יניב זהבי הוא מנהל רובע מרכז בעיריית הרצליה. זה הרובע הכי מאתגר – עם הפלאפליות והעסקים והפסולת והמכוניות שחונות כמעט זו על זו. הווטסאפ שלו רוטט בלי הפסקה. כל שנייה צצה בעיה, כל שתי שניות מפגע. תושב מתלונן על פח שלא פונה; זהבי מתחייב שהחילוץ בדרך ומפציר בתושב לפתוח במקביל תלונה מסודרת במוקד העירוני כדי שהכול יהיה מתועד.
הקריאות זורמות, אבל כשהוא מסתכל על אי התנועה שמפריד בין הנתיבים ברחוב סוקולוב, אחד הסואנים בעיר, יש לזהבי קצת נחת. "עד לא מזמן כל אי התנועה היה דשא סינתטי", הוא אומר, "לוגיסטית זה בעייתי. בשביל לנקות צריך לחסום נתיב נסיעה, מצפצפים לך. צריך לנקות כל הזמן, וזה אף פעם לא נקי".
אז למה מלכתחילה שמו דשא סינתטי?
"כי זה תמיד היה הפתרון הקל והנגיש גם מבחינת עלויות. כל מקום שבו היה שטח חום, לא מתוחזק ולא מגונן, היו אומרים, 'שימו סינתטי שימו סינתטי'. אבל בסוף לאורך זמן הנראות על הפנים. מספיק שנפל למישהו בדל סיגריה או גחל של נרגילה של ילדים".
במקום הדשא הסינתטי שקולף הוצבו על אי התנועה אדניות נעימות למראה. "זה נותן לרחוב מראה אחר לגמרי", אומר זהבי, "הרבה יותר אסתטי, הרבה יותר נקי והרבה יותר נוח ברמת התחזוקה"
במקום הדשא הסינתטי שקולף הוצבו על אי התנועה אדניות נעימות למראה. "זה נותן לרחוב מראה אחר לגמרי", אומר זהבי, "הרבה יותר אסתטי, הרבה יותר נקי והרבה יותר נוח ברמת התחזוקה".
הסרת הדשא הסינתטי מהרחוב הראשי – יש עדיין מקטעים ברחוב שממתינים לביצוע ההחלפה – היא חלק ממהלך רחב של עיריית הרצליה. ראש העירייה יריב פישר הוציא במהלך הקיץ הודעה חגיגית: הרצליה אומרת שלום ולא להתראות לדשא הסינתטי.
השימוש במשטחים חדשים של דשא סינתטי ייאסר מעתה והלאה במוסדות חינוך ובמרחב הציבורי בעיר, ובמקביל יצא לדרך מהלך הדרגתי של הסרת הדשא הסינתטי מהמקומות שבהם הוא קיים. בכיכר שמפגישה את הרחובות כצנלסון ורמז, למשל, פינה הדשא הסינתטי את מקומו לעץ שלמרגלותיו שיחים המותאמים לאקלים ההולך ומתחמם.
אומנם על טעם וריח וגו', אבל קשה להאמין שמישהו יכול לחלוק על כך שהגרסה הנוכחית של הכיכר מנצחת בנוקאאוט. המהפכה, אומר ראש העירייה פישר, התחילה אצלו בבית: "לפני שבע–שמונה שנים נמאס לנו מהבוץ בחצר והחלפנו לדשא סינתטי.
"כשנכנסתי לתפקיד התחלתי לקרוא מחקרים. זה מסרטן, זה מתחמם, זה לא מחלחל, אני רואה את זה בכל מקום ואני נחרד. יש ליד הבית שלי משולש דשא סינתטי, בחמישי בערב אחרי הניקיון הוא מבריק ובראשון הוא כבר איכס. יש לי ילדה אוטיסטית שמשחקת במגרשים עם דשא סינתטי ומלקקת את זה, זה גועל נפש".
"קיבלתי המון טלפונים מהורים בגנים. לא ציפינו לכזה גל של תגובות, אבל בניגוד למה שאתה אומר לא ראיתי משהו אחד שלילי, כולם התלהבו. הדבר השלילי היחיד היה ששאלו אותי מאיפה נשלם את זה"
קיבלת תגובות נזעמות מתושבים? הורים רבים לילדי גן רואים בדשא הסינתטי את חברם הטוב ביותר.
"קיבלתי המון טלפונים מהורים בגנים. לא ציפינו לכזה גל של תגובות, אבל בניגוד למה שאתה אומר לא ראיתי משהו אחד שלילי, כולם התלהבו. הדבר השלילי היחיד היה ששאלו אותי מאיפה נשלם את זה".
ומאיפה תשלמו את זה?
"מקופת העירייה, ואני שלם עם זה לגמרי".
השאלה מהו המצע האופטימלי שעליו אנחנו צריכים לדרוך, עם דגש על גני ילדים, בתי ספר וגינות משחקים – כל המקומות שבהם ילדים מבלים, קופצים ונופלים – עומדת בשנים האחרונות במרכז מחלוקת סוערת.
לראשונה נעשה שימוש בדשא סינתטי לפני 60 שנה בליגת הבייסבול האמריקאית, וכמה עשורים מאוחר יותר כוכבו דרך גם אצלנו. הוא נראה כמו העסקה המושלמת: מספק אשליה ירוקה, לא צורך מים, קל לתפעול, מייתר העסקת גנן. בגני ילדים הוא החליף את האויב הגדול של ההורים – החול. בעולם שמכור לפלסטיק, הדשא הסינתטי גילם את רוח התקופה.
אלא שאז החלו לצוץ החסרונות ולהתפרסם המחקרים: הדשא הסינתטי מתלהט בשמש הישראלית ומגיע לטמפרטורות שעלולות לגרום לכוויות, ובתוך כך מחמם את סביבתו ומעצים את תופעת אי החום העירוני; הוא אינו מאפשר למי הגשמים לחלחל למי התהום ומגביר את סכנת ההצפות; הפלסטיק שממנו עשוי הדשא מתפרק בחום ופולט כימיקלים רעילים; וללא השקעה מתמשכת בניקיון, הדשא מתבלה ומתלכלך ומעורר געגועים לדשא אמיתי או אפילו לסתם אדמה חשופה.
הרצליה היא חלק ממגמה. לפניה הייתה כפר סבא, אחריה קריית אונו. כל אחת בקצב שלה, חלקן מקדמות את המהלך בצעדים מדודים יותר מחשש להכעיס את התושבים, אבל הכיוון ברור: פחות דשא מפלסטיק, יותר מצעים טבעיים.
הרצליה היא חלק ממגמה. לפניה הייתה כפר סבא, אחריה קריית אונו. כל אחת בקצב שלה, חלקן מקדמות את המהלך בצעדים מדודים יותר מחשש להכעיס את התושבים, אבל הכיוון ברור: פחות דשא מפלסטיק
הדילמה באשר לתכסית הרצויה בעיר רחבה יותר משאלת הדשא הסינתטי, אומר עומרי משעלי, מנהל היחידה לאיכות הסביבה בעיריית הרצליה.
"יש תושבים שמצפים שבכל כיכר יהיו פרחים עונתיים", הוא אומר, "זה כמובן מאוד יקר להחליף את הפרחים כל הזמן ועולה המון להשקות אותם, אבל כשאנחנו מחליפים אותם בסוקולנטים וצמחים שמותאמים לאקלים אנחנו מקבלים תגובות כמו 'מה, לא אכפת לכם מאיתנו? הייתי ברעננה והכול מלא פרחים'. אנשים לא מסתפקים בירוק – הם רוצים צבעוני".
לצד הגירושים מהדשא הסינתטי, הרצליה התחילה השנה במהלך להפחתת השימוש בפרחים עונתיים. 600 אלף כאלה נרכשו, נשתלו והושקו בנדיבות מדי שנה. בסיור עם משעלי ברחבי העיר נראה שהיא סובלת כרגע מפיצול אישיות. במקומות רבים הפרחים הומרו בחלופות זולות וסביבתיות יותר, אבל יש לא מעט איי תנועה וכיכרות שבהם הפרחים קצרי הטווח עדיין שולטים.
"הייתי רוצה שהמעבר יהיה מהיר יותר", אומר משעלי, "אבל אני מבין שזה צריך להיות הדרגתי. בצירים ראשיים ובכניסות לעיר ולשכונות אנשים עדיין מצפים לראות פרחים צבעוניים. אנחנו צריכים לעשות הרבה עבודת הסברה.
"כשתושבים אומרים, 'מה, אתם חוסכים עלינו?' אנחנו מסבירים שאנחנו מנצלים את הכסף שהתפנה לדברים חשובים אחרים. יש ערים שבהן החסם הוא מחלקת שפ"ע, אנשים שעושים שנים את אותו דבר וקשה לגרום להם להשתנות. אצלנו השפ"ע מדהימים ולגמרי איתנו בשינוי".
"יש לנו 70 גננות שעושות השתלמות בקיימות והן יודעות להגיד להורים 'לא, פה לא יהיה דשא סינתטי', אבל יש גננות שמתקשות להתמודד עם הורים שאומרים 'תפסיקו להחזיר לנו את הילד הביתה עם חול'"
השינוי מחלחל גם לפארקים. בפאתי הפארק העירוני של הרצליה כוסה שטח של אדמת בור ברסק גזם, ובתוספת בולדרים לישיבה ואבני דריכה נוצרה חלקת גן נעימה וטבעית עם יופי שקט. המבקרים, אומרת מנהלת הפארק ורד אושר, אוהבים את הפינה הזו על אף שאין בה דשא או פרחים בגוונים מסחררים.
בפארק החדש בגליל ים הושאר שטח גדול חשוף לטובת פרחי הבר. יש תושבים שתמהים למה הם צריכים לראות חום בפארק, אומר משעלי, ואנחנו מסבירים שהשטח הזה יפרח בעונה. "ליד הבית שלי יש שטח שחשוף חלק מהשנה", אומר ראש העירייה פישר, "אבל אז יש כמה חודשים של פריחה וזה מהמם".
ומה יהיה במקום הכי רגיש – גני הילדים? משעלי: "בגנים יש עניין עם משטחי בלימה שצריכים להיות מתחת לנדנדות עם דרישות תקן מאוד ספציפיות. עוד לא החלטנו מה לעשות עם זה. אנחנו עושים פיילוט עם חומר שעשוי מקוקוס, קצת דומה לשעם ועומד בתקן של הבלימה.
"יש לנו 70 גננות שעושות השתלמות בקיימות והן יודעות להגיד להורים 'לא, פה לא יהיה דשא סינתטי, פה נעשה כיסויים טבעיים', אבל יש גננות שמתקשות להתמודד עם הורים שאומרים 'תפסיקו להחזיר לנו את הילד הביתה עם חול'. ואז אנחנו צריכים להסביר מהי האג'נדה העירונית, וזה לא תמיד קל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו