יואב סגלוביץ הוא יהודי. לא פרט שאמור לעורר עניין בפוליטיקה. ובכל זאת, ריצתו לכנסת במסגרת רע"ם של מנסור עבאס מזכירה שפוליטיקה במדינה ריבונית אינה חייבת להתנהל לפי גבולות שבטיים.
סגלוביץ, איש המערכת הביטחונית, קצין בצה"ל וניצב במשטרה, נוטל סיכון פוליטי. גם מנסור עבאס ממשיך לבנות גשרים פוליטיים. אפשר לחלוק עליהם, אבל קשה שלא לראות במהלך אומץ וניסיון לשנות את כללי המשחק.
הסוגיה גדולה מסגלוביץ ועבאס. כמעט כל מדינת לאום מתמודדת עם השאלה כיצד רוב לאומי חי עם מיעוט בעל זהות משלו. השאלה היא איך המדינה מכילה את שלל הזהויות שלה בלי לוותר על אופייה הלאומי.
הסוגיה גדולה מסגלוביץ ועבאס. כמעט כל מדינת לאום מתמודדת עם השאלה כיצד רוב לאומי חי עם מיעוט בעל זהות משלו. השאלה היא איך המדינה מכילה את שלל הזהויות שלה בלי לוותר על אופייה הלאומי
ישראל ניצבת בפני השאלה הזאת בתנאים מורכבים במיוחד: ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ובה חיים אזרחים בעלי שפה, תרבות וזהות משלהם, על רקע סכסוך מדמם בין העמים שפתרונו אינו קרוב.
חיים משותפים מחייבים פשרה משני הצדדים. מהרוב היהודי נדרש להכיר בכך שנאמנות למדינה אינה מחייבת את המיעוט לוותר על זהותו הערבית או הפלסטינית. מהמיעוט הערבי נדרשת הכרה בהיותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. יש מקום לכולם כאן.
בהקשר הזה, המהלך של סגלוביץ ועבאס משמעותי. הוא מדגים שיהודי ציוני יכול להיות שותף פוליטי של מפלגה ערבית, ואזרח ערבי יכול להיות שותף מלא בשלטון, בלי שמי מהם יוותר על זהותו המובחנת.
היהודים מכירים את החוויה של מיעוט. אלפיים שנה של קיום כמיעוט עיצבו תרבות סביב השאלה איך שומרים על זהות כשהכוח בידי אחרים. הקמת ישראל הפכה את היהודים לריבון. ריבונות מחייבת התבגרות: היהדות ידעה לדרוש יחס טוב לעצמה כמיעוט; כעת עליה ללמוד כיצד ראוי שרוב יהודי יתייחס למיעוט החי בתוכו.
זאת התבגרות שיש לה גם שורשים יהודיים עמוקים. התנ"ך, וגם המסורת היהודית-מזרחית שהתפתחה במשך דורות במרחב המוסלמי, מציעים דוגמאות ליחסי שכנות, כבוד ושותפות חיים עם מי שאינם יהודים. זו מסורת יהודית שאינה זקוקה למחיקת האחר כדי לשמור על זהותה.
חיים משותפים מחייבים פשרה. מהרוב היהודי נדרש להכיר בכך שנאמנות למדינה לא מחייבת את המיעוט לוותר על זהותו הערבית או הפלסטינית. מהמיעוט הערבי נדרשת הכרה בהיות ישראל מדינת לאום של העם היהודי
זהו רוב טוב: רוב שאינו מתנצל על היותו רוב ואינו מוותר על אופיו היהודי, אך גם אינו רואה במי שאינו חלק ממנו איום. רוב טוב איננו רוב תמים, הוא רוב שיודע להבחין בין אויב לאזרח גם בתוך מציאות של סכסוך.
מול "רוב טוב" צריך להיות גם "מיעוט שוחר טוב": מיעוט שאינו מוותר על זהותו, אך מקבל את אופייה היהודי־דמוקרטי של ישראל, רוצה בטובתה ומבקש להיות שותף בחייה.
אלה לא עקרונות מופשטים. רוב טוב נבחן בתקצוב שווה לרשויות ערביות, בשילוב מנהיגות ערבית בתפקידי ממשל בעלי השפעה, במתן לגיטימציה לביקורת פוליטית, וביכולת לראות בשותפות עם אזרחים ערבים לא איום, אלא ביטוי לביטחון העצמי של המדינה.
כשהיינו מיעוט, ציפינו מהרוב לאפשר לנו לשמור על זהותנו. כעת, כשאנחנו הרוב, עלינו לאפשר למיעוט לחיות את זהותו, לא מתוך חולשה אלא מתוך ביטחון; לא כוויתור על הציונות, אלא כהגשמה בוגרת שלה.
המהלך של סגלוביץ ועבאס לא יפתור את הסכסוך הישראלי־ערבי. הוא גם לא יבטל את המחלוקות בין הצדדים. אבל הוא עשוי לסמן מעבר מפוליטיקה של רוב ומיעוט לפוליטיקה של שותפות שחוצה את הגבול בלי למחוק אותו.
כשהיינו מיעוט, ציפינו מהרוב לאפשר לנו לשמור על זהותנו. כעת, כשאנחנו הרוב, עלינו לאפשר למיעוט לחיות את זהותו, לא מתוך חולשה אלא מתוך ביטחון; לא כוויתור על הציונות, אלא כהגשמה בוגרת שלה
זה המבחן של ישראל כמדינת מופת: לחבר בין זהות לחירות, בין כוח לאחריות, בין לאומיות לשוויון. "רוב טוב" אינו סעיף נלווה לחזון הזה, הוא המבחן שלו. הניצחון הגדול של הציונות היה להפוך אותנו לרוב. הניצחון הבא שלה יהיה ללמד אותנו להיות רוב טוב.
ד"ר עופר קורנפלד, הוא יזם הייטק ויזם חברתי, ד"ר לכלכלה, עורך טקסי חתונה מחוץ לרבנות, לשעבר ראש מטה יו"ר "העבודה" וסגן יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו