JavaScript is required for our website accessibility to work properly. שלומית טנא: שלוש שנים ל-7 באוקטובר – שירי השכול הכואבים | זמן ישראל

שלוש שנים ל-7 באוקטובר - שירי השכול הכואבים

אלמוג מאיר ג'אן, שנחטף בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר והוחזק בשבי בעזה עד שחולץ בידי צה"ל כחודש קודם לכן, שב לעיר הולדתו אור יהודה. (צילום: יונתן שאול/פלאש90)
יונתן שאול/פלאש90
אלמוג מאיר ג'אן, שנחטף בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר והוחזק בשבי בעזה עד שחולץ בידי צה"ל כחודש קודם לכן, שב לעיר הולדתו אור יהודה.

בימים אלה ציינו כאן שלוש שנים לטבח ה-7 באוקטובר. זוועות היום השחור עדיין בלתי נתפסות והפצעים המדממים לא הפכו עדיין לצלקות. בין שירי השכול שחוברו כאן מאז שעולמנו התהפך יש שיר זמר אחד כמעט לא ידוע שמפלח את הלב, לדעתי יותר מכל השירים ששמעתי. זהו השיר "אבא חטוף" מאת הרב ליאור אנגלמן.

אותו שיר נכתב בעקבות מותו של יוסי ג'אן אשר לא זכה לראות את בנו אלמוג משוחרר משביו ב"מבצע ארנון" ביוני 2024 ושב הביתה. הייסורים הכריעו את האב והוא מת שעות אחדות בלבד לפני שובו של הבן. ערן וייץ הלחין וחוה אלברשטיין שרה.

המבצר
תיעוד המלחמה שהכריזה ממשלת נתניהו על הדמוקרטיה הישראלית
345
אירועים מתועדים
75
תיקים
19,469
מקורות מקושרים

"הרגשתי חובה", אמרה הזמרת, "לשתף עוד אנשים בתמונה המיוסרת והעצובה הזאת. השיר ממש דיבר מגרוני". הנה נוסח השיר המצמרר:

"יש איש אחד, אני מכיר. הבן שלו חטוף
הוא לא מפגין ולא מוחה
הוא סתם יושב כפוף
המאפרה שלו כבר מלאה בדלים
והדמעות העצובות מילאו המון דליים
הוא לא יגיע לכיכר, אין לאיש כוחות
הוא לא מתראיין בכלל הוא רק נגמר בפנים
בלילות הוא לא נרדם, המחשבות טורפות
מאז נחטף הבן גם השיער שלו הלבין
הוא לא צועק עכשיו עכשיו, גם לא בכל מחיר,
הוא איש פשוט שעולמו חשך ביום בהיר.
יש איש אחד, אני מכיר, הבן שלו נחטף
כל פעם שפוגש אותו הלב שלי נשרף".

"איך חיים בעולם שאתה לא דורך בו?" זעקה אם שכולה בהלווייתו של בנה שנהרג בלבנון באביב האחרון מפגיעתו של רחפן. ובאמת, איך אפשר להמשיך לחיות עם כאב אינסופי שכזה?

השיר "אבא חטוף" נכתב בעקבות מותו של יוסי ג'אן אשר לא זכה לראות את בנו אלמוג משוחרר משביו ב"מבצע ארנון" ביוני 2024 ושב הביתה. הייסורים הכריעו את האב והוא מת שעות אחדות בלבד לפני שובו של הבן

שירי זמר ישראליים רבים שהוקדשו לנופלים במלחמה ניסו להתמודד עם כאבם התהומי, המצמית, של הורים שכולים. שירה של נעמי שמר "בכל שנה בסתיו" מבטא לדעתי את כאבם של הורים יותר מכל שיר זמר ישראלי אחר שאני מכירה. זהו שיר לכאורה מינורי. לא ממש סנטימנטלי ולא סוחט דמעות. כוחו דווקא באיפוק. נראה שהצער המבוטא בו קוסמי. היקום שמסביב מתאבל והטבע אף הוא פצוע. הנה הבית הפותח את השיר:

"בכל שנה בסתיו, גיורא
הרוח המטורפת בגני
עורפת את מיטב השושנים
בכל שנה. בכל שנה בסתיו גיוראא
אשא עיני אל ההרים
מאין יבוא עזרי
בכל שנה". 

נעמי שמר דימתה את הנופלים בקרב למיטב השושנים הנערפות. גיורא מהשיר אכן נפל בסתיו, במלחמת יום הכיפורים, בעת שלחם בכוח הישראלי אשר חצה את תעלת סואץ. בן 21 הוא היה במותו. הוריו, רות ושלמה שוהם, היו חברים קרובים של נעמי שמר. בין מבצעי השיר המעודן והעמוק: נעמי שמר עצמה, יהודית רביץ, רוחמה רז, נחמה הנדל ואסתר שמיר.

הלחן שחיברה נעמי שמר ממחיש את הכאב האינסופי. החזרה הטעונה, המודגשת והמתרפקת על שם הנופל – גיורא – ממחישה את עוצמת הגעגועים. קורעת לב שוב ושוב. הנה נוסח הטקסט במלואו:

בכל שנה בסתיו גיורא
הרוח המטורפת בגני
עורפת את מיטב השושנים
בכל שנה
בכל שנה בסתיו גיורא
אשא עיני אל ההרים
מאין יבוא עזרי
בכל שנה
בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו
אתה אינך לבד גיורא
כי במקום שבו אתה שוכן
שוכנים החסד והחן
ושם יחיעם עוד שר לו ומריע
טוביה מגדל עדיין איריסים שחורים ונדירים
ושם אתה
ושם המון הצעירים
אשר אמרתי כי מהם יבוא עזרי
בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו גיורא
אני שואלת את נפשי
מתי איתכם לשכון אבוא
ונח ליבי ממכאובו
אבל בכל שנה גיורא
הרוח המטורפת בגני
עורפת את מיטב השושנים
בכל שנה
בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו
"בכל שנה בסתיו גיור
הרוח המטורפת בגני
עורפת את מיטב השושנים
בכל שנה.

בכל שנה בסתיו
בכל שנה בסתיו

המוני נופלים צעירים במלחמות קודמות של ישראל מוציאים את גיורא מבדידותו, אף הם חלק מהצער המצטבר. בשיר נזכרים שניים מהידועים שבהם. טוביה קושניר, בוטנאי וחוקר צמחים שנפל ב-1948 עם "מחלקת הל"ה" אשר כל 35 לוחמיה נהרגו ליד צובה, בקרב מר עם כוחות גדולים של ערבים מקומיים. יחיעם הוא יחיעם וייץ שנפל ב"ליל הגשרים", ב-1946. והזמן לא מביא שום נחמה ולא הקלה כלשהי.

המוני נופלים צעירים במלחמות קודמות של ישראל מוציאים את גיורא מבדידותו, אף הם חלק מהצער המצטבר. בשיר נזכרים שניים מהידועים שבהם. והזמן לא מביא שום נחמה ולא הקלה כלשהי

"מתי אתכם לשכון אבוא
ונח ליבי ממכאובו"

כך שואלת את נפשה האם השכולה.

והעצב אין לו סוף.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

הוסיפו את זמן ישראל כמקור מועדף בגוגל
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 609 מילים
כל הזמן // יום שישי, 9 באוקטובר 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.