קשת אחים קיר הברזל שהרב קוק ביקש להתיך

כשסבא שלי אריה לייב לויט זצ"ל נפטר, הגעתי להלוויה. זה לא היה מובן מאליו עבורי. להלוויה של סבתא הלה האהובה שלי, כמעט חמישים שנה לפני כן, כשהייתי בת 16, לא הלכתי. לא יכולתי לשאת את הרעיון שהיא תונח שם מתחת לאדמה. סבא הבין.

החיבוק שלו אותי ואת אחיי כשבאנו אליו ביום הפטירה, וקינתו "קינדערלך, סבתא איננה", היו הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה.

פרשת חיי שרה נפתחת במות שרה. מדוע לפרשה שבה שרה נקברת ואברהם מנהל משא ומתן עם בני חת לקנות לה חלקת קבר במערת המכפלה, ושבה נשלח אליעזר עבדו למצוא כלה לבנו יצחק – קוראים דווקא "חיי שרה"? והרי הכול מתרחש אחרי מותה. 

מדוע לפרשה שבה שרה נקברת ואברהם מנהל משא ומתן עם בני חת לקנות לה חלקת קבר במערת המכפלה, ושבה נשלח אליעזר עבדו למצוא כלה לבנו יצחק – קוראים דווקא "חיי שרה"?

אומר הרב מנחם שניאור מנדלסון, הרבי מלובביץ': משום שהאירועים האלה מראים עד כמה שרה ממשיכה לחיות בלב האוהבים אותה. איך המורשת שלה ממשיכה אחריה.

לשבעה של סבתא באתי בחצאית שחורה. סבא ראה ואמר: "ילדים לא צריכים ללכת עם שחור". באותו ערב הוצאתי מהארון של אימא חצאית תכלת יפה וארוכה. רק כשכבר הייתי קצינה צעירה אזרתי אומץ וביקשתי מסבא שיאמר לי היכן בדיוק בחיפה היא קבורה.

סבא לא הסכים שאעלה לבד, אבל הבטיח לעמוד מרחוק. כשכרעתי ליד לוח האבן שלה, הוא עמד והשגיח מרחוק, ואני ראיתי את מלבן האדמה הריק שממתין לצידה. חזרתי אליו לרכב, הוא חיבק אותי ולא אמר כלום.

סבא הגיע מחסידות גור. אחרי השואה עזב את החסידות. בערב שבת היו נוסעים אלינו, ובשבת היינו באים אליהם. לכאורה נסענו – הרי זו לא שמירת שבת כהלכתה. אבל בסעודת שבת, אחרי הקידוש, היו מושרים הניגונים, ולצד "שים שלום טובה וברכה" הכין סבא שירון עם שירי ארץ ישראל שנשיר יחד. רק אחרי הבדלה היינו חוזרים הביתה.

הראי"ה קוק – הרב אברהם יצחק הכהן קוק – הותיר אחריו מסות והגות עמוקה. אבל אחד ממאמריו החשובים ביותר נכתב בדיוק שנתיים לפני מותו. משבר הפילוג בעם בשנת 1933 הוביל למאמר "מסע המחנות".

סבא לא הסכים שאעלה לבד לקבר סבתא, אבל הבטיח לעמוד מרחוק. כשכרעתי ליד לוח האבן שלה, הוא עמד והשגיח מרחוק, ואני ראיתי את מלבן האדמה הריק שממתין לצידה. חזרתי אליו לרכב, הוא חיבק אותי ולא אמר כלום

כשסבא נפטר הייתי בת 34. בלילה של יום ראשון עוד הייתי לצידו ברמב"ם, מתלבטת אם לחזור למרכז או לא. בסוף עליתי על הרכבת האחרונה. בבוקר נסעתי לבית המשפט בעופר. בחמש אחר הצוהריים צלצל אבא לומר לי שסבא איננו.

ה"שפת אמת" – האדמו"ר השני מגור, רבי יהודה אריה לייב אלתר, שעל שמו קרוי סבא שלי – אומר שהפסוק "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כג, א) מבקש לתת לנו נחמה מול ההולכים מאיתנו. "שני חיי שרה" – הם חייה הפיזיים וחייה הרוחניים, המשמעות שהעניקה להם ושקיימה עוד ממד עצום. המשמעות שנותרת איתנו אחרי לכת היקרים לנו.

קשת אחים: על הרהורי הרב קוק בעת כתיבת "מסע המחנות"

סיפור השבוע עוסק במה שבדמיוני חלף בראשו של הראי"ה עת כתב את מאמרו המטלטל "מסע המחנות", כ"ו באלול תרצ"ג, 1933. מורשת עבורנו.

*  *  *

ישב לשולחן והרגיש שהמילים חומקות ממנו. תמיד היו הרעיונות קולחים ממנו בשפע, וזנב אחד הביא אחר, והוא מיהר ורשם אותם באחד מהפנקסים שנשא איתו כדי שלא יחמקו. אחר כך, כשהיה קורא את הדברים, היה מצטער לראות איך דבקו זה בזה הפירושים על ההלכה במחשבות על יישוב הארץ, ואיך נבלעו ציטוטי האגדה בעצות מעשיות. אבל כך היה החוט שחיבר אצלו תך לתך, והוא כבר השלים עם זה שהנפתולים האלה הם חלק ממנו.

כשקרא את הדברים, הצטער לראות איך דבקו זה בזה פירושי ההלכה במחשבות על יישוב הארץ, ואיך נבלעו ציטוטי האגדה בעצות מעשיות. אבל כך היה החוט שחיבר אצלו תך לתך, וכבר השלים עם נפתוליו אלה

אלא שעתה, כשישב מול הדף הריק וביקש להיענות לבקשת עורך "היסוד" שביקש שיכתוב דברים לשנה החדשה – עכשיו נסו ממנו המילים.

הוא ידע למה. לפנים היה מתיר לעצמו חירות בדברו, אבל עכשיו, אחרי מה שאירע, הרגיש שכל מילה שלו מתפרשת לרעה, וכאילו המילים עצמן שחשו כי ישתמשו בהן לתעתוע – ברחו.

חודשיים וחצי לפני כן, נרצח ביריות על חוף תל אביב חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. היה זה אחרי תקופה ארוכה שבה הוטחו נגדו קריאות איומות על שביקש למצוא דרך להעלות את יהודי גרמניה לארץ ואיתם את רכושם, אחרי עליית אדולף היטלר לשלטון.

הגרמנים, שסירבו לשוחח ישירות עם יהודים, הובילו אותו להקים את ארגון "ההעברה". ארלוזורוב נעזר בבריטים למשא ומתן, והרב שמע אותו מתאר את היגיון המעשה: הארגון יבטיח לגרמנים שיקנו מהם סחורות גרמניות, בתמורה להיתר ליהודי גרמניה לעזוב עם רכושם.

יהודי גרמניה עצמם התלבטו בנוגע לתוכנית, אבל היישוב הארצישראלי כבר סער וגעש. "סכין בגב האומה" קראו נגד ארלוזורוב, כתבות מסיתות פורסמו נגדו יום אחר יום בעיתון "חזית העם" הרוויזיוניסטי, וכינוהו בוגד. ובבוקר 16 ביוני 1933 – היום שהפך להיות יום מותו – פרסם אורי צבי גרינברג את המאמר "ההיטלריאדה של ארלוזורוב", וקרא לו "הדוקטור שסוחר בדם קר עם ממשלת היטלר".

"סכין בגב האומה" קראו נגד ארלוזורוב, כתבות מסיתות פורסמו נגדו וכינוהו בוגד. וב-16 ביוני 1933 – שהפך ליום מותו – פרסם אורי צבי גרינברג מאמר בו קרא לו "הדוקטור שסוחר בדם קר עם ממשלת היטלר"

הרב צפה מהצד בהתעצמות הפילוג בלב דואב ומודאג, וניסה לעשות ככל יכולתו לדבר על לב הצדדים, שיבינו שכל אחד נושא בתוכו מבט אחר על הדרך לפדות את יהודי גרמניה. אין כאן מעשה בגידה, אמר. אבל למרות מעמדו כרב הראשי האשכנזי הראשון, לא הצליח להשקיט את הסופה.

כשנרצח ארלוזרוב, הוצף הכול. הזעקה שהשמיעה אשתו סימה בעת הירי – "יהודים ירו בו" – התלקחה כאש, והאשמות הוטחו משני הצדדים. ברל כצנלסון ניסה לעצור את ההאשמות הבלתי מבוססות, אבל דוד בן גוריון עצמו רתח והאשים את ההסתה הבלתי פוסקת בתוצאה הטרגית.

כשנעצרו צבי רוזנבלט, יהודה מינץ, אב"א אחימאיר – מייסד ברית הבריונים – ושותפו לחדר אברהם סטבסקי, כולם אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, הפכו ההשערות לכתבי אישום.

הוא לא האמין למשמע אוזניו. לא ייתכן שיהודים רצחו כך יהודי אחר, הלך ואמר לכל מי שהיה מוכן להקשיב. רוזנבלט זוכה, אבל דינו של סטבסקי נגזר למוות בתלייה, והוא החל מתרוצץ בכל הארץ, משוחח עם אנשים וקורא להציל את חייו.

בתוכו הרגיש שאם תתממש ההוצאה להורג, כבר לא יתוקן המעוות. כל צד יאחוז במתו, והחומה תתגבה. הביקורת נגדו הייתה קשה. אנשי רוח שעד אז העריכו את פועלו לא הבינו מדוע הוא מתעקש לטעון לחפותם של הנאשמים.

"הנני חדור כולי בהכרה ברורה מטהרת המצפון שלי שהנאשם הוא נקי וצדיק וחף לגמרי מכל פשע וחשד של רצח" (הראי"ה קוק)

אבל ראו בו עיוור. מנהיגי התנועה הציונית, שלה סייע רבות בפסיקתו החדשנית בעניין עיבוד חקלאי בזמן שמיטה ולה גייס כסף במסעותיו ללונדון ולארצות הברית, חשדו במניעיו.

הרב צפה מהצד בהתעצמות הפילוג בלב דואב ומודאג, ועשה כל שביכולתו לדבר על לב הצדדים, שיבינו שכל אחד נושא בתוכו מבט אחר על הדרך לפדות את יהודי גרמניה. אין כאן מעשה בגידה, אמר. אך לא השקיט את הסופה

הוא, שכבר שילם מחיר כבד מול החוגים החרדים הקנאיים, חש נתלש מכאן ומכאן. כעת, כשנתבקש לכתוב את המאמר הפותח את השנה החדשה – חודשיים אחרי הרצח – כבר היה מותש מכל המאבקים, וגם בריאותו התרופפה. צלקות ההתפלגות בגופו.

קו השבר הונח בין ימין לשמאל, בין הרוויזיוניסטים למפא"י. אבל הוא חשב ששורשי המרחק נעוצים בין אלה שראו בתורת אלוקים מנחת הדרך – "החרדים" – ולמולם "החופשיים", שעקרונות הליברליזם נר לרגליהם.

ידע שחייב למצוא מילים לעיוורון ששתי הקבוצות אוחזות בו. הוא, שגדל בעצמו לאב "מתנגד" מן הליטאים ולאם שאביה מקורב ל"צמח צדק" – האדמו"ר השלישי בחסידות חב"ד – ראה בבית איך התיכו יחד עמדות ליטאיות וחסידיות לחיפוש המשותף.

"דומה לנו שהננו מחולקים לשני מחנות. תמיד רגילים לצלצל אצלנו בשני השמות המהווים את הקהל שלנו בכללו, והם 'חרדים' ו'חופשיים'", כתב. חיפש את הדימוי שיתאר במדויק את המחסום המתנשא ביניהם, ופתאום ניצב למולו הניסוח: "כמו קיר ברזל עומד לפנינו בין מחנה למחנה". מיהר להוסיף את המשפט למאמר.

קיר הברזל של שנאה ופילוג לא ייהרס במכות פטיש של ניצוח פוליטי, אלא יותך בהדרגה באמצעות הידברות וחיפוש המאחד על פני המפריד. צריך להחליט, כתב, ש"כוח כמוס של הצעידה לטובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה, וביחוד בכל אלה שהערך הכללי של ישראל ותקותו יקרים להם". כל מי שטובת ישראל לנגד עיניו – ראוי.

קיר הברזל של שנאה ופילוג לא ייהרס במכות פטיש של ניצוח פוליטי, אלא יותך בהדרגה בהידברות וחיפוש המאחד על פני המפריד. צריך להחליט, כתב, ש"כוח כמוס של הצעידה לטובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה"

ובתוכו התנגנו המילים שכתב פעם באחד מעומקי ייאושו: "צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר". והבין שאחת משתיים – או שיאירו האבוקות זו לצד זו, או שתכלינה את הכול.

עו"ד סא"ל (במיל'), לשעבר שופטת בעבירות טרור, שירתה בפרקליטות הצבאית ובמשרד החוץ, חברת פורום דבורה. מחזאית ותסריטאית, מרצה במכינות קדם צבאיות, כותבת סיפורי ׳קשת אחים׳ (keshet-achim.com)