רבות מאחוזות המטעים ששגשגו במאה ה-19 בדרום ארצות הברית משמשות היום כמוזיאונים, שלא לומר אנדרטאות, לתקופה ההיא. אחת מהאחוזות האלה היא אחוזת מטעי הסוכר בון סז'ור בדרום לואיזיאנה, שזכתה לימים לכינוי Oak Alley Plantation, על שם שדרת האלונים המרהיבה שמובילה אליה.
מי שהגיע לבקר את בני משפחת רומאן, שהתגוררו באחוזה באמצע המאה ה-19, יכול היה להתרשם מהאדריכלות בסגנון התחייה היוונית, מהריהוט המפואר ומהגנים הפורחים ורחבי הידיים.
ספק רב אם מישהו מהאורחים ביקר בצריפי העץ הקטנים והצפופים בפאתי האחוזה, שבהם התגוררו העבדים של משפחת רומאן, ושעסקו בגידול קני הסוכר ובתחזוקת הבית.
ספק רב אם מישהו מהאורחים ביקