מחקר אקדמי קובע: בערוץ 14 יש "אנטי-עיתונות"

ערוץ 14 אינו עיתונות, אלא אנטי-עיתונות. כך קובע המחקר "אנטי-עיתונות: ערוץ 14 כמקרה מבחן למודל חדש" שנכתב על ידי חוקרת התקשורת ד"ר איילה פנייבסקי, עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית" שוקי טאוסיג וכתבת התקשורת חן אגרי, ופורסם בכתב העת האקדמי "מסגרות מדיה" ביולי השנה.

חשיבות המאמר היא בניסיון להשתמש בכלים מחקריים כמותיים כדי לבחון האם ערוץ 14 פועל כגוף עיתונאי מקצועי, או שהוא בגדר "אנטי-עיתונות" – תקשורת המתאפיינת בשימוש בחזות ובמעמד של כלי תקשורת עיתונאי, אך בפועל חורגת מתפקידים מרכזיים המיוחסים לעיתונות בחברה דמוקרטית.

המאמר מצא שחלק ניכר מהאייטמים של ערוץ 14 כולל מאפיינים של "אנטי-עיתונות". הקריטריון הבולט ביותר היה הדהוד בלתי ביקורתי של מסרי תעמולה ממשלתית, שהופיע ב-40.4% מהאייטמים שנבדקו. אחריו הופיעו קביעות עובדתיות שגויות (או שקריות) הניתנות להפרכה, ב-34% מהאייטמים.

מופעי שנאה, גזענות והסתה זוהו ב-16% מהאייטמים. ביקורת על עיתונאים וכלי תקשורת ביקורתיים הופיעה ב-13.5% מהאייטמים. ב-10.55% מהאייטמים זוהו תאוריות קונספירציה בלתי מבוססות, וב-11.6% הופיעו מופעים שסווגו כהסתה מפורשת לאלימות.

מריבוי מאפייני ה"אנטי-עיתונות" מסיקים הכותבים שערוץ 14, שאולי מתיימר להיות גוף עיתונאי מקצועי, חורג בפועל מהעקרונות הבסיסיים של עיתונות מקצועית.

מה היא "אנטי-עיתונות"?

המאמר מציע מודל לזיהוי ולסיווג של "אנטי-עיתונות": תקשורת המתאפיינת בשימוש בחזות ובמעמד של כלי תקשורת עיתונאי, אך בפועל חורגת מתפקידים מרכזיים המיוחסים לעיתונות בחברה דמוקרטית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בתוכנית "הפטריוטים" של ערוץ 14, 30 ביוני 2026 (צילום: צילום מסך, ערוץ 14)

תפקידה של התקשורת הוא לתעד את המציאות ולספק מידע מהימן; לבדוק את המסרים שמפיץ השלטון ולהפריד בין עובדות ומידע שחשוב להביא לידיעת הציבור, לבין תעמולה; לחשוף כשלים של השלטון ולבקר אותו; לאפשר דיון ציבורי המבוסס על עובדות.

ואילו אנטי-עיתונות עשויה לשמש להפצת מידע כוזב, תאוריות קונספירציה, שנאה והסתה, דה-לגיטימציה של תקשורת ביקורתית והדהוד בלתי ביקורתי של תעמולה פוליטית.

כדי לבחון את המודל באופן אמפירי, המחקר השתמש בשידורי ערוץ 14 כמקרה מבחן. הבחירה בערוץ מאפשרת לבחון את המודל בסביבה תקשורתית שבה כלי תקשורת בעל תפוצה משמעותית מציג עצמו כחלק מזירת העיתונות הישראלית, אך נטען כלפיו במחקר ובשיח הציבורי כי הוא חורג מתפקידי העיתונות הדמוקרטית.

המחקר התמקד במדגם של 12 ימי שידור שנבחרו באופן אקראי במהלך 2024. בכל אחד מהימים נבדקו שתי תוכניות האקטואליה והחדשות הנצפות ביותר בערוץ, לרוב "הפטריוטים" ו"המהדורה המרכזית". בסך הכול נותחו 275 אייטמים מתוך 24 תוכניות.

הדיווח של ערוץ 14 נגד נפתלי בנט (צילום: ערוץ 14, צילום מסך)

יחידת הניתוח הייתה האייטם הבודד – למשל כתבה, דיון באולפן או מונולוג פתיחה – ולא התוכנית כולה או יום השידור. כל אייטם קיבל קוד בהתאם לספר קידוד שנבנה לצורך המחקר. הבחירה בניתוח צפייה ישירה בשידורים, ולא רק בתמלילים, נועדה לאפשר התייחסות גם להקשרים חזותיים, לאופן ההצגה וליחסים בין המסר המילולי לבין מרכיבים אחרים בשידור.

הניתוח שילב ניתוח תמטי איכותני עם קידוד כמותי. כלומר, החוקרים זיהו מראש קטגוריות ותמות רלוונטיות, ולאחר מכן בדקו באופן שיטתי באילו מן האייטמים הן הופיעו.

ספר הקידוד תרגם את המודל התאורטי לארבע קטגוריות אמפיריות מרכזיות:

1. יחס לעובדות, שקרים בני-הפרכה ותאוריות קונספירציה;
2. הפצת שנאה, גזענות והסתה לאלימות;
3. יחס לעיתונאים ולכלי תקשורת ביקורתיים ועצמאיים;
4. הדהוד נטול ביקורת של מסרים ממשלתיים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בריאיון ליעקב ברדוגו בערוץ 14, 28 בנובמבר 2024 (צילום: צילום מסך, ערוץ 14)

לצורך הקטגוריה של מסרים ממשלתיים נעשה הליך נפרד: תחילה זוהו באופן תמטי המסרים המרכזיים שהופיעו בהתבטאויות הרשמיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתקופה המקבילה למדגם. לשם כך נותחו 289 סרטונים מערוץ היוטיוב הרשמי של ראש הממשלה, ובהם נאומים, מסיבות עיתונאים והודעות רשמיות. לאחר שזוהו המסרים המרכזיים, נבדק אם הם הופיעו גם בשידורי ערוץ 14 ללא ביקורת או מסגור עיתונאי חלופי.

חשוב לציין כי מדובר במחקר של מדגם מוגבל של שידורים, ולא במדידה של כלל שידורי הערוץ לאורך זמן. בנוסף, חלק מהקטגוריות כרוכות בשיפוט סיווגי של החוקרים, ולכן הממצאים משקפים את יישום מודל הקידוד שלהם. המחקר אינו מוכיח שכל תוכני ערוץ 14 הם אנטי-עיתונאיים, אלא בוחן את שכיחותם של מאפיינים שהוגדרו מראש כמאפייני אנטי-עיתונות במדגם שנבחר.

מחקר בדק האם ערוץ 14 הוא עיתונות, מה הוא מצא?

הממצאים מצביעים על נוכחות משמעותית של כל ארבע הקטגוריות בקורפוס שנבדק. הקריטריון הבולט ביותר היה הדהוד בלתי ביקורתי של מסרי הסברה ותעמולה ממשלתית, שהופיע ב-40.4% מהאייטמים (111 מתוך 275). אחריו הופיעו קביעות עובדתיות שגויות הניתנות להפרכה, ב-34% מהאייטמים (94 מתוך 275).

ינון מגל, מתוך "הפטריוטים" בערוץ 14 (צילום: יוטיוב, צילום מסך)

מופעי שנאה, גזענות והסתה זוהו ב-16% מהאייטמים (44 מתוך 275), וביקורת על עיתונאים וכלי תקשורת ביקורתיים הופיעה ב-13.5% מהאייטמים (37 מתוך 275). בנוסף, ב-10.55% מהאייטמים (27 מתוך 275) זוהו תאוריות קונספירציה בלתי מבוססות, וב-11.6% (32 מתוך 275) הופיעו מופעים שסווגו כהסתה מפורשת לאלימות.

הנתונים מצביעים אפוא על כך שכל אחת מהקטגוריות הופיעה בשיעור משמעותי בתוך המדגם. עם זאת, אין לחבר את האחוזים זה לזה: אייטם אחד יכול היה להיכלל ביותר מקטגוריה אחת.

שקרים ברי-הפרכה 

הקטגוריה הראשונה בחנה את היחס של תוכני הערוץ לעובדות. ב-34% מהאייטמים במדגם, כלומר ב-94 מתוך 275, זוהו קביעות עובדתיות שגויות שניתן להפריך באמצעות מידע אמין.

דוגמה לכך היא אמירתה של הסופרת עירית לינור, פנליסטית קבועה בערוץ ממרץ 2024, שלפיה "התחושה שהיה 'קרע בעם' או פחד ציבורי מפני הרפורמה המשפטית לא התקיימה למעשה, וכי מדובר בתוצר של טלוויזיה, 'היפוכים של מספרים', שביתות ואינדוקטרינציה".

עירית לינור (צילום: צילום מסך מתוך הפטריוטים)

דבריה של לינור מנוגדים לעובדות: המחאה הציבורית נגד ההפיכה המשטרית (הרפורמה) הייתה רבת היקף, השתתפו בה מאות אלפי בני אדם ובמצטבר יותר ממיליון, והיא נמשכה חודשים ארוכים.

דוגמה נוספת למידע מוטעה, או שקרי, שנאמר בערוץ 14 נגעה להפגנות האנטי-ישראליות בקמפוסים בארצות הברית. במהדורה המרכזית של הערוץ במאי 2024 נטען כי "קרנות העומדות מאחורי המחאות בקמפוסים מממנות גם ארגוני שמאל בישראל", כביכול.

לפי המאמר של פנייבסקי, טאוסיג ואגרי, הדוח האמריקאי שעליו נסמכו הטענות בשידור בערוץ 14 על "קשר בין המחאה בארה"ב לארגונים ישראליים" לא תמך בקיומו של קשר כזה, אלא להפך, הפריך והכחיש אותו. במהדורת הערוץ נאמרה, אפוא, כ"עובדה" טענה עובדתית, שבדיקה מול מקור חיצוני העלתה כי היא לא נכונה. הדברים שנאמרו בשידור לא היו דעות או אמירות אידאולוגיות, אלא פשוט דברים שאינם נכונים.

תיאוריות קונספירציה

תת-קטגוריה נוספת בחנה תאוריות קונספירציה. ב-27 אייטמים בערוץ 14, שהיו 10.55% מהמדגם, זוהו תאוריות קשר בלתי מבוססות.

שרה נתניהו בריאיון לערוץ 14. 31 באוגוסט 2026 (צילום: צילום מסך מערוץ 14)

המחקר זיהה כמה תמות מרכזיות. אחת הבולטות הייתה התאוריה השקרית על "תפירת התיקים", שלפיה ההליכים הפליליים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו הם כביכול "חלק מקנוניה של המשטרה, הפרקליטות, הייעוץ המשפטי והתקשורת שנועדה להדיחו מהשלטון".

כך למשל, באפריל 2024 תיארה מגישת מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ, מגי טביבי, את עדותו של קצין המשטרה בדימוס כורש ברנור במשפט נתניהו כחלק מ"מסע הציד" המדומיין נגד ראש הממשלה.

באותו יום אמר עורך הדין גיא בוסי בערוץ כי "קבוצה של פקידים בכירים החליטה להדיח ראש ממשלה מכהן וביצעה עבירות כדי להשיג מטרה זו". בשידור נוסף בדצמבר חזרו אמירות דומות, ובהן הטענה שכל התיקים נגד נתניהו "תפורים" ושמדובר ב"מסע ציד".

החוקרים מבחינים כאן בין ביקורת נקודתית על חקירה או על התנהלות הפרקליטות – שאותה ניתן לבחון באופן אמפירי – לבין טענה רחבה יותר שלפיה מערכת שלמה המורכבת משוטרים, פרקליטים, שופטים, עיתונאים ופקידים פעלה בתיאום במשך שנים כדי להפיל את נתניהו.

ד"ר אבישי בן־חיים בתוכנית "הפטריוטים", 1 ביוני 2026 (צילום: ערוץ 14, צילום מסך)

"תאוריית תפירת התיקים" אינה השערה תמימה ובלתי מבוססת שהפכה לשמועה והתפשטה באופן ספונטני ברשתות החברתיות ומהן לאולפנים, כמו חלק מתיאוריות הקונספירציה. מדובר ב"תאוריה" שמשרתת ישירות את ראש הממשלה, ושלמכונה המשומנת של דובריו יש אינטרס ישיר בהפצתה.

תמה נוספת הייתה תאוריית "deep state", שלפיה מוסדות המדינה שאינם נבחרים – מערכת המשפט, השירות הציבורי, גורמי ביטחון, תקשורת ואקדמיה – פועלים כ"מערכת מתואמת המונעת מהממשלה הנבחרת למשול". זוהי תאוריית קשר אמריקאית ותיקה, שהושמעה שוב ושוב באולפנים של ערוץ 14, מן הסתם בגלל שגם היא, כמו תאוריית "תפירת התיקים" משרתת היטב את שרי הממשלה.

כך, למשל, איש התקשורת אראל סג"ל, מנחה ופרשן בערוץ, טען בדצמבר 2024 כי קיימת "חבורת פקידים שאינה מאפשרת לממשלה הנבחרת לשלוט".

תיאוריית הקשר הבולטת ביותר, לפי המחקר, הייתה "הבגידה מבפנים". במסגרתה הוצגה מתקפת ה-7 באוקטובר, או ההתפתחויות שלאחריה, כתוצאה של פעולה או מחדל מכוון מצד גורמים ישראליים שהוגדרו כ"בוגדים".

גופות של אזרחים ישראלים שנרצחו על ידי מחבלי חמאס בכפר עזה, 10 באוקטובר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

תיאוריית ה"בוגדים מבפנים", שלא נמצא לה כל בסיס, נולדה באופן ספונטני בימים הראשונים לאחר הטבח, בשל ההלם מגודל ההצלחה של ארגון הטרור במתקפה הרצחנית וההשערה, שאינה בהכרח מופרכת, שכדי להניע מתקפה כה גדולה היה על חמאס להשתמש במרגלים ישראלים, כפי שאיראן, למשל, עשתה.

אבל המגישים והפרשנים באולפני ערוץ 14 השמיעו את התיאוריה הזאת תוך פיזור האשמות שקריות וזדוניות כלפי גורמים שונים – בכירים במערכת הביטחון, ארגוני מחאה, עיתונאים, פוליטיקאים מהאופוזיציה ולעיתים אף משפחות חטופים – שכביכול, לפי השקרים שנאמרו באולפנים, "סייעו לחמאס". בגלגולה זה זוהי לא תאוריית קשר תמימה – אלא תעמולה שקרית המשרתת ישירות את נתניהו, שניסה, ועדיין מנסה, להתנער מאחריותו לכישלון.

כך, למשל, פעיל הימין שי קלך טען בשידור בערוץ בפברואר 2024 כי "קיימת מערכת דיפ סטייט", כביכול, "הכוללת תקשורת, שב"כ, משטרה ומוסדות נוספים", והשמיע את הטענה השקרית כי "גורמים במערכת הביטחון החליטו שלא להעיר את ראש הממשלה" בלילה שלפני הטבח ב-7 באוקטובר.

במקרה אחר, המשפטן משה כהן אליה תיאר את מפקד חיל האוויר לשעבר, תומר בר, כחלק מ"מערכת משומנת" המבקשת לבצע "הנדסת תודעה".

הממצא המרכזי של קטגוריה זו הוא אפוא כפול: מצד אחד, שיעור גבוה של קביעות עובדתיות שגויות ושקריות; ומצד שני, נוכחות של תאוריות המסבירות אירועים מורכבים באמצעות קנוניית ענק דמיונית.

מפקד חיל האוויר תומר בר משוחח עם טכנאים בבסיס תל נוף. 6 במרץ 2026 (צילום: דובר צה"ל )

שנאה, גזענות והסתה לאלימות

הקטגוריה השנייה בחנה ביטויים של שנאה, גזענות והסתה. ב-44 אייטמים, שהם 16% מהמדגם, זוהו ביטויים שנכללו בקטגוריה זו.

אחד הדפוסים המרכזיים היה דה-לגיטימציה של יריבים פוליטיים. לדוגמה, ביולי 2024 כינה ינון מגל, מגיש בערוץ, את יו"ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן – אדם ללא כל עבר פלילי – "פושע" ו"קרימינל" וטען כי הוא "מפרק את מדינת ישראל". במקרים אחרים הוצגו חברי אופוזיציה, אנשי אקדמיה ומפגינים כמי שפועלים לצד אויבי המדינה.

ביוני 2024, למשל, נטען בתוכנית בערוץ כי אנשי אקדמיה הם כביכול "תומכי טרור" וכי הם "מעבירים תכנים לאנשי אופוזיציה ולדובר צה"ל". בכך לא הסתפקו בשידור בביקורת על טענות או עמדות של אנשי אקדמיה, אלא תיארו קבוצה מקצועית שלמה כחלק מ"מערכת של תמיכה באויב".

גם מפגינים נגד הממשלה הוצגו בחלק מהאייטמים כמי שכביכול "מסייעים לאויב". בפברואר 2024 טען העיתונאי יקי אדמקר, פנליסט ב"הפטריוטים": "מי שמבקר את נתניהו בזמן המלחמה נותן מתנה לסנוואר ולאויבי ישראל". באותו הקשר הופיעו אמירות נוספות שהטילו ספק במניעיהם של מפגינים ומשפחות חטופים, וטענו כי "השימוש בסוגיית החטופים הוא למעשה כלי להפלת הממשלה".

"תחקיר" ערוץ 14 שבו לכאורה ניסו לראיין את הפצ"רית לשעבר יפעת תומר ירושלמי, אבל בפועל נתקלו בשכנה שטיילה עם הכלב. 16 באוגוסט 2026 (צילום: צילום מסך, ערוץ 14)

המחקר זיהה גם הכללות כלפי קבוצות לאומיות ודתיות. למשל, באחד האייטמים הושמעה הטענה הגורפת, השקרית והמסיתה: "איפה שיש ערבים, יהיה טרור נגד יהודים"; באחר נטען כי "העולם המערבי נמצא בתהליך של כיבוש אסלאמי". אמירות שקריות כאלה אינן מתייחסות להתנהגות של אדם או ארגון מסוים, אלא מייחסות תכונה שלילית לקבוצה שלמה של אנשים.

יציאה נגד עיתונאים וכלי תקשורת ביקורתיים

הקטגוריה השלישית בחנה כיצד ערוץ 14 מתייחס לכלי תקשורת ועיתונאים ביקורתיים כלפי הממשלה. ב-37 אייטמים, 13.5% מהמדגם, הופיעה ביקורת מסוג כלשהו על עיתונאים, כלי תקשורת או "התקשורת" באופן כללי.

גם כאן החוקרים לא הניחו שכל ביקורת על התקשורת היא אנטי-עיתונאית. ביקורת על טעות עיתונאית, על הטיה או על בחירת נושאים היא חלק לגיטימי מהשיח הדמוקרטי. העניין המחקרי התמקד במקרים שבהם הביקורת חרגה מכך וסימנה את התקשורת עצמה כאויב או כבוגד.

כך, באפריל 2024 אמר מגל כי "התקשורת הישראלית היא נגד המדינה". בשידור אחר באותו יום נטען כי "התקשורת מנהלת התקפת-נגד נגד ישראל". בשידור בפברואר 2024 תוארו חלק מכלי התקשורת כמי שסובלים מ"התמכרות לתבוסתנות", ובאפריל נטען כי "חלק מהעיתונאים אינם מעוניינים לראות את ישראל מנצחת משום שהם שונאים את נתניהו", כביכול.

שר הביטחון ישראל כ"ץ מכריז בשידור חי בתוכנית "הפטריוטים" על הדחתו של מפקד פיקוד מרכז, אלוף אבי בלוט. 2 באוגוסט 2026 (צילום: צילום מסך, ערוץ 14)

באוגוסט באותה שנה תקף מגל את אופן הסיקור של טקס זיכרון, ותיאר את השיח התקשורתי כ"משחק במוחות" וכ"הנדסת תודעה". כלומר, במקום להתמודד עם טענה עיתונאית מסוימת, התקשורת הוצגה כמערכת בעלת כוונה מניפולטיבית כוללת.

ב-13 מתוך 275 האייטמים, כלומר 4.73%, הופיעו השוואות מפורשות של עיתונאים וכלי תקשורת לאויבי המדינה, נאצים, אנטישמים או גורמי טרור.

דוגמה בולטת נגעה ל"הארץ". אדמקר טען כי "עיתונאים בעיתון פוגעים בלוחמים ובמדינה". באייטם אחר כונה העיתון "אנטישמי".

דוגמאות נוספות הופנו כלפי עיתונאים ספציפיים. כך, העיתונאית עמירה הס הושוותה לרודולף הס, מפקד אושוויץ, ועיתונאים כמו רונן ברגמן וברק רביד הוצגו כ"ישראלים שהנאמנות שלהם מוטלת בספק" בשל עבודתם בכלי תקשורת זרים.

משמעות הממצא היא הופעתו של דפוס שבו עיתונאים ביקורתיים מוצגים כחלק מהאויב, כבוגדים או כמי שפועלים נגד המדינה – דפוס שעלול לערער את הלגיטימציה של עיתונות עצמאית כמוסד ציבורי.

ינון מגל, מגיש תכנית "הפטריוטים" של ערוץ 14 (צילום: צילום מסך מערוץ 14)

הדהוד בלתי ביקורתי של מסרים ממשלתיים

ב-111 מתוך 275 האייטמים (40.4%) זוהה הדהוד של מסרים מרכזיים שהופיעו בהתבטאויות הרשמיות של נתניהו, כאשר הם הוצגו ללא ביקורת או מסגור עיתונאי חלופי.

הקריטריון הזה דרש מערך מתודולוגי שונה במקצת מזה של הקטגוריות האחרות. החוקרים לא הסתפקו בזיהוי אמירה חיובית על הממשלה. תחילה הם ניתחו את ההתבטאויות הרשמיות של נתניהו בתקופה המקבילה למדגם וזיהו תמות חוזרות. לאחר מכן חיפשו את אותן תמות בשידורי הערוץ.

בין המסרים שזוהו בשלב הראשון היו שישה נושאים מרכזיים:

• משפט נתניהו הוצג כ"מסע ציד" או כהליך "תפור";
• התקשורת המרכזית הוצגה כ"ערוצי תבהלה" המפיצים "פייק ניוז";
• המלחמה הוצגה כאילו היא אמורה להסתיים ב"ניצחון מוחלט";
• חמאס הוצג כמכשול הבלעדי לעסקת חטופים;
• לחץ צבאי הוצג כאמצעי הכרחי לשחרור החטופים;
• מתנגדי הממשלה, ביניהם גם משפחות חטופים שביקרו אותה על הפקרת יקיריהן, הוצגו כ"מיעוט קיצוני ואלים המאיים על האחדות".

לאחר מכן נבדק אם מסרים אלה הופיעו בשידורי הערוץ ללא הצגת ביקורת משמעותית או פרשנות חלופית.

דוגמה לכך היא השימוש החוזר בביטוי "ניצחון מוחלט". במרץ 2024 הגיש ינון מגל את "הפטריוטים" כשהוא חובש כובע שעליו הופיעה הסיסמה. במקרה אחר, ב-20 במרץ 2024, שודר בתוכנית סרטון תדמית לנתניהו ללא מסגור ביקורתי.

איתמר פליישמן ונועם פתחי באולפן התוכנית "הפטריוטים" (צילום: צילום מסך מתוך סרטון של "מפיצים תקווה")

מה התמונה הכללית שעולה מהמחקר על ערוץ 14?

כאשר ארבע הקטגוריות נבחנות יחד, מתקבלת תמונה של נוכחות שיטתית של מאפיינים שהמחקר מגדיר כמאפייני האנטי-עיתונות בתוך הקורפוס שנבדק.

העובדה שכל אחת מארבע הקטגוריות הופיעה בשיעור של יותר מעשירית מן האייטמים – והעובדה ששני הקריטריונים הבולטים ביותר הופיעו בכ-40% ובכשליש מהאייטמים – היא הממצא האמפירי המרכזי של המחקר.

היא מצביעה על כך שבתוך הקורפוס שנבחר נמצאה נוכחות ניכרת של דפוסי תוכן החורגים מהאידאל הנורמטיבי של עיתונות המבוססת על בדיקת עובדות, עצמאות מן השלטון, הימנעות מהסתה והצגת מידע באופן ביקורתי.

לסיכום: הדוגמאות שנבדקו ממחישות כי ההבדל בין ערוץ 14 לערוצי טלוויזיה רגילים אינו נובע רק ממחלוקות אידאולוגיות והבעת עמדה פוליטית.

בחלק ניכר מן האייטמים הופיעו טענות עובדתיות בלתי-נכונות שניתן לבדוק ולהפריך; בחלק אחר הופיעו תאוריות קשר; באחרים הופיעו הכללות פוגעניות כלפי קבוצות אתניות ופוליטיות או קריאות לפעולות אלימות; ובחלק נוסף הופיעו מסרים שתאמו באופן הדוק את המסרים הרשמיים של הממשלה, ללא מסגור עיתונאי ביקורתי.

מבחינה אמפירית, תרומתו המרכזית של המבחן היא המעבר מהגדרה תאורטית של "אנטי-עיתונות" לזיהוי כמותי ושיטתי של מאפייניה בתוך תוכן תקשורתי. הממצאים מצביעים על כך שבקורפוס שנבחר הופיעו בתדירות ניכרת ארבעת סוגי ההתנהגות שהמודל מציע לבחון: התרחקות מן הדיוק העובדתי, הפצת שנאה והסתה, דה-לגיטימציה של עיתונות ביקורתית והדהוד בלתי ביקורתי של מסרים ממשלתיים.

במובן זה, המקרה של ערוץ 14 משמש במאמר לא רק כדוגמה לתוכן תקשורתי מסוים, אלא כמבחן ראשוני ליכולת של מודל האנטי-עיתונות להפוך עקרונות נורמטיביים הנוגעים לתפקידה של העיתונות בדמוקרטיה למשתנים שניתן לזהות, לקודד ולמדוד באופן אמפירי.

פנייבסקי, א', טאוסיג, ש' ואגרי, ח' (2026). אנטי-עיתונות: ערוץ 14 כמקרה מבחן למודל חדש. "מסגרות מדיה", 28.

אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.