בחצי השנה האחרונה התרגלנו למדוד את הצלחתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בניהול הסכסוך מול איראן לפי מחירה של חבית נפט. אבל במקביל אנחנו מתעלמים ממרכיב אפור, זול למראה ומשעמם הרבה יותר, שבלעדיו הכלכלה האנושית פשוט תגווע ברעב: הדשן.
מאזור המפרץ הפרסי מיוצאים קרוב לשליש מהדשנים הנסחרים בעולם. מאז שהחלו השיבושים בתנועת האוניות במצר הורמוז, גבר החשש ממחסור עולמי בדשנים.
הנושא, שהיה בכותרות בשבועות הראשונים למלחמה, נדחק משום מה הצידה, כשהנפט ריכז את מרבית תשומת הלב העולמית. אבל העובדה שהנושא נדחק מהסיקור התקשורתי אינה אומרת שהוא נעלם גם מהמציאות. במקרה הזה, אפילו ההפך הוא הנכון.
לפי המכון הבינלאומי לחקר מדיניות מזון, דווקא משלוחי הדשנים מאזור המפרץ נותרו מושבתים במידה רבה, יותר משישה חודשים לאחר תחילת הסכסוך
אומנם האמריקאים הצליחו להעביר ספינות במצר בתקופה האחרונה, אבל לפי המכון הבינלאומי לחקר מדיניות מזון, דווקא משלוחי הדשנים מאזור המפרץ נותרו מושבתים במידה רבה, יותר משישה חודשים לאחר תחילת הסכסוך.
היצואנים הצליחו להשלים חלק מהחסר, ולכן הסחר העולמי בדשני חנקן וזרחן ירד "רק" בכ־9% במחצית הראשונה של השנה. תת־מזכ"ל האו"ם, ז'ורז' מוריירה דה סילבה, הזהיר בשבוע שעבר כי אם ארה"ב ואיראן לא יגיעו בתוך שבועות ספורים להסכמות על מתווה חילוץ ייעודי למשלוחי דשנים, מדינות שלמות באסיה ובאפריקה פשוט יחמיצו את עונת הזריעה הקרובה.
בניגוד לתעשיית ההייטק, החקלאות אינה פועלת לפי מועדי השקה גמישים. אי אפשר לדחות עונת זריעה או להוריד עדכון גרסה מהענן. דה סילבה היטיב לתאר השבוע את המצב כ"ריכוז של גורמים" בעייתי – שילוב חסר תקדים של משבר אקלים ושיבוש בו־זמני של נתיבי שיט חיוניים בים השחור, בים האדום ובמצר הורמוז.
בתוך "הסערה המושלמת" הזו, מחירי המזון של השנה הבאה נקבעים ממש ברגעים אלה, עוד לפני שהזרעים נטמנו באדמה. אם חלון ההזדמנויות לזריעה ייסגר בחודש הקרוב ללא אספקת דשנים, שום הסכם שלום עתידי לא יוכל להציל את היבול שכבר אבד.
האבסורד הגדול ביותר בסיפור הזה טמון דווקא בפתרון. לפי גורמי המקצוע באו"ם, אין צורך להפעיל רכבת אווירית גרנדיוזית או להגיע לסיום מיידי ומוחלט של המלחמה כדי למנוע את הקטסטרופה.
אם חלון ההזדמנויות לזריעה ייסגר בחודש הקרוב ללא אספקת דשנים, שום הסכם שלום עתידי לא יוכל להציל את היבול שכבר אבד
לפי התוכנית שהוצגה כעת, כל שנדרש הוא להבטיח מעבר בטוח לחמש ספינות הנושאות דשנים מדי יום, כדי לשמור על אספקתם למדינות הזקוקות להם במיוחד. חמש ספינות ביום – כ־5% בלבד ממספר הספינות שעוברות במצר ביום שגרתי – הן כל מה שמפריד בין חקלאות שמצליחה לעמוד פחות או יותר על רגליה לבין משבר תזונתי חמור.
אלא שכל עוד וושינגטון וטהרן מתבצרות בעמדותיהן, אפילו המינימום ההכרחי הזה אינו מתממש בשטח.
השלכותיו של כישלון דיפלומטי בגיבוש מתווה הדשנים יורגשו באספקת המזון, ולא רק באפריקה. על פי ניתוחים עדכניים, שיבוש מתמשך באספקת הדשנים עלול, בתרחיש קיצון, להזניק את מחירי הדגנים בעולם בשיעור של עד 81% ביחס למחיריהם בשנת 2020.
עליות מחירים בסדר גודל כזה עלולות לעורר מחדש את האינפלציה. בארה"ב, שבה האינפלציה שוב מרימה ראש בשל מחירי הנפט, זו אינה בשורה טובה לאזרח האמריקאי, ובוודאי לא לממשל טראמפ. התפתחות כזו עלולה לדחות את הורדת הריבית למועד מאוחר יותר, ואף להביא להעלאתה. במדינות חלשות יותר, המשמעות חמורה בהרבה: לא רק משבר כלכלי, אלא גם מחסור של ממש במזון.
הגלובליזציה הפכה אותנו לתלויים בשרשראות אספקה מדויקות ושבריריות כל כך, עד שסכסוך במזרח התיכון עלול למנוע מחקלאי מעבר לים לדשן את אדמתו
הגלובליזציה הפכה אותנו לתלויים בשרשראות אספקה מדויקות ושבריריות כל כך, עד שסכסוך במזרח התיכון עלול למנוע מחקלאי מעבר לים לדשן את אדמתו.
האזהרה שפרסם השבוע האו"ם חייבת לשמש קריאת השכמה. הנפט אולי מניע את הכלכלה, אבל הדשן הוא שמאפשר לייצר את המזון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו