חוק פרסונלי הוא חוק מגונה. חוקים אמורים להיחקק "מבעד למסך הבערות", כפי שכתב הפילוסוף המדיני ג'ון רולס. כלומר, מבלי שניתן לדעת אם יעזרו למחנה פוליטי כזה או אחר בעת חקיקתם.
ההסכמה סביב חקיקת חוקים אמורה להתגבש נוכח התועלת העקרונית העולה מהם. אנשים הגונים אמורים להתנגד לחקיקה פרסונלית, שכן כלליות היא ערך יסודי בתהליך הגיבוש של חוקים.
"חקיקה תיחשב פרסונלית אם מתוך הוראותיה ומתוך כוונת המחוקק ניתן ללמוד על כוונה להתנכל לגורם מסוים", כתב בהקשר אחר פרופ' ברק מדינה, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.
על היותו של חוק בגדר "פרסונלי", ניתן ללמוד ברוב המקרים מתוך עיתוי החקיקה והבעיה שאותה אמור לפתור החוק. כלומר, מהאפשרות לנקוב בעת תהליך החקיקה בשמותיהם של אלה שירוויחו ואלה שיפסידו כתוצאה משינוי הנורמה.
"חוק יגאל עמיר", למשל, לא נקב בשמו המפורש של רוצח ראש הממשלה. עם זאת הוא קבע כי ועדת השחרורים לא תוכל להמליץ על חנינה או קציבת עונשו של מי שרצח ראש ממשלה בישראל.
באותו אופן "חוק גרוניס", שנחקק ב-2012 וביטל את המגבלה שלפיה לא יוכל להתמנות לנשיא בית המשפט העליון מי שנותרו לו פחות משלוש שנים עד לפרישה, לא כלל את שמו של השופט אשר גרוניס, שיועד לתפקיד.
בעת פרישתה של נשיאת העליון דורית ביניש, נותרו לגרוניס שנתיים ועשרה חודשים וחצי עד לפרישה. אלמלא תוקן החוק חודשיים לפני מועד פרישתה, לא יכול היה גרוניס להתמנות לנשיא.
גם התיקון לחוק יסוד הממשלה, שנחקק ב-2018 ואיפשר לראש ממשלה המכהן כשר במשרד ממשלתי להטיל על סגנו באותו משרד סמכויות ליבה של שר, לא נקרא רשמית "חוק ליצמן", אך נתפר באופן מובהק למידותיו, ואיפשר את השבעתו לתפקיד סגן השר רבע שעה אחרי שהחוק אושר במליאה.
באותו אופן "חוק ההמלצות" שנחקק בשלהי 2017, לקראת סוף חקירת המשטרה בתיק 1000 ובתיק 2000, לא כלל את שמו של בנימין נתניהו, החשוד המרכזי בפרשה, אלא נחקק תוך העמדת פנים שמדובר בחקיקה עקרונית.
מה שהיה חשוב לממשלה ולכנסת לעסוק בו סביב החקיקה של חוק ההמלצות, הוא העוול הנורא שנגרם לחשודים, עקב העובדה שצוותי חקירה במשטרה מסרו לאנשי הפרקליטות את עמדתם בשאלה האם הראיות שאספו בחקירה מספיקות לצורך הגשת כתב אישום.
בסופו של דבר נחקק החוק במתכונת רזה, שלא מימשה את שאיפות יוזמיו להטיל איפול על עמדת המשטרה בתום החקירה. המעט שכן היה בו, רוקן לחלוטין מתוכן על ידי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ופסיקת בג"ץ שבאו מיד אחריו.
השאלות הפתוחות
אתמול (רביעי) פורסמה יוזמת מפלגת כחול-לבן לחוקק כעת חוק, שפרטיו המדויקים טרם פורסמו – ואולי אף טרם גובשו – אך הוא אמור למנוע מחבר כנסת המואשם בעבירות חמורות מלכהן בתפקיד ראש הממשלה.
לא מעט שאלות נותרו פתוחות סביב החקיקה הזו: האם החוק יצהיר על כך שהנשיא מנוע מלהטיל על ח"כ, שתלוי ועומד נגדו כתב אישום בעבירות חמורות, לנסות להרכיב ממשלה? האם החוק יקבע כי רה"מ שהוגש נגדו כתב אישום בעת כהונתו חייב להתפטר או שכהונתו פוקעת? לשאלות הללו אין מענה בשלב זה.
