קריסת משטרו של בשאר אסד לפני כשנתיים שינתה ללא הכר את סוריה, שמצויה עדיין בעיצומו של תהליך מורכב של בניית מדינה. נראה שהשינויים המתרחשים בשטח נוגעים גם לפרשות מן העבר – כולל כאלו שנצרבו עמוק בתולדות היחסים בין סוריה וישראל, ובראשן פרשת אלי כהן.
ניתן כעת להגיע לאנשים שהיו מעורבים בה באופן זה או אחר, מה שלא היה אפשרי בעבר.
עורך השבועון הערבי החשוב "אל-מג'לה", איבראהים חמידי, עוקב אחר הזירה הסורית זה שנים רבות. לאחרונה, בסוף ספטמבר, פרסם ריאיון נרחב וראשון מסוגו עם אחד האנשים שהיו מעורבים בלכידתו של כהן. קריאת הדברים מרתקת ומוסיפה פרטים שאולי לא היו מוכרים – ומכל מקום, יש להניח שלא נאמרה המילה האחרונה בפרשה זו.
עורך "אלמג'לה", חמידי, עוקב שנים רבות אחר הזירה הסורית. לאחרונה פרסם ריאיון נרחב וראשון מסוגו עם אחד האנשים שהיו מעורבים בלכידתו של כהן. קריאת הדברים מרתקת ומוסיפה פרטים שאולי לא היו מוכרים
אגב, חמידי מציין כי ב-2004 נפגש עם מי שעמד בראש ההרכב המשפטי שדן בעניינו של כהן, אלוף בצבא הסורי בשם צלאח א-דאלי. זה, לדבריו, ניסה להמעיט בחשיבות המידע שכהן העביר לישראל במהלך שנותיו בדמשק.
היחידה שלכדה את כהן
המרואיין הוא סעיד ג'אוויש, מי שעמד מאחורי היחידה "אישארה 134" – ובתרגום חופשי לעברית "קוד 134" – שעסקה בהאזנה לתקשורת הישראלית בחזית הגולן.
ג'אוויש, המתגורר בדמשק, התוודע לשפה העברית באמצעות שני פלסטינים שהגיעו לסוריה ב-1946 וחיו בשכונה שבה התגורר. הוא התגייס לחיל הקשר בצבא הסורי ולנוכח ידיעתו את השפה לימד עברית במכללה הצבאית בחומס.
הרעיון להקים יחידה שתעקוב אחר התקשורת הצבאית של ישראל עלה בראשו במהלך שירותו. ב-1956 הכין דוח שבו הציע את הקמתה, ולאחר שנדחה מספר פעמים אושר לו להתחיל בהקמת היחידה. ב-1958 הושלמה הקמתה; אליה צורפו 44 חיילים שהוצבו בשלושה מוצבים ברמת הגולן, שהייתה בידי סוריה באותן שנים.
לדבריו, הם הצליחו לפצח בזמנו את הקוד של התקשורת הסעודית והעיראקית – "פיצוח הצופן הערבי היה קל מאוד" – אולם לא הצליחו לפצח את זה הישראלי.
ג'אוויש הגה רעיון להקים יחידה שתעקוב אחר התקשורת הצבאית של ישראל. לדבריו, הם הצליחו לפצח אז את קוד התקשורת הסעודית והעיראקית – "פיצוח הצופן הערבי היה קל מאוד" – אך לא הצליחו לפצח את הישראלי
תשדורות מיורטות ולכידת כהן
ג'אוויש מוסיף כי ב-1962 יירטו שידור שלא הצליחו לגלות את פרטיו, ורק ב-1965 הבינו שהיה מיועד לאלי כהן. במשך אותן שנים יירטו תשדורות רבות מעין אלו – אלפים לדבריו – אולם לא הצליחו לפצח את ההצפנה, שהתבססה לדבריו על ספר בצרפתית.
ג'אוויש מתאר כיצד הצליחו למקד את מקור התקשורת בדמשק, עד שזיהו את הבניין שממנו פעל. בתחילה חשדו בדירה שבה התגורר טייס בחברת התעופה הסורית, ובהמשך התמקדו בדירה שבה התגורר כהן – שנשא את השם הסורי כמאל אמין ת'אבת – ועצרו אותו.
לאורך כל הריאיון מדגיש ג'אוויש כי הם אלו שעלו על התשדורות שהובילו ללכידתו של כהן, ולא הייתה כל מעורבות סובייטית או הודית, כפי שפורסם בשנים שלאחר מכן.
מקום הקבורה
מכלל השיחה המפורטת שמקיים עימו חמידי בולטות שתי נקודות עיקריות. הראשונה נוגעת למקום קבורתו של אלי כהן.
לדבריו, יום לפני שהועלה לגרדום דנו בכך שישה קצינים – והוא היה ביניהם – והוחלט לקבור אותו באחד מבסיסי הצבא הסורי. ההנחה הייתה שישראל תחפש אחר מקום הקבורה באופן אינטנסיבי, מה שמחייב הצבת שמירה קבועה על הקבר; ואילו קבורה בתוך בסיס צבאי, שממילא מאובטח, לא תמשוך תשומת לב רבה מדי.
לדבריו, יום לפני שהועלה לגרדום דנו 6 קצינים – והוא ביניהם – והוחלט לקוברו בבסיס צבא סורי. הם הניחו שישראל תחפש את קברו באופן אינטנסיבי, מה שמחייב הצבת שמירה קבועה על הקבר, ובסיס צבאי ממילא מאובטח.
לדבריו, הוא אינו יודע היכן בדיוק כהן נקבר. הוא נקב בשמו של סמל בשם מלחם קאסם, שלדבריו השתתף בקבורה.
החומרים שהועברו לישראל
הנקודה השנייה נוגעת לכלל התשדורות שיורטו ונמצאו בידי הסורים. לדברי ג'אוויש, הן הועברו לידי ישראל על ידי הממשל הנוכחי – ממשל אחמד א-שרע.
המראיין, שביקש לוודא את הפרטים, שאל אם זה קרה בשנתיים האחרונות, וג'אוויש השיב בחיוב. הוא ציין כי הוא יודע על כך מ"מקור אמין" כהגדרתו, והוסיף: "היו מגעים וסיכום עם דמשק, והמוסד באו ולקחו את התשדורות".
המראיין שב ושאל לגבי גופתו של כהן. ג'אוויש השיב כי נאמר לו ש"לאחר חילופי המשטר בדמשק תיק אלי כהן הועבר לישראל", ושלהבנתו גופת כהן עדיין בסוריה – "אחרת הישראלים היו מפרסמים כי השיבו אותה".
המשמעות המדינית
אין תימה על כך שהפרשה מוסיפה לעורר עניין רב בשני הצדדים, ובעיקר בישראל לנוכח ההיבט הרגשי המובן לאורך כל השנים. יש להניח שעוד יתפרסמו פרטים נוספים, אף על פי שאנשים לא מעטים שהיו מעורבים בפרשה כבר אינם בין החיים.
מעניין גם ההיבט המדיני הנוגע לפרשה. משטר א-שרע הבין את רגישותה ואת חשיבותה לישראל ולציבור הישראלי, ועל כן – כך על פי הדובר הסורי שהוזכר לעיל – אפשר את העברת החומר הקשור לכך לידי ישראל.
מעניין גם ההיבט המדיני הנוגע לפרשה. משטר א-שרע הבין את רגישותה ואת חשיבותה לישראל ולציבור הישראלי, ועל כן – כך על פי הדובר הסורי שהוזכר לעיל – אפשר את העברת החומר הקשור לכך לידי ישראל
סביר כי ביקש בכך לחזק את הלגיטימיות של משטרו ולהעביר מסר פרגמטי ביחס לעניינו להתמקד בהרחבת שליטתו במדינה ובקבלת תמיכה ישראלית בכך. עד כה נתקל בעיקר בחשדנות רבה מצד ישראל. המשימה תעבור כעת לממשלה החדשה.
השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו