הבחירות לכנסת ה-23 מתקיימות בעוד פחות מחודש, אבל "אווירת הבחירות" נעדרת מהרחובות. בעבר כוסו במודעות פוליטיות שלטי חוצות, אוטובוסים, צמתים וכיכרות שבועות רבים לפני הבחירות; פעילים הציבו דוכנים בכניסה לקניונים וניהלו ויכוחים סוערים; מועמדים התרוצצו בין חוגי בית ושלחו מסרים בהודעות קוליות, סמסים ופוסטים ממומנים ברשתות החברתיות; והתקשורת סיקרה באינטנסיביות את "קרקס הבחירות", גם אם נימת הסיקור הייתה צינית.
באופן רשמי, הקמפיינים בעיצומם גם הפעם, והתכנית עובדת. אבל משיחות עם מנהלי הקמפיינים ובעלי התפקידים במפלגות – האנשים שמקבלים כסף תמורת קיומה של מערכת בחירות – עולה כי הם מוטרדים מהאדישות הציבורית.
"הבעיה שלנו כפולה: אין קשב ואין כסף", אומר בכיר בקמפיין של אחת המפלגות. "אין כסף, כי מימון המפלגות והתרומות לא מספיקים לממן שלוש מערכות בחירות בשנה, וגם אין קשב, כי הציבור עייף ואיבד כל עניין. ככה זה היה גם בבחירות הקודמות, בספטמבר, אבל מאז זה רק הקצין.
"כל מה שפוליטיקאים אמרו במרץ או בספטמבר כבר לא מעניין. אם הם קיימו את מה שהבטיחו בבחירות הקודמות זה לא מעניין, ואם הם לא קיימו הציבור זוכר את זה וזה יביך אותם. אז על מה הם יעשו קמפיינים?"
"בחירות שניות בתוך שנה הן אירוע מפתיע שגרם לחלקים מסוימים מהציבור והתקשורת להתעניין בהן בתור גימיק. בחירות שלישיות הן כבר אירוע בלתי נתפס, והציבור נכנס למוד של 'תסיימו עם זה ותעירו אותי'. זה לא אומר שאחוז ההצבעה יירד, אבל זה אומר שהקשב למה שיש למפלגות לומר ירד משמעותית".
לדבריו, המסקנה מאדישות הציבור היא שעל המפלגות להשקיע את עיקר המאמציהן במהלכים תקשורתיים. "אמנם גם לתקשורת יש רף קשב מאוד נמוך, אבל מהלכים תקשורתיים עולים הרבה פחות מתליית שלטים באיילון, כך שלפחות אין מה להפסיד. מדי פעם, אם מהלך תקשורתי של מפלגה כלשהי תופש, הוא מצליח לעורר עניין לטווח הקצר גם בקרב הציבור, כי הוא לא נתפש כתעמולה".
חוץ מהמהלכים התקשורתיים של נתניהו, היו עוד כמה מהלכים תקשורתיים שתפשו, לדבריו. עם אלה הוא מונה את הפגישה של בני גנץ עם דונלד טראמפ לדון בתכנית המאה, וכן את ההתבטאות של יצחק יוסף נגד העולים, שגם פוליטיקאים חילונים וגם בש"ס הצליחו לתפוש עליה טרמפ, ולהשיג דרכה קצת קשב ששווה יותר מכל שלט או פוסט.
"כדי לחסוך ככל האפשר ב'קשב וכסף', חלק מהמפלגות מתכננות לצאת בגדול עם הקמפיינים שלהן יותר קרוב לבחירות, שבועיים או שלושה לפני, במקום חודשיים-שלושה כמו שהיה בעבר. אם בעוד שבועיים כשתראו פתאום את השלטים שאתם לא רואים כעת, תבינו למה".
"הציבור לא מסוגל לעקוב"
בכיר בקמפיין של מפלגה אחרת אומר: "הציבור לא מסוגל לעקוב אחרי קמפיין בחירות במשך יותר משנה רצוף. כל מה שפוליטיקאים אמרו במרץ או בספטמבר כבר לא מעניין. אם הם קיימו את מה שהבטיחו בבחירות הקודמות זה לא מעניין, ואם הם לא קיימו הציבור זוכר את זה, וזה יביך אותם. אז על מה הם יעשו קמפיינים? מה הם יכולים לחדש?
"ההתעניינות של הציבור בכתבות בטלוויזיה ובאינטרנט יורדת בצורה חדה, חסרת תקדים, כשמדברים על פוליטיקה. זה תהליך היסטורי שנמשך הרבה שנים. הציבור פחות מתעניין בפוליטיקה, אבל בשנה האחרונה זה מטורף. אתה רואה מהדורות חדשות שהרייטינג שלהן עולה ככל שהן מתקרבות לכתבות המגזין בסוף, ומגיע לשיא במזג האוויר. יש אתרים ועיתונים מסוימים, כולל זמן ישראל, שמושכים אליהם את הציבור שעדיין מתעניין בפוליטיקה, אבל במיינסטרים הנושא הזה מת".
מה זאת פוליטיקה? האם שחרורה של נעמה יששכר זאת פוליטיקה, למשל? הציבור לא התעניין בשחרור נעמה?
"אם אתה שואל אותי בוודאי שזאת פוליטיקה, אבל הציבור לא תופש את זה ככה, והסיפור שלה בהחלט עניין את הציבור. בגלל זה, המועמדים מנסים לייצר סדר יום שמורכב מדברים מהסוג הזה, דברים שנתפשים 'לא-פוליטיים', ושבכל זאת לפוליטיקאים יש מה לעשות איתם.
"התוצאה היא שיש פוליטיקאי אחד ויחיד שמכתיב את סדר היום – בנימין נתניהו, וכל השאר נאלצים להיגרר אחריו. יום אחד הוא משחרר את נעמה, ביום השני נגיף הקורונה בכותרות והוא מבקש מהמדענים למצוא לו תרופה. הכתבים והעורכים יודעים שזה חרטה-ברטה, שאם תימצא תרופה לקורונה זה לא בזכות נתניהו, אבל הם נאלצים לשחק את המשחק כי הציבור מקשיב.
"התקשורת תמיד נצמדת לסיפורים הגדולים של היום, לאירוע אחד או שניים. נסה להכניס לתקשורת אייטם על כמה זמן לוקח לקבוע תור לבדיקה רפואית. זה אמנם משפיע על החיים שלנו הרבה יותר, אבל התקשורת לא תיקח את זה, כי ככה היא עובדת. כך קורה שהסיפור של היום הוא תמיד הסיפור של נתניהו.
"למזלם של היריבים של נתניהו, האפקט של 'הסיפור של נתניהו' מתקזז ופועל על אנשים בצורה הפוכה, לפי העמדות שלהם. תומכיו יזילו דמעה על השחרור של נעמה, מתנגדיו יתרגזו על השקעת המשאבים המוגזמת"
"למזלם של היריבים של נתניהו, האפקט של 'הסיפור של נתניהו' מתקזז ופועל על אנשים בצורה הפוכה, לפי העמדות הפוליטיות שלהם. תומכי נתניהו יזילו דמעה על השחרור של נעמה ויגיעו למסקנה שהוא תותח וגאון מדיני, ואילו מתנגדי נתניהו יתרגזו על השקעת המשאבים המוגזמת והוויתורים המדיניים שנעשו בשביל נעמה ואסירים אחרים, שהוא לא עשה בשבילם כלום.
"אירועים בסדר היום התקשורתי עובדים לכאן ולכאן. אבל תכנים ממומנים על הנושא שהמפלגה רוצה שאנשים יחשבו עליו? זה לא כל כך עובד לאף אחד כרגע".
לא נעים לשאול, אבל נראה שבקושי יש לכם סיבה לעבוד ולנהל קמפיינים.
"זה גם לא נעים להגיד, אבל לפעמים אני תוהה אם אנחנו עושים קמפיין כי זה ה-DNA שלנו כאנשי מקצוע ולא יכולים לא לעשות אותו. שלא לדבר על סרטוני התעמולה, שלגביהם אני חושב, חבל על הכסף, קיבינימט, הם פשוט לא מעניינים אף אחד".
אז בעצם לפוליטיקאים ולכם אין שום השפעה על תוצאות הבחירות?
"לגבינו יותר קשה לי לענות, לגבי הפוליטיקאים אני לא מסכים. יש להם השפעה. עובדה שמהלכים אסטרטגיים שהם נוקטים בהם עובדים ומשפיעים. חלק מהמהלכים הכי משפיעים שהפוליטיקאים עושים מול התקשורת, אגב, נעשים על ידי הפוליטיקאים ומעל לראשם של מנהלי הקמפיינים שלהם. עוד ילמדו על הבחירות האלה באוניברסיטאות בתור תופעה מיוחדת. אני אומר לך".
"תחושת מיאוס אדירה"
יועץ התקשורת בני כהן, שועל קמפיינים ותיק שניהל בעבר קמפיינים של פוליטיקאים בכירים, בהם יצחק רבין ז"ל, אינו מקנא במי שעושים במלאכה כיום.
"המערכת הפוליטית במצב של קיפאון, וכל מי שניסה פעם להדליק אש במצב כזה יכול להבין כמה קשה לנהל כך קמפיין בחירות", אומר כהן, שותף במשרד היח"צ רימון-כהן שאינו מנהל כרגע קמפיין של שום מפלגה.
"לפוליטיקאים אין שום דבר חדש להגיד, ולכן קמפיין קלאסי של שלטים ומודעות לא רלוונטי לגמרי, ואם הם עושים אותו זה כנראה כי בכל זאת שילמו להם", אומר כהן. "תחושת המיאוס אדירה, ולכן הססמא של כחול לבן בקמפיין הממומן השולי שהם בכל זאת עושים, 'מוכרחים להתקדם', מוצלחת מאוד. היא קולעת בול באנטי שיש לציבור נגד הבחירות עצמן והעיסוק בהן".
"זאת טעות לחשוב שקמפיין זה רק שלטים ובאנרים ופוסטים ממומנים. החזרה של נעמה היא חלק מהקמפיין של נתניהו והמהלך המבריק שגנץ עשה כשנפגש עם טראמפ לדון בתכנית המאה הוא חלק מהקמפיין"
"אבל זאת טעות לחשוב שקמפיין זה רק שלטים ובאנרים ופוסטים ממומנים. יש קמפיין בחירות והוא מתנהל כל הזמן. החזרה של נעמה יששכר לישראל היא חלק מקמפיין הבחירות של נתניהו והמהלך המבריק שגנץ עשה כשנפגש עם טראמפ לדון בתכנית המאה הוא גם חלק מהקמפיין. הרי הוא מיתג את עצמו בפגישה הזאת כ'ראש ממשלה שני', מתחרה שווה לנתניהו, אז זה לא חלק מקמפיין?".
הסקרים לא הראו שינוי דרמטי בעמדות של הציבור, לא אחרי השחרור של יששכר ולא אחרי הנסיעה של גנץ, לא לכאן ולא לכאן.
"הסקרים שמתפרסמים לא מראים הרבה. רוב השינויים בין הבחירות לא קשורים למעבר מנדטים ממפלגה למפלגה אלא לאחוזי ההצבעה. יש מחקרים שמראים שכל המנדטים שהליכוד הפסיד בבחירות האחרונות היו של מצביעי ליכוד שנמאס להם מנתניהו, אבל הם לא הצביעו למפלגה אחרת, אלא פשוט נשארו בבית.
"חלק מהסקרים בכלל לא כוללים את מי שאומר שלא יצביע או שלא החליט, וחלק כוללים את המתלבטים והנמנעים, אבל לא מראים לאיזה מפלגות הם הצביעו בבחירות הקודמות. אבל שליש לא מצביעים בכלל, ושליש עדיין לא החליטו למי יצביעו, אז מה זה משנה מה אומר הסקר, על מה שיצביעו השליש הפוליטי והמגובש, שממילא מצביע תמיד אותו דבר?"
יש לך תחושה, מסקרים פנימיים של מישהו שנחשפת אליהם או מניסיון העבר, למי ה"קמפיין שהוא לא קמפיין" הזה עובד טוב יותר, מי מוביל כרגע ביחס לבחירות הקודמות?
"לתחושתי החד-משמעית, גנץ וכחול לבן".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו