האווירה היתה סוריאליסטית לגמרי. אנשים עטויים במסכות התקהלו במגרש נטוש וחיכו שיגיע תורם להיכנס לאוהל. פרמדיקים לבושים בחליפות מגן סייעו להם לחטא את ידיהם, נתנו להם כפפות גומי, והסבירו להם את שעתיד לקרות.

שוטר אומלל שנשלח להשגיח על האירוע, השקיף מרחוק על המתרחש, וזעק ברמקול כל אימת שדימה תנועה חשודה לכיוונו, לבל ייטמא בתחלואיהם של המתקהלים.

האווירה היתה סוריאליסטית לגמרי. אנשים עטויים במסכות התקהלו במגרש נטוש וחיכו לתורם להיכנס לאוהל. פרמדיקים בחליפות מגן סייעו להם לחטא את ידיהם, נתנו להם כפפות גומי, והסבירו להם את שעתיד לקרות

רק שבוע קודם, הסיטואציה היתה שונה לגמרי. קרנבל המסכות בוונציה הוא אירוע ססגוני ושמח. המוני אנשים מסתובבים בתחפושות שרובן אמנם בסגנון דומה, שמנסה לדמות את אירופה של פעם, אבל כל אחת מהן ייחודית, עם צבעים עזים ופריטים נלווים שמקנים לכל תחפושת אופי וחיים משל עצמה.

בזמן הזה, כשההמונים גדשו את כיכר סן מרקו ואת הסמטאות הצרות של העיר, התקבלו אמנם דיווחים ראשונים על התפשטות הקורונה באיטליה, אבל לא העליתי על דעתי ששבוע אחר כך אמצא את עצמי מסוגר בבידוד ביתי, כשההזדמנות היחידה לצאת מהבית במשך עשרה ימים היא לממש את זכותי הדמוקרטית בקלפי מבודדים באוהל של מד"א במגרש בלב אזור תעשייה.

הדבר היחיד המשותף לשני האירועים האלה היה כמובן המסכות, אבל איזה הבדל בין המסכות עשויות עיסת נייר או פלסטיק צבעוני מוונציה, לבין מסכות הבד הסטריליות והחיוורות שבקלפי המבודדים.

בזמן הזה, כשההמונים גדשו את כיכר סן מרקו ואת הסמטאות הצרות של העיר, התקבלו דיווחים ראשונים על התפשטות הקורונה באיטליה. אבל לא העליתי על דעתי ששבוע אחר כך אמצא את עצמי מסוגר בבידוד ביתי

אבל בדיעבד, יכולתי לראות סימנים ראשונים של הסוריאליזם באותו בוקר יום שבת, בו השכמתי לכיכר סן מרקו בשעות הזריחה, השעות היחידות שבהן הכיכר אינה הומה אדם. בדיעבד, יכולתי כבר אז לראות סימנים ראשונים לאפוקליפסה הממשמשת ובאה, כאשר אור רך החל לעטוף את הכיכר הריקה, ומלאך לבן שוטט בה ללא מטרה ברורה.

עידו בן-יצחק אוהב לטייל, אוהב לצלם, והכי אוהב לשלב בין שניהם. כשהוא לא עושה את זה, הוא גר בירושלים, עובד כעורך דין ומגדל שני חתולים