חשוב להבהיר כי הנורמה המוצעת בהצעת חוק, ככל שאכן ייחקק, היא ראויה. הרעיון שאדם אינו יכול לכהן כרה"מ אם הוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות, נגזר מתוך "הלכת דרעי פנחסי" משנת 1993, הקובעת שחבר הממשלה – שר או סגן-שר – אינו יכול להמשיך בתפקידו לאחר שהועמד לדין בעבירות חמורות דיין.
המסקנה העולה מתוך הנורמה הזו, שלפיה רה"מ אינו יכול להמשיך בתפקידו עם הגשת כתב אישום נגדו, כך שגם לא ניתן להטיל עליו את הרכבת הממשלה כאשר כתב אישום כבר תלוי ועומד נגדו – היא מסקנה סבירה ומתבקשת.
הבעייתיות נעוצה בעובדה שחקיקת חוק כזה בעיתוי הנוכחי, הופכת אותו לפרסונלי לגמרי. מובן מאליו שההצעה תחסום את האפשרות להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, ובכך היא עלולה לעוות את "דין הבוחר", במקרה שבתום ההתייעצויות עם הסיעות, יחליט הנשיא להטיל על נתניהו את הרכבת ממשלה.
פתרון אפשרי לבעיית הפרסונליות הוא שהחוק יחול רק "מהפעם הבאה". ואכן, אנשי כחול-לבן הבהירו אמש כי כוונתם היא שהחוק ייכנס לתוקף רק מהבחירות לכנסת ה-24. יש בכך כדי להתמודד עם הקושי, אך באופן חלקי בלבד.
נתניהו ואנשיו יכולים לטעון (ובמידה מסוימת של צדק) כי העובדה שכבר מעתה יהיה ידוע כי לא ניתן יהיה להטיל שוב על נתניהו את הרכבת הממשלה, יהיו תוצאות הבחירות הבאות אשר יהיו, תשפיע על המהלכים בשדה הפוליטי בהווה, ולא בעתיד, ואולי תמריץ חלק מהשחקנים לחבור לנתניהו או להתרחק ממנו.
האם במצב כזה ראוי לקבוע כי החוק ייכנס לתוקף לא מהבחירות הבאות אלא רק לאחר שנתניהו יירד מהבמה הפוליטית (או שיפסיק להיות נאשם במשפט פלילי)? במילים אחרות, האם ה"תחולה העתידית" צריכה להתבסס על האקט הדמוקרטי (בחירות) או על ההיבט הפרסונלי (נתניהו)?
ב-2001 החליטה ועדת הכספים לקבוע כללים שיגבילו את ההטבות שמקבלים ראשי ממשלה ונשיאים לשעבר, דוגמת לשכה, רכב שרד וצוות עובדים, כך שאלה יינתנו רק בשבע השנים הראשונות שלאחר הפרישה, ולא לשארית חייהם.
משה קצב, שהחל בכהונתו כנשיא שנה אחת קודם לכן, שלח שליחים מטעמו לוועדת הכספים, וביקש שהגזירה החדשה תחול רק מהנשיא שלאחריו. ועדת הכספים נענתה – וקצב היה זוכה לקבל את ההטבות עד עצם היום הזה, אלמלא הועמד לדין והורשע בעבירות אונס.
הדוגמה הזו טובה לשני הצדדים בוויכוח: מאחר שנשיא המדינה מכהן רק קדנציה אחת, הרי ש"הפעם הבאה" במקרה זה היא גם הסבב הבא של בחירת נשיא, וגם, פרסונלית, הנשיא הבא שייבחר.
מובן שאין להיענות לדרישה שהצעת החוק החדשה תחול רק אחרי שנתניהו יבחר לרדת מהבמה הפוליטית – הסכמה לדרישה כזו תהפוך את החוק לפרסונלי בדיוק באותה מידה.
מחכים להשבעת הכנסת
בינתיים הודיע היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, כי לא ניתן יהיה לכנס את הכנסת בטרם השבעתה לשם חקיקת חוקים, ובוודאי לא הצעת חוק פרטית. הודעה זו בוודאי אינה מורידה את יוזמת החקיקה מסדר היום הפוליטי.
הכנסת החדשה תתכנס ב-16 במרץ – יום אחד לפני תחילת משפטו המיועדת של נתניהו – ועקרונית יכולה להתחיל בעבודת החקיקה בסמוך לאחר מכן. אלא אם יו"ר הכנסת – בהנחה שיולי אדלשטיין יישאר בתפקידו – יבחר לעכב את מהלכי החקיקה, כשם שניסה למנוע את הדיון בבקשת חסינותו של נתניהו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם