כמו כל כתב צבאי מכובד אמיר בר-שלום מתעד בשקדנות את כל החיסולים של כל בכירי חמאס, ובמשתמע מטפח את ההילה סביב ההישגים הטקטיים של צה"ל בעזה. אבל הקונספציה שאם נהרוג עוד מפקדים ועוד פעילים חמאס יתמוטט, והפלסטינים יוותרו על כל שאיפותיהם ויתפיידו, היא מוטעית לא פחות וכנראה יותר מהקונספציה מלפני ה-7.10 שחמאס מורתע. בפרט מה שחסר הוא ההודאה בכך שכל חיסול, ובמיוחד כל נז"א, מרחיב את מעגל השונאים ומצמיח פי עשר מתנדבים חדשים למלא את שורות חמאס.

ההבדל בין טקטיקה לאסטרטגיה הוא בדיוק ההתמקדות במוטיבציה של אויבינו ושונאינו. מי שקובע מדיניות לפי איברי הישיבה והרביה של מהנדס גולנצ'יק, ימצא את עצמו מאות ימים במילואים, וחלילה עם חברים שנהרגים סביבו – וכל זאת בלי להשיג תועלת אמיתית. כי המטרה היא לא רק לפגוע ביכולותיהם אלא קודם כל לשפר את מצבנו. אם שיפור המצב מחייב מלחמה אז כמובן עושים את זה. אבל במקרה של השילוב של איראן לקראת גרעין + טילים של חיזבאללה, אם הסכם הגרעין היה נשמר סביר שאיראן לא הייתה מפרה אותו בגלל שפגענו בחזבאללה. כך אפשר היה להשיג חיסול של חזבאללה בלי לדחוף את איראן לגרעין. המדיניות של רק כוח ועוד כוח גרמה לתוצאה גרועה לנו, שבה אומנם חזבאללה נחלש – אבל לא חוסל – אבל איראן עשתה צעד ענק לכיוון התגרענות.

למרבה הצער מה שמאפיין באופן גורף קצינים בכירים שלעבר, גם כשהם כבר פוקחים איניים ורואים מה שקורה בשטחים, הוא חוסר היכולת להודות באשמת הצבא במצב הזה. למי שקורה את המאמר נראה שהיחידים שפועלים בשטח הם המתנחלים, כאשר מפעם לפעם מסייע להם צו שטח צבאי סגור ממקור עלום. אבל מי שאמור להיות השליט בשטח הוא הצבא, ומי שמסייע למתנחלים בלי סוף הוא הצבא. ושלא יספרו לנו שהצבא שמסוגל לכבוש רצועות ביטחון על ימין ועל שמאל ולתקוף בשבע זירות בו זמנית לא מסוגל לסלק כמה עשרות מתנחלים אלימים. כמו שנהגו לומר בטירונות, אין לא יכול, יש לא רוצה.
וזה לא חדש. הנה מה שכתבתי על זה לפני שלוש וחצי שנים, וגם אז זה לא היה חדש:
https://www.themarker.com/blogs/dror-feitelson/2023-02-24/ty-article/.premium/00000186-82dc-d167-a3df-b6fe36dd0000?gift=928a8749a1ea4be88e56f20bb3584c19

הנה מה שכתב על מערכת החינוך החרדית מנדלי מוכר ספרים, כבר לפני כמאה ושישים שנה. מה הסיכוי שלנו לשנות?
"מה טיבו של 'תלמוד תורה' הרי אתם יודעים, ואני פטור מלתארו. אין זה אלא בור העשוי כדי לקבור בו ילדים יהודים עניים, לטמטם את מוחותיהם ולנתק אותם מן העולם. זהו בית-חרושת, שתכליתו לייצר בני-בליעל, בטלנים, נפשות אומללות, זרוקות, עזובות ומוזנחות. זהו כוך שומם, חור, חורבה מזוהמת הניצבת על כרעי תרנגולת, כידוע ורגיל בעיירות שלנו; ממש חרפה ובושה ש"מוסדות" מעין אלה נושאים שם כה יקר וקדוש…"
[הברנש הקטן, כרמל 2024, עמ' 80]

המספרים לא מרשימים, הם מזעזעים. יש כבר עודף תכנון של קרוב למיליון דירות שלא נבנו, מספיק ליותר מעשור. הנה גרף של הנתונים:
https://netunim.wordpress.com/2026/05/09/%d7%a9%d7%95%d7%91-%d7%95%d7%aa%d7%9e%d7%9c/

1) כן, כמובן שצריך לפעול נגד הטרור היהודי של המתנחלים הקיצוניים. אבל הבעיה הגדולה יותר היא התנהלות הצבא, גם כשהו מגבה את המתנחלים אבל בעיקר כשהוא פועל בעצמו. הפגיעה החמורה ביותר בפלסטינים, גם בחפים מפשע, היא של הצבא. למשל, כל תופעת הריסת הבנייה הפלסטינית ה"לא חוקית", כי אין להם אישורי בנייה, שאותם המנהל האזרחי (יחידה של הצבא) פשוט לא נותנת. וגם כלל הפעולות "ללהפגין משילות" ולהראות להם מי הבוס. לפרטים:
https://www.themarker.com/blogs/dror-feitelson/2023-02-24/ty-article/.premium/00000186-82dc-d167-a3df-b6fe36dd0000

2) תופעת המעצרים המנהליים היא "כלי חריג" רק כשהיא מופעלת על יהודים, ואכן רק בודדים מהם סבלו ממנה. בו בזמן נמצאים במעצר מנהלי כ-3,500 פלסטינים, וזה בלי הנוחבות של החמאס שהם במעמד "לוחמים בלתי חוקיים" שזה משהו נפרד. מדינה שעוצרת מספרים כאלה של בני אדם בלי כוונה להעמיד אותם למשפט לא יכולה להתקרא מדינת חוק.

משפט המפתח הוא "יכולתם הווירטואוזית לעצום עיניים אל מול התמונה הנגלית בפניהם בשרשרת אינסופית של עתירות". לשופטים לדורותיהם ולבג"ץ יש חלק נכבד בהכשרת שלטון האפרטהייד בשטחים כבר עשרות שנים, וצווים שנותנים שבועיים לעשות את מה שהיה צריך לדרוש אתמול לא יוציאו אותם נקיים.