כשהוגה הדעות והפעיל האמריקאי, הרב אירווינג (יץ) גרינברג, פרסם את יצירת המופת שלו "ניצחון החיים: תאולוגיה נרטיבית של היהדות", נדמה היה כי בזאת חתם את משנתו, לאחר למעלה משישה עשורים של הגות על יהדות, על השואה ועל מדינת ישראל.
ואז הגיע השבעה באוקטובר.
"בעקבות מתקפת חמאס רציתי לכתוב מחדש את כל הפרק העוסק בישראל, אבל המוציא לאור שלי סירב", משתף גרינברג בן ה-93 בשיחה עם זמן ישראל בביתו שבירושלים. "הכרכים החדשים הללו משקפים את התפתחות העבודה שלי לאורך השנים, ובמקרים מסוימים מתעדים גם מחשבות שכבר הותרתי מאחור".
אסופת המאמרים החדשה שלו, "חיים נגד מוות", המחולקת לשני כרכים, מאגדת את חיבוריו החשובים ביותר מששת העשורים האחרונים בנושאי אמריקה, ישראל, השואה ויחסי יהודים–נוצרים. לכל מאמר מצורפת הקדמה חדשה, שבה הוא מנתח בגילוי לב אילו תובנות צלחו את מבחן הזמן, אילו מהן היה משנה כיום, וכיצד התפתחה תפיסת עולמו לאורך השנים.
האוסף כולל גם שני טקסטים שטרם ראו אור: הרצאה שנשא בשנת 1970 על משמעותה הדתית של מדינת ישראל, ומאמר חדש בשם "ישראל ויהדות העולם אחרי השבעה באוקטובר", שנכתב במהלך שנת 2025.
בלב תפיסתו ניצבת הטענה כי מאז השואה, נכנסה היהדות ל"עידן שלישי" בשותפותה עם האלוהים – עידן שבו היהודים הם שותפים מלאים לברית, ונושאים באחריות אקטיבית לקידום החיים, כבוד האדם ותיקון עולם
משנתו של גרינברג השפיעה עמוקות על דורות של הוגים ומחנכים יהודים, בפרט בעולם האורתודוקסיה המודרנית. בלב תפיסתו ניצבת הטענה כי מאז השואה, נכנסה היהדות ל"עידן שלישי" בשותפותה עם האלוהים – עידן שבו היהודים הם שותפים מלאים לברית, ונושאים באחריות אקטיבית לקידום החיים, כבוד האדם ותיקון עולם.
גרינברג, אקדמאי שלמד באוניברסיטת הרווארד ולימד בסיטי קולג' של ניו יורק, ב"ישיבה יוניברסיטי", בישיבת "חובבי תורה" ובישיבת "הדר", מוכר אולי יותר מכול בזכות המוסדות החשובים שהיה שותף להקמתם.
הרשימה כוללת את ארגון "כלל" (CLAL – המרכז היהודי הלאומי ללמידה ומנהיגות), אקדמיית SAR בריברדייל, תנועת המאבק הסטודנטיאלי למען יהדות ברית המועצות (SSSJ), ו"זכור" – המרכז למשאבי שואה.
בנוסף, הוא חבר למייקל שטיינהרדט וצ'רלס ברונפמן בהקמת פרויקט "תגלית", כיהן כיושב ראש מועצת מוזאון השואה של ארצות הברית ושימש כרב המרכז היהודי בריברדייל. גרינברג חיבר ספרים רבים, בהם "לשם שמיים וארץ: המפגש החדש בין היהדות לנצרות" ו"הדרך היהודית: לחיות את מועדי השנה".
בריאיון נרחב לזמן ישראל, הסביר גרינברג מדוע הוא שומר על אופטימיות באשר לעתידה של מדינת ישראל ביום שאחרי השבעה באוקטובר, חרף חששותיו הכבדים מפני ניצול כוח לרעה בידי פוליטיקאים כדוגמת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
עמדותיו הנחרצות בנוגע ליחסי יהודים–נוצרים, למצבה של יהדות ארצות הברית ולנושאים בוערים אחרים – נשענות כולן על גישתו התאולוגית הייחודית כלפי השואה. בעיניו, השואה היא נקודת המוצא ההכרחית לכל הגות יהודית בת זמננו.
עמדותיו הנחרצות בנוגע ליחסי יהודים–נוצרים, למצבה של יהדות ארה"ב ועוד – נשענות כולן על גישתו התאולוגית הייחודית כלפי השואה. בעיניו, השואה היא נקודת המוצא ההכרחית לכל הגות יהודית בת זמננו
!["החיים אחרי המוות" ספרו החדש של הרב יץ (אירווינג) גרינברג](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/10/71NecbQ05L._SL1500_.jpg ""החיים אחרי המוות" ספרו החדש של הרב יץ (אירווינג) גרינברג")
"למען האמת, אני משיחיסט", מתלוצץ גרינברג כשהוא מתייחס לסכנות הטמונות בקיצוניות הדתית. "לדעתי, המשיחיות היא התרומה השנייה בחשיבותה של היהדות לתרבות העולמית, מייד אחרי המונותאיזם המוסרי. המשמעות שלה היא שאיננו מקבלים את העולם כפי שהוא – מוטלת עלינו החובה לשנות אותו. אולם מאז השואה, בתפיסתי, אנחנו כבר לא יושבים ומחכים שאלוהים ישלח גואל משמיים. אנו נדרשים לעבוד יחד בכוחות עצמנו כדי להפוך את העולם לגן עדן".
אלוהים אומנם העניק את ארץ ישראל לעם היהודי, מבהיר גרינברג, "אבל האתגר הגדול שלנו הוא לשלוט בה באופן בר-קיימא, תוך כיבוד מוחלט של כבוד האדם של הזולת".
מושג "העידן השלישי"
בלב התאולוגיה של גרינברג מצויה תפיסה התפתחותית המורכבת משלושה עידנים שונים של התגלות אלוהית בהיסטוריה היהודית, כשכל עידן מתאפיין במערכת כללים משלו.
בעידן הראשון, התקופה המקראית, ניהל אלוהים את ההיסטוריה בגלוי באמצעות ניסים ברורים והתערבות ישירה בענייני האומה והפרט. לדברי גרינברג, בתקופה זו הייתה ליכולת הפעולה האנושית השפעה מוגבלת בלבד, שכן אלוהים ניהל את העולם על פי תסריט שהוכתב מראש.
"אם תשמעו למצוותיי – ירד גשם", מדגים גרינברג. "אם לא – תהיה בצורת. אלוהים יסלק את אויביכם כל עוד תעשו את רצונו".
בעידן השני, שהחל עם חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, החל אלוהים לצמצם את נוכחותו. הוא נסוג מהתערבות ניסית גלויה, והעביר את כובד המשקל לפוליטיקה האנושית ולבחירה המוסרית של האדם
בעידן השני, שהחל עם חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, החל אלוהים לצמצם את נוכחותו. הוא נסוג מהתערבות ניסית גלויה, והעביר את כובד המשקל לפוליטיקה האנושית ולבחירה המוסרית של האדם.
"באותה תקופה אלוהים התחיל 'להסתתר' יותר, וזאת כדי לתבוע מבני האדם לקחת אחריות גדולה בהרבה על הברית", מסביר גרינברג.
אירועי השואה, על פי משנתו, סימנו את קו השבר והמעבר לעידן השלישי. בעידן זה נסוג אלוהים צעד נוסף לאחור, כדי להעניק לאנושות אחריות כמעט מוחלטת. כיום, קובע גרינברג, האל פועל בעולם אך ורק דרך בני האדם וחוקי הטבע. פריצות דרך רפואיות, מהפכות טכנולוגיות ותנועות שחרור פוליטיות משמשות כיום כ"ניסים" מודרניים, המתממשים בזכות היצירתיות והתושייה האנושית.
"נוכחותו של אלוהים נסתרת לחלוטין, אף על פי שהוא נוכח באופן מוחלט", הוא מחדד.
הנגזרת של תאולוגיה זו היא שלאחר אלפי שנות הכשרה רוחנית, גורלה של האנושות מופקד כעת לחלוטין בידינו אנו – כשברשותנו כוח בלתי מוגבל לעשות טוב או לזרוע הרס.
המציאות החדשה של ישראל
מבחינת גרינברג, מדינת ישראל המודרנית מהווה את זירת המבחן המובהקת ביותר לדרישות שמציב העידן החדש בפני העם היהודי.
לאחר שהשואה הוכיחה באכזריות את ההשלכות הקטלניות של אלפיים שנות חוסר אונים יהודי, הציונות מגלמת את בחירתו הנחרצת והאקטיבית של העם היהודי בחיים – אומה שלוקחת את גורלה והישרדותה בידיה
לאחר שהשואה הוכיחה באכזריות את ההשלכות הקטלניות של אלפיים שנות חוסר אונים יהודי, הציונות מגלמת את בחירתו הנחרצת והאקטיבית של העם היהודי בחיים – אומה שלוקחת את גורלה והישרדותה בידיה.
משימה היסטורית זו קיבלה משנה תוקף בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, אשר חשפה בו-זמנית את תהומות השנאה שישראל ניצבת מולה, ואת שבריריותן של הנחות היסוד הביטחוניות שלה. אולם האתגר האמיתי של ישראל, הוא אומר, הוא להתעלות מעל היצר הטבעי לניצחון צבאי או לנקמה גרידא, ולהגיב דווקא באמצעות "התפרצות אדירה של חיים ובנייה".
גרינברג מצביע על גל ההתנדבות חסר התקדים, רשתות האירוח, המערכים הלוגיסטיים האזרחיים והשירותים החברתיים המאולתרים שצמחו כמעט בן לילה בעקבות האסון. הוא מתעקש כי ההתגייסות הזו מהשטח אינה רק סיפור שולי מחמם לב, אלא הלב הפועם של משימתה העתידית של ישראל. לדבריו, תופעות אלו מעידות על "מאגרי האמונה, העוצמה והמסוגלות המדהימים של הישראלים", ומסמנות את פוטנציאל החברה שישראל יכולה להיות.
משימתה המורכבת של ישראל, אומר גרינברג, היא להעמיק את שורשי הדמוקרטיה, הצדק והסולידריות הלאומית, תוך הבטחת יחס שוויוני והוגן לאזרחיה הערבים – כל זאת בזמן שהיא נלחמת על חייה מול אויבים צמאי דם המבקשים להשמידה.
בעידן השלישי, כך הוא מסכם, גדולתה של ישראל לא תימדד רק במספר הניצחונות שלה בשדה הקרב, אלא ביכולתה המופלאה להפוך טראומה וייסורים לחברה מוסרית ומלוכדת יותר.
בעידן השלישי, כך הוא מסכם, גדולתה של ישראל לא תימדד רק במספר הניצחונות שלה בשדה הקרב, אלא ביכולתה המופלאה להפוך טראומה וייסורים לחברה מוסרית ומלוכדת
האתיקה של הכוח היהודי
אחד האיומים המסוכנים ביותר על החזון הזה, טוען גרינברג, הוא שיכרון הכוח היהודי, ובפרט בקרב פלגים קיצוניים המשוכנעים כי פעולותיהם לכיבוש הארץ זוכות לחותמת הכשר אלוהית.
אומנם השואה אילצה את העם היהודי להכיר בהכרח הקיומי להחזיק בכוח צבאי, אך גרינברג מזהיר זה מכבר כי הכוח מביא עימו סכנות רוחניות ופוליטיות משחיתות. מאמרו המכונן משנת 1988, "האתיקה של הכוח היהודי", נותר בעיניו רלוונטי ובוער היום ממש כפי שהיה אז.
כשהם חמושים במדינה ריבונית ובצבא רב-עוצמה, היהודים ניצבים כיום בפני אתגר שונה בתכלית מהסכנות שאפיינו את שנות הגלות: האם נדע להפעיל את הכוח הזה מבלי להפוך לקורבנות שלו עצמו? התחזקותה של הקיצוניות הדתית-לאומנית בישראל – המיוצגת באופן בולט על ידי דמויות דוגמת בן גביר וסמוטריץ' – מדליקה אצל גרינברג נורת אזהרה אדומה ובוהקת.
"הם פועלים בפזיזות משוועת ובחוסר אחריות מוחלט", הוא תוקף. "הם בטוחים שאינם יכולים לטעות פשוט מפני שאלוהים הבטיח לנו את הארץ. מה שהם מפספסים הוא ההבנה שאלוהים אומנם העניק לנו את הארץ, אבל חובתנו לרשת אותה באופן שיבטיח קיום בר-קיימא וישמור על צלם אלוהים וכבוד האדם של הזולת".
האמונה העיוורת שכל צעד התיישבותי יזכה לאישור וגיבוי אלוהי מהווה לדידו של גרינברג רגרסיה מסוכנת לחשיבה של העידן המקראי הראשון, חשיבה שפשוט אינה עומדת במבחן המציאות של העידן השלישי. ההשלכות של חשיבה זו, הוא מזהיר, אינן רק מוסריות, אלא טומנות בחובן אסון אסטרטגי.
התפרעויות אלימות כלפי פלסטינים, או כל אקט של אכזריות ואי-צדק, אינם מקרבים אותנו אל הגאולה המיוחלת. נהפוך הוא, מסביר גרינברג, הם מכרסמים בלגיטימציה של ישראל, ובפרט בעיני הדור היהודי הצעיר
התפרעויות אלימות כלפי פלסטינים, או כל אקט של אכזריות ואי-צדק, אינם מקרבים אותנו אל הגאולה המיוחלת. נהפוך הוא, מסביר גרינברג, הם מכרסמים בלגיטימציה של ישראל, ובפרט בעיני הדור היהודי הצעיר ובעיני בנות בריתנו הקריטיות בארצות הברית ובאירופה.
בעולם שבו האל פועל דרך מעשיהם של בני האדם, כל ניצול לרעה של הכוח חוזר כבומרנג ומחריף ישירות את האיומים הביטחוניים על מדינת ישראל.
ישראל נדרשת ללכת על חבל דק ומייסר, הוא אומר. עליה להגן על אזרחיה בנחישות וללא פשרות, אך במקביל לסרב בתוקף לקדש תרבות של השפלה ונקם. במציאות של העידן השלישי, זו אינה "יפייפות נפש" ליברלית, אלא הריאליזם ההכרחי של הברית עם האל.
אין לנו שום "תעודת ביטוח" אלוהית שתבטיח כי "הכול יסתדר" עבור העם היהודי אם הוא יבחר לרמוס אחרים בדרך, מדגיש גרינברג בתוקף. להפך: גורלה של הברית ההיסטורית יוכרע אך ורק על פי הדרך שבה ישכילו היהודים להשתמש בעוצמה הריבונית שזכו בה מחדש.
החיים היהודיים באמריקה
במבט אל מעבר לים, הכרך הראשון של "חיים נגד מוות" חוזר לכמה ממאמריו המשפיעים והחשובים ביותר של גרינברג על אודות יהדות ארצות הברית. חיבורים אלו נכתבו בשיאו של מה שמכונה "תור הזהב" של הקהילה – עידן חסר תקדים של קבלה חברתית, השפעה ציבורית ושגשוג כלכלי.
גרינברג תמיד ראה בהשתלבות המוצלחת בזרם המרכזי האמריקאי משום "ברכה מעורבת", אשר אומנם פרצה דרך להזדמנויות של מנהיגות ויצירתיות, אך בד בבד פתחה לרווחה את סכרי ההתבוללות
גרינברג תמיד ראה בהשתלבות המוצלחת בזרם המרכזי האמריקאי משום "ברכה מעורבת", אשר אומנם פרצה דרך להזדמנויות של מנהיגות ויצירתיות, אך בד בבד פתחה לרווחה את סכרי ההתבוללות ונישואי התערובת.
![צלליות של רבנים חסידיים מתכנסים לתצלום הקבוצתי השנתי מחוץ למרכז חב"ד העולמי ברובע ברוקלין שבניו יורק (צילום: AP Photo/Yuki Iwamura)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/10/AP24336563000624.jpg "צלליות של רבנים חסידיים מתכנסים לתצלום הקבוצתי השנתי מחוץ למרכז חב"ד העולמי ברובע ברוקלין שבניו יורק (צילום: AP Photo/Yuki Iwamura)")
כשהוא מביט לאחור, גרינברג מודה ביושר כי היה אופטימי מדי בהערכתו לגבי היכולת של יהודי אמריקה לעמוד בפני כוח המשיכה העצום של חברת השפע. שיעור היהודים שבחרו בסופו של דבר להתרחק מהחיים היהודיים התגלה כ"גבוה בהרבה מכפי שקיוויתי", הוא אומר.
יתרה מזאת, בדומה לרבים אחרים, גם הוא לא הצליח לחזות את עוצמתה הארסית של האנטישמיות החדשה, זו שחלחלה עמוק לזרם המרכזי בחוגים פרוגרסיביים, בקמפוסים האקדמיים ובזירה הפוליטית.
במאמר מקיף שפרסם ב-1989, ניתח גרינברג את עלייתו המטאורית של איפא"ק (AIPAC) והפיכתו לכוח המרכזי בחייה הפוליטיים של יהדות ארה"ב. הוא הצביע על האופן שבו הארגון – לו סייע רבות גם דרך ארגון CLAL שייסד – צמח מיוזמה של "אדם אחד" בשנות ה-60 לאחת משדולות הכוח החזקות והמשמעותיות ביותר בוושינגטון.
"הסוד האמיתי לכוחו של איפא"ק היה טמון בכך שמדינת ישראל זכתה להערצה כה גורפת באמריקה, עד שהיו לארגון אלפי חברים רשומים במקומות שבהם לא דרכה רגל יהודית ברדיוס של קילומטרים רבים", נזכר גרינברג. כיום מקננת בו דאגה כי מסע הדמוניזציה המתמשך נגד ישראל עלול לשחוק עד דק את השפעתו העתידית של הארגון.
"הסוד האמיתי לכוחו של איפא"ק היה טמון בכך שמדינת ישראל זכתה להערצה כה גורפת באמריקה, עד שהיו לארגון אלפי חברים רשומים במקומות שבהם לא דרכה רגל יהודית ברדיוס של קילומטרים רבים"
גרינברג מביע דאגה עמוקה באשר לחוסנה של הדמוקרטיה האמריקאית – המסגרת החיונית שאפשרה את פריחתם של החיים היהודיים במדינה.
![מבקר מחזיק תיקייה של איפא"ק במעלית בבניין המשרדים רייברן של בית הנבחרים בגבעת הקפיטול בוושינגטון. 12 במרץ 2024 (צילום: ALEX WONG / Getty Images via AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/10/AFP__20240312__2078448808__v1__HighRes__ProtestersCallForCeasefireInMiddleEastOnCapi-1.jpg "מבקר מחזיק תיקייה של איפא"ק במעלית בבניין המשרדים רייברן של בית הנבחרים בגבעת הקפיטול בוושינגטון. 12 במרץ 2024 (צילום: ALEX WONG / Getty Images via AFP)")
קיטוב חברתי, חרדה כלכלית ופוליטיקת קצוות הם, לדבריו, תחלואי עומק שמייצרים קרקע פורייה לשגשוגה של האנטישמיות. הוא ממשיך לקוות, גם אם בספקנות מסוימת, שיהודי אמריקה יצליחו להמשיך בחייהם כאזרחים המשולבים לחלוטין בחברה, ומנגד – לשמור בגאון וללא התנצלות על זהותם היהודית ועל בריתם עם האל.
עם זאת, בכל הנוגע לסוגיות של פלורליזם ופוליטיקה מגדרית בתוך הקהילה, גרינברג נוטה לאופטימיות זהירה.
במבט אוהב אל עבר רעייתו, בלו גרינברג, מחלוצות הפמיניזם האורתודוקסי, הוא מציין עד כמה דרמטי היה השינוי שחל במעמדן ובתפקידן של נשים ביהדות לאורך השנים.
"כפי שהיא נוהגת לומר, הדברים הרחיקו לכת הרבה מעבר לציפיות המוקדמות שלה", הוא מחייך. "יש לנו כיום רבניות, נשים שהן תלמידות חכמים מובהקות, ונשים שנושאות בתפקידי הנהגה בכירים. ההישגים בתחום זה הם כבירים".
גרינברג חוזה כי התנועות הדוגלות בפלורליזם ובהרחבת מעגל ההשתתפות הנשי ביהדות ימשיכו לצבור תאוצה ולהתבסס בעולם היהודי, אף שלחצים תאולוגיים ופוליטיים כבדים עודם מושכים לא פעם בכיוון הנגדי
גרינברג חוזה כי התנועות הדוגלות בפלורליזם ובהרחבת מעגל ההשתתפות הנשי ביהדות ימשיכו לצבור תאוצה ולהתבסס בעולם היהודי, אף שלחצים תאולוגיים ופוליטיים כבדים עודם מושכים לא פעם בכיוון הנגדי.
חשיבה מחודשת על יחסי יהודים-נוצרים
גרינברג, הנחשב לחלוץ ולפורץ דרך בדיאלוג היהודי-נוצרי (ובכך סטה מדרכם של רבנים ומנהיגים משפיעים שאסרו מכול וכול שיח פומבי עם נוצרים בסוגיות תאולוגיות), רואה בשיפור העצום ביחסי יהודים–נוצרים את אחת התמורות המדהימות ביותר – ולמרבה הצער גם המפוספסות ביותר – שהתחוללו בעולם מאז השואה.
התאולוגיה והפרקטיקות של הנצרות הזינו ותדלקו במשך מאות שנים את מכונת רדיפת היהודים, אולם לאחר אימי השואה התחוללה מהפכה של ממש. במסמכים היסטוריים דוגמת הצהרת "נוסטרה אטאטה" (Nostra Aetate) של הוותיקן, התנערו זרמים נוצריים מרכזיים מחלקים ניכרים בתורתם האנטי-יהודית הישנה. הם הכירו בתוקפה הנצחי של הדת היהודית, והודו באומץ באחריותה ההיסטורית של הכנסייה ביצירת האקלים שהוביל לשנאת יהודים.
"מדובר ככל הנראה באחת המהפכות התודעתיות הגדולות בהיסטוריה האנושית – היכולת להתנצל, לחשב מסלול מחדש, ולהציג לפתע את היהדות באור חיובי ומכבד", אומר גרינברג.
בכתביו שלו, ובפרט בספרו "לשם שמיים וארץ", הפציר גרינברג ביהודים לאמץ שינוי תפיסתי מקביל משלהם: לזנוח את התפיסה המסורתית הרואה בנצרות אויב מר, ולהתחיל לראות בה שותפה נאמנה להפצת האתיקה המקראית וחזון הגאולה העולמי.
בכתביו הפציר גרינברג ביהודים לאמץ שינוי תפיסתי מקביל משלהם: לזנוח את התפיסה המסורתית הרואה בנצרות אויב מר, ולהתחיל לראות בה שותפה נאמנה להפצת האתיקה המקראית וחזון הגאולה העולמי
אין בכוונתו של גרינברג למחוק כליל את היסטוריית הרדיפות המדממת או לטאטא מתחת לשטיח את המחלוקות התאולוגיות התהומיות שעודן קיימות.
ואולם, בפתחו של העידן השלישי, כאשר עצם הישרדותה וכבודה של האנושות כולה מונחים על כף המאזניים, הוא מאמין בכל ליבו כי יהודים ונוצרים חייבים להפסיק לראות זה בזה סוכני הרס, ולהפוך לבעלי ברית אסטרטגיים במאבק משותף על קידוש החיים.
"ההנחה שלי היא שאלוהים איווה שהנצרות תיפרד ותיעקר מן היהדות, רק כדי שתוכל לשאת את הבשורה והמסר היהודי אל העולם כולו בדרך שונה", מסביר גרינברג. "חובתנו היא לחשב מסלול מחדש ביחסנו אליהם – מראייתם כאויב המבקש רעתנו (כפי שאכן היו בעבר), להכרה בהם כשותפי אמת לעשייה".
בתום שיחה ארוכה ומרתקת שנגעה במגוון רחב של סוגיות פילוסופיות ואקטואליות, נשאל גרינברג שאלה אחת אחרונה: מבין כלל הישגיו הכבירים, שנצברו על פני עשרות שנות מסירות ושירות לקהילה היהודית – מהו ההישג שבו הוא מתגאה יותר מכול?
הוא השתתק לרגע ושקע במחשבות.
"קשה מאוד להשיב על כך, אבל נדמה לי שעליי לומר – המשפחה שלי", השיב לבסוף בקול שקט. "האיכות האנושית והמוסרית של הילדים והנכדים שאנו משאירים אחרינו היא במובנים רבים מורשתנו החשובה והמובהקת ביותר. כך שאם מעמידים אותי בפני הבחירה הזו, זו כנראה תהיה התשובה שלי".
"האיכות האנושית והמוסרית של הילדים והנכדים שאנו משאירים אחרינו היא במובנים רבים מורשתנו החשובה והמובהקת ביותר. כך שאם מעמידים אותי בפני הבחירה הזו, זו כנראה תהיה התשובה שלי"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו