ניתוח ההתנגדות לתמיכת הערבים בממשלת השינוי

אחת הסוגיות המרכזיות כעת בישראל היא התמיכה החיצונית של המפלגות הערביות בממשלת שינוי ציונית. השוללים זאת מעלים כתמיכה בהתנגדותם נימוקים ערכיים ומעשיים.

1

הנימוקים הערכיים

לפי הנימוקים הערכיים, העמדות והפעולות של המפלגות הערביות מנוגדות לערכיהם של המתנגדים, ולכן אין לשתף עמן פעולה. הטענות הן נגד:

• תמיכת המפלגות הערביות בטרור ככלל, ובארגון הטרור חמאס בפרט.
• אי-קבלתן את הגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
• ח"כים ערבים המאשימים את צה"ל ברצח עם ובביצוע פשעים נגד האנושות ברצועת עזה.
• הקשר של מפלגות אלו עם הרשות הפלסטינית.
• כל זאת, במיוחד לאחר ה-7 באוקטובר.
• ועוד יותר על רקע הטענה בדבר "גניבת הבחירות" על ידי הערבים.

טיעוני הנגד מול הנימוקים הערכיים

א. אכן, פורסמו טענות בדבר תמיכתם לכאורה של ח"כים ערבים בטרור. אולם, למרות שבמקרים המתאימים ניתן לנקוט הליכים פליליים נגד ח"כים, בפועל לא ננקטו הליכים פליליים נגד ח"כים ערביים. לפיכך, אין לראות בטענות אלו עובדות מוכחות ומשמעותיות. גם עיון בטענות אלו מבהיר שהן שוליות, לא רלוונטיות, או הוצאו מהקשרן.

ב. חברי כנסת ערבים מרכזיים מכול המפלגות הערביות גינו טרור ככלל ואת טבח ה-7 באוקטובר בפרט.

ג. ועדת הבחירות המרכזית החליטה לאחרונה לפסול את השתתפות מפלגות רע"ם והרשימה המשותפת בבחירות, וזאת בעילות של שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ותמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד מדינת ישראל. אולם, פסילתן בוטלה על ידי בג"ץ, מה שמחליש מאוד את נימוקי ההתנגדות שמבוססים על עילות הפסילה שלהן.

ד. כמו כל חברי הכנסת, גם הערבים שבהם נשבעים בעת כניסתם לתפקידם: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת".

ה. הקשר בין המפלגות הערביות לרשות הפלסטינית לא נפסל על ידי רשויות החוק בישראל, ולכן אינו תומך בהתנגדות לתמיכה החיצונית הנדונה.

ו. חברי מפלגות אלו זכאים להביע את התנגדותם לפעולות צה"ל ברצועת עזה, גם אם הדבר חסר בסיס, מקומם ומכעיס.

ז. היועצת המשפטית לממשלה הבהירה שאין הוכחות התומכות בטענת "גניבת הבחירות" ויכולות לשנות את תוצאותיהן.

חברי המפלגות הערביות זכאים להביע התנגדות לפעולות צה"ל ברצועה, גם אם הדבר חסר בסיס, מקומם ומכעיס. היועמ"שית הבהירה שאין הוכחות התומכות בטענת "גניבת הבחירות" ויכולות לשנות את תוצאותיהן

לסיכום: הנימוקים הערכיים אינם מצדיקים את פסילת התמיכה החיצונית הנדונה.

כל זאת, ראשית, מה גם שבכל מקרה ראוי לייחס לנימוקים אלה משקל נמוך בהרבה מזה של הנימוקים המעשיים שיידונו להלן. אמנם אפשר להבין את הקושי הפסיכולוגי בשיתוף פעולה עם מפלגות שקיימת התנגדות עמוקה לעמדותיהן (נימוקים ערכיים), אבל הפגיעות הביטחוניות, המדיניות והממשלתיות בישראל שבהן עוסקים הנימוקים המעשיים חשובות בהרבה. אבל אגב, כפי שיובהר מייד – גם לנימוקים המעשיים אין בסיס.

שנית, הרגשות השליליים כלפי הערבים, הכרוכים בנימוקים הערכיים, מסכלים חשיבה רציונלית בנושא הנדון. וראוי כי חשיבה כזו תהיה זו שתכריע לגבי העמדה בנושא, ובהתבססה רק על הנימוקים המעשיים, וזאת כדי להימנע ממסקנות שגויות. למרות זאת, בפועל השפעת הנימוקים הערכיים גדולה ונראה שהיא מובילה בקרב מתנגדי התמיכה הנדונה להגעה למסקנות מוטעות, כגון שהתמיכה החיצונית הנדונה תפגע בביטחון המדינה או שתביא להפלת הממשלה בתוך שנה. לנוכח החשיבות הנמוכה בהרבה של נימוקים ערכיים כאמור קודם, הפגיעה הרגשית הגדולה שלהם בקביעת העמדה בנושא הנדון בעייתית במיוחד.

ושלישית, לנתניהו ולליכוד אין בעיה עקרונית – ערכית או מעשית – עם תמיכה של מפלגות ערביות כפי שהם טוענים; הם מתנגדים לתמיכה כזו רק כאשר היא פועלת נגדם! והראיות לכך: באביב 2019 ובאביב 2021, כאשר נתניהו התקשה להקים ממשלה, הוא או גורמים מטעמו פנו לרע"ם בניסיון לקבל את תמיכתה בהקמת ממשלה בראשותו. ב-2021 הם ביקשו מרע"ם גם לתמוך בחוק לבחירה ישירה לראשות הממשלה כפתרון לקושי בהקמת ממשלה. עובדות אלו שומטות את הקרקע מתחת לכנות ותקפות נימוקי ההתנגדות הערכיים והמעשיים.

2

נימוקי ההתנגדות המעשיים

לפי הנימוקים המעשיים, התמיכה החיצונית של המפלגות הערביות תפגע בישראל באופנים הבאים:

• סיכון ביטחוני – עקב מעורבות המפלגות הערביות במשרדי הביטחון והביטחון הלאומי, ולחץ שלהן להימנע מפעולות צבאיות נגד פלסטינים באמצעות איום בהסרת תמיכתן בממשלה
• נזק מדיני – מעורבות ולחץ דומים יכולים להיות מופעלים על ידן כדי שהממשלה תשנה את מדיניותה כלפי הפלסטינים, לרבות קידום הקמת מדינה פלסטינית
• חוסר יציבות ממשלתית – משברים ביטחוניים ומדיניים כגון אלו שהוזכרו עלולים להוביל לסיום כהונת הממשלה
• הבטחות בחירות – חוסר היכולת של פוליטיקאים לסגת מהבטחות טרום-בחירות שלהם, שלפיהן לא יסכימו למעורבות פנימית וחיצונית של ערבים בממשלה

טיעוני הנגד מול הנימוקים המעשיים

א. אין מדובר בישיבה של המפלגות הערביות בתוך הממשלה, אלא רק בתמיכה חיצונית שלהן בממשלה. לפיכך, נימוק ההתנגדות אינו רלוונטי: חברי הכנסת הערבים לא ייקחו כל חלק בפעילות משרדי הביטחון, החוץ והביטחון הלאומי, ולכן הם לא יוכלו לגרום בכך כל נזק למדינה.

ב. אם במסגרת תמיכה חיצונית המפלגות הערביות יציגו לממשלה דרישות ביטחוניות או מדיניות שאינן מקובלות עליה, היא תוכל לדחותן, כך שלא ייגרם למדינה נזק משמעותי.

ג. במצב כזה, סביר שלמפלגות הערביות יהיה תמריץ ניכר להמשיך לתמוך בממשלת השינוי. זאת, משום שהחלופה עלולה להיות ממשלה בראשות בנימין נתניהו, שמדיניותה כלפי הפלסטינים וערביי ישראל תהיה הרבה פחות רצויה מבחינתן.

ד. תקדימים היסטוריים תומכים בכך: חד"ש ומד"ע תמכו מבחוץ בממשלת יצחק רבין ולא הפילו אותה במהלך כל כהונתה, וכנ"ל לגבי רע"ם שהייתה חברה בממשלת נפתלי בנט ויאיר לפיד. זאת אף שבתקופות אלה התרחשו אירועים ביטחוניים ומדיניים משמעותיים.

ה. ככלל, קואליציות מורכבות ממפלגות בעלות עמדות שונות, לעיתים מנוגדות; ולכן טבעי שיש מחלוקות פנים-קואליציוניות. ספציפית, גם בקרב המפלגות הציוניות התרחשו בעבר אינספור מחלוקות ערכיות עמוקות, וגם תתרחשנה בעתיד – כגון בסוגיות דתיות (כפייה דתית וחוק הגיוס) ובענייני שלטון החוק והדמוקרטיה (המהפכה המשטרית). עם זאת, אין בקיום מחלוקות אלו משום הצדקה לפסילה גורפת של שיתוף פעולה פוליטי, מה גם שאפילו מתנגדי התמיכה החיצונית לא פוסלים שיתוף פעולה עם מפלגות ציוניות עקב כך.

ו. גם אם המפלגות הערביות ינקטו בצעד הדרסטי של הסרת תמיכתן בממשלה, אין פירוש הדבר שהממשלה תיפול אוטומטית. בהתאם לסעיף 28 לחוק יסוד: הממשלה, הפלתה באמצעות הצבעת אי-אמון מחייבת רוב של 61 ח"כים שיציעו ממשלה חדשה שהם תומכים בה. ואין כיום אפשרות, וגם לא נראה שתהיה בעתיד, שגוש נתניהו יצליח לגייס 61 ח"כים להצבעה כזו. כלומר, היציבות הממשלתית לא תתערער בקלות.

ז. המפלגות הערביות מתמקדות בעיקר בנושאים אזרחיים, כפי שהיה בממשלות רבין ובנט-לפיד – כגון מיגור הפשיעה, שיפור התשתיות, פיתוח הכלכלה ואישור תוכניות מתאר. סביר שכך יהיה גם בממשלת השינוי הנדונה.

המפלגות הערביות מתמקדות בעיקר בנושאים אזרחיים, כפי שהיה בממשלות רבין ובנט-לפיד – כגון מיגור הפשיעה, שיפור התשתיות, פיתוח הכלכלה ואישור תוכניות מתאר. סביר שכך יהיה גם בממשלת השינוי הנדונה

ח. אין בסיס לנימוק "הבטחת הבחירות", כפי שאפילו בית המשפט העליון הכיר למשל בפרשות אבו עקל, זריהן ופוגל. אפילו אביגדור ליברמן הכיר לאחרונה בנסיבות פוליטיות שעשויות להצדיק סטייה שלו מהבטחתו בנוגע לחוק הגיוס.

ט. שיתוף פעולה בין יהודים וערבים בישראל בכל תחומי החיים, ושילוב האחרונים בשירות הציבורי לרבות ברשות השופטת, מתקיים בהצלחה רבה מזה שנים רבות. מצב זה תומך בשיתוף הערבים גם בקשר לממשלה – כעת לפחות מחוצה לה.

י. התמיכה החיצונית, שהמפלגות הערביות כבר הסכימו לה, תמנע שיתוק פוליטי ובחירות חוזרות. זאת, כי אין כעת חלופה סבירה להקמת ממשלה יציבה: גם אם גוש השינוי יסכים עם יהדות התורה על נוסח חוק הגיוס, סביר שחוק זה ייפסל על ידי בג"ץ, וש"ס בכל מקרה מתנגדת להצטרפות לגוש השינוי; מה גם שצירוף שתי המפלגות החרדיות לממשלה, אפילו אם יתרחש, יניב 61 ח"כ בלבד. גם ממשלת אחדות אינה אפשרית.

יא. דווקא החלופה המרכזית להקמת ממשלת שינוי בתמיכה חיצונית של המפלגות הערביות – המשך כהונתה של ממשלת נתניהו – צפויה לגרום לישראל נזקים כבדים בהרבה מאלו שעלולים להיגרם מהתמיכה החיצונית הנדונה. מדובר בנזקים בתחומים המדיניים, הבינלאומיים, הביטחוניים והפנימיים, לרבות פגיעה בשלטון החוק ובדמוקרטיה, כמו גם באיכות השירות הממשלתי לאזרחים – כפי שהמחישה, למשל, פרשת טיסת פליי דובאי.

לסיכום הנימוקים המעשיים: אין להם בסיס.

3

נימוקים עצמאיים בזכות התמיכה החיצונית

מעבר להפרכת נימוקי המתנגדים שנדונו עד כה, קיימים גם נימוקים עצמאיים בזכות התמיכה החיצונית הנדונה.

לפי נימוקים אלו, התמיכה החיצונית תחזק את השפעת הציבור הערבי על המדיניות הנוגעת לו, תצמצם את האפליה הממסדית שממנה הוא סובל, ותגביר את מימוש עקרון השוויון הדמוקרטי הנפגע מהדרת ציבור זה מהממשלה.

בנוסף, היא תקדם את שילובם של הערבים בישראל, תגביר את תחושת השייכות שלהם למדינה ותפחית מתחים בין-מגזריים לטווח הארוך. בכך תהיה תרומה גדולה לא רק לערבים אלא גם לישראל בכללותה וליהודים במסגרתה.

התמיכה החיצונית תחזק את השפעת הציבור הערבי על המדיניות הנוגעת לו, תצמצם את האפליה הממסדית שממנה הוא סובל, ותגביר את מימוש עקרון השוויון הדמוקרטי הנפגע מהדרת ציבור זה מהממשלה

לסיום

נראה כי התנגדותם של רוב השוללים את התמיכה הערבית החיצונית נובעת במידה רבה מרגשותיהם השליליים נגד הערבים ומרצונם בהמשך כהונתה של ממשלת נתניהו. אולם אותם מתנגדים אינם יכולים להציג בגלוי נימוקים אלו כנימוקים התומכים בהתנגדותם.

לכן, כתמיכה בהתנגדותם הם מעלים נימוקים ערכיים ומעשיים, שסביר כי הם מאמינים לפחות בחלקם. עם זאת, נימוקים אלה אינם עומדים בבחינה עובדתית, אנליטית, משפטית והיסטורית, ואף לוקים בחוסר רלוונטיות. לפיכך, קיימת תשתית מבוססת לדחיית ההתנגדות לתמיכה החיצונית הנדונה.

רפי נץ-צנגוט הוא אקדמאי (ד"ר למדע המדינה, ובמסגרת זו חקר, פרסם, לימד והרצה רבות בארץ ובעולם, כמו גם ניהל תכנית אוניברסיטאית), ועורך דין. rafi.nets@gmail.com.