הפערים בחברה הישראלית - הנמוכים מזה 20 שנה

דו"ח מרכז אדוה מצביע על ירידה קלה אך עקבית בפערים הכלכליים-חברתיים עקב העלאת שכר המינימום, תוכנית "מס הכנסה שלילי", ירידה באבטלה וכניסת חרדים ונשים ערביות לשוק העבודה ● ועדיין מדובר בפערים גדולים בכל תחומי החיים - הכנסה, דיור, חינוך ובריאות ● רבע מהאוכלוסייה חיה בעוני ● ולא פחות מ-70% מהכנסות שכר הדירה מועברות לשלושת העשירונים העליונים

קבצן. רבע מהאוכלוסייה בישראל חיה בעוני (צילום: Nati Shohat/Flash90)
Nati Shohat/Flash90
קבצן. רבע מהאוכלוסיה בישראל חיה בעוני

אי השוויון בישראל בשנים 2018 ו-2017 היה הנמוך ביותר שנרשם בשני העשורים האחרונים, כלומר מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת. עם זאת, עדיין מדובר על פערים חמורים. כך עולה מ"תמונת מצב חברתית", הדו"ח השנתי אשר פרסם הבוקר (חמישי) מרכז אדוה.

מדד ג'יני – מדד אי השוויון בישראל, שמפרסם הביטוח הלאומי, עמד ב-2018 על 0.3559. במרכז אדוה הדגישו כי "אי השוויון הצטמצם במקצת, אך הוא עדיין גבוה מאוד".

למרות הירידה הקלה שנרשמה בשנים האחרונות, הדו"ח חושף פערים חמורים בין השכבות החברתיות בישראל בכל תחומי החיים – דיור, בריאות, חינוך והכנסה.

70% מהכנסות שכר הדירה בישראל מועברות למשקי בית בשלושת העשירונים העליונים ו-42% מהן מועברות לעשירון העליון – וזאת, בניגוד למיתוס לפיו שכר דירה שמשלמים צעירים "הוא הפנסיה של חוסכים חלשים"

בתחום ההכנסות, לפי הדו"ח, ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של שכיר בעשירון העליון עמדה ב-2018 על 66,584 שקל, פי 12 מההכנסה המקבילה של משקי בית בעשירון התחתון, שעמדה על 5,501 שקל.

בתחום הדיור שולמו בישראל כשכר דירה כ-17 מיליארד שקל בשנת 2018. מדובר בכסף שישראלים מכל שכבות האוכלוסייה שילמו למשקי בית מבוססים.

70% מההכנסות משכר דירה בישראל מועברות למשקי בית בשלושת העשירונים העליונים ו-42% מהן מועברות לעשירון העליון – וזאת, בניגוד למיתוס לפיו שכר דירה שמשלמים צעירים "הוא הפנסיה של חוסכים חלשים".

בתחום הבריאות, מהדו"ח עולה כי הישראלים משלמים תשלומי עתק לקופות החולים וחברות הביטוח – ודרכם לרופאים פרטיים – עבור ביטוחי בריאות משלימים, וכן עבור תרופות וטיפולים שמחיריהם הולכים ועולים.

בשנת 2000 הגיעה ההוצאה של משקי בית על ביטוחים משלימים ופרטיים, וכן על השתתפות עצמית במחיר תרופות במרשם וטיפולים רפואיים, ל-4.6 מיליארד שקל (במחירי 2018). עד שנת 2018 זינקה ההוצאה  ל-14.4 מיליארד שקל.

בתחום החיסכון הפנסיוני הדו"ח חושף כי כמעט למחצית ממשקי הבית של אנשים בגילאי 67 ומעלה לא היתה כל הכנסה מפנסיה ב-2018, והם התקיימו מקצבאות בלבד.

למרות הסכם פנסיה חובה, 20.7% ממשקי הבית לא הפרישו ב-2018 בכלל לפנסיה. רק 47.2% ממשקי הבית בעשירון התחתון הפרישו לחיסכון פנסיוני, רק 63.8% ממשקי הבית בעשירון השני הפרישו לפנסיה ורק 74.9% ממשקי הבית בעשירון השלישי.

"ההוצאה הממשלתית האזרחית בישראל היא בין הנמוכות בקרב ארצות ה-OECD. התוצאה היא שהממשלה אינה מממנת את שירותיה ברמה המקובלת בארצות המערב, ונטל המימון מועבר אל כיסי הציבור"

בתחום החינוך מציין הדוח כי משפחה יהודית ממוצעת מוציאה סכום חודשי של  401 שקל על שיעורים פרטיים וחוגים כהשלמה למה שילדיה מקבלים ממערכת החינוך הציבורית. סכום זה לא כולל את תשלומי ההורים בבתי הספר.

לשם השוואה, משפחה ערבית ממוצעת מוציאה על חוגים ושיעורים פרטיים כ-100 שקל בחודש, משפחה יהודית ענייה כ-40 שקל בחודש ומשפחה ערבית מתחת לקו העוני כ-20 שקל בחודש בלבד.

התוצאה היא שילד יהודי ממוצע זוכה להשכלה רחבה יותר מילד עני שאין להוריו כסף לשיעורים פרטיים וחוגים.

"הגיעה העת למפנה במדיניות החברתית-כלכלית בישראל", אומר ד"ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של מרכז אדוה וממחברי הדו"ח, "ההוצאה הממשלתית האזרחית בישראל היא בין הנמוכות בקרב ארצות ה-OECD. התוצאה היא שהממשלה אינה מממנת את שירותיה ברמה המקובלת בארצות המערב, ונטל המימון מועבר אל כיסי הציבור".

"אי השוויון הצטמצם במקצת"

הדו"ח מצביע על ירידה קלה בפערים שנמשכה בעקביות מאז 2013, כלומר, לאורך כל הקדנציה של יאיר לפיד ורוב הקדנציה משה כחלון כשרי האוצר. עם זאת, הפערים בשנים 2017 ו-2018 היו כמעט זהים, כך שמגמת השיפור נעצרה.

הפערים בישראל עדיין גבוהים ביחס למרבית המדינות בארגון המדינות המפותחות (OECD). ואולם, מאחר שבמדינות רבות הפערים גדלו, ואילו בישראל הם הצטמצמו, מצבה היחסי של ישראל השתפר.

לפי מדד ג'יני, הפערים בארה"ב, בריטניה, טורקיה, מקסיקו, צ'ילה, ליטא ולטביה גדולים מאשר בישראל, לעומת העבר הלא-רחוק שבו הפערים בישראל היו הגדולים ביותר לצד ארה"ב ומקסיקו.

משה כחלון (צילום: Nir Keidar/Flash90)
משה כחלון (צילום: Nir Keidar/Flash90)

מרכז אדוה הצניע את המידע על הירידה בפערים בדו"ח שלו, שרובו מוקדש לביקורת על מדיניות הממשלה שגורמת לעלייה בעוני.

בתשובה לשאלת זמן ישראל, מה הביא לירידה הקלה בפערים, מסרה אחת ממחברות הדו"ח, החוקרת אתי קונור-אטיאס ממרכז אדוה: "בין ההסברים לכך ניתן לתלות את העלייה בשכר המינימום ואת תוכנית "מענק עבודה" ("מס הכנסה שלילי")".

"במשך שנים, קבוצות לחץ של תעשיינים ואנשי עסקים הפחידו אותנו שהעלאת שכר המינימום, השכר והקצבאות תביא לאבטלה המונית. במציאות קרה להיפך: השכר והקצבאות עולים והאבטלה יורדת"

עוד אמרה קונור: "סיבה נוספת לירידה הקלה במדד ג'יני היא הגידול במספר המפרנסים למשק בית – בעיקר בחמישונים התחתונים, עקב הירידה באבטלה וכניסת אנשים לשוק העבודה. בין השנים 2018-2000, גדל מספר המפרנסים בעשירון התחתון ב-65%, בעשירון השני ב-60% ובעשירון השלישי ב-50%.

"במשך שנים כלכלנים נאו-ליברלים וקבוצות לחץ של תעשיינים ואנשי עסקים הפחידו אותנו שהעלאת שכר המינימום והעלאת שכר וקצבאות תביא לאבטלה המונית, אך במציאות קרה להיפך: השכר והקצבאות עולים והאבטלה יורדת, וחלק מהאוכלוסיות החלשות נהנות משני הדברים יחד", אומרת קונור.

אתי קונור אטיאס
אתי קונור אטיאס

המעקב של מרכז אדוה חושף ירידה קלה גם בשיעור האוכלוסייה הענייה. לפי הדו"ח: "שכבת האנשים החיים בעוני, שבשנים 2009-2006 עמדה על 28.3% ממשקי הבית, ירדה ל-26.0% ב-2018. עם זאת, תחולת העוני בישראל היא עדיין מן הגבוהות בארצות ה-OECD".

הדו"ח מצביע על עלייה במספר העובדים המשתכרים שכר מינימום ואף מתחת לשכר המינימום (עקב משרות חלקיות, או עבריינות של מעסיקים). לפי הדו"ח, שיעור המשתכרים עד שכר מינימום הגיע ל-33.6% מכלל האוכלוסייה, לעומת 30.8% מכלל העובדים השכירים ב-2015. הדו"ח קובע כי "זוהי ראיה לכך שרבות מן המשרות שנוספו למשק היו בשכר מינימום".

הגידול הרב ביותר במספר המשתכרים עד שכר מינימום נרשם באוכלוסייה החרדית והערבית – בגלל כניסתם של חרדים וערבים לשוק העבודה.

קונור מדגישה כי "כל הנתונים האלה מצביעים על ירידה קטנה באחוזים בודדים. השורה התחתונה היא שהעוני והפערים בישראל עדיין גדולים מאוד, אנשים רבים מאוד עדיין סובלים, ונדרש שינוי במדיניות כדי להביא לשינוי משמעותי יותר".

הפער בין מעמד הביניים לעשירים גדל

הדו"ח חושף כי הפער בין המאיון העליון לשאר שכבות האוכלוסייה המשיך לגדול בשנים האחרונות.

"ההכנסה הממוצעת של המאיון העליון של משקי הבית שבראשם שכיר/ה הגיעה ב-2018 ל-138.7 אלף שקל לחודש. מדובר בהכנסה גבוהה פי 8 מזו של העשירון החמישי וגבוהה פי 2.4 מזו של שאר העשירון העליון", נכתב בדוח.

"בשנים 2018-2016, ההכנסה של המאיון העליון גדלה ב-20%, ואילו ההכנסה של שאר העשירון העליון ושל העשירון החמישי גדלה בכ-10% בלבד".

לפי הדו"ח, פערי השכר לפי מוצא ומגדר נותרו גדולים כבעבר. ב-2018 עמדה הכנסתו הממוצעת של גבר שכיר על 12,498 שקל לחודש ברוטו, ושל אישה על 8,546 שקל לחודש ברוטו. גבר יהודי ממוצע השתכר 13,558 שקל בחודש ברוטו, וגבר ערבי – 8,190 שקל בלבד. אישה יהודיה השתכרה בממוצע 8,923 שקל בחודש ברוטו ואישה ערבייה – 5,722 שקל.

עוד 963 מילים
סגירה