בוושינגטון החליט הסנאט האמריקאי לזכות את נשיא ארה"ב, דונאלנד טראמפ, משני האישומים שהגיש נגדו בית הנבחרים במסגרת הליך ההדחה. בתום הליך שפורמלית קרוי "משפט", אך בפועל לא כלל שמיעת עדים או בחינת ראיות כלשהן, הצביעו הסנאטורים על פי חלוקה מפלגתית מוכתבת מראש, והרוב הרפובליקאי בסנאט בחר, כצפוי, לפעול בהתאם לקו מפלגתי מוכתב מראש.
טראמפ אמנם "הודח" על ידי בית הנבחרים, אך "זוכה" ב"משפטו", ואת קמפיין הבחירות שלו הוא יעשה כשגם פרשת אוקראינה, כמו דוח החוקר רוברט מולר בעניין הקשרים בינו לבין רוסיה בבחירות 2016 – כבר נמצאים מאחוריו.
באותו שבוע, בירושלים החליטה ועדת הכנסת להעניק לח"כ חיים כץ חסינות מפני העמדה לדין, בפרשה שבה הואשם כי יזם חקיקת תיקון לחוק ניירות ערך, שמטרתו להעשיר את עצמו ואת חברו, ותוך שהוא מסתיר ומרמה את חברי הכנסת בדרך להצבעה על החוק.
חסינותו של ח"כ תלויה עדיין בהצבעה במליאת הכנסת, וצפויה עוד להגיע גם לבחינה בבג"ץ, וממילא היא תקפה רק לתקופת הכנסת הנוכחית, שעתידה להוציא את ימיה בקרוב. אם יחליט היועץ המשפטי לממשלה לשוב ולהגיש את כתב האישום לאחר הבחירות, יצטרך כץ לבקש חסינות גם מהכנסת הבאה, שעמדתה בעניין עשויה להיות שונה.
אירועי השנים האחרונות, הן בפוליטיקה הישראלית והן בפוליטיקה האמריקאית, מסמנים שבשתי המדינות הללו, השיטה הדמוקרטית מצויה במשבר. נכון יותר לומר – השיטה הדמוקרטית מצויה תחת מתקפה. ישראל מתקרבת למערכת בחירות שלישית בתוך פחות משנה, וזה לא מידי שמיים.
ראש ממשלתה של ישראל הצליח להכפיף את שיקול דעתם של חברי מפלגתו וראשי המפלגות השותפות עמו בקואליציה לצורכי האינטרסים האישיים שלו, ולשכנעם להכניס את המערכת הפוליטית בישראל לסחרור, המסכן את יציבות המשטר ומשתק את ניהול המדינה, וכל זאת במטרה להסיט את רכבת ההליך הפלילי המתנהל נגדו ממסלולה: בתחילה למנוע החלטה על העמדתו לדין, אחר כך למנוע שימוע, ולבסוף למנוע את הגשת כתב האישום באמצעות דרישה שבקשת החסינות שהגיש לא תידון.
שימוש לרעה בכוח השלטוני
הקלישאה החבוטה ביותר על השיטה הדמוקרטית גורסת כי הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר, אם לא מביאים בחשבון את כל השיטות האחרות. כן, לדמוקרטיה יש חסרונות לא מעטים, רק שטרם נמצאה שיטה טובה יותר, שאינה מכלה לבסוף את המדינה ואת בני האדם החיים בה, ושיכולה לקיים מדינה משגשגת לאורך זמן שלא באמצעים של דיכוי הרוח האנושית.
הצבעת הסנאט האמריקאי לזכות את טראמפ שולחת מסר גם לנשיא הנוכחי, וגם לכל נשיא אמריקאי שיבוא אחריו (בהנחה שיהיו כאלה; לאחר ה"זיכוי" טראמפ כבר הספיק לצייץ וידאו המרמז כי הוא ימשיך להיות נשיא ארה"ב לעוד עשרות שנים קדימה, בניגוד לחוקה האמריקאית המגבילה כהונת נשיא לשתי קדנציות).
הרסן המוטל על טראמפ, ולפיו עליו להתנהל לטובת האינטרסים של המדינה ולא להכפיף את יכולותיה ומשאביה האדירים לטובת קידומו האישי, הכלכלי או הפוליטי – הוא עניין תאורטי בלבד. גם אם נתפסת, גם אם שיבשת, בסופו של דבר אין מי שיעז ליישם את הכלים שהחוקה מעניקה לקונגרס כלפי נשיא העושה שימוש לרעה בכוחו השלטוני.
חשיבותו של ח"כ חיים כץ ליציבותו של העולם, פחותה מעט מזו של טראמפ. ואולם הצבעת ועדת הכנסת לאשר את חסינותו מפני העמדה לדין, משדרת את אותו מסר. בלא כוח מרסן, לחברי כנסת יהיה מותר לעשות שימוש לרעה בכוחם לחוקק חוקים, במטרה להביא להתעשרות אישית.
נבחרי ציבור העושים שימוש בכוחם השלטוני כדי לנפח את חשבון הבנק שלהם – זו פחות או יותר ההגדרה המילונית של רפובליקת בננות.
בישראל הפרקטיקה של שינוי חוקים ואף חוקי יסוד, במטרה לשפר את מצבן של מפלגות השלטון, כבר מזמן הפכה לנורמה מקובלת, ואין יועץ משפטי המעז לפצות פה
בארה"ב עוד מתרגשים משחיתות שמטרתה פוליטית ולא כלכלית, כלומר פעולה שהאינטרס העומד בבסיסה הוא רתימת משאבי המדינה לטובת צבירת כוח פוליטי. בישראל הפרקטיקה של שינוי חוקים ואף חוקי יסוד, במטרה לשפר את מצבן של מפלגות השלטון, כבר מזמן הפכה לנורמה מקובלת, ואין יועץ משפטי המעז לפצות פה.
"במקום שבו אין דיין – אין דין", אמר פעם נשיא בית המשפט העליון בישראל, אהרן ברק. רוצה לומר – אם אין מי שיישם את החוקים, מה הטעם בחוקים. הדמוקרטיה במובנה המהותי נבחנת לא רק במילים היפות הכתובות בספר החוקים, אלא במידה שבה הן מכתיבות את הנורמות השוררות הלכה למעשה.
האם המסקנה המתבקשת היא שהשיטה הדמוקרטית כושלת? אולי לא צריך להרחיק לכת עד כדי כך. גם השיטה הדמוקרטית הזו אינה חסינה מפני השחתה.
השחקנים הפועלים במסגרת הדמוקרטיה, בין אם הם חברי כנסת או חברי הסנאט, עלולים לכרסמה מבפנים, תוך שימוש בכלים הפורמליים שהיא עצמה מאפשרת. תשומת לבו של הציבור נדרשת בכל יום בשנה, לא רק ביום בחירות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם