שלושה ימים בשבוע שולח מהדי דראגמה את שלושת ילדיו – בני 6, 8 ו-13 – לבית הספר. אך בשאר ימות השבוע, בית הספר היסודי שלהם נותר נעול. במקום ללמוד בכיתה, הילדים מבלים שעות ארוכות מול מסכים בביתם שבצפון בקעת הירדן.
"הם תקועים בטלפונים החכמים ומשחקים בהם", מספר דראגמה לזמן ישראל. "בסוף הם פשוט שוכחים את כל מה שהם כבר למדו".
שבוע הלימודים המקוצר, הכולל שלושה ימים בלבד, אינו המצאה ייחודית לכפרו של דראגמה, אל-מאלח שבגדה המערבית. זו גם אינה תופעה חדשה.
זו השנה הרביעית ברציפות שבה מאות אלפי תלמידים בבתי הספר של הרשות הפלסטינית, ברחבי הגדה המערבית כולה, לומדים במתכונת חלקית בלבד. עתידם החינוכי הולך ונשחק כתוצאה ממשבר כלכלי עמוק, שלא נראה לו שום סוף באופק.
זו השנה הרביעית ברציפות שבה מאות אלפי תלמידים בבתי הספר של הרשות הפלסטינית לומדים במתכונת חלקית בלבד. עתידם החינוכי הולך ונשחק כתוצאה ממשבר כלכלי עמוק, שלא נראה לו שום סוף באופק
אף שהסוגיה הכאובה הזו כמעט שלא זכתה לתשומת לב בינלאומית, או אפילו למחאה ציבורית משמעותית בתוך הרחוב הפלסטיני, תוצאות מבחני ההערכה שפורסמו בספטמבר האחרון משקפות תמונה עגומה: קיימת ירידה חדה בהישגים הלימודיים של פלסטינים בני 15 בשנת 2025. נתונים אלו מספקים לכאורה את העדות המוצקה והמדידה הראשונה לנזק העצום שנגרם מצמצום ימי הלימוד.
"ארגונים בינלאומיים ומומחים בתחום החינוך משוכנעים לחלוטין שחלה פגיעה חמורה בהישגים הלימודיים, פשוט משום ששבוע לימוד של שלושה ימים זה לא מספיק", אומר לזמן ישראל מנהל בית ספר בגדה המערבית, שביקש להישאר בעילום שם. "זהו סימן מסוכן מאוד לעתיד החינוך כאן".
בבית הספר שאותו הוא מנהל, המשרת תלמידים מכיתה א' ועד כיתה ט', התלמידים והצוות החינוכי מגיעים כאמור רק שלושה ימים בשבוע במקום חמישה, בדיוק כפי שנאלצו לעשות גם בשלוש שנות הלימודים הקודמות.
בדומה לשאר המורים ולעובדים רבים אחרים של הרשות הפלסטינית, המנהל מעיד כי בשלוש השנים האחרונות הוא מקבל שכר חלקי בלבד – 50% ממשכורתו הרגילה, שהם כ-2,800 שקל בחודש. ישנם מורים שמקבלים אפילו פחות מכך.
בדומה לשאר המורים ולעובדים רבים אחרים של הרשות, המנהל מעיד כי בשלוש השנים האחרונות הוא מקבל שכר חלקי בלבד – 50% ממשכורתו הרגילה, שהם כ-2,800 שקל בחודש. ישנם מורים שמקבלים אפילו פחות
הרשות הפלסטינית נאבקת מזה שנים לשמור על יציבות כלכלית מינימלית, ונשענת במידה רבה מאוד על הזרמת סיוע זר, כל זאת על רקע טענות נרחבות לשחיתות שלטונית פנימית. הקשיים המובנים הללו רק הלכו והחריפו בשל מדיניות ישראל: הגדלת היקף כספי המיסים שישראל גובה עבור הפלסטינים ועיכוב ממושך של העברתם.
בעבר, כספי סילוקין אלו הסתכמו בכ-700 מיליון שקל בממוצע בחודש, והיוו כ-60% מכלל תקציב הרשות. בספטמבר האחרון הצהיר יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס כי סכום הכספים הכולל שישראל מעכבת הצטבר כבר לשישה מיליארד דולר.
בחמש השנים האחרונות ניסתה הרשות לתמרן ולהתמודד עם הבור התקציבי הזה באמצעות תשלום שכר חלקי בלבד לעובדי המגזר הציבורי. מגזר זה כולל, בין היתר, יותר מ-40 אלף מורים המועסקים בבתי הספר הממשלתיים. במקרים רבים, אפילו התשלומים החלקיים הללו הועברו באיחור ניכר של חודשים.
כך, למשל, ב-22 בספטמבר 2026 הודיע משרד האוצר הפלסטיני כי עובדי המגזר הציבורי יקבלו את שכרם עבור חודש יוני האחרון – אך בשיעור מופחת של 50% משכרם הרגיל, או 2,000 שקל (לפי הסכום הגבוה מבין השניים).
בשנת 2023 פתחו המורים בגדה המערבית בשביתה כללית במחאה על קיצוץ שכרם, אך השביתה הזו לא הצליחה להביא לפתרון המשבר.
בהמשך אותה שנה פרסמה הרשות הפלסטינית הנחיה דרמטית, המתירה לעובדי המגזר הציבורי כולו לעבוד יומיים בשבוע בלבד. כתוצאה ישירה מכך, בתי הספר נפתחו ליומיים או לשלושה ימים בשבוע בלבד, בהתאם ליכולות המוסד החינוכי.
נתונים אלו עולים מדוח מקיף שפרסמה לאחרונה האגודה לזכויות האזרח בישראל. הדוח מתאר בפירוט את המשבר הכלכלי ואת שלל האתגרים הנוספים הניצבים כיום בפני מערכת החינוך הפלסטינית, ובהם הגבלות התנועה הנוקשות שמטילה ישראל בשטחים.
הדוח מתאר בפירוט את המשבר הכלכלי ואת שלל האתגרים הנוספים הניצבים כיום בפני מערכת החינוך הפלסטינית, ובהם הגבלות התנועה הנוקשות שמטילה ישראל בשטחים
לקראת פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, ב-4 בספטמבר, הודה סעד עריקאת – יושב ראש איגוד המורים הפלסטיני – בריאיון לערוץ הטלוויזיה הרשמי של הרשות, כי בשנים האחרונות בתי הספר פועלים שלושה ימים בשבוע בלבד. מדבריו השתמע כי שבוע הלימודים המקוצר אינו גזירת גורל אלא חלק מהסדר המוסכם (בלית ברירה) בין הרשות לבין המורים, כפיצוי על הקיצוץ העמוק בשכרם.
עריקאת קשר ישירות בין האפשרות לחזרה לשבוע לימודים מלא לבין חידוש תשלום המשכורות המלאות למורים. "אני רוצה שכר מלא כדי לתת לימודים מלאים", הצהיר.
צניחה חופשית בהישגים
לפי דוח האגודה לזכויות האזרח, הבעיה אינה מסתכמת רק בימי החופש הכפויים. מתברר כי גם בימים שבהם בתי הספר כבר פתוחים, שעות הלימוד עצמן מקוצרות לעיתים קרובות בשל הקיצוצים בצוות. כך, למשל, הזמן המוקדש ללימודי השפה הערבית הצטמצם בכמעט שני שלישים, כך לפי נתוני האגודה.
בתחילת ספטמבר פרסם הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) את נתוני שנת 2025 של התוכנית הבינלאומית להערכת תלמידים (PISA). הנתונים הראו שחור על גבי לבן כי הישגיהם של פלסטינים בני 15 במקצועות הליבה – מתמטיקה ומדעים – צנחו משמעותית בהשוואה ל-2022 (השנה הקודמת שבה השתתפה הרשות במבחנים). רק ההישגים במקצוע הקריאה נותרו כמעט ללא שינוי. לפי הנתונים, כ-9,000 תלמידים פלסטינים לקחו חלק במבחני פיז"ה בשנת 2025.
הישגיהם של פלסטינים בני 15 במקצועות הליבה – מתמטיקה ומדעים – צנחו משמעותית בהשוואה ל-2022. רק ההישגים במקצוע הקריאה נותרו כמעט ללא שינוי
אומנם קשה לקבוע אמפירית באיזו מידה בדיוק קיצור שעות הלימוד הוא שהשתקף ישירות בתוצאות המבחנים – שכן גם ברוב המדינות האחרות בעולם (כולל בישראל, שבה צנחו הציונים בעשרות נקודות) נרשמה ירידה רוחבית בהישגים בכל שלושת המקצועות.
עם זאת, בניגוד לישראל, ציוני התלמידים הפלסטינים צללו הרבה מתחת לממוצע של מדינות ה-OECD, ודורגו בין הנמוכים בעולם כולו – הן ב-2022 והן כעת ב-2025.
במקביל לירידה בהישגים בחטיבות הביניים, שיעורי ההצלחה בבחינות הבגרות הפלסטיניות ("תוג'יהי") בשנים 2023 ו-2024 דווקא נותרו יציבים ודומים לאלו שנרשמו ב-2022, כך על פי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה. עם זאת, הלשכה טרם פרסמה נתונים רשמיים לשנתיים האחרונות.
אף שעדיין חסרים נתוני עומק מוחלטים, הורים וסבים פלסטינים שעימם שוחחנו לצורך הכתבה הביעו דאגה עמוקה מהמצב, וחשש כבד לעתידם האקדמי והתעסוקתי של ילדיהם ונכדיהם.
עורכת הדין רעות שער מהאגודה לזכויות האזרח מדגישה כי על סמך שיחות רבות שקיימה עם פלסטינים תושבי האזור, משבר החינוך בגדה המערבית "משפיע כיום כמעט על כולם".
"זה סוג של גירעון מצטבר לעתיד – נזק שאתה יודע מראש שלא באמת יהיה אפשר לתקן בהמשך", היא מסבירה. "במילים אחרות, זה פשוט אובדן התקווה לעתיד הילדים".
על פי נתוני האגודה לזכויות האזרח, כלל התלמידים במערכת החינוך הממשלתית של הרשות בגדה המערבית נאלצים ללמוד מחצית מהשבוע, או אפילו פחות מכך, כפועל יוצא של המשבר התקציבי. נכון לספטמבר 2026, על פי הנתונים הרשמיים של הרשות, למעלה מ-600 אלף תלמידים בגדה היו רשומים לבתי הספר הממשלתיים, המעניקים חינוך בחינם.
על פי נתוני האגודה לזכויות האזרח, כלל התלמידים במערכת החינוך הממשלתית של הרשות בגדה המערבית נאלצים ללמוד מחצית מהשבוע, או אפילו פחות מכך, כפועל יוצא של המשבר התקציבי
מי שכמעט שאינם מושפעים מהמשבר הממשלתי הם כ-46 אלף התלמידים בגדה שלומדים בבתי הספר המופעלים בידי סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א), וכן כ-163,787 התלמידים הרשומים בבתי הספר הפרטיים.
בעוד בתי הספר הממשלתיים תלויים לחלוטין במימון הרשות וההורים בהם פטורים משכר לימוד, בתי הספר הפרטיים גובים אלפי שקלים בשנה ממשפחות מבוססות. מודל זה מאפשר להם לשלם למורים שכר מלא ובזמן, ולהמשיך לפעול כרגיל חמישה ימים בשבוע.
הפלסטינים עימם שוחחנו מעידים בכאב כי המשבר רק הקצין והחריף את הפערים החברתיים-מעמדיים בין תלמידי החינוך הפרטי לבין תלמידי החינוך הציבורי.
מורה להיסטוריה מרמאללה, שהתראיין בעילום שם לתחקיר האגודה לזכויות האזרח, חשף כי בתו סיימה את כיתה א' במערכת החינוך הציבורית בלי לדעת כלל את האותיות בערבית או באנגלית. "אנחנו שוקלים להעביר את הבת שלנו לבית ספר פרטי, אבל שכר הלימוד שם עלה משמעותית", מודה המורה.
"נוצרו פערים אמיתיים ומפחידים בין ילדים שמשפחותיהם יכולות להרשות לעצמן להעניק להם לימודים סדירים, לבין הילדים שתלויים במערכת החינוך הציבורית הקורסת".
תושב רמאללה, שמשפחתו מבוססת והוא שולח את ילדיו לבתי ספר פרטיים, סיפר לזמן ישראל כי שכר הלימוד בבית ספר פרטי בעיר זינק, ועומד כיום על כ-10,000 שקל בשנה לכל ילד. האב, שביקש להישאר בעילום שם, הוסיף כי שכר הלימוד הולך ומטפס מדי כמה שנים.
תושב רמאללה, שמשפחתו מבוססת והוא שולח את ילדיו לבתי ספר פרטיים, סיפר לזמן ישראל כי שכר הלימוד בבית ספר פרטי זינק, ועומד כיום על כ-10,000 שקל בשנה לכל ילד
מחסומים וחסימות בדרך לבית הספר
אך שבוע הלימודים המקוצר הוא רק חלק מהבעיה שעימה מתמודדים בתי הספר הממשלתיים. אתגר נוסף שהפך לחמור במיוחד בשנים האחרונות – וביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר 2023 – הוא ריבוי המחסומים והגבלות התנועה הצבאיות, המקשים יום-יום על תלמידים ומורים להגיע פיזית לכיתות.
דראגמה מציין כי המחסומים החדשים שהוקמו בשנים האחרונות, וההגבלות הטריות שהוטלו בצפון בקעת הירדן, הופכים את הדרך לבית הספר למסלול מכשולים מייאש עבור כולם. בחלק מהמקרים, החסימות אף מנתקות פיזית כפרים שלמים ממוסדות החינוך האזוריים שבהם לומדים הילדים.
"המורים נאלצים לאחר. ויש ימים שבהם אי אפשר להגיע בכלל לבית הספר", הוא מתאר. "רק ביומיים האחרונים, בגלל חגי היהודים [הריאיון התקיים זמן קצר לאחר ערב יום הכיפורים ויום הכיפורים עצמו], המחסומים באזור היו סגורים לחלוטין, והילדים פשוט לא יכלו להגיע ללמוד".
דוגמה קיצונית וחריפה במיוחד להתפתחות זו מאז השבעה באוקטובר, ניתן למצוא בשכונת ג'עברי בעיר חברון, הממוקמת באזור H2. בשכונה זו מתגוררים פלסטינים, אך בניגוד לרוב חלקי העיר, אזור H2 נותר תחת שליטה ביטחונית ישראלית מלאה ורציפה (בהתאם ל"פרוטוקול חברון" שנחתם ב-1997).
עארף ג'עברי, תושב השכונה הוותיק שילדיו ונכדיו רשומים לבית הספר המקומי, מספר כי תלמידים כבר אינם יכולים להגיע רגלית לבית הספר היסודי שנמצא בתוך גבולות השכונה, וזאת בשל סגירה הרמטית של רחובות והקמת גדרות ביטחון חדשות באזור.
"בית הספר נמצא במרחק אווירי של 50 מטר מהבית שלי, אני יכול ממש לראות אותו מהחלון, אבל התלמידים לא יכולים בשום אופן להגיע אליו ברגל", הוא מתלונן. "הם צריכים עכשיו לעשות עיקוף ארוך ברכב, דרך מחסום שנשאר פתוח – נסיעה במרחק של שלושה קילומטרים".
"בית הספר נמצא במרחק אווירי של 50 מטר מהבית שלי, אבל התלמידים לא יכולים בשום אופן להגיע אליו ברגל. הם צריכים עכשיו לעשות עיקוף ארוך ברכב, דרך מחסום שנשאר פתוח – נסיעה במרחק של שלושה ק"מ"
לעומת החינוך הממשלתי שמפקיר את התלמידים להסתדר בכוחות עצמם, בתי הספר הפרטיים מציעים פתרון יוקרתי: הם מפעילים מערך הסעות פרטי שאוסף את הילדים מפתח ביתם ומוריד אותם בבטחה בשער בית הספר. בכך, מסביר ג'עברי, עוברת האחריות הלוגיסטית להתמודדות עם חסימות הדרכים והמחסומים מההורים אל ההנהלה, והמשפחות העשירות מצליחות להתמודד ביתר קלות עם ההגבלות הישראליות המעיקות.
פערים לוגיסטיים אלו דוחפים משפחות נוספות בשכונה שידן משגת לחלץ את ילדיהן ולהעבירם לחינוך הפרטי. "יש בשכונה משפחות שמצבן הכלכלי קצת יותר טוב, והן שולחות את ילדיהן לבתי הספר הפרטיים והיקרים יותר באזור, שעולים בסביבות 6,000 שקל בשנה", הוא אומר.
על פי הנתונים בדוח האגודה לזכויות האזרח בישראל, מספר התלמידים הפעילים הלומדים בבתי הספר הממשלתיים באזור H2 שבחברון צנח ב-25% מאז השבעה באוקטובר (בהשוואה לתקופת טרום-המלחמה). ההערכה הרווחת היא שרוב התלמידים שנשרו מהרישום פשוט עברו למערכת בתי הספר הפרטיים.
הסתה בספרי הלימוד?
בעוד הרשות הפלסטינית ממשיכה להסתמך במידה רבה על סיוע זר כדי להתמודד עם המשברים הכלכליים שלה, גיוס תרומות ייעודיות למטרות חינוך הולך ומסתבך. הסיבה: האשמות בינלאומיות כבדות ומוכחות שלפיהן תוכנית הלימודים הממשלתית והספרים הרשמיים כוללים תכנים מסיתים, גזעניים ואלימים נגד ישראל ונגד יהודים.
מחקר מעמיק על ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית שפורסם בסוף שנת 2025 על ידי מכון המחקר הבינלאומי IMPACT-se (המכון לניטור שלום וסובלנות תרבותית בחינוך) חשף תמונה עגומה.
מהמחקר עלה כי תכני ההסתה והשנאה נותרו על כנם וללא כל שינוי מהותי בארבע השנים שקדמו לפרסום הדוח. זאת, בניגוד מוחלט להבטחות ולשורת התחייבויות שנתנה הרשות בפני מוסדות האו"ם והאיחוד האירופי לבצע רפורמה מקיפה ולנקות את תוכנית הלימודים.
מהמחקר עלה כי תכני ההסתה והשנאה נותרו על כנם וללא כל שינוי מהותי בארבע השנים שקדמו לפרסום הדוח. זאת, בניגוד מוחלט להבטחות ולשורת התחייבויות שנתנה הרשות בפני מוסדות האו"ם והאיחוד האירופי
עם זאת, שער מהאגודה לזכויות האזרח טוענת כי מניעה גורפת של העברת כספי מיסים שנועדו לממן את תפעול בתי הספר הפלסטיניים היא מדיניות שגויה מיסודה. "מניעת חינוך בסיסי מילדים צעירים, בסופו של דבר לא מועילה לישראל בשום צורה", היא קובעת.
גם דראגמה – שילדיו לומדים כיום בבתי הספר הממשלתיים של הרשות, ושהוא עצמו גדל ולמד במערכת החינוך הפלסטינית לפני כ-20 שנה – דוחה בתוקף את הטענות בדבר קיומה של הסתה ממסדית במערכת החינוך.
"אני למדתי פה מכיתה א' ועד התיכון, וגם באוניברסיטה המקומית. אף אחד מעולם לא הסית אותי נגד יהודים", הוא מתגונן. "בתוכנית הלימודים שיש היום בבתי הספר, אף אחד לא מדבר על יהודים. מלמדים אותם מתמטיקה, שפה, תרבות וטכנולוגיה".
עריקאת, יושב ראש איגוד המורים הפלסטיני, טוען מצידו כי הפתרון היחיד למשבר החינוך טמון במאבק פוליטי חסר פשרות מול ישראל, על החלטתה החד-צדדית לעכב את העברת כספי הסילוקין של הרשות. עם זאת, הוא נמנע מלפרט באילו אמצעים יש לנהל מאבק שכזה.
לדברי עריקאת, המורים ניסו בעבר להגיע להסכם דיפרנציאלי עם הרשות הפלסטינית כדי לפתור לפחות את מצבם שלהם, ובין היתר הציעו מתווה שבו רק סקטור המורים יקבל את מלוא שכרו על חשבון עובדים אחרים. אולם לדבריו, בכירי הרשות דחו את ההצעה על הסף, בטענה שהממשלה אינה יכולה חוקית ומוסרית להפלות בשכר בין קבוצות שונות של עובדי המגזר הציבורי.
לדברי עריקאת, המורים ניסו בעבר להגיע להסכם דיפרנציאלי עם הרשות הפלסטינית כדי לפתור לפחות את מצבם שלהם, ובין היתר הציעו מתווה שבו רק סקטור המורים יקבל את מלוא שכרו על חשבון עובדים אחרים
הרשות הפלסטינית עצמה בחרה שלא להשיב לפניית זמן ישראל לקבלת תגובה רשמית לשאלה אם קיימות תוכניות מגירה לטיפול במשבר החינוך, ואם היא פועלת אקטיבית לפתרונו בטווח הקרוב.
עריקאת, מנגד, מביע חשש כבד באשר ליכולתה של מערכת החינוך הפלסטינית להמשיך לתפקד במתכונת המקוצצת הזו ללא הגבלת זמן.
"החיים שלנו כאן הפכו פשוט לבלתי נסבלים. נוצר פה נטל כלכלי ונפשי אדיר ויומיומי על המורים ועל יתר עובדי הציבור", הוא מתריע. "אתה יכול לסבול מצב כזה חודש או חודשיים, אולי שלושה או אפילו ארבעה חודשים. אבל אי אפשר בשום אופן לסבול מציאות כזו במשך חמש שנים ברציפות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו