JavaScript is required for our website accessibility to work properly. ד"ר בלה ברדה ברקת: ישראל במפת הכוח החדשה – לא רק מי יעמוד לצדה אלא מי יצטרך אותה | זמן ישראל

ישראל במפת הכוח החדשה – לא רק מי יעמוד לצדה אלא מי יצטרך אותה

בכירי משרד הביטחון עם בכירים יוונים לאחר חתימת הסכם לאספקת מערכת להגנה מטילים. אוגוסט 2026 (צילום: משרד הביטחון)
משרד הביטחון
בכירי משרד הביטחון עם בכירים יוונים לאחר חתימת הסכם לאספקת מערכת להגנה מטילים. אוגוסט 2026

ב-3 בנובמבר הודיע הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ כי בכוונתו להפסיק את הסיוע הצבאי השנתי לישראל כבר ב-2027. ההכרזה עוררה שאלות על הקונגרס, על הבחירות בארצות הברית ועל עתיד היחסים בין המדינות. אלא שההסכם הקיים ממילא נמשך עד 2028, ומימוש שינוי כזה עדיין כרוך בהחלטות נוספות.

האירוע חשוב, אבל הוא גם חושף בעיה עמוקה יותר: ישראל ממשיכה למדוד את עתידה האסטרטגי בעיקר לפי השאלה מה יחליטו אחרים לגביה.

במשך עשרות שנים היה היגיון בתפיסה הזאת. הברית עם ארצות הברית העניקה לישראל גישה לטכנולוגיות צבאיות, לתמיכה מדינית ולמנגנוני שיתוף פעולה שקשה להפריז בחשיבותם. אך העולם שבתוכו נבנתה הברית משתנה.

הודעת טראמפ על הפסקת הסיוע הצבאי השנתי לישראל היא אירוע חשוב, אבל הוא גם חושף בעיה עמוקה יותר: ישראל ממשיכה למדוד את עתידה האסטרטגי בעיקר לפי השאלה מה יחליטו אחרים לגביה

הכוח אינו מתרכז עוד רק בבירות, בצבאות ובמוסדות בינלאומיים. הוא מתפזר גם לאורך שרשראות אספקה, תשתיות דיגיטליות, נתיבי שיט, מערכות אנרגיה ומרכזי ידע.

זו אינה בהכרח לידתו של סדר עולמי חדש אחד. זו התהוות של כמה סדרים חופפים, שלעתים מתחרים זה בזה. מדינה יכולה להיות בעלת ברית ביטחונית של וושינגטון, שותפת סחר של בייג'ינג ותלויה במימון, באנרגיה או בשווקים ממקום שלישי.

בעידן הזה, עוצמה איננה רק היכולת להפעיל כוח. היא גם היכולת להיות חלק ממערכת שאחרים מעוניינים בהמשכיותה.

לכן הוויכוח על עתיד הסיוע האמריקאי מחמיץ לעתים את לב השינוי. אם היחסים יעברו בהדרגה ממענקים לרכש ולפיתוח משותף, השאלה לא תהיה רק כמה דולרים מועברים לישראל. היא תהיה היכן מיוצרת הטכנולוגיה, למי שייך הקניין הרוחני, מי קובע את תנאי היצוא, והאם התעשייה הישראלית שומרת על מרחב פעולה עצמאי.

אלה שאלות של מבנה כוח, לא של ידידות אישית בין מנהיגים.

מדינה יכולה להיות בעלת ברית ביטחונית של וושינגטון, שותפת סחר של בייג'ינג ותלויה במשאבי מקום שלישי. בעידן הזה, עוצמה אינה רק היכולת להפעיל כוח. היא גם היכולת להיות חלק ממערכת שאחרים מעוניינים בהמשכיותה

גם כאן אין נוסחת קסם. שיתוף פעולה עמוק עלול ליצור תלות חדשה, ולא רק להפחית תלות ישנה. לכן כל שותפות אסטרטגית צריכה להיבחן בשני כיוונים: מה ישראל מרוויחה ממנה, ומה יקרה אם אחד הצדדים יחליט לשנות את הכללים.

כאן נמצא שינוי נקודת המבט שישראל נדרשת לו: לא רק לשאול מי מוכן לסייע לה בעת משבר, אלא באילו מערכות אזוריות ועולמיות יש לה תפקיד שקשה להחליף.

התשובה איננה מתחילה בהצהרות דיפלומטיות. היא מתחילה במפת האינטרסים. ב-2025 סיפק ההייטק כ-58% מהיצוא הישראלי, לפי רשות החדשנות. באותה שנה היה האיחוד האירופי שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל בסחורות, עם כמעט שליש מהסחר שלה.

שני הנתונים הללו מלמדים על עוצמה כלכלית, אך גם על חשיפה: טכנולוגיה זקוקה לשווקים, להון ולגישה למערכות בינלאומיות. קשרים כלכליים אינם תחליף לבריתות מדיניות, והם עלולים להיפגע כשהלגיטימציה המדינית נשחקת.

גם הגאוגרפיה מציעה הזדמנות מורכבת. במסדרון הכלכלי המתוכנן בין הודו, המזרח התיכון ואירופה, ישראל עשויה לשמש חוליה בין המפרץ לים התיכון. אלא שהמסדרון עדיין אינו מסלול סחר פעיל, ומימושו תלוי בתשתיות, ביציבות וביחסים מדיניים, לרבות הסוגיה הפלסטינית.

מיקומה של ישראל על המפה הוא נתון. הפיכתו ליתרון אסטרטגי היא החלטה פוליטית וכלכלית.

אין נוסחת קסם. שיתוף פעולה עמוק עלול ליצור תלות חדשה, ולא רק להפחית תלות ישנה. לכן כל שותפות אסטרטגית צריכה להיבחן במה שישראל מרוויחה ממנה, וגם במה יקרה אם אחד הצדדים ישנה את הכללים

מכאן נובעת הבחנה חשובה: להיות חיוני איננו זהה ללהיות בלתי ניתן להחלפה. מדינות וחברות פועלות דווקא כדי לצמצם תלות בנקודות כשל בודדות. אם ישראל תציע רק טכנולוגיה יקרה, נמל אחד או יכולת ביטחונית יוצאת דופן, העולם יחפש חלופות.

אם ישראל תבנה שותפויות ארוכות טווח במחקר, בייצור, במים, באנרגיה, בתשתיות מידע ובסחר, היא תיצור אינטרסים משותפים שמתקיימים מעבר למחזור בחירות אחד.

המשימה הזאת מחייבת גם מבט פנימה. מדינה המבקשת להיות צומת חיוני אינה יכולה להסתפק במצוינות של חברות בודדות. היא זקוקה לתשתיות מתפקדות, להון אנושי, ליציבות מוסדית וליכולת לקיים הסכמים לאורך זמן.

היא זקוקה גם ללגיטימציה אזורית ובינלאומית: נכס אסטרטגי איננו רק מה שהיא מסוגלת להציע, אלא גם הנכונות של אחרים לשתף איתה פעולה.

אין בכך קריאה להתרחק מארצות הברית. הברית עימה נותרת נדבך ביטחוני מרכזי, והניסיון להחליפה בבת אחת יהיה מסוכן ולא מציאותי. השאלה היא כיצד מוסיפים לה שכבות של עוצמה עצמאית, בלי להתבלבל בין גיוון שותפויות לבין החלפת מחנה.

ישראל זקוקה לתשתיות מתפקדות, הון אנושי, יציבות מוסדית ויכולת לקיים הסכמים לאורך זמן. אך גם ללגיטימציה אזורית ובינלאומית: נכס אסטרטגי אינו רק מה שביכולתה להציע, אלא גם נכונות אחרים לשתף איתה פעולה

לקראת 2028 אפשר להמשיך לספור מושבים בקונגרס ולנתח אמירות של נשיאים. אבל המבחן העמוק יותר נמצא במקום אחר: האם ישראל תגיע לעשור הבא כמדינה שמבקשת שיבחרו בה, או כמדינה שכבר השתלבה במערכות שלעולם יש אינטרס ממשי לשמר?

ד"ר בלה ברדה־ברקת היא עורכת דין, אנליסטית מאקרו־כלכלית וגאופוליטית ויועצת אסטרטגית, מייסדת Blue Pumpkin Strategic Intelligence Lab.

הוסיפו את זמן ישראל כמקור מועדף בגוגל
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 710 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שני, 16 בנובמבר 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.