כחמישים וחמש שנים חלפו מאז שהסתובבתי כמורה דרך צעיר בח'רבת סוסיא, ועד לביקורי שם ב-25 בספטמבר, לראשונה מאז. הצטרפתי לקבוצת בכירים לשעבר במערכת הביטחון ובגופי ממסד אחרים, שבאו, בהובלתו של האלוף (במיל') יעקב אור (מנדי), לראות מקרוב את העוולות שנעשות לתושבים הפלסטינים המקומיים.
מסכנים אלה נאחזים בציפורניהם במעט הקרקעות שעוד נותרו להם (קרקעות פרטיות, שנקנו בעבר מתושבי יטא), חסרי אונים מול פעילות פושעי המאחזים החדשים, שבתיהם צומחים סביב כחגורות חנק.
עברנו את סוסיא, מעון וכרמל, התנחלויות שבתיהן המבהיקים עם הגגות האדומים אינם שונים מכל יישוב קהילתי בישראל, ונכנסנו לאום אל-ח'יר, תחנתנו הראשונה.
התושבים הפלסטינים המקומיים נאחזים בציפורניהם במעט הקרקעות שעוד נותרו להם (קרקעות פרטיות, שנקנו בעבר מתושבי יטא), חסרי אונים מול פעילות פושעי המאחזים החדשים, שבתיהם צומחים סביב כחגורות חנק
הכפר פרוש בשלוש נקודות במרחב וכולל 37 משפחות. מארחינו – ח', ס' וע', ראש המועצה. ח' גולל בפנינו בעברית צחה את סיפורו של המקום בשנים האחרונות, לרבות דריסתו למוות של סלימאן אל-הד'אלין על ידי משאית בשירות משטרת ישראל ב-5 בינואר 2022; והירי שבוצע על ידי ינון לוי מכרמל, שגרם להירצחו של עדדה מוחמד ח'ליל אל-הד'אלין ב-28 ביולי 2025.
נכנסנו לביתו הפרטי הפשוט של ס' והתקשנו להאמין למראה עינינו: חצרו הקטנה, כתריסר מטר רבוע, הוכרזה "שטח צבאי סגור", כך שאין ביכולת בני המשפחה לחצות אותה כדי להאכיל את שלוש העיזים שנותרו לו בדיר, מתוך מאתיים שהיו לו בעבר. לשם כך, הוא חייב לקבל אישור מנציג צה"ל, וגם זה ניתן לחמש דקות בלבד. חלילה לו אם יחרוג – מצלמות המתנחלים סביב רואות ומדווחות הכול.
ח' סיפר שלאותה חצר פולשים מדי פעם המתנחלים משכונת הקרוואנים החדשה (המחויבת בהריסה שאינה מתבצעת), חוסמים את הדרך לתא השירותים היחיד שיש למשפחה, ואף מדליקים מדורה וחוגגים סביבה. הם הציבו נדנדה בחצר, ותקעו דגל ישראל בצמוד לה.
בני הבית המפוחדים מסוגרים בביתם, אינם יכולים לצאת לרעות את צאנם, שכן גם אזורי המרעה הוכרזו "שטח צבאי סגור". מובן שאין בהם פעילות צבאית, אך באותם שטחים תושבי המקום היהודים מסתובבים באופן חופשי ועושים בהם כבשלהם.
חצרו הקטנה, כ-12 מטר רבוע, הוכרזה "שטח צבאי סגור", ואין ביכולת בני המשפחה לחצותה כדי להאכיל את 3 העיזים שנותרו בדיר, מתוך 200 שהיו לו בעבר. לשם כך הוא זקוק לאישור מנציג צה"ל, שניתן לחמש דקות בלבד
כשאפשר היה עדיין לצאת למרעה, מתנחלים הציקו להם, גנבו מדי פעם ראשי צאן, אפילו באור יום, או שנהגו לערב את עדרם בזה הפלסטיני, לטעון לבעלות על העדר כולו ולקחת אותו. גם הלילות של בני משפחת ס' אינם רגועים. מתנחלים מטפסים על גג הבית, רוקדים, מפעילים פנסים, מרעישים ואינם מאפשרים לישון. אימה בהתגלמותה.
עוד סיפר ח' כי האוכלוסייה בהתנחלות כרמל השתנתה לאורך הזמן, והפכה הומוגנית ויותר קיצונית. הרבש"ץ הנוכחי נוקשה מאוד, ממרר את חיי התושבים הפלסטינים ומוביל מדיניות המוכתבת – במילים ובהעלמת עין – מהדרג המדיני.
מטרת המדיניות היא "להעיף" את תושבי אם אלח'יר – לגרום להם לעזוב לגמרי את המקום. כל זאת, באמצעות יצירת מציאות משולבת של אי יציבות ביטחונית; הפעלת לחץ כלכלי (היתרי העבודה בישראל בוטלו אחרי השבעה באוקטובר); וגיוס הרגולציה של מדינת ישראל לסגירת משולש ה"גירוש מרצון".
כל השכונה הזו בכפר הוכרזה כ"אדמות סקר" – שטחים שמעמדם החוקי נמצא בהליכי בירור, משום "שלא ידוע" על רישום שלהם כקרקע פרטית ומנגד הם אינם מוגדרים כאדמות מדינה. כך, עניינם אמור להתברר ב-6 באוקטובר בדיון בוועדת התכנון העליונה בבית אל.
הם מאוד חוששים שהאדמות שלהם תופקענה, שבתיהם ייהרסו, שרכושם יוחרם ושהם יגורשו מהשטח. לנו ברור כי חודש לפני הבחירות בישראל גובר החשש בקרב קיצוני המערכת הפוליטית כי תוצאותיהן עלולות לצמצם את חופש היכולת לבצע פוגרומים כדי לקדם את תוכנית הגירוש, ולכן אינטנסיביות הפעילות האלימה בשטח רק תגבר. ואכן, ראינו זאת מאוחר יותר בג'אלוד ובכפרים סביבה.
כשאפשר היה עדיין לצאת למרעה, מתנחלים הציקו, גנבו ראשי צאן, אפילו באור יום, או עירבו את עדרם בזה הפלסטיני, לטעון לבעלות על העדר כולו ולקחתו. בלילות מתנחלים מטפסים על גג הבית, רוקדים ומרעישים
תחנתנו הבאה הייתה הכפר הקטן הזעיר טובא, שבו התקבלנו על ידי ר'. המראות הלמו בתודעה: עץ תות יפהפה בחצר הקירחת, שענפיו מצהיבים משרפה שפגעה בו; עיניו הכחולות של ר' אומרות הכול. שלוש בנותיו הקטנות הסתופפו סביבו וסביב אחד משלושת מלווינו, ישראלים נאמנים מיפו, ירוחם ומיתר, כתף חמה ותומכת דרך קבע במשפחות היישובים הפלסטינים באזור.
הוזמנו פנימה. מעל ראשינו התקרה המפויחת השחורה של בית מגוריו, שהועלה באש על ידי מתנחלים, ועדיין לא זכתה לשיפוץ. המראה הקשה והריח שהכה באף הזכירו והציפו לי ולמשתתף נוסף – שנינו מדריכים בעבר של בני נוער במסעות להכרת הזוועות שעשו הנאצים בפולין – מראות רחוקים של בתי כנסת שנחרבו ונשרפו על ידי הצוררים בערי ובעיירות ארץ הגזרה.
ר' סיפר כי הם חשופים למעשי אלימות המגיעים מחוות יששכר מן, יוצא חוות מעון הקיצונית, לרבות הכנסת כבשים שאכלו את הזיתים בשטחם. מובן שהגבלת "שטח צבאי סגור" לא מאפשרת לו לרעות את צאנו. זאת, שעה שהחווה הסמוכה אליהם קיבלה מהמדינה 3,000 דונם והשתלטה על כ-10,000.
