נמאס להם להיות "הטרוריסט בספר ההיסטוריה": מצד אחד – הרצון לתקן עוול היסטורי ולמחוק סטריאוטיפים אנטי-מוסלמיים; מצד שני – דרישות לצנזורה, פטור משיעורי מגדר וערעור על המדע ועל לימודי השואה. המאבק של המוסלמים בבתי הספר בארה"ב מציב את הדמוקרטיה הליברלית בפני מבחן זהות חסר תקדים.
* * *
במשך עשרות שנים התנהל המאבק הציבורי של המוסלמים בארצות הברית כמעט כולו בעמדת מגננה. בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר וגלי האסלאמופוביה ששטפו את המדינה, מצאה את עצמה הקהילה תחת חשדנות מתמדת.
המרחב הציבורי, ובפרט בתי הספר הממלכתיים, שיקפו לא פעם מציאות עגומה: ספרי היסטוריה ואזרחות צמצמו מסורת תרבותית עשירה לכדי כותרות סטריאוטיפיות על פונדמנטליזם, טרור ומעמד נחות של האישה, לצד התנגדות לעטיית חג'אב.
הלך רוח זה תורגם ליוזמות חקיקה תוקפניות מסוג ה-Sharia-Free Act, שהציגו את השריעה כאיום קיומי על הציוויליזציה האמריקאית, והותירו משפחות מוסלמיות בתחושה שילדיהן מסומנים כחשודים מיידיים.
במרחב הציבורי בארה"ב, ובפרט בבתי הספר הממלכתיים, ספרי היסטוריה ואזרחות צמצמו מסורת תרבותית עשירה לכותרות סטריאוטיפיות על פונדמנטליזם, טרור ומעמד נחות של האישה, לצד התנגדות לחג'אב
התגובה הקהילתית לא איחרה לבוא: המוסלמים האמריקאים ירדו ממעמד הקורבן הפסיבי והתייצבו בקו החזית של ועדות החינוך המקומיות (School Boards). הזירה התלקחה במדינות כמו טקסס, שם האסלאמופוביה הגואה דחפה את הקהילה להתארגן פוליטית ולקדם מועמדים מטעמה.
אחד מהם הוא עאדל מועזב (Adel Moezeb), שפעל במטרה מוצהרת לבלום סילופים היסטוריים, לשנות את ספרי הלימוד, לעצב מחדש את תודעת הדור הבא ו"לשמור על מוחות התלמידים".
הדרישה המוסלמית לסילוק סטריאוטיפים נשענת על עיקרון פדגוגי מוכר היטב במחקר החינוכי הבינלאומי. מכון המחקר הבינלאומי IMPACT-se, החוקר ספרי לימוד ברחבי העולם לפי מדדי אונסק"ו להכלה, שלום ומניעת דה-הומניזציה, מצביע בעקביות על התפקיד המכריע של ספרי לימוד בעיצוב תודעה קולקטיבית.
מבחן אוניברסלי זה מלמד כי הדרישה להימנע מהצגת האסלאם כאלים מטבעו ולהזכיר את תרומתו למדע ולאלגברה אינה פריווילגיה עדתית, אלא יישום של אמות מידה מקצועיות בסיסיות.
התנגשות הערכים: מי מגן על המיעוט מפני המיעוט?
כאן בדיוק נחשפת הדילמה האמריקאית במלוא חריפותה. אותם עקרונות ליברליים של כבוד לזכויות אדם שמגנים על התלמיד המוסלמי מפני אפליה, מחייבים את מערכת החינוך הציבורית לחשוף תלמידים גם לערכים של שוויון מגדרי וזכויות להט"ב.
עבור פלגים שמרניים בקהילה המוסלמית, תכנים אלו נתפסים כפריצות מוסרית המרחיקה מן הדת.
התגובה הקהילתית לא איחרה: המוסלמים האמריקאים ירדו ממעמד הקורבן הפסיבי והתייצבו בחזית ועדות החינוך. במדינות כמו טקסס, האסלאמופוביה הגואה דחפה את הקהילה להתארגן פוליטית
התוצאה היא חזית התנגשות ישירה: מחאות הורים הולידו קריאות מעשיות לבלום חוקים המאפשרים לטרנסג'נדרים שימוש בשירותים תואמי-מגדר או השתתפות בספורט מעורב, לצד דרישה נחרצת לזכות סירוב ויציאה משיעורים העוסקים במגדר ובמיניות – מהלך שהובילו פעילים השייכים לארגון CAIR במרילנד ובמישיגן.
סביב דגל "הסמכות ההורית" נרקמו אף בריתות פוליטיות אד-הוק מפתיעות בין הורים מוסלמים שמרנים לבין נוצרים אוונגליסטים.
מנגד, המחנה הליברלי וארגוני זכויות האזרח – ובהם ה-ACLU וארגוני להט"ב – מציגים תמונת מראה נוקבת. לשיטתם, מתן פטור גורף משיעורים או צנזור ספרים פוגעים בזכויות היסוד של תלמידים להט"בים, מייצרים סביבה עוינת ומפרקים את תפקידו המרכזי של בית הספר הציבורי כמרחב שוויוני המלמד לחיות לצד השונה.
מבחינת המערכת האמריקאית זוהי סתירה בלתי פתורה: מי שמבקש הגנה ממסדית כמיעוט דתי, אינו יכול לשלול בו-זמנית את הלגיטימציה מקבוצות מיעוט אחרות.
קרב הנרטיבים: מהמזרח התיכון ועד לימודי השואה
המתח אינו נעצר בסוגיות מגדר וגולש למחלוקות היסטוריות וגאו-פוליטיות נפיצות. הורים מוסלמים מביעים חשש כי בהיעדר מעורבותם, ספרי הלימוד יציגו תמונה מוטה שתתמקד אך ורק בסבל היהודי ובמאבק הישראלי, תוך מחיקת הנרטיב הפלסטיני.
אותם עקרונות ליברליים שמגנים על תלמיד מוסלמי מאפליה, מחייבים את מערכת החינוך לחשוף תלמידים גם לערכי שוויון מגדרי וזכויות להט"ב. פלגים שמרניים בקהילה המוסלמית רואים בכך פריצות מוסרית
תחושות אלו גלשו לעיתים להתבטאויות קשות וסטריאוטיפיות בפני עצמן, כגון אמירתו של האימאם ד"ר מוחמד עבאסי כי "האיטלקים שולטים בבנייה, האירים באכיפת החוק, והיהודים בחינוך".
מול עמדות אלו, קהילות יהודיות וארגונים חינוכיים משיבים בדאגה עמוקה: קיים חשש כבד שדחיקת לימודי השואה או הצגת הסכסוך במזרח התיכון באופן חד-צדדי תחת אצטלה של "איזון" יכשירו אנטישמיות מודרנית במסדרונות בתי הספר.
גם בזירה זו, סרגל המדידה של IMPACT-se קובע חד-משמעית כי מחיקת השואה או אימוץ תיאוריות קונספירציה אתניות מפרים לחלוטין את מדדי אונסק"ו לסובלנות.
ערעור על המדע ובדלנות חינוכית
הסדק מעמיק עוד יותר כאשר הביקורת מופנית כלפי עצם הלגיטימיות של הממסד החינוכי והמדעי האמריקאי. בדרשות במסגדים נשמעת לעיתים שלילה מוחלטת של החינוך הממלכתי, כפי שהמחיש האימאם ג'ון אדרר (John Ederer), שכינה את מערכת החינוך האמריקאית "מושחתת" וטען כי היא נועדה "לשטוף את המוח להורים ולילדים".
הסדק מעמיק כשהביקורת היא על לגיטימיות הממסד החינוכי והמדעי האמריקאי. לפי הוגים מוסלמים שמרנים, לימודי המדעים מעבירים את הצעירים תהליך חילון, והמדע רווי הנחות מערביות המרוקנות את העולם מאלוהים
ברוח דומה, הוגים מוסלמים שמרנים טוענים כי לימודי המדעים באקדמיה מעבירים את הצעירים תהליך של חילון, וכי המדע רווי הנחות מערביות המרוקנות את העולם מאלוהים.
האימאם תום פאשין אף קרא לבסס שפה מוסרית הנשענת אך ורק על הקוראן – בנימוק ש"מי ששולט במילים שולט בעולם" – לצד קריאה להקמת בתי ספר אסלאמיים עצמאיים ולרכישת כנסיות להסבתן למרכזי הפצת האסלאם (דעוה).
מנגד, אנשי אקדמיה, מחנכים ומוסלמים ליברלים וחילונים מתריעים כי בדלנות חינוכית וערעור על המתודולוגיה המדעית יפגעו ביכולתו של הדור הצעיר להשתלב בכלכלה המודרנית, ויחזירו את הקהילה לשולי החברה.
מכוח חינוכי לכוח אלקטורלי
התסיסה התרבותית סביב בתי הספר תורגמה ישירות לכוח אלקטורלי משמעותי. לקראת בחירות האמצע נרשמה נהירה חסרת תקדים של מצביעים מוסלמים לקלפיות, בעיקר במדינות מפתח כמו מישיגן, טקסס, ג'ורג'יה ופנסילבניה.
המנוע מאחורי ההתגייסות היו המסגדים והמרכזים האסלאמיים: בדרשות יום השישי (ח'וטבה) הוגדרה ההצבעה כחובה דתית ואזרחית שנועדה להגן על הדור הצעיר ועל האינטרסים של הקהילה.
התסיסה התרבותית סביב בתי הספר תורגמה ישירות לכוח אלקטורלי משמעותי. לקראת בחירות האמצע נרשמה נהירה חסרת תקדים של מצביעים מוסלמים לקלפיות, בעיקר במדינות מפתח כמישיגן, טקסס, ג'ורג'יה ועוד
התעוררות זו נשענה גם על רוח גבית מצד האגף הפרוגרסיבי וצעירים בארה"ב, שם גברה הביקורת כלפי ישראל והציונות – מגמה שחיזקה את ביטחונו העצמי של הציבור המוסלמי להשמיע קול בלתי מתנצל, להתעמת עם מוקדי כוח מסורתיים ולדרוש ייצוג ישיר.
אלא שתוצאות בחירות האמצע חשפו תמונה מורכבת בהרבה ממה שנראה בישיבות ועדי החינוך הסוערות. בניגוד לרושם של נהירה המונית לימין השמרני, יום הבוחר רשם הישג גורף דווקא למפלגה הדמוקרטית ולקול המוסלמי המשתלב, ששיאו בבחירתו ההיסטורית של עבד אלרחמן אל-סייד לסנאט האמריקאי כמוסלמי הראשון בתפקיד.
הפער הזה בין המאבקים השמרניים בוועדות החינוך המקומיות לבין ההצבעה הפרוגרסיבית בזירה הארצית מוכיח כי המוסלמים באמריקה אינם מקשה אחת. בעוד שברובד המקומי יש מי שמבקשים להציב גבולות דתיים נוקשים לתכני המגדר והמדע, במישור הלאומי הקהילה העדיפה ייצוג פוליטי ומאבק באפליה מתוך לב הממסד הדמוקרטי.
בסופו של דבר, הקרב על לוח הגיר האמריקאי אינו סיפור פשוט של "טובים" מול "רעים", אלא מראה נוקבת המוצבת מול הדמוקרטיה הליברלית כולה. האתגר של ארצות הברית הוא למצוא את שביל הזהב: לתקן עוולות היסטוריות ולמגר סטריאוטיפים אנטי-מוסלמיים, מבלי להיכנע לצנזורה, לכרסום באמת המדעית וההיסטורית, או לפגיעה בזכויותיהם של מיעוטים אחרים החולקים את אותה כיתה.
מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).



תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו