הבחירות בארה"ב ישפיעו גם על המזרח התיכון – ובאופן מיידי

הנה בא עוד גל כחול

בישראל דנים כעת ב"אפוקליפסה הכחולה" שהגיעה – כצפוי – אחרי שנתיים מטורפות של דונלד טראמפ בבית הלבן. בבירות ערב, בינתיים, עוקבים אחר תוצאות בחירות האמצע בארצות הברית וממעטים להתייחס, אך לכולם ברור שהניצחון הענק של הדמוקרטים והשתלטותם על שני בתי הקונגרס ישפיעו מאוד גם על המדיניות האמריקאית במזרח התיכון.

לישראל, כמובן, יש ממה להיות מודאגת: בעידן נתניהו, היחסים עם המפלגה הדמוקרטית נהרסו עד היסוד, בעוד שהזרם השמאלי-קיצוני במפלגה הלך והתרחב. האחיזה הדמוקרטית, גם בסנאט וגם בבית הנבחרים, פירושה גם בדיקה מדוקדקת של מכירות הנשק לישראל, ושאלות קשות בנוגע למדיניות הישראלית בשטחים.

לנשיא טראמפ נותרו עוד שנתיים בבית הלבן, ובשלב הזה הדמוקרטים לא יוכלו לחדש את פעילותה של הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים או לחדש את הסיוע לפלסטינים. עם זאת, הם בהחלט מתכוונים למרר את חייו של הנשיא ושל ממשלו.

בשלב הזה הדמוקרטים לא יוכלו לחדש את פעילותה של הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים או לחדש את הסיוע לפלסטינים. עם זאת, הם בהחלט מתכוונים למרר את חייו של הנשיא ושל ממשלו

גם מדינות אחרות במזרח התיכון עלולות למצוא את עצמן במצב דומה, כאשר הדמוקרטים שוב יקשרו בין הענקת הסיוע הצבאי למצרים לנושא זכויות האדם במדינה, ויבדקו היטב גם את החוזים השמנים שנחתמו במהלך השנתיים שחלפו בין ארה"ב למדינות המפרץ.

המועמד הדמוקרטי לסנאט במישיגן, עבדול אל-סייד, נואם באירוע ליל הבחירות בדטרויט. 4 בנובמבר 2026 (צילום: AP Photo/Julia Demaree Nikhinson)

ייבדקו גם העסקאות שנרקמו בין בני משפחתו ומקורביו העסקיים של טראמפ – ובפרט חתנו ג'ארד קושנר ויועצו סטיב ויטקוף – לבין אותן מדינות. נראה שהרבה דברים אפלים עומדים לצאת לאור.

עבדול אל-סייד, הסנאטור הדמוקרטי ממישיגן והמוסלמי הראשון שנבחר לסנאט, התייחס בעבר למצרים של עבד אל-פתאח א-סיסי כאל דיקטטורה ודרש להפסיק את הסיוע הצבאי לה.

כל זה יהיה בבחינת הכנה למה שיקרה בעוד שנתיים – הבחירות לנשיאות ועיצוב הממשל הבא, שיהיה שונה מאוד גם מזה של טראמפ, וגם מכל מה שהכרנו לפני כן. ישראל ומדינות ערביות מתונות באזור צריכות להתכונן לרגע הזה היטב ולשקול את צעדיהן.

ישראל חייבת לגבש מדיניות ברורה ביחס לסוגיה הפלסטינית, שכן היא כבר לא תהיה זניחה ושולית כמו בימי טראמפ. במקביל, מדינות האזור יצטרכו להתרגל למציאות שבה לא ניתן יהיה לקנות את הקרבה לנשיא ארה"ב במחיר של מטוס מוזהב.

ישראל חייבת לגבש מדיניות ברורה ביחס לסוגיה הפלסטינית, שכן היא כבר לא תהיה זניחה ושולית כמו בימי טראמפ. במקביל, מדינות האזור יצטרכו להתרגל למציאות שבה לא ניתן יהיה לקנות את הקרבה לנשיא ארה"ב

איראן מתכוננת למלחמה גרעינית

הטלוויזיה הממלכתית באיראן שידרה השבוע מדריך מפורט לאזרחים, הכולל הוראות כיצד לשרוד מתקפה גרעינית, על רקע ההערכות שסבב לחימה נוסף עלול לפרוץ מייד אחרי בחירות האמצע בארה"ב.

איראנים נוסעים לצד שלט חוצות בכיכר אנקלאב בטהרן, המציג תמונות של מדעני גרעין וצנטריפוגות, והכיתוב בפרסית: "המדע הוא כוח". 29 באוגוסט 2025 (צילום: AFP)

מומחים צבאיים הנחו את הצופים לרוץ למקלט בטון או למרתף עם הופעת ההבזק, לשכב על הבטן ולכסות את הפנים ואת הראש אם נתפסו בשטח פתוח, לאטום את פתחי האוורור ולהכין "תיק חירום גרעיני" שיכלול טבליות אשלגן יודיד ורדיו על סוללות.

יחד עם זאת, התחושה של אפוקליפסה מתקרבת בטהרן עדיין לא מתורגמת לגמישות. כשהתבררה מפלת הרפובליקאים בשני בתי הקונגרס, הבכירים האיראנים מיהרו ללעוג לטראמפ.

יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף כתב שהאמריקאים אמרו "לא למלחמה" ושאיראן "תומכת במסר הזה", בעוד שהיועץ למפקד משמרות המהפכה הגדיר את התוצאות "משאל עם על תוצאות המלחמה". מאוחר יותר, גם סגן הנשיא האמריקאי ג'יי די ואנס האשים את המלחמה באיראן בהפסדם המוחלט של הרפובליקאים.

ובכל זאת, מעבר לאיומים ולחרדות יש גם תכונה דיפלומטית, והאיראנים יודעים שהסכנה טרם חלפה. לטראמפ יש חלון הזדמנויות קצר לפעול באיראן, עד להשבעת בית הנבחרים והסנאט החדשים בסוף ינואר 2027. השבוע הציגו המתווכים הקטארים בטהרן טיוטת מזכר הבנות, ולפי הדיווחים בארה"ב, הממשל האמריקאי כבר אישר אותה.

מעבר לאיומים ולחרדות יש גם תכונה דיפלומטית, והאיראנים יודעים שהסכנה טרם חלפה. לטראמפ יש חלון הזדמנויות קצר לפעול באיראן, עד להשבעת בית הנבחרים והסנאט החדשים בסוף ינואר 2027

על פי הטיוטה, איראן תכריז על ויתור מסוים בתוכנית הגרעין, ובתמורה ארה"ב תשחרר חלק מהנכסים האיראניים המוקפאים. בטהרן מיהרו לצנן את ההתלהבות והבהירו שהצדדים עדיין רחוקים מהסכם.

נשיא איראן מסעוד פזשכיאן משתתף בהפגנה בטהרן בעקבות תקיפות ארה"ב על אתרים גרעיניים במדינה, 22 ביוני 2025 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

בינתיים, תומכי הקו הנוקשה באיראן לא רק דורשים מההנהגה שלא להתפשר על נושא הגרעין, אלא להפך – לרוץ לפצצה. לפי דיווח ב"ניו יורק טיימס", דרשנים וחכמי דת קוראים בגלוי לפתח פצצה ולפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT).

האם איראן, שעד כה בחרה להישאר "מדינת סף" ולא חצתה את הקו האדום, אכן החליטה לפרוץ לפצצה ולהפתיע את העולם, כפי שעשתה בעבר קוריאה הצפונית? כרגע עדיין קשה לדעת אם זה הכיוון, אך מה שמטריד יותר הוא שנראה שלאף אחד אין תוכנית סדורה כיצד למנוע מתסריט האימים הזה להפוך למציאות.

סוריה טוענת שמנעה פיגוע ראווה של חזבאללה

השבוע הודיעו השלטונות הסוריים על סיכול תוכנית של חזבאללה לפגוע בבתי הזיקוק בחומס – מתקן אנרגיה אסטרטגי וספק דלק מרכזי לשוק המקומי. במסגרת מבצע משותף של שירות המודיעין הכללי וכוחות ביטחון הפנים, נעצרו חברי חוליה המזוהה עם הארגון הלבנוני השיעי, ונתפסו מטעני חבלה מוכנים לשימוש.

מאז נפילת משטר אסד, השלטונות החדשים בדמשק מדווחים על שרשרת של ניסיונות מצד הארגון לבצע התנקשויות, הברחות נשק וירי רקטות. הדבר מעיד על מאמצי חזבאללה לשמר את אחיזתו במדינה

חזבאללה הכחיש בתוקף את ההאשמות המיוחסות לו, וטען כי אינו פועל עוד על אדמת סוריה. אולם מאז נפילת משטר אסד בדצמבר 2024, השלטונות החדשים בדמשק מדווחים על שרשרת של ניסיונות מצד הארגון לבצע התנקשויות, הברחות נשק וירי רקטות. הדבר מעיד על מאמצי חזבאללה לשמר את אחיזתו במדינה, למרות חילופי המשטר.

שרת הרווחה של סוריה הינד קבאוואת, מימין, ועמיתתה הלבנונית חנין א-סייד, במהלך מסיבת עיתונאים משותפת במרכז קודראת בשכונת משרוע דומאר שבדמשק, סוריה. 19 באוקטובר 2026 (צילום: AP Photo/Ghaith Alsayed)

תקרית זו מדגישה את מורכבות האתגרים הביטחוניים הניצבים בפני סוריה החדשה. מצד אחד, איראן ושלוחותיה בלבנון ובעיראק מנסות לערער את היציבות ולנקום על שינוי המשטר שקטע את "ציר ההתנגדות" (שהשתרע מטהרן דרך בגדד, דמשק וביירות, והסתיים בעזה). במקביל, המדינה מתמודדת עם איום גובר ומיידי מצד דאעש וגורמי אסלאם קיצוני אחרים הפועלים בשטחה.

רק לאחרונה נעצרו מחבלי דאעש באזור דיר א-זור לאחר שהתנקשו באנשי משרד ההגנה, וסוכלו פיגועים נגד סיורי משטרה ומקומות פולחן בפרברי דמשק ובחומס. ההתמודדות הזו עם האיום הכפול – של האסלאם הקיצוני הסוני והשיעי, לצד אי היציבות הביטחונית, הכלכלית והחברתית במדינה – מאתגרת מאוד את המשטר החדש בדמשק.

משטר זה נאלץ לפרוס את כוחותיו פריסה רחבה ולהקצות את רוב תשומת ליבו לאתגרים המיידיים, ולא לבעיות עומק כגון שיקום התשתיות, שיפור השירותים לאזרחים ופיתוח כלכלי.

השבוע במזרח התיכון: פרסום הצהרת בלפור

ב-2 בנובמבר 1917 פורסמה הצהרה שהפכה לאחת מנקודות התפנית המשמעותיות ביותר בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון: הצהרת בלפור.

במכתב קצר בן 67 מילים בלבד ששיגר הלורד בלפור אל הלורד רוטשילד (מראשי הקהילה היהודית בבריטניה), הודיעה ממשלת בריטניה כי היא "רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל"

במכתב קצר בן 67 מילים בלבד ששיגר שר החוץ הבריטי, לורד ארתור ג'יימס בלפור, אל הלורד וולטר רוטשילד (מראשי הקהילה היהודית בבריטניה), הודיעה ממשלת בריטניה כי היא "רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". תוכן המכתב פורסם בעיתון "הטיימס" בבריטניה כשבוע לאחר מכן, והכה גלים גם באירופה וגם במזרח התיכון.

תמות פורטרט של לורד ארתור ג'יימס בלפור, לצד הכרזתו המפורסמת מ-31 באוקטובר 1917 (צילום: ויקיפדיה)

ההצהרה נולדה מתוך שילוב מורכב של נסיבות היסטוריות ואינטרסים אסטרטגיים בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. בריטניה ביקשה להבטיח את אחיזתה במזרח התיכון ובתעלת סואץ לקראת פירוקה של האימפריה העות'מאנית, תוך ניסיון לרכוש את תמיכתם של יהודי ארצות הברית ורוסיה במאמץ המלחמתי. זאת לצד פעילות דיפלומטית נחושה ובלתי נלאית מצד מנהיגי התנועה הציונית, ובראשם חיים ויצמן.

הצהרת בלפור שינתה את ההיסטוריה משום שסיפקה לראשונה הכרה בינלאומית רשמית בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארצו. היא עוגנה בהמשך בכתב המנדט הבריטי על ידי חבר הלאומים, ובכך הונחה התשתית המשפטית והמדינית שהובילה בסופו של דבר להקמת מדינת ישראל.

עם זאת, ההצהרה עוררה התנגדות עזה כבר מרגע לידתה. ההנהגה הערבית בפלשתינה/ארץ ישראל ומדינות ערב ראו בה עוול היסטורי והתכחשות לזכויותיהן – התנגדות שהובילה למאבקי דמים לאורך כל תקופת המנדט.

ההנהגה הערבית בפלשתינה/ארץ ישראל ומדינות ערב ראו בה עוול היסטורי והתכחשות לזכויותיהן – התנגדות שהובילה למאבקי דמים לאורך כל תקופת המנדט

התנגדות זו אינה נחלת העבר בלבד: גם כיום, ההנהגה הפלסטינית וגורמים רבים בעולם הערבי והבינלאומי ממשיכים לראות בהצהרת בלפור מסמך קולוניאליסטי פסול, ואף שבים ודורשים מבריטניה להתנצל עליה רשמית ולבטלה.

עבור העם היהודי, לעומת זאת, היא נותרה אבן פינה יסודית במסע אל העצמאות.