דעת מיעוט דתיים מלאכותיים

מאז סתיו 2025 מזמינה Anthropic, החברה שפיתחה את "קלוד", עשרות הוגים דתיים ופילוסופים לשיחות סגורות, ונציגיה אף עמדו לצד האפיפיור לאו הארבעה עשר כשהציג את איגרתו על הבינה המלאכותית. אנשי הקוד באו אל אנשי הרוח עם שאלה עתיקה: איך מלמדים ישות חכמה להבחין בין המותר לבין הראוי.

הקושי שנתקלו בו מוכר לכל מחנך. קל ללמד מה אסור וקשה להנחיל מה טוב. מודל שפה יודע לצטט את עשרת הדיברות בעשרות שפות – אז מה? "לא תרצח" לא עצר את כלי הבינה המלאכותית מלהיות שותפים להריגתם של מאות ואלפי חפים מפשע בעזה, בלבנון ובאיראן.

בני אדם נעשו מוסריים בדרך מקיפה בהרבה מן הציות לכללים. חוק התעבורה קובע מהירות מרבית, ושום סעיף בו אינו מחייב נהג לעצור לקשישה העומדת בגשם בתחנה ריקה. מי שעוצר עושה זאת בזכות הזיכרון, החינוך, המסורת והחיים בתוך רשת של יחסים.

בני אדם נעשו מוסריים בדרך מקיפה בהרבה מציות לכללים. חוק התעבורה קובע מהירות מרבית, ושום סעיף בו לא מחייב נהג לעצור לקשישה העומדת בגשם בתחנה ריקה. העוצר עושה זאת בזכות הזיכרון, החינוך, המסורת

משום כך כתבו אנשי Anthropic למודל שלהם מעין חוקה, בשאיפה לטפח בו ערכים ושיקול דעת. הם לא מתיימרים לומר שהמכונה מבינה מוסר כפי שאדם מבין אותו, אבל הם תפסו דבר יסודי: יכולת אינטלקטואלית מבטיחה ידע ולא מצפון, וכללים זקוקים לעולם ערכי שיעניק להם כיוון ורסן.

זאת ליבת הטרגדיה הישראלית. מהנדסים של בינות שאין להן ביוגרפיה, זיכרון או נפש מחפשים בשבילן מסגרת ערכית. ובאותו זמן יורשיה של מסורת מוסרית בת אלפי שנים מתנהגים כרובוטים המצייתים למצוות ולהסתות בלי שום שיקול דעת.

במדינה היהודית מתרחש תהליך הפוך מזה של עמק הסיליקון: הכללים התנתקו מן המצפון, והביצוע הדתי פועל כמנגנון בלי נשמה. יש בישראל המון מאמינים תמימים וישרי דרך, אבל המערכת המארגנת אותם רקובה. כשאומרים היום "יהודית ודמוקרטית" מתכוונים למשהו עמום שמהותו דתית. ולכן צריך לומר בגלוי: יהדות ישראל נעשתה דת מלאכותית.

דתיות מלאכותית היא דתיות שבה הסימנים החיצוניים ממשיכים לתפקד אחרי שנותקו מן המהות המוסרית שלהם. המצווה נשמרת, והתביעה המוסרית שהעניקה לה משמעות נזנחת. דתיות כזאת מרבה בחומרות מיותרות ובקפדנות קנאית כדי להסתיר את ריקנותה. זו דתיות ישראל 2026: אפשר להיות בה דתי מאוד וחסר אתיקה לחלוטין.

משגיחים קפדנים בודקים עלי חסה מול מנורה שמא יתגנב חרק זעיר לסלט, ובאותו מטבח מקבל עובד הניקיון פחות משכר המינימום. באי בית הכנסת מקימים מחיצה צדקנית בין נשים לגברים, ושותקים כשאחד מן המניין – אלים, המסיר בביתו את כל המחיצות – מכה את אשתו ואת ילדיו.

ליבת הטרגדיה הישראלית: מהנדסי בינות נטולות ביוגרפיה, זיכרון או נפש מחפשים להן מסגרת ערכית. באותה עת יורשיה של מסורת מוסרית בת אלפי שנים מתנהגים כרובוטים המצייתים למצוות ולהסתות בלי שיקול דעת

יש שבת "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ", בעוד העובד הזר קוטף בחממה גם בשבת. הציצית היא תזכורת לצניעות, "ולא תתורו אחרי לבבכם", ובסמטאות העיר העתיקה צעירים יהירים עטופי ציציות יורקים לעבר כמרים. סמלי רוח נעשו תעודת כשרות לעוולה.

חומרת הכישלון נמדדת מול גודל ההזדמנות. התחייה הלאומית של העם היהודי החייתה את שפת התפילה והלימוד, והקימה מדינה, צבא, חקלאות ומדע מפוארים. אבל לשם מה?

במשך דורות שמרה היהדות את תביעותיה המוסריות בספרים, בבתי מדרש ובסולידריות הקהילתית. הריבונות הישראלית ביקשה להעביר את העם הזה ממעמד של נתינים חסרי כוח למעמד של בעלי אחריות גם לחייהם של אחרים. להעמיד את הנורמות המוארות במבחן המעשה, על פי אמת המידה הפשוטה של הלל הזקן: דעלך סני לחברך לא תעביד.

ישראל הייתה מעבדת הניסוי של אלפיים שנות ציפייה. ואבוי, גם בה, כמו בכל מעבדה מופקרת, נוצרו מפלצות. נכון לעכשיו ישראל נכשלת במבחן ההיסטוריה היהודית.

עומקו של הכישלון גדול מבגידה בערכים. מסורת שידעה במשך אלפיים שנה להעמיד תביעות מוסריות מול בעלי הכוח לא פיתחה אתיקה מספקת להפעלת הכוח כשעבר לידיה. המושגים המוסריים של מיעוט נרדף נוסחו כתביעה כלפי הריבון: אל תפגע בנו, תן לנו לחיות.

כשהמיעוט נעשה ריבון, נדרשה שפה חדשה – של מי שמחזיק בגורלם של אחרים ונשפט לפי האופן שבו הוא נוהג בהם. הריבונות שינתה מן היסוד את משמעות האחריות היהודית, וכל אחד משבטי ישראל ממחיש זאת בכישלון משלו.

יש שבת "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ", בעוד העובד הזר עובד גם בשבת. הציצית היא תזכורת לצניעות, ובסמטאות העיר העתיקה צעירים יהירים עטופי ציציות יורקים לעבר כמרים. סמלי רוח נעשו תעודת כשרות לעוולה

ציונות דתית: כשקדושת הארץ הביסה את קדושת החיים

בציונות הדתית הביסה קדושת הארץ את קדושת החיים. תנועה שקידשה מסירות, התיישבות ואחריות לכלל ישראל העניקה מעמד מוחלט לאדמת הארץ. זו שהייתה רכיב אחד בעולם של ברית, צדק וחסד דחקה את בני האדם האחרים החיים בה אל מחוץ לשדה המוסרי.

הרב משה אביגדור עמיאל הזהיר בזמנו מפני לאומיות הרואה במלחמת עמים דבר טבעי והכרחי ומתיימרת לדבר בשם היהדות. האזהרה ההיא קיבלה ביטוי מחריד בפברואר 2023, כשמאות מתנחלים הציתו בתים בחווארה, ואחת התמונות מאותו לילה הייתה של מתפללים בתפילת ערבית לאור הלהבות.

בכל עונת מסיק נעקרים עצי זית בידי מי שמקפידים על תרומות ומעשרות מן הכרם שלהם. התורה שבה ומזכירה את הגר שלושים ושש פעמים, כדי שעם שהיה חלש יזכור את חובותיו כשהכוח בידיו. בספרים זה עדיין כתוב. במציאות חדל הפלסטיני להיות בעיניהם אדם הראוי לכבוד ולחירות.

חרדים: ערבות הדדית שנעצרת בגבול השכונה

אצל החרדים הערבות ההדדית נעצרת בגבול הקהילה. החברה החרדית בנתה רשת עזרה מופלאה – גמ"חים לשמלות כלה ולציוד רפואי ושכונות שבהן איש אינו נשאר לבד בימי השבעה. אבל החסד הפנימי הזה בקהילה החרדית נשען במידה רבה על משאבים שמקורם בגזל פרי עמלם של אחרים. האחריות כלפי חוץ נעצרת בפתח השכונה.

הרב עמיאל הזהיר מלאומיות הרואה במלחמת עמים דבר טבעי והכרחי. אזהרתו קיבלה ביטוי מחריד בפברואר 2023, כשמאות מתנחלים הציתו בתים בחווארה, ותמונה מאותו לילה הראתה מתפללי תפילת ערבית לאור הלהבות

בזמן שאנשי מילואים שירתו מאות ימים, הורו רבנים לצעירי הישיבות לקרוע את צווי הגיוס. ש"ס, שנשאה את אחת המסורות ההלכתיות האנושיות ביותר, כוח ההיתר, פשטה את רגלה הערכית. הרב עובדיה יוסף, שהתיר להחזיר שטחים מפני פיקוח נפש, חיפש תמיד את החמלה – זו נבלעה במנגנון פוליטי המחלק קמעות במקום אחריות, מטפח בורות, תלות ועוני.

הציבור שידע פעם שההלכה קיימת כדי להקל על האדם קיבל מערכת שתובעת ממנו בעיקר נאמנות עיוורת.

הרבנות הראשית: כשהתורה נעשתה מנגנון

ברבנות הראשית נעשתה התורה למנגנון. המוסד שבידיו הפקירה הריבונות את האחריות ליהדות ישראל נועד להיות כתובת לכל יהודי – והיום הוא רק מונופול כוחני ופשטני. מהגרים נדרשים להוכיח את יהדות הוריהם בחקירות משפילות. נשים מסורבות גט ממתינות שנים, והמוסד שנועד לשמור על המשפחה משמש כלי לריסוקה. המדינה היהודית בנתה לעצמה מנגנון דתי של ג'ובים וכוח, דל בהשפעה ודל עוד יותר בהשראה.

החילונים: אוניברסליות שאינה מחייבת

הכישלון חוצה את גבולות שמירת המצוות. גם לחילונים יש דת אזרחית וטקסים משלה: צפירה, משואות, הר הרצל, מסעות לפולין וצבא שנחשב לקודש הקודשים. כוחם היה במוסר האוניברסלי של מגילת העצמאות, ובמחאת 2023 נשבעו בשמה מאות אלפים בקפלן ובחוצות ישראל. אצלם האוניברסליות נעשתה סמל שאינו מחייב.

מהגרים נדרשים להוכיח את יהדות הוריהם בחקירות משפילות. מסורבות גט ממתינות שנים, והמוסד שנועד לשמור על המשפחה משמש כלי לריסוקה. המדינה בנתה מנגנון דתי של ג'ובים וכוח, דל בהשפעה ודל בהשראה

ההבטחה ל"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" לא נעשתה תנאי יסוד של המחאה ושל החלופה שהיא מבקשת להציע. רבים מן המפגינים מקבלים בשוויון נפש את הדרת האזרחים הערבים מכל קואליציה עתידית, ואת המשך השלטון הצבאי על מיליוני בני אדם גם תחת ממשלה שתקום מתוך המחאה.

איזה שינוי מוסרי מציעה חלופה פוליטית המותירה את גבולות השייכות ואת גבולות האחריות כלפי הפלסטינים כמעט כפי שהם?

מה שצריך לעשות

המקורות שלנו מורכבים יותר מאוסף של טקסטים טובים. יש בהם גם הרבה רעל: "לא תחיה כל נשמה", מחיית עמלק, חומות של הבדלה ועליונות. תרבות חיה נבחנת ביכולתה לבקר את עצמה, לעדן את הרע, לסמן את הפסול וליצור עוד טוב.

היהדות ידעה תקופות שבהן עשתה זאת באומץ, וידעה גם תקופות של הקצנה, הדרה ונסיגה. בישראל של היום גוברת הנטייה השנייה, והיסודות הנוראים ביותר שבמסורת הפכו למערכת ההפעלה.

ריבונות יהודית מחייבת הכרעות מוסריות אחראיות וחדשות: לפסול את ספר יהושע ולקדש את ישעיהו, למחוק את מחיית עמלק ולרומם את אהבת הגר. המוסר היהודי הוא מלאכה שצריך לעשות, ולא מלאי שמחכה על המדף. ההכרעה מה מתוך המקורות ראוי לחייב את המדינה דורשת נכונות להעמיד גם את הכתוב למבחן המצפון.

מהנדסי הבינה המלאכותית הבינו שעוד כללים לא יפתרו את שאלת המוסר, והלכו לחפש מצפון בבתי המדרש של אחרים. היהדות הישראלית עדיין משוכנעת שאפשר להוסיף עוד חומרות, עוד סמכויות ועוד משגיחים, בלי לשאול מה כל אלה מעוללים לנו.

היהדות ידעה תקופות שבהן ביקרה עצמה באומץ, וידעה גם תקופות של הקצנה, הדרה ונסיגה. בישראל של היום גוברת הנטייה השנייה, והיסודות הנוראים ביותר שבמסורת הפכו למערכת ההפעלה

המכונות אינן אחראיות לעולם שהן יוצרות. בני האדם אחראים. ולכן הכישלון שלנו חמור לאין ערוך: הם מחפשים מצפון למערכות מלאכותיות שאין להן מצפון, ואנחנו – יורשיה של אחת המסורות המוסריות העתיקות בעולם – ויתרנו על האחריות להשתמש במצפון שלנו. והפכנו ליהודים מלאכותיים.

אברהם (אברום) בורג הוא סופר, מורה, לומד ופעיל פוליטי. לשעבר חבר כנסת, יושב ראש הכנסת ה-15 ויושב ראש הסוכנות היהודית. בורג רץ מרתונים, נאבק, מיעוט ואופטימי.