ועדת חקירה ממלכתית קבועה

שלוש שנים בלבד חלפו בין מחדל ה-7 באוקטובר למחדל המטוס מדובאי. שוב הממשלה חמקה מאחריותה ובוודאי מהקמת ועדת חקירה ממלכתית שתנסה לחקור ולמנוע את האסון הבא. הפעם בתחום ביטחון התעופה האזרחית לישראל וממנה.

לאיש אין ספק לגבי הצורך והחובה לחקור את מחדל הטבח והמלחמה שבאה בעקבותיו, אבל הממשלה מחפשת תירוצים כדי לברוח מאחריותה ומהחקירה. כמה שנים חלפו מאז ועדת החקירה לאסון מירון?

והנה ועדת החקירה הממלכתית לפרשת הצוללות עובדת כבר חמש שנים וטרם הגישה מסקנות והמלצות למעט אחת: ראש הממשלה בנימין נתניהו "סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". כלומר, היא שלחה מכתב אזהרה. זו עדיין לא מסקנה סופית.

אבל ברור שאילו ראש הממשלה הזה היה מורחק מהתפקיד שבו הוא פוגע בביטחון המדינה ובאינטרסים הכלכליים שלה, ייתכן שהיה נמנע אסון מחדל וטבח ה-7 באוקטובר.

ועדת החקירה הממלכתית לפרשת הצוללות הגיעה בינתיים למסקנה שנתניהו "סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". אם כך, אילו הורחק מהתפקיד, אולי מחדל הטבח היה נמנע

רצף המחדלים, האסונות והנושאים לחקירת ועדת חקירה ממלכתית בממשלה הנוכחית הוא אכן חסר תקדים. אלא שממשלות נתניהו עושות דבר אחד ביעילות מקוממת – מסכלות כל ניסיון לחקירה ממלכתית של מחדליהן.

מאז הקמת המדינה הוקמו 20 ועדות חקירה ממלכתיות. כלומר אחת לשלוש-ארבע שנים מתרחש אסון המחייב חקירה רצינית, מקצועית, עצמאית ומהירה של מחדל שגרם לאובדן חיי אדם, או כסף או נושא ציבורי אחר בעל חשיבות קריטית לגורל המדינה או לחברה הישראלית.

לכן ובשל כל הסיבות הללו אין לישראל ברירה אלא להקים ועדת חקירה ממלכתית קבועה. היא תישען על שורה של אנשי מקצוע שחבריה, אשר ימונו על פי חוק, יבחרו. הוועדה תבחר אנשי מקצוע נקיי כפיים וחסרי שייכות פוליטית לתחומי החיים המרכזיים – ביטחון, כלכלה, בריאות, חינוך וכדומה – ותהיה עצמאית לבחור אנשי מקצוע רלוונטיים נוספים אם וכאשר יהיה צורך בתחום חדש.

אילו הייתה ועדה כזו קמה בראשות שופט עליון והייתה מתפקדת לאורך השנים וצוברת ניסיון ואמון, אפשר היה להטיל עליה מייד את חקירת טבח ה-7 באוקטובר. גם שאלת האמון והוויכוח הציבורי סביבו לא הייתה באה לעולם.
הוועדה הייתה חוקרת גם את הפקרת החטופים ואת טרפוד העסקאות להשבתם ואת התמשכות המלחמה ללא שום תכנון וללא הצבת יעד מדיני בעזה, בלבנון ובגזרות אחרות.

אילו קמה ועדת חקירה קבועה בראשות שופט עליון והייתה מתפקדת לאורך השנים וצוברת ניסיון ואמון, אפשר היה להטיל עליה מייד את חקירת ה-7 באוקטובר, ושאלת האמון והוויכוח הציבורי סביבו לא הייתה נולדת

ועדת חקירה קבועה, עצמאית ומקצועית הייתה נותנת מענה לדרישת רוב מוחלט בציבור לחקירה הנדרשת כיום.

היא הייתה עצמאית לבחור את נושא החקירה ממש כפי שמבקר המדינה עצמאי לבחור את נושאי ביקורת השלטון, והממשלה לא מכתיבה לו מה לבדוק ומה לא.

מוסד מבקר המדינה קיים באופן קבוע ואנשיו צוברים ניסיון בתחומי הממשל השונים עשרות שנים. גם הוויכוח על מינוי המבקר "מטעם" לא פגע עדיין במקצועיות המוסד, והראיה היא הדוח שהגיש המבקר ב-2024 על סכנות ביטחון התעופה האזרחית וממנו הממשלה התעלמה. הממשלה התעלמה גם מהסכנות בהילולת מירון ומהסכנות של מצב מערך כיבוי האש לפני האסונות הצפויים שאירעו בכרמל ובמירון.

מוסד החקירה הממלכתית חייב אם כך להיות מוסד קבוע, שאליו יכולים אזרחים שנפגעו לפנות לחקור את הממשלה, בלי שבידי השרים האחראים נמצאת ההחלטה אם כן או לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית.

שופט עליון עומד בראשות ועדת הבחירות המרכזית באופן קבוע – כי אי אפשר לחזות מתי ייערכו בישראל בחירות נוספות מעבר לאלה הקבועות בחוק. באותו אופן שופט עליון יכול גם לעמוד בראש ועדת חקירה ממלכתית קבועה. זה הפתרון למצב שאליו נקלעה ישראל בעקבות מחדלים חוזרים ונשנים של ממשלה חסרת אחריות.

מוסד החקירה הממלכתית חייב להיות מוסד קבוע, שאליו יכולים אזרחים שנפגעו לפנות לחקור את הממשלה, בלי שבידי השרים האחראים נמצאת ההחלטה אם כן או לא להקים כזו ועדת חקירה ממלכתית

הסמכויות שיוענקו לוועדת חקירה כזו יהיו קבועות בחוק ויחייבו את כל גורמי הפיקוח והאכיפה כאשר תוציא מסקנות והמלצות תחת ידיה.

חוק ועדת חקירה ממלכתית קבועה ייקח בעצם מידיהם של הפוליטיקאים האחראים לאסונות את ניגוד העניינים שבו הם נמצאים ויעביר את הסמכות לציבור, לבית המשפט העליון, לחוק.

לא נצטרך יותר לצפות בראש ממשלה נואם נגד קברניט הטיטניק בסוף מלחמה אחת וכאשר הוא הקברניט, הוא מתפתל על הדוכן בתירוצים מצוצים מהאצבע ומאשים את כל המערכות סביבו, ומונע בפועל חקירה ממלכתית הנדרשת למניעת האסון הבא.

למעשה, אין לישראל ברירה אחרת. כאשר שלטון מונע בכוח הסמכות שניתנה לו עד היום בחוק את הקמת ועדת החקירה הממלכתית לאסונות כה חמורים, רק חוק חדש יכול לקחת מהשלטון את הסמכות הזו ולמנוע ממנו שימוש לרעה בכוח שלטונו ורצונו להסתיר את מחדליו ולשלם עליהם מחיר.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.