האם מדובר במחלה אוטואימונית חברתית ותרבותית המאיימת על הדמוקרטיה החוקתית? האם היא שיטה המקדשת את הכוח, מבזה את החוק ומסיתה נגד מי שאינו בצד "הנכון" של המנהיג?
כשמדברים על ביביזם, רבים מתכווצים. זו מילה שאיכשהו מתחברת בעיני רבים מאתנו לפולחן, למניפולציה, למשהו קיצוני – ולכן גם מבהילה. אבל אולי הגיע הזמן להפסיק לפחד ממנה, לפרק אותה (אם זה בכלל אפשרי), ולהבין מה באמת היא אומרת עלינו.
לוחם ותיק בצבא הדמוקרטיה. מזהה תהליכים, מודאג מעומק השחיתות ומזועזע מהגזענות, המשיחיות והאלימות בישראל. מייסד "הלובי לחיזוק המחנה הדמוקרטי והליברלי" - קבוצה ציבורית בפייסבוק וקהילה שהולכת וגדלה מיום ליום. כותב בקביעות בעיקר בפייסבוק על נושאים של דמוקרטיה, חברה ושיח ציבורי.
הכותרות הראשיות עכשיו
בשקרים תעשה לך מלחמה
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
מאז השבעה באוקטובר, כל אימת שחטופים חזרו מהשבי – חיים או מתים – תגובות בני משפחותיהם נסרקו במסרקות ברזל בחיפוש אחר הכרת תודה אישית לבנימין נתניהו. היעדר תודה זיכה את המשפחה בסקילה מצד תומכי נתניהו ומכונת הרעל שלו, ואילו הופעתה גררה צקצוק נבגד מצד אלה שראו בו את האחראי הראשי להפקרה.
בעקבות פתיחת המלחמה מול איראן ועל רקע מהלומות הפתיחה הצבאיות המרשימות, התרחב אל החזית המזרחית גם מבחן התודה לנתניהו. כל תגובות האופוזיציה, התקשורת ודמויות בולטות בציבוריות הישראלית נסרקות בקפידה אחר הכרת תודה זו, שהפכה להיות אבן בוחן לממלכתיות דווקא מצד אלה ששואפים לכונן כאן מלוכה.
יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני ואקטיביסט. כותב על פוליטיקה וחברה. מתגורר וחי בתל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מנהיג מתחייב לפעול למען המדינה.
זה תפקידו, על זה הוא נבחר ובגלל זה נותנים לו המון כוח ואמצעים.
אבל מנהיג שאיבד את האמון, שממשיך לפורר את החברה, ממשיך את ההפיכה המשטרית ממשיך לקיר את החטופים למותם, ראוי לתגובה אחת: לך! הרסת מספיק, אין לך אומץ לחקור את מה שקרה כי אתה בטוח שתצא אשם. אז פשוט לך!
מבטיח להגיד תודה, אם תלך לפני שהמדינה תהרס מבפנים. זה יותר מסוכן מטילים אירניים.
אז , לך, פשוט לך!!
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
ישראל שוכנת לחופי הים התיכון, וזהו נתון גאוגרפי שמלווה אותנו כמו שירות מילואים, בלתי נמנע, חם, ודורש מגבת. יש לנו כמעט מאתיים קילומטר של חוף ים, מתנה שהטבע העניק לנו ושהרשויות עסוקות מאז ומעולם בלמנוע מאיתנו להנות ממנו.
כמו כולנו, חוץ מהירושלמים שהים עבורם הוא מושג מופשט כמו כביש אופקי, גדלתי על נסיעות משפחתיות לים. בקיץ היו הוריי חותכים אבטיח, ממלאים תרמוס במיץ פטל, אורזים צידנית ונוסעים לים בפורד אסקורט כחולה ורותחת, הרכב הראשון שאבי קנה, חמושים באופטימיות ודלק מלא עופרת.
פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
זה התחיל בשמגייפע… כשהצי-בור נתן את ידו בחדווה לרמיסת זכויות אזרח בסיסיות בשם הפשיזם הרפואי. כשבלעתם בשקיקה את קמפיין ההסתה וההפחדה.
עשיתם את זה לעצמכם
הלכתם כצאן לדיקטטורה
אז אל תבכו לי עכשיו על דמוקרטיה
הנדיקטטורה כבר כאן, האופוזיציה שותקת, מובילי המחאה שותקים, חומת מגן לדמוקרטיה שותקים, וכך שותקים כל היתר.