באנגלית מצוינת, בן משפחתו ע' תיאר את שהתרחש במקום ב-8 באוגוסט בעשר בלילה: כארבעים מתנחלים, שחולקו ל"קבוצות משימה" עם תוכנית פעולה ברורה, הסתערו על הבית. הקבוצות, שהיו מאורגנות ומצוידות היטב, ניצלו את תוואי הקרקע הסמוך, והסתננו למתחם בחשאי. תוך שהן רוגמות את המבנים במקום באבנים, אחת מהן נכנסה לחדר מגורים שהיה מרוהט בשטיחים, כלי מיטה, צעצועים ומכשיר טלוויזיה, עשתה בו פוגרום, שפכה בנזין והעלתה אותו באש, בניסיון להצית גם את היושבות בו.
אשתו של ר' ובן דודו הזעיקו אותו, אך הוא לא הצליח להגיע ולחלץ את הנשים בחדר, שנמלטו מאחד החלונות. קודם לכך הפורעים פצעו שתיים מהן, ובהן אשתו שהייתה בחודש השביעי להריונה, ושברו את ידה.
המתנחלים רגמו את הבית, עשו בו פוגרום, שפכו בנזין והעלו אותו באש, בניסיון להצית גם את יושבותיו, שנמלטו מאחד החלונות. לפני כן הפורעים פצעו שתיים מהן, בהן אשתו שהייתה אז בחודש שביעי להריונה, ושברו את ידה
תושבי טובא יצאו מהאירוע המזעזע הזה בשן ועין. אין מושיע ואין מגן, ומתקפות כאלה עלולות לחזור על עצמן מדי לילה. נוסף על כך, הם חסרי יכולת השתכרות ולמעשה חיים "מלאכול את כבשיהם". לר' היו מאה ראש, ומאז המלחמה בעקבות השבעה באוקטובר נותרו לו שישים.
הצאן הוא המזון, וגניבת עדר משמידה קהילה. אין עם מי לדבר – כל תלונה למשטרה, אם בכלל נענית, תסתיים במעצר המותקפים דווקא. שאלנו: ומה יהיה הלאה? וע' ענה שהם עוקבים אחר הפוליטיקה הישראלית, אך אין להם תקוות גדולות.
אחרי נסיעה קשה בדרך לא דרך (גם לרכבי 4X4), הנקודה האחרונה שבה ביקרנו הייתה שרידים עיליים ביישובו של י', פחית' תחתא. חורבות והרס בכל אשר תפנה, שאין תועלת בשיקומם. כל בתי הכפר נהרסו וכך גם דירי הצאן וכל מתקני התשתית האלמנטריים המאפשרים מחיה בדוחק. לי' היו 400 ראש צאן, ולאחר ביזות המתנחלים נותרו לו כמאה בלבד. גם אזור זה נמצא בתחום שהוכרז כ"שטח אש" ואסור במרעה.
בצר להם חיים בני משפחתו – כמו יושבי הכפרון הזה שעוד נאחזים בו – במערות החצובות סביב בסלע הגיר. את המערות – שרידים היסטוריים מוכרים – אסור לגורמי הממסד ולפורעים להרוס, אך הם "פותרים" זאת באטימת הכניסות אליהן בפסולת ההריסות שביצעו מעל פני הקרקע.
המארח הכניס אותנו למערת משפחתו המוגנת בדלת ברזל, ובסיוע אשתו הגיש גבינה מתוצרת בית ותה מסורתי שהוכן בשני פינג'אנים על גזיות, תוך הפרדה בין מי ששותה עם סוכר, או בלעדיו.
בצר להם חיים בני משפחתו – כמו יושבי הכפר שעוד נאחזים בו – במערות החצובות סביב בסלע הגיר. את המערות אסור לגורמי הממסד ולפורעים להרוס, אך הם אוטמים את הכניסות אליהן בפסולת ההריסות שביצעו
אף שאין לו יכולת להתמודד עם הפורעים, י' ישן בלילות מחוץ למערה המשפחתית שלו, כך שאם ייכנסו שוב פורעים לשטחו, הוא יוכל אולי להזעיק את שכניו לעזרה. יש לו חמישה ילדים והוא מאמין גדול בחינוך. אחד מילדיו לומד רפואה זו השנה השישית באוניברסיטת חברון. נוכח המציאות המייאשת סביב, זו גם תקוותו היחידה.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו