בעלי תפקידים.

ההתחייבות השלישית צריכה להיות לאזרחות משותפת: להסכים שאזרחות שווה אינה קלף מיקוח; שזכויות אינן פרס שהרוב מעניק למי שמוצא חן בעיניו; וששותפות יהודית־ערבית אינה פתרון חשבוני שנזכרים בו כשחסרים מנדטים, אלא חלק מן הדרך שבה מדינה משותפת צריכה להתנהל.

מנדט רחב אינו מנדט ריק. אפשר לחלוק על הסדר מדיני, על מדיניות כלכלית או על דת ומדינה – ובכל זאת להסכים על כללי המשחק, על חובת האחריות ועל הדרך שבה יתקבלו ההכרעות

לא מצע אחיד – כתב התחייבות משותף

איש אינו מצפה מחמשת ראשי הגוש למחוק את ההבדלים ביניהם. מה שנדרש הוא מסמך קצר, ברור ופומבי: התחייבויות היסוד של הממשלה שהם מבקשים להקים, הצעדים הראשונים שייגזרו מהן והדרך שבה יטופלו הנושאים שאין עליהם עדיין הסכמה.

המסמך אינו צריך לפתור מראש את כל המחלוקות בחברה. הוא כן צריך להתחייב לתהליך חוקתי מוגדר, להקמת ועדת חקירה ממלכתית ולכך שאזרחות שווה ושותפות פוליטית לגיטימית הן נקודת מוצא, לא קלף מיקוח. והוא צריך להפוך לאחר הבחירות לבסיס ההסכם הקואליציוני, לא להישאר צילום חגיגי ממערכת הבחירות.

כדי שלהתחייבויות תהיה משמעות, עליהן לכלול גם צעדים, אחריות ולוחות זמנים. אין צורך להבטיח שבתוך מאה ימים תהיה לישראל חוקה מלאה. יש צורך להתחייב שבתוך מאה ימים יחל תהליך מוסכם ופומבי להשלמת המסגרת החוקתית. אין צורך לדעת מראש מה יהיו מסקנותיה של ועדת החקירה. יש צורך להתחייב שהיא תקום ושממצאיה לא ייקברו.

אני רוצה להצביע בעד החלפת הממשלה. אבל אני רוצה שהפתק שלי יהיה יותר מהודעת פיטורים לממשלה הנוכחית. אני רוצה שהוא יהיה גם כתב מינוי לממשלה הבאה – כתב מינוי שמגדיר לא רק מי צריך ללכת, אלא מה מי שיבוא אחריו מתחייב לעשות.

אני רוצה להצביע להחלפת הממשלה, אבל שהפתק שלי יהיה יותר מהודעת פיטורים לממשלה הנוכחית. שיהיה גם כתב מינוי לממשלה הבאה, שמגדיר לא רק מי צריך ללכת, אלא מה הבא אחריו מתחייב לעשות

לא די שמנהיגי גוש השינוי יבטיחו לנו שהם מסוגלים לנצח יחד. הגיע הזמן שיאמרו לנו מה הם מתחייבים לתקן יחד.

לפני שאנחנו מעניקים להם את הכוח – איזה מנדט הם מבקשים לקבל מאיתנו?

אייל רוטפלד הוא יזם חברתי, אקטיביסט וכותב עצמאי העוסק בשאלות של דמוקרטיה, מנהיגות ועתיד החברה הישראלית. מייסד “הלובי לחיזוק המחנה הדמוקרטי והליברלי” - קהילה ציבורית הולכת וגדלה בפייסבוק. כותב על פוליטיקה, שיח ציבורי והצורך בבנייתה של תקווה ישראלית חדשה.