כולם צמודים למסכי הטלוויזיה ומתפלאים מנפלאותיו של ביבי, שלמעשה הכניס אותנו למלחמת התשה של שנתיים לחיסול המדינה והכתרת המלוכה.
תגובות אחרונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
עכשיו מאניה. שבוע הבא דיפרסיה. הסיבות לדיפרסיה רק מתעצמות. אלפי עקורים חדשים משק מושבת.. שנתיים מלחמה בואכה לשלישית. אף בעיה לא נפתרה לרבות הגיוס. הנגזרות יביאו לדיפרסיה קשה. והכותרות הצפויות בדיפרסיה. סינואר בכל זאת ניצח
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני מוכרחה להודות שאני מתקשה לדמיין את עם ישראל מימין ומשמאל, דתיים וחילוניים (לערבים ויהודים יש יותר סיכוי) לא רואה אותי מסוגלת לדבר עם רוטמן או לוין גוטליב או רגב ואטורי או קרעי. אם אקבל הזדמנות שאחד מן השמות או יותר עומד לפגוש אותי לא אוותר על מפגש כזה
"ומסיתה נגד מי שאינו בצד "הנכון"". כמעט כל המאמר נכון בדיוק באותה מידה על כת הקפלניסטים. אפס יכולת לקבל ביקורת כלשהי על מושא הערצת. אפס יכולת לביקורת עצמית. פחד מצמית. האמת היא ששני הצדדים צודקים טיפונת וזה מה שגורם להם לראות את השאר באותו צבע. נקודת המוצא שונה. צד אחד מאמין בזכותו של עם ישראל בארצו. אין הבדל בעצם הזכות בין העליה הראשונה לבין העליות הנוכחיות. הצד השני, מבחינתו אנחנו גזלנים כאן. זה ההבדל המהותי.
מצטער. לא רוצה לחיות עם הבבונים הביביסטים, עם החרדים הטפילים, ועם החרד"לים מהג'יהאד והחמאס היהודי במדינה אחת. יש לחלק את מדינת ישראל לשתי מדינות – יהודה (שעיר הבירה שלה היא ירושלים), וישראל (שעיר הבירה שלה היא תל אביב). יוכרז על תקופה של חמש שנים שבהם יושלם תהליך ההפרדה, ושתי המדינות יקומו זו לצד זו.
פלגים שונים, חופפים בחלקם,
שותפים לתהליכים מאיצים.
איזה מהם פתוחים לפשרות
רציונליות דמוקרטיות,
או ליישום מדיניות של שינוי ותיקון דמוקרטיה?:
1. אוטוקרטיה פשיסטית –
העדפה לכוחנות, סמכותנות ושמרנות,
מינוף פערים סוציואקונומיים, ליבוי שסעים.
2. תיאוקרטיה משיחית –
אמונה ורווח על ידי כיבוש, טרנספר
ומלכות בעקבות מלחמה.
3. תיאוקרטיה כתתית –
שימור דרך חיים בדלנית, השתמטות, סחטנות.
4. קלפטוקרטיה משעבדת-
ניאו ליברליזם, שחיתות (ועבריינות),
רמיסת מערכת משפט והכפפת האכיפה.
5. קקיסטוקרטיה פופוליסטית –
השתלטות תוך העצמה ומינוי מקורבים,
הינדוס נרטיב ושעבוד לבורות.
6. ממלכתיים של יחד ופשרה ו/או ציות –
אוחזים בתפיסה שיש הדמוקרטיה איתנה
ודיאלוגים יביאו לשיתוף פעולה,
יציבות ושגשוג,
בזמן, לפני קריסות.
7. בועתיים/קרנפים –
שאינם מכירים בתהליכים,
או מאמינים בהתמקדות בעולמם הפרטי,
אגב אמונה משתמעת –
שגישתם טובה ומועילה, ושאיכשהו הכל יסתדר.
הפופוליזם בעליה בכל העולם ולא רק פה (אתה יכול לקרוא לזה ביביזם או טראמפיזם, זה היינו הך). ברזיל, הונגריה, פולין, תורכיה ורוסיה אלה דוגמאות בולטות אך סימנים לכך יש גם במקומות 'נאורים' יותר. הסיבות לכך רבות וכלל וכלל לא מקומיות. תנועת המטוטלת מול ה'ווק' (הטיפשות הזו שרואים בהארווארד לדוגמה ואצל הגרטות למיניהן), האלגוריתמים של ה'רשתות החברתיות' שמגבירים את הדעות הקיצוניות והאפשרות של רוסיה לערבב את דעת הקהל