דוח האו"ם מזהיר שההיערכות העולמית אינה מדביקה את קצב שינויי האקלים – ובישראל, למרות החלטות, מיפויים וגופים שהוקמו, עדיין חסרה מערכת לאומית שמחברת בין אחריות, תקציב, ביצוע ובקרה.
* * *
האקלים בשלו ואינו ממתין להשלמת הליכי חקיקה או לאישור התקציב הבא. גל חום, הצפה, שרפה או פגיעה באספקת החשמל והמים מתרחשים בזמן שלהם. השאלה היא אם נערכנו מראש, מי אחראי לפעול, וכיצד נדע שהפעולות שננקטו אכן הפחיתו את הסיכון.
דוח פער ההסתגלות לשנת 2026 של תוכנית הסביבה של האו"ם (UNEP), שפורסם ב-4 בנובמבר, מספק תשובה מדאיגה. צורכי ההסתגלות של המדינות המתפתחות מוערכים בכ-305 מיליארד דולר בשנה עד שנת 2035, בעוד שהמימון הציבורי הבין-לאומי שהועבר אליהן בשנת 2024 הסתכם בכ-30 מיליארד דולר בלבד. גם אם המימון ישולש עד 2035, הוא צפוי לכסות רק כ-30% מהצרכים.
האקלים בשלו ולא ממתין להשלמת הליכי חקיקה או לאישור תקציב. גל חום, הצפה, שרפה או פגיעה באספקת חשמל ומים מתרחשים בזמנם. האם נערכנו מראש? מי אחראי לפעול? איך נדע שהפחתנו את הסיכון?
המספרים האלה אינם אומדן לצרכיה של ישראל. חשיבותם היא במסר הרחב, לפיו שינויי האקלים מתקדמים מהר יותר מקצב ההיערכות אליהם. יתרה מכך, כסף לבדו אינו מספיק. נדרשים מוסדות בעלי סמכות, תוכניות מעשיות, יכולת ביצוע ומנגנונים שבודקים ומוודאים שאכן ההשקעה בוצעה ושיש בה כדי לצמצם את הנזק.
בישראל התקבלו לאורך השנים החלטות ממשלה שנועדו לקדם את ההיערכות לשינויי האקלים, הוקמה מנהלת ייעודית, ומשרדי הממשלה נדרשו להכין תוכניות בתחומי אחריותם. במשרד להגנת הסביבה הוקם אגף חוסן אקלימי, פורסמו הנחיות לרשויות המקומיות, וכמה משרדים ורשויות כבר גיבשו תוכניות. נבנתה תשתית ראשונית של מדיניות, ידע וכלים – אך היישום עדיין חלקי ואינו מצטרף למהלך לאומי מתואם.
ביוני 2024 פרסם המשרד להגנת הסביבה מסמך שכותרתו "תוכנית היערכות לאומית לשינוי אקלים". זהו צעד חשוב, אך המסמך עצמו מוגדר כ"מיפוי – שלב ראשון". הוא מרכז סיכונים, פעולות ותוכניות קיימות, אך עדיין אינו תוכנית לאומית מלאה הכוללת סדרי עדיפויות מחייבים, מקורות תקציב, חלוקת אחריות, לוחות זמנים ומדדי תוצאה.
כאן נמצא הפער המרכזי בין פעילות לבין מוכנות – הפער בין מילים לספרות.
בדוח המעקב השלישי של מבקר המדינה, שפורסם ביוני 2026, נמצא כי נכון לדצמבר 2025, 25 מתוך 28 המשרדים והגופים הציבוריים שהנושא רלוונטי לתחומי אחריותם לא גיבשו תוכנית היערכות ישימה, מתוקצבת, בעלת לוח זמנים ומדדי ביצוע. פירוש הדבר שהעבודה עדיין לא הבשילה לתוכנית שאפשר לנהל, לתקצב ולבחון את ביצועה.
בדוח המעקב ה-3 של מבקר המדינה מיוני 2026, נמצא כי 25 מתוך 28 המשרדים והגופים הציבוריים שהנושא רלוונטי לתחומי אחריותם לא גיבשו תוכנית היערכות ישימה, מתוקצבת, בעלת לוח זמנים ומדדי ביצוע
המבקר מצא גם כי לא נערכה בישראל הערכה לאומית מקיפה של ההשפעות המקרו-כלכליות ארוכות הטווח של שינויי האקלים. ללא הערכה כזאת, קשה לקבוע מהן ההשקעות הדחופות ביותר, להשוות בין עלות ההיערכות לבין הנזק שיימנע, ולשלב את הסיכון האקלימי בתכנון התקציבי, בתשתיות ובמדיניות הכלכלית.
במשך כ-18 שנים הקצו ממשלות ישראל כ-9.0 מיליארד שקל בעשרות החלטות שעסקו באקלים או בנושאים הקשורים אליו. לפי מבקר המדינה, לא הוקם מנגנון ממשלתי מרכזי שמאפשר לעקוב אחר התקציבים ולבחון מה בוצע, מה הושג ועד כמה פחת הסיכון, אם בכלל. הבעיה אינה רק גובה התקציב, אלא הקשר בין ההוצאה לבין התוצאה.
גם ברמת השלטון המקומי הפער ניכר. לפי דוח נוסף של מבקר המדינה מיוני 2026, נכון לאוקטובר 2025, 69 מתוך 257 רשויות מקומיות הכינו תוכנית היערכות ו-34 נוספות היו בתהליך. כ-60% מהרשויות עדיין לא הכינו תוכנית.
בקרב הרשויות שהשיבו לשאלון המבקר, 75% ציינו מחסור בתקציב, 70% מחסור בכוח אדם ו-87% טרם השלימו מיפוי של סיכוני האקלים בתחומן. מכאן עולה שאין מודעות מספקת וככל הנראה אין גם מניע לביצוע.
יחד עם זאת, חשוב לציין שדווקא הרשות המקומית היא שפוגשת את הסיכון במישרין: הרחוב המוצף, השכונה ללא צל, מערכת הניקוז, מרכז הקירור, הטיפול באוכלוסייה מבוגרת והיכולת להמשיך לספק שירותים בזמן אירוע קיצון.
דווקא הרשות המקומית היא שפוגשת את הסיכון במישרין: הרחוב המוצף, השכונה ללא צל, מערכת הניקוז, מרכז הקירור, הטיפול באוכלוסייה מבוגרת והיכולת להמשיך לספק שירותים בזמן אירוע קיצון
אי אפשר להטיל עליה אחריות בלי לספק ידע, כוח אדם ומימון יציב. עם זאת, נדרשת גם העדפה של רשויות שבהן החשיפה גבוהה והיכולת הכלכלית נמוכה, כדי שההיערכות לא תעמיק פערים חברתיים וגאוגרפיים.
גם הכנסת עסקה בנושא. מרכז המחקר והמידע שלה פרסם מסמכים על מדיניות האקלים ועל התמיכה הממשלתית בתוכניות ההיערכות של הרשויות המקומיות. ועדת הפנים והגנת הסביבה קיימה דיונים ממושכים בהצעת חוק האקלים, ובדצמבר 2024 אישרה אותה לקריאה שנייה ושלישית, בכפוף לרביזיה. אלא שהליך החקיקה לא הושלם.
בדוח מבקר המדינה משנת 2026 הגדיר המבקר את הקיפאון בחקיקה כנסיגה מהמחויבות הלאומית האסטרטגית להתמודדות עם שינויי האקלים.
חוק לבדו לא יבטיח ביצוע. עם זאת, חקיקה ראויה יכולה לעגן יעדים, אחריות, חובת תכנון, דיווח ובקרה, ולצמצם את התלות בהחלטות ממשלה שאינן תמיד מלוות בתקציב או נאכפות לאורך זמן.
גם ארגון אדם טבע ודין, שליווה את דיוני החקיקה, קרא למסגרת מחייבת יותר הכוללת הובלה ממשלתית מרכזית, תוכניות משרדיות מתוקצבות ומנגנון פיקוח. זו עמדה של ארגון חברה אזרחית, אך היא מתיישבת עם חולשת התכלול שעליה מצביע מבקר המדינה.
מה נדרש כעת?
ראשית, הממשלה צריכה לאשר תוכנית לאומית אחת המבוססת על תרחישי ייחוס מעודכנים ומדרגת את הסיכונים לפי חומרתם, הסתברותם והשפעתם על חיי אדם, תשתיות, משק וכלכלה. לכל פעולה יש להצמיד משרד אחראי, תקציב רב-שנתי, מועד ביצוע ומדד תוצאה.
על הממשלה לאשר תוכנית לאומית עם תרחישי ייחוס מעודכנים ודירוג סיכונים לפי חומרתם, הסתברותם והשפעתם על חיי אדם, תשתיות, משק וכלכלה. לכל פעולה יש להצמיד משרד אחראי, תקציב, מועד ומדד תוצאה
שנית, יש לקבוע גורם ממשלתי בעל סמכות לתכלל את העבודה, לדרוש דיווח ולפתור מחלוקות בין משרדים. ועדת השרים לענייני סביבה ואקלים, שהוקמה באפריל 2023, אמורה לעסוק בתוכניות ההיערכות ולעקוב אחר יישומן. אולם לפי מבקר המדינה, עד מועד הביקורת היא לא קיימה אף דיון.
האחריות הלאומית מחייבת מוקד פעיל וקבוע, ולא רק מסגרת פורמלית. יש לוודא ביצוע ואכיפה גם על ועדות הכנסת, על מנת לוודא שאלה יבצעו את פעילותן.
שלישית, משרד האוצר והמועצה הלאומית לכלכלה צריכים להעריך את העלויות למשק של חוסר היערכות, לצד העלות והתועלת של השקעה מוקדמת. לא כל פרויקט הסתגלות מוצדק, ולא כל הוצאה מפחיתה סיכון באותה מידה. נדרש סדר עדיפויות המבוסס על נתונים, תרחישים ובחינת חלופות.
גם לבנק ישראל תפקיד מרכזי. בנקים מרכזיים ומפקחים בבריטניה, באיחוד האירופי, בצרפת, באוסטרליה ובארצות הברית כבר ערכו תרגילי אקלים שבחנו כיצד הצפות, שרפות, חום, בצורת ושינויים במדיניות משפיעים על אשראי, משכנתאות, ערכי נכסים וביטוח. התרגילים הראו כי הפגיעה אינה אחידה: היא מתרכזת באזורים, בענפים ובקבוצות לווים מסוימים, ועלולה להחריף כאשר הכיסוי הביטוחי מצטמצם.
על בסיס תרחישי ייחוס שיגבשו הממשלה וגופי המדע, בנק ישראל צריך להוביל מבחן קיצון אקלימי למערכת הבנקאית ולתכלל, יחד עם רשות שוק ההון, רשות ניירות ערך ומשרד האוצר, תרגיל פיננסי מערכתי. מטרתו תהיה לאתר מוקדי פגיעות גאוגרפיים, ענפיים וחברתיים ולבחון את ההשפעה על עסקים, משקי בית, תיקי משכנתאות, ערך ביטחונות, זמינות הביטוח ויציבות הגופים הפיננסיים.
ועדת השרים לענייני סביבה ואקלים, שהוקמה באפריל 2023, אמורה לעסוק בתוכניות ההיערכות ולעקוב אחר יישומן. אולם לפי מבקר המדינה, עד מועד הביקורת היא לא קיימה אף דיון
בנק ישראל כבר מחייב את הבנקים לנהל סיכונים פיננסיים הקשורים לאקלים, לרבות באמצעות ניתוח תרחישים. השלב הבא הוא תרגיל משותף הנשען על נתונים לאומיים אחידים ומאפשר לכוון את ההיערכות ואת ניהול הסיכונים למקומות שבהם החשיפה גבוהה במיוחד.
רביעית, הממשלה צריכה להגדיר את חלוקת האחריות עם המגזר העסקי. חברות צריכות למפות את חשיפתן לחום, הצפות, שרפות, מחסור במים, הפסקות חשמל ופגיעה בספקים; לשלב את הממצאים בתוכניות השקעה ובהמשכיות העסקית; ולבחון כיצד יישמר השירות גם בתרחישי קיצון.
בחברות שמפעילות תשתיות חיוניות, המדינה חייבת לקבוע דרישות עמידות ורמת שירות, לפקח על יישומן ולהבטיח שהאינטרס הציבורי נשמר.
גם לפרט יש תפקיד: להכיר את הסיכונים המקומיים, להיערך לאירועי קיצון, להישמע להתרעות ולפעול באחריות. סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מנובמבר 2025 מצא כי 68% מהציבור סבורים שעל הממשלה להיערך להשפעות ההתחממות, אך רק 35% מוכנים לצמצם נסיעה ברכב פרטי. הפער מלמד שתמיכה עקרונית אינה מספיקה; נדרשים מידע, תמריצים וחלופות מעשיות.
עם זאת, אסור להפוך את האחריות האישית לתחליף למדיניות. אדם מבוגר בדירה חמה, משפחה שאין ביכולתה להתאים את ביתה או עסק קטן התלוי ברשת החשמל אינם יכולים לבנות לבדם חוסן לאומי.
תפקידה של המדינה הוא לספק תשתיות, כללים, מידע והגנה; תפקידו של המגזר העסקי הוא לנהל את הסיכונים שבתחום שליטתו; ותפקידו של הפרט הוא לפעול באחריות בתוך מערכת שמאפשרת זאת.
בישראל נעשו צעדים חשובים. הבעיה היא שהם עדיין אינם מצטרפים למערכת לאומית אחת, מתוקצבת ומדידה. דוח UNEP מחדד את מחיר הדחייה, ודוחות מבקר המדינה מראים שהפער הישראלי מוכר כבר שנים.
תפקידה של המדינה הוא לספק תשתיות, כללים, מידע והגנה; תפקידו של המגזר העסקי הוא לנהל את הסיכונים שבתחום שליטתו; ותפקידו של הפרט הוא לפעול באחריות בתוך מערכת שמאפשרת זאת
המבחן כעת אינו כמה החלטות התקבלו, אלא אם קיימת תוכנית שאפשר לבצע – ויכולת להוכיח שישראל אכן נעשתה עמידה יותר.
יאיר אבידן הוא דירקטור ופעיל חברתי; המפקח על הבנקים לשעבר. יו"ר הועדה המייעצת-מרכז אריסון ל-ESG, אוניברסיטת רייכמן; יו"ר עמותת "בית לכל ילד".



תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו