המלחמה פגעה בתעסוקת הערבים והמשק משלם את המחיר

כשמדברים על המחיר הכלכלי של המלחמה, מדברים על תקציב הביטחון, על הגירעון, על ימי המילואים, על הפגיעה בעסקים ועל הירידה בצמיחה. הרבה פחות מדברים על מחיר נוסף, שהולך ומצטבר מתחת לרדאר: הפגיעה בתעסוקה ובהכנסות של מאות אלפי עובדים בחברה הערבית.

זו אינה רק בעיה של החברה הערבית. זו פגיעה מתמשכת. זהו הפסד למשק הישראלי כולו.

המספרים מלמדים עד כמה הייתה הפגיעה הראשונית חריפה. באוקטובר 2023 הגיעה האבטלה בהגדרה הרחבה בחברה הערבית ל-15.6%, לעומת 8.6% בחברה היהודית. בקרב גברים ערבים הייתה הפגיעה חריפה במיוחד. בנק ישראל מצא כי עם פרוץ המלחמה ירדה תעסוקת הגברים הערבים בכ-27%, לעומת כ-11% בקרב גברים יהודים. עד סוף 2023 נרשמה אמנם התאוששות משמעותית, אך מספר המועסקים הערבים עדיין היה נמוך בכ-5% מרמתו לפני המלחמה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), נתון זה נותר בעינו עד עצם היום הזה.

מחירה הכלכלי של המלחמה בחברה הערבית חריף. באוקטובר 2023 הגיעה האבטלה בהגדרה הרחבה בחברה הערבית ל-15.6%, לעומת 8.6% בחברה היהודית. בקרב גברים ערבים הייתה הפגיעה חריפה במיוחד

אלא שאבטלה היא רק חלק מהסיפור.

סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה ממאי 2026 מצביע על תמונה מטרידה: 56% מהערבים שעבדו ערב ה-7 באוקטובר דיווחו כי היקף עבודתם ירד, והירידה הממוצעת בקרב מי שנפגע עמדה על 56%. בקרב יהודים שאינם חרדים שיעור המדווחים על ירידה בהיקף העבודה היה 22% בלבד. יתרה מכך, מדובר במגמת החמרה: שיעור העובדים הערבים שדיווחו על ירידה בהיקף העבודה עלה מ-42% באפריל 2025 ל-48% בינואר 2026 ול-56% במאי 2026.

אלה כבר אינם רק נתונים חברתיים. אלה נתוני מאקרו.

כמה זה עולה לנו?

ערב המלחמה עבדו בישראל כ-675 אלף ערבים. כאשר אוכלוסייה בסדר גודל כזה חווה ירידה מתמשכת בהיקפי העבודה ובהכנסות, גם תרגיל שמרני מאוד מוביל לסכומים של מיליארדי שקלים.

ניקח תרחיש זהיר: אם הפגיעה המתמשכת שקולה בממוצע לאובדן של 5%-10% בלבד מהכנסת העבודה השנתית של כלל המועסקים הערבים – שיעור נמוך משמעותית מזה שעשוי להשתמע מהסקרים בקרב העובדים שנפגע – מדובר בסדר גודל של כמה מיליארדי שקלים בשנה באובדן הכנסות מעבודה.

וזה עוד לפני שמחשבים את מלוא ההשפעה על התוצר.

אובדן שכר אינו נעצר בתלוש המשכורת. עובד שמרוויח פחות צורך פחות, עסק שמוכר פחות מעסיק פחות, המדינה גובה פחות מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ. לאורך זמן נפגעים גם צבירת הניסיון, הפריון והחיסכון הפנסיוני.

אובדן שכר אינו נעצר בתלוש המשכורת. עובד שמרוויח פחות צורך פחות, עסק שמוכר פחות מעסיק פחות, המדינה גובה פחות מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ. לאורך זמן נפגעים גם צבירת הניסיון, הפריון והחיסכון הפנסיוני

לכן אומדן סביר של המחיר למשק אינו מסתכם רק באובדן השכר הישיר. כאשר מוסיפים את השפעות המכפיל על צריכה, פעילות עסקית והכנסות המדינה, אפשר בהחלט לדבר על נזק כלכלי שנתי בסדר גודל של מיליארדי שקלים.

אין זה נתון רשמי, וראוי לומר זאת במפורש. אבל סדר הגודל חשוב: גם הנחות שמרניות מאוד הופכות ירידה קטנה יחסית בתשומת העבודה של מאות אלפי עובדים לבעיה מאקרו-כלכלית.

לא כולם נכנסו למלחמה מאותה נקודת פתיחה

החברה הערבית הייתה חשופה יותר לזעזוע מלכתחילה. מחקר ראשון של אלפנאר שפורסם חודש אחרי ה-7 באוקטובר 2023 קבע כי האוכלוסייה הערבית היא הנפגעת העיקרית והיא האחרונה לצאת מהמשבר. בנק ישראל מצא שכ-33% מהמועסקים הערבים עבדו בענפים ובמשלחי יד שהוגדרו כבעלי סיכון גבוה לפגיעה בתעסוקה בעקבות המלחמה, לעומת כ-14% מהמועסקים היהודים. כ-15% מהמועסקים הערבים עבדו בבינוי, לעומת כ-4% מהיהודים.

לכך נוסף גורם ייחודי למלחמה הזאת: היחסים בין יהודים לערבים.

בין 34% ל-47% מהמועסקים הערבים עובדים ביישובים יהודיים או מעורבים. בנק ישראל העריך כבר בתחילת המלחמה שכ-40 אלף עובדים ערבים נמצאו בסיכון גבוה נוסף בגלל צמצום האינטראקציה בין יהודים לערבים.

כלומר, כאשר היחסים בין שתי החברות מתערערים, יש לכך גם מחיר בשוק העבודה.

עובד ערבי שלא מגיע למקום עבודתו בעיר יהודית, לקוח יהודי שנמנע מעסק ערבי או מעסיק שחושש לקלוט עובדים ערבים אינם רק ביטויים של משבר חברתי. בסופו של דבר הם מופיעים גם בשורת התוצר.

עובד ערבי שלא מגיע למקום עבודתו בעיר יהודית, לקוח יהודי שנמנע מעסק ערבי, או מעסיק שחושש לקלוט עובדים ערבים – אינם רק ביטויים של משבר חברתי. בסופו של דבר הם מופיעים גם בשורת התוצר

אסור למחוק הישג של שנים

וזו אולי הנקודה החשובה ביותר.

לפני המלחמה הייתה החברה הערבית בעיצומו של שינוי משמעותי בשוק העבודה. ב-2023 כבר היו בכוח העבודה הערבי כ-713 אלף איש, מהם כ-675 אלף מועסקים. שיעור התעסוקה בקרב ערבים בני 15 ומעלה עלה מ-44.5% ב-2022 ל-47.9% ב-2023. בקרב נשים ערביות נרשמה לאורך השנים התקדמות משמעותית במיוחד.

מאחורי המספרים האלה עומדות שנים של השקעה ממשלתית, תוכנית ריאן ומרכזי תעסוקה של משרד העבודה, השכלה גבוהה, הכשרות מקצועיות, לימודי עברית, שילוב אצל מעסיקים ושינוי חברתי עמוק.

מבחינה כלכלית, הכיוון היה ברור: הגדלת שיעורי התעסוקה בחברה המהווה כחמישית מאזרחי המדינה היא אחד ממקורות הצמיחה הפנימיים החשובים שעומדים לרשות ישראל.

לכן נסיגה אינה רק חזרה לאחור של החברה הערבית. היא ויתור על מנוע צמיחה.

רגרסיה בתעסוקת אקדמאים ערבים

על פי נתוני אלפנאר, כ-30 אלף אקדמאים ערבים אינם מועסקים או אינם מועסקים במקצועם. ביניהם יותר מ-11 אלף מורות, כ-6,000 רופאים, כ-3,000 מהנדסים בעולמות הטכנולוגיה ועוד. היעדר מדיניות ברורה לשילוב אקדמאים בתעסוקה, יחסי הניכור ותופעות של שיח הדרה מעצימים את התופעה.

צעירים חסרי מעש: על פי הנתונים של הלמ"ס התופעה החמירה בעקבות המלחמה. יותר מ-35% מהצעירים הערבים מוגדרים כחסרי מעש.

הגדלת שיעורי התעסוקה בחברה המהווה כחמישית מאזרחי המדינה, היא אחד ממקורות הצמיחה הפנימיים החשובים שעומדים לרשות ישראל. לכן נסיגה אינה רק חזרה לאחור של החברה הערבית. היא ויתור על מנוע צמיחה

דווקא עכשיו צריך להשקיע

התגובה הכלכלית הנכונה למצב הזה אינה קיצוץ בתוכניות התעסוקה אלא בדיוק להפך.

ישראל צריכה להשקיע יותר בהכשרה ובהשמה, בעברית תעסוקתית, בהנגשת אזורי תעסוקה, בתחבורה, במעונות יום ובחיבור עובדים ערבים לענפים בעלי פריון ושכר גבוהים.

ובעיקר היא צריכה להשקיע בצעירים.

הנזק הכלכלי של צעיר בן 22 שאינו מצליח להיכנס לשוק העבודה אינו המשכורת שאיבד השנה בלבד. הוא מתחיל את הקריירה מאוחר יותר, צובר פחות ניסיון, מתקדם לאט יותר וצובר פחות זכויות וחיסכון. את המחיר הזה הוא והמשק עלולים לשלם במשך עשרות שנים.

כך גם לגבי אלפי אקדמאים ערבים שכבר השקיעו שנים בהשכלה אך אינם מצליחים לממש אותה בתעסוקה איכותית. כאשר ההון האנושי כבר קיים אך אינו מנוצל, מדובר אולי באחד מסוגי הבזבוז הכלכלי היקרים ביותר.

החשבון הלא נכון

הדיון התקציבי בישראל נוטה לשאול כמה עולה תוכנית לקידום תעסוקה בחברה הערבית. אולי הגיע הזמן להפוך את המשוואה. צריך לשאול כמה עולה לא להשקיע בה.

כמה עולה למשק כשעשרות אלפי אנשים עובדים פחות? כמה תוצר הולך לאיבוד כאשר אקדמאים אינם עובדים במקצועם? כמה מיסים המדינה אינה גובה? כמה צריכה אינה מתרחשת? ועל כמה צמיחה עתידית אנחנו מוותרים?

גם תחת הנחות שמרניות, החשבון מגיע למיליארדי שקלים.

כמה עולה למשק כשעשרות אלפי אנשים עובדים פחות? כמה תוצר הולך לאיבוד כאשר אקדמאים לא עובדים במקצועם? כמה מיסים המדינה לא גובה? כמה צריכה לא מתרחשת? על כמה צמיחה עתידית אנו מוותרים?

אחרי שנים שבהן ישראל הצליחה לצמצם חלק מפערי התעסוקה, אסור לתת למלחמה למחוק את ההתקדמות הזאת. שילוב החברה הערבית בתעסוקה אינו מדיניות רווחה ואינו טובה שעושה המדינה לחברה הערבית. זוהי מדיניות צמיחה.

וכאשר כחמישית מאזרחי המדינה אינם מצליחים לממש את מלוא הפוטנציאל הכלכלי שלהם, המחיר אינו רק שלהם. כולנו משלמים את המחיר.

חוסאם אבו בכר הוא ד"ר למנהל חינוכי, מנכ"ל ארגון אלפנאר לפיתוח כלכלי חברתי וקידום תעסוקה, פעיל ויזם חברתי. מילא תפקידים בכירים במגזר הציבורי, במערכת החינוך ובחברה האזרחית. עמית בארגון צעד - תקשורת בונה אמון.