המספרים לא מרשימים, הם מזעזעים. יש כבר עודף תכנון של קרוב למיליון דירות שלא נבנו, מספיק ליותר מעשור. הנה גרף של הנתונים:
https://netunim.wordpress.com/2026/05/09/%d7%a9%d7%95%d7%91-%d7%95%d7%aa%d7%9e%d7%9c/

1) כן, כמובן שצריך לפעול נגד הטרור היהודי של המתנחלים הקיצוניים. אבל הבעיה הגדולה יותר היא התנהלות הצבא, גם כשהו מגבה את המתנחלים אבל בעיקר כשהוא פועל בעצמו. הפגיעה החמורה ביותר בפלסטינים, גם בחפים מפשע, היא של הצבא. למשל, כל תופעת הריסת הבנייה הפלסטינית ה"לא חוקית", כי אין להם אישורי בנייה, שאותם המנהל האזרחי (יחידה של הצבא) פשוט לא נותנת. וגם כלל הפעולות "ללהפגין משילות" ולהראות להם מי הבוס. לפרטים:
https://www.themarker.com/blogs/dror-feitelson/2023-02-24/ty-article/.premium/00000186-82dc-d167-a3df-b6fe36dd0000

2) תופעת המעצרים המנהליים היא "כלי חריג" רק כשהיא מופעלת על יהודים, ואכן רק בודדים מהם סבלו ממנה. בו בזמן נמצאים במעצר מנהלי כ-3,500 פלסטינים, וזה בלי הנוחבות של החמאס שהם במעמד "לוחמים בלתי חוקיים" שזה משהו נפרד. מדינה שעוצרת מספרים כאלה של בני אדם בלי כוונה להעמיד אותם למשפט לא יכולה להתקרא מדינת חוק.

משפט המפתח הוא "יכולתם הווירטואוזית לעצום עיניים אל מול התמונה הנגלית בפניהם בשרשרת אינסופית של עתירות". לשופטים לדורותיהם ולבג"ץ יש חלק נכבד בהכשרת שלטון האפרטהייד בשטחים כבר עשרות שנים, וצווים שנותנים שבועיים לעשות את מה שהיה צריך לדרוש אתמול לא יוציאו אותם נקיים.

הרעיון נכון, אבל הפרטים והתזמון לא. תנועת ההתנחלות מראשיתה בקדומים וסבסטיה הייתה מבוסס על הכרחת השלטון להסכים למה שנוגד את המדיניות שלו, ומאז המהפך השלטון התמסר לגמרי ורתם את הצבא הממלכתי לשירות המתנחלים. כבר שנים רבות שהמתנחלים פורעים בפלסטינים כרצונם, בגיבוי ותמיכה של הצבא, ובשנים האחרונות גם בפעילי שמאל ואפילו בכוחות הביטחון עצמם. המיליציה כבר השתלטה על הממשלה – אין יותר "שני כוחות מתחרים".

נו, ומאיפה משיגים מספיק קרח כדי להעיר את העם מהתרדמת? ואיך עושים את זה? הרי לא יפרסמו מאמר כזה אפילו בוואלה או ווינט, או כתבה כזו בערוץ 12 או 13, שלא לדבר על מעריב או ישראל היום או רדיו קול חי. ומפלגות האופוזיציה חוץ מהדמוקרטים הן חלק מהבעיה, לא פחות מגורמי התקשורת.

לא, תהליך הפגיעה בדמוקרטיה ממש לא התחיל רק עם הצגת "הרפורמה המשפטית" בינואר 2023.
דוגמה א': הדבר הראשון שנתניהו עשה בישיבת הממשלה הראשונה שלו היה להחליף את נציב השירות הציבורי שהיה ידוע בהתנגדותו לפוליטיזציה של השירות הציבורי. הנציב המוחלף שירת רק שנתיים בתפקיד, והיה באמצע מימוש רפורמה לשיפור השירות הציבורי. וזו לא משרת אמון.
דוגמה ב': כל פעם שנתניהו נכנס לתפקיד – ראש הממשלה ב-96', שר האוצר ב-03', שוב ראש הממשלה ב-09' – הייתה קפיצת מדרגה בשימוש בחוק ההסדרים תוך רמיסת הכנסת.
דוגמה ג': תופעת המאחזים – התנחלויות בלי אישור ממשלתי, כלומר לא חוקיות לפי החוק הישראלי – התחילה אצל נתניהו ב-97', ואחרי ששרון עצר אותה, חודשה אצל נתניהו ב-12'.
דוגמה ד': זוכרים את בר-און/חברון? נאשם בפלילים בוחש במינוי היועמ"ש בניסיון להשפיע לטובה על ההליך המשפטי נגדו. נתניהו ודרעי מיצלו מהעמדה לדין רק בגלל ההססנות של היועמ"ש אליקים רובינשטיין. התוצאה שאחרי 30 שנה הם עדיין בעמדות הנהגה.
כל הדוגמאות האלה רק מהממשלה הראשונה של נתניהו ב-1999-1996.
פירוט נרחב בספר "מורשת נתניהו" https://e-vrit.co.il/product/33244/

כמו בעניין העתירות נגד מינויו של בן גביר, הכנסת מסיימת קדנציה (ולראשונה מאז שנות ה-80 מדובר ב-4 שנים מלאות) ובכל זאת זה לא הספיק לפרקליטות ולבג"ץ כדי לנפק הסדרי ניגוד עניינים לפני שהם הופכים ללא רלוונטיים. אם מערכת המשפט רוצה לזכות באמון הציבור, היא צריכה להיות ראויה לאמון הזה.