משפחות השכול של ׳׳השבת השחורה׳׳ נתונות לנפשן ולמצוקתן

לפני מספר ימים, בעת שהותי האחרונה בארץ, ביקרתי בביתו של ידיד, אב שכול שבנו לא שרד את חטיפתו ב"שבת השחורה". להפתעתי, נכחו בביתו של יקירי עוד שני הורים של חטופים, שגם ילדיהם חזרו בארונות.

גורלם של החטופים והדאגה למצבם במנהרות חמאס העסיקו אותי ללא הרף. לא נחתי ולא הרפיתי מאז השבעה באוקטובר 2023 ועד להחזרת אחרון החטופים.

פרסמתי בעיתונות העברית והצרפתית מספר רב של מאמרים בקריאה לשחרורם בכל מחיר, כולל הפסקת המלחמה בעזה, ומייד. אך במעמד זה, מול ההורים השכולים, ליבי רטט כמו מתנד, ונשמתי חוותה דום נשימה.

בעת שהותי האחרונה בארץ, ביקרתי בביתו של ידיד, אב שכול שבנו לא שרד את חטיפתו ב"שבת השחורה". להפתעתי, נכחו בביתו של יקירי עוד שני הורים של חטופים, שגם ילדיהם חזרו בארונות

לאחרונה הולכת ומתחזקת הידיעה, שכבר בתחילת חודש מאי 2024 הושג הסכם להשבת רוב החטופים תמורת הפסקת המלחמה. הסכם זה אושר בקבינט המצומצם, בשעה שנציגים מצריים המתינו במלון הילטון לחתימה ולהתחלת ביצועו.

אך פני הנציגים הושבו ריקם רגע לפני אישורו של ההסכם, בשל איומיהם של השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר לפרק את הממשלה.

ואכן, ראש הממשלה העדיף להפקיר את החטופים, שחלקם פצועים, מבוגרים, ילדים, נשים וחולים. הקואליציה התבקשה לדחות את ההסכם.

כמו בסדום, לא נמצא בקרב הממשלה ולו צדיק אחד או צדיקה אחת שיצילו את המדינה ויתנגדו להחלטה אנוכית, חשוכת חמלה, ובעיקר מנוגדת לערך העליון שעליו התחנכנו: לא משאירים אזרחים מאחור – בין אם הם חיילים, בין אם הם שבויים ובין אם הם פצועים.

חזרתם של אחרוני החטופים ששרדו את השבי בגיהינום החמאסי משמחת ומרגשת ביותר. למרות שגורלם נקשר ביום "שמחת תורה", השמחה האמיתית היא "פדיונם ושובם לחיק משפחתם".

אולם משפחות שבניהן ויקיריהן שבו בארונות, אחרי זמן נצח של אי־ודאות ותקווה, הן עתה משפחות שכולות, הנתונות לנפשן ולמצוקתן. הן "מוצאות" נחמה בינן לבין עצמן, ולו רק לערב מזדמן.

משפחות שבניהן ויקיריהן שבו בארונות, אחרי זמן נצח של אי־ודאות ותקווה, הן עתה משפחות שכולות, הנתונות לנפשן ולמצוקתן. הן "מוצאות" נחמה בינן לבין עצמן, ולו רק לערב מזדמן

בשיחות שניהלתי עם שלושת הורי החטופים, שנכחו באותה עת בביתו של ידידי, חשתי עד כמה "הזמן עושה את שלו" בדרך כלל, אך הפעם הוא דוחף לבדידות ולשקיעה במחשכי השכול ההולך וגובר. לצערי, הם עתה מתנחמים בינם לבין עצמם. הציבור שתמך בהם ונאבק להחזרת בניהם, נדם.

מילותיו של ידידי מהדהדות באוזניי ומרטיטות עדיין את ליבי:

"אנחנו ההורים שקיבלנו את ילדינו בשקי עצמות לאחר שנתיים של מאבק ולאחר שישבנו שבעה מבלי שהיה לנו קבר לבכות עליו ומבלי יכולת לומר עליהם קדיש, מרגישים עדיין חטופים! התהליך המיוסר שאני עברתי אינו דומה לשום דבר".

ואם לא די בכך, עצוב ומצער מאוד שפוליטיקאים מקואליציית המחדל, ממשיכים להתעלם מסבלם של החטופים ומשפחותיהם. אחדים בוחרים אף בשפיכת רעל לעברם מתוך צרכים אלקטורליים. יש גבול לרוע, יש גבול להתבהמות. יש אתיקה המחייבת מתמודדים במערכת הבחירות. באמירתו של איציק בונצל, מועמד לכנסת מטעם הליכוד: "הלוואי שהייתה דרך להחזיר אותה לחמאס", על אודות יוכבד ליפשיץ, אישה קשישה שחוותה את גיהינום החמאס, ושבעלה, עודד, הושב הרבה מאוחר יותר בארון – יש משום אמירה מקברית, גם אם אומר הדברים התנצל לאחר הטלת הפצצה. בונצל, כמו ''שליטו'' שלא גינה אמירה מצמררת זו – ייזכרו לדיראון עולם.

"משפחת החטופים" תמצא מנוח, והכאב שחשתי על בשרי ובנפשי בביתו של ידידי יוכל למצוא נחמה כלשהי – לא שיכחה, חלילה – אם עם ישראל יצא לבחור בהמוניו ויביא להקמת ממשלת שינוי, שתאפשר את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.

בגוש השינוי יש מענה לאנשי ימין, מרכז ושמאל. רק כך כל משפחה, או כל חטוף משוחרר או חטופה משוחררת, יוכלו לדעת את האמת ולמצוא נחמה. העיקר הוא שאלו אשר נמנו עם קואליציית המחדל יורחקו מהשלטון ומהאיום להמשיך בהרס הדמוקרטיה.

'אנו ההורים שקיבלנו את ילדינו בשקי עצמות לאחר שנות המאבק ולאחר שישבנו שבעה מבלי שהיה לנו קבר לבכות עליו וללא יכולת לומר עליהם קדיש, מרגישים עדיין חטופים. התהליך המיוסר שעברתי לא דומה לשום דבר"

יחד עם זאת, העם מחויב להמשיך ולהיות קשוב למצוקתן של משפחות השכול מ"השבת השחורה". אם בהתעניינות, אם בעידוד, אם באוזן קשבת ואם בהבעת תחושת השכול כאסון לאומי. חברי "קואליציית המחדל", 68 במספר, חייבים להיזכר, כל אחד בשמו, לדיראון עולם.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.