הסכנה לדמוקרטיה כבר ממומנת ולובשת מדים

ביולי 2026 עלה ראש שב"כ דוד זיני לבמה בערב גאלה של מכון ארגמן, ואמר: "יש לי אג'נדה, אני רוצה לקדם אותה".

את מה שהכשיר אותו לתפקיד תיאר כ"היכולת להיות נאמן לדרג הנבחר, לא משנה איזו דעה". על עורכי הדין והמשפטנים אמר באותו נאום ש"עם כל הכבוד והחשיבות", הם "כלי עזר". הדברים פורסמו ב"כלכליסט" מסרטונים שהפיץ שב"כ.

באותו ערב נאם גם עמיעד כהן, מנכ"ל המרכז לחירות ישראלית, הארגון שהמכון חוסה תחתיו: "האליטה הזאת שנוצרת פה היא איך שמדינת ישראל הולכת להיראות בעוד 15 ו-20 שנה".

האליטה הזאת לא נבנית בשביל ביטחון בלבד. מנהל תוכנית ההכשרה של המכון, רפאל בן לוי, מדבר על חזון של לאומיות תנ"כית, ורבו, הרב אורי שרקי, רוצה להעביר את הסמכות לפסול חוקים מבג"ץ לגוף דתי בנוסח הסנהדרין.

מה חשף תחקיר "הארץ"?

לפי תחקיר של מוסף "הארץ", קרן תקווה – הקרן האמריקאית שמימנה את פורום קהלת – העבירה לפחות 5 מיליון דולר לגוף חדש בשם המרכז לחירות ישראלית. הגוף הזה מכשיר אנשים לתפקידים בכירים במערכת הביטחון, בממשלה ובמערכת המשפט.

לפי הדוחות הכספיים של המרכז, כפי שהם מובאים בתחקיר, תקווה העבירה לו 5 מיליון דולר ב-2024, והתחייבה להעביר ב-2025 עד 5 מיליון נוספים. תחת המרכז פועלים מכון ארגמן והפורום הישראלי למשפט וחירות, שמכשיר משפטנים.

תוכנית הדגל של ארגמן היא תוכנית צ'רצ'יל, המיועדת למי שרוצה "להשפיע על סדר היום של מדיניות החוץ והביטחון". לפי "הארץ" יש לה 65 בוגרים, ובהם ראש שב"כ, דובר מערך ההסברה הלאומי, יועצים לשרים, עובדי משרד ראש הממשלה, משפטנים וקציני מילואים בכירים.

יורם הלוי השתתף בסמינר של התוכנית, ומאז מונה למתאם פעולות הממשלה בשטחים. ראש הממשלה אירח משלחת של בוגרי התוכנית וקיבל מהם את מסמך החזון.

איך הגענו לרמת הסכנה הזאת לדמוקרטיה?

המחקר האקדמי עוסק בזרם הזה לפחות משנות התשעים. לקהל הרחב הוא הגיע בכמה תחנות, וכל אחת מהן הראתה שלב מתקדם יותר: קודם רעיון, אחר כך מנגנון, אחר כך קואליציה, ועכשיו רשת עם בכירים מכהנים וכסף מתועד.

כבר ב-1998 פרסם הסופר ספי רכלבסקי את "חמורו של משיח". הספר הציג תפיסה שצמחה בחוגי תלמידי הרב קוק, שלפיה תפקידם ההיסטורי של החילונים הוא לבנות את התשתית למדינה שתנוהל לפי התורה, כמו חמור שנושא את המשיח.

הספר עסק ברעיונות. ב-1998 עוד לא הייתה רשת שמכשירה ומציבה בכירים מהזרם הזה.

ב-2022 פרסם עו"ד יאיר נהוראי את "המהפכה השלישית". בפעם הראשונה תועד מנגנון ולא רק רעיון: "שיטת אלקנה" – הכוונת בוגרים של מכינות קדם-צבאיות תורניות, כמו בני דוד בעלי, לתפקידי מפתח. נהוראי הסתמך על הקלטות של שיעורי הרבנים עצמם.

מכינת בני דוד בעלי ומייסדה הרב אלי סדן תבעו את נהוראי על כ-1.7 מיליון שקלים, ומשכו את התביעה.

השנה יצא "השיטה הטרויאנית" של החוקר אריאל דוד. דוד הרחיב את התמונה מהמכינות לקואליציה שלמה של זרמים: ההתפקדות המאורגנת לליכוד, תנועת "השמרנות" של קהלת ותקווה, ונרטיב "ישראל השנייה".

בזירת הביטחון הוא מצביע על הרבנות הצבאית – תוך שהוא נוקב בשמם של הרבנים אביחי רונצקי ואייל קרים – וכן על מכינות קדם-צבאיות תורניות ועל רבנים כמו אליעזר קשתיאל מבני דוד. קצינים או אנשי שב"כ הוא אינו מזכיר, גם לא את זיני, שכבר כיהן אז כראש שב"כ.

תחקיר "הארץ" מוסיף את החוליה שחסרה: רשת ממומנת שבין בוגריה ראש שב"כ ומתאם פעולות הממשלה בשטחים.

העיתוי אינו מקרי. לבוגר מכינה קדם-צבאית תורנית שמתגייס בגיל 19 נדרשים כשלושה עשורים כדי להגיע לדרגת תת-אלוף או אלוף. זיני התגייס ב-1992, סיים 33 שנות שירות בצה"ל ב-2025, ובהמשך מונה לראש שב"כ.

אבי בלוט, בוגר מכינת עלי, מונה ב-2024, בגיל 50, לאלוף פיקוד מרכז. מי שהתגייס בתחילת שנות התשעים, כמה שנים לפני שרכלבסקי פרסם את ספרו, הוא האלוף של היום.

בכל תחנה גדל מספר הבכירים שנקראים בשמם, והכסף עבר מהשערה לדוחות.

למה היה צריך להסתיר, ומה השתנה?

כי המטרות הדתיות והמשיחיות מרחיקות את רוב הציבור. לכן, לפי דוד, הזרמים האלה למדו לעטוף אותן במושגים כלל-ישראליים: ביטחון, ציונות, "אפליה עדתית" ואפילו "דמוקרטיה". לזה הוא קורא "השיטה הטרויאנית".

שיטת אלקנה היא הגרסה המוסדית של אותה שיטה: חדירה שקטה והדרגתית לעמדות מפתח, בלי להכריז על המטרה.

במשך עשורים, כך מראה דוד, ההסתרה הייתה תנאי להצלחה. אחרי פסיקת בג"ץ בעניין אלון מורה ב-1979 עברו מובילי ההתנחלות משפה של גאולה לשפה של ביטחון.

דוד מצביע גם על כך ששמחה רוטמן אינו מזכיר בספרו "מפלגת בג"ץ" משנת 2019 את המילה "הלכה". את התוכנית המלאה הציגו בשיעורים פנימיים בישיבות.

היום חלק מההסתרה כבר לא נדרש. ראש שב"כ מכהן מצהיר מעל במה שיש לו אג'נדה, ועוד לפני שנכנס לתפקיד אמר בנאום הפרידה שלו מצה"ל ש"משיחיות אינה מילת גנאי", והשווה אותה לחזונו של בן-גוריון.

מסמך שמכון ארגמן מפרסם באתרו, "סדר יום אסטרטגי חדש לישראל", קובע שאין "עידן ללא מלחמות". הוא מציע לפרק את הרשות הפלסטינית ולפתוח "מסלול להגירה מרצון", ודורש קוד אתי חדש לצה"ל המבוסס על "משנה מוסרית לאומית ולא אוניברסלית".

דוד עצמו מצביע על השינוי. הוא כותב שהנימוק הביטחוני "עדיין נשמר לפעמים כלפי חוץ", אבל שבמאבק על התנחלות ברצועת עזה השיח הדתי "התפרץ לגבהים משיחיים מבהילים".

ההסתרה לא נעלמה, היא עברה אל הכסף. אחרי ההפגנות מול משרדיה במנהטן ניסתה קרן תקווה להתרחק מקהלת ומהפעילות הישירה בישראל. אבל יו"ר הקרן, אליוט אברמס, מופיע ברשימת המרצים של תוכנית צ'רצ'יל באתר של ארגמן עצמו.

למה אותה רשת מכשירה גם משפטנים וגם בכירים בשירות הציבורי והביטחוני?

כי זה אותו מודל: מכשירים אנשים, בונים ביניהם קשרים ומחכים לרגע המינוי.

יונתן גרין, לשעבר ראש הזרוע של תקווה לטיפוח משפטנים, הסביר זאת למוסף "הארץ": "כשאתה הופך דה-פקטו לארגון הבית של משפטנים שמרנים, אז כשמישהו מחפש משפטנים שמרנים, נגיד למינוי בכיר, הוא יפנה אליך". אליענה מייזל-דיאמנט, מנכ"לית הפורום למשפט וחירות, מכנה את צ'רצ'יל "פרויקט אחות שלנו".

במחזור הראשון של צ'רצ'יל בלטו בוגרי מכינת בני דוד. כך נראית שיטת אלקנה שנהוראי תיעד, הפעם עם תקציב ובדרג גבוה יותר.

לאן הם חותרים?

לפי דוד, לזרמים האלה שתי מטרות סופיות: מדינה שהמשפט בה כפוף לתורה, או מימוש של הבטחה טריטוריאלית ומשיחית. השפה הביטחונית והשמרנית היא הדרך אליהן, לא מטרה בפני עצמה.

המטרה ההלכתית נשמעת בבירור אצל הרב אורי שרקי, מהבולטים שברבני הציונות הדתית. רפאל בן לוי, מנהל תוכנית צ'רצ'יל, אמר עליו: "קיבלתי ממנו הכי הרבה באופן אישי". שרקי מסביר, כפי שמביא דוד, שהסמכות לפסול חוקים שיש היום לבית המשפט העליון "תעבור לסנהדרין".

המטרה המשיחית נשמעת אצל הרב אליעזר קשתיאל, ראש הישיבה לבוגרי צבא של בני דוד, כפי שמצטט דוד: "מן הדין מצד התורה חייבים לכבוש עד ביירות מינימום", גם אם המדינה תפסיד מכך. בן לוי עצמו דיבר על "הלאומיות התנ"כית" ועל "הישויות הפוליטיות התנ"כיות".

ארגמן עצמו מציג את צ'רצ'יל כהכשרה ברוח השמרנות והריאליזם. אבל מילים כמו "יוזמה", "הכרעה" ו"קוד אתי לאומי" מתרגמות את המטרות האלה לשפה שקצין, יועץ או בוחר חילוני יכולים לקבל. זו ההגדרה של דוד לשיטה הטרויאנית, והפעם היא פועלת בתוך מערכת הביטחון.

מה מחבר בין כולם?

מערכת המשפט. לפי דוד, היא עומדת בדרכה של כל אחת מהמטרות, ולכן אפשר לפעול יחד לפירוקה גם בלי להסכים על היעד.

דוד מכנה זאת "שיטת שני השלבים". בשלב הראשון מפרקים את בג"ץ ואת שאר הבלמים, בנימוק שאסור להגביל את הממשלה הנבחרת. בשלב השני מכפיפים את הכנסת והממשלה לגוף דתי.

הרב יהושע שפירא, מבכירי הרבנים בזרם, אמר זאת לתלמידיו במפורש, לפי עדותו של הרב אברהם סתיו: "בשלב ראשון אנחנו מעבירים אותן מידי בית המשפט החילוני להכרעת הרוב".

סנהדרין צריכה את סמכות הפסילה של בג"ץ. סיפוח, פירוק הרשות ו"הגירה מרצון" נתקלים בבג"ץ, ביועצת המשפטית לממשלה ובמשפט הבינלאומי. קוד אתי שמעמיד את המחויבות ללאום לפני המחויבות לאנושות עלול להתנגש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

לבנימין נתניהו יש סיבה משלו – המשפט שלו – אבל לפי דוד הוא בעל ברית "מובל" ולא המוביל.

רשימת המרצים בצ'רצ'יל מתאימה לתמונה הזאת: יו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן, ד"ר יוג'ין קנטורוביץ' מפורום קהלת, ופרופ' טליה איינהורן, שהכריזה כי "מדינה דמוקרטית לא צריכה שומרי סף". ובנאום בגאלה אמר זיני: "משתמשים פעמים רבות בזכויות האדם, בזכויות הפרט, קשקוש בלבוש" – אף שבאותו נאום הוסיף ש"מדינה בלי מערכת משפטית חזקה היא מדינה חרבה".

איפה הסכנה כבר מתממשת?

קודם כול בחקיקה נגד הבלמים. זה השלב הראשון של שיטת שני השלבים, והוא כבר בעיצומו.

ביולי 2023 ביטלה הכנסת את עילת הסבירות, ובינואר 2024 פסל בג"ץ את התיקון ברוב של שמונה מול שבעה. במרץ 2025 אישרה הכנסת את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כך ששישה מתשעת חברי הוועדה ייבחרו בידי הדרג הפוליטי. השינוי ייכנס לתוקף בכנסת הבאה.

באוגוסט 2025 החליטה הממשלה פה אחד להדיח את היועצת המשפטית לממשלה, ובדצמבר ביטל בג"ץ את ההחלטה. לפי דוד, את הצעות החוק של הרפורמה כתבו בשיתוף עם ארגוני "השמרנות", ובראשם פורום קהלת.

הסכנה כבר מורגשת גם במערכת הביטחון. בכירים לשעבר בשב"כ טענו ב-N12 כי בתקופת זיני שונה הסיווג של אלימות מתנחלים מ"טרור יהודי" ל"אירועי חיכוך".

פרופ' יגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה, שטבע את המושג "תאוקרטיזציה של הצבא", הזהיר כבר ב-2019 כי "עקרונות דמוקרטיים אלה הופרו כשרבנים מנהלים משא ומתן אינטימי עם מפקדי הצבא". דוד עצמו רואה באג'נדת מדינת ההלכה "גזר דין מוות" לחיים היהודיים החופשיים בארץ ישראל.

האם זו ביקורת על הציבור הדתי?

לא. רוב הדתיים-לאומיים והמסורתיים אינם שותפים לאג'נדה הזאת. דוד מסביר שמיעוט פעיל מוביל אותה, משום שהוא מוכן להשקיע בה יותר – בחינוך, בפוליטיקה ובהנהגה.

הביקורת כאן מופנית לכסף שמממן רשת אידאולוגית, ולדברים שאנשי הרשת אומרים בעצמם.

מה עונים הארגונים?

מקרן תקווה נמסר למוסף "הארץ" כי היא והמרכז לחירות "תמיד היו ארגונים נפרדים לחלוטין", שהמענק היה "חד-פעמי" והעברתו הושלמה ב-2025, ושלקרן אין "שום מחויבות או כוונה" לממן את המרכז בעתיד.

לדברי הקרן, אברמס ושני בכירים נוספים בה הפסיקו במרץ 2024 לכהן בדירקטוריון של ידידי חירות, הארגון האמריקאי שאליו מפנה המרכז תורמים. הקרן דחתה את בקשת העיתון להציג מסמכים שמתעדים זאת. אבל בדוח של תקווה עצמה מ-2022, תוכנית צ'רצ'יל והפורום למשפט וחירות מוצגים כתוכניות של הסניף הישראלי של הקרן.

מהמרכז לחירות לא נמסרה תגובה. בצה"ל אמרו שאין שיתוף פעולה עם המכון, ושההשתתפות בקורסים מותרת על חשבון המשרת ובזמנו החופשי.

מה זה אומר לקראת הבחירות?

בבחירות ב-27 באוקטובר, ברשימה המשותפת של הציונות הדתית וזהות, מדורגים משה פייגלין במקום השני, שמחה רוטמן – מרצה בתוכנית צ'רצ'יל – במקום הרביעי, ואיתמר איתם, בוגר התוכנית, במקום השישי. פייגלין הוא הדמות המרכזית בפרק של דוד על החדירה לליכוד.

הרשת כבר לא רק מכשירה אנשים. היא גם מציגה אותם לבוחר.

ב-1998 התווכחו אם ה"חמור" של רכלבסקי הוא רק מטאפורה. ב-2026 יש לתוכנית תקציב, בוגרים וראש שב"כ.

מקורות: ירדן מיכאלי ונתנאל שלומוביץ, "קרן של יהודים מארה"ב ייסדה מיזם שאפתני להשתלטות הימין העמוק על מוקדי הכוח בישראל", מוסף "הארץ", 1.10.2026; "ראש שב"כ דוד זיני: יש לי אג'נדה, משפטנים הם רק כלי עזר", "כלכליסט", 7.7.2026; אריאל דוד, "השיטה הטרויאנית", הוצאת עוגן לעתיד, 2026, עמ' 14, 34–37, 92–97, 120–141; ספי רכלבסקי, "חמורו של משיח", "ידיעות אחרונות", 1998; יאיר נהוראי, "המהפכה השלישית", 2022; יגיל לוי, "לי זה לא מריח כמו דמוקרטיה", המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2019; ynet, רשימת הציונות הדתית-זהות, 8.9.2026; מכון ארגמן, "סדר יום אסטרטגי חדש לישראל" (2025), באתר המכון.

עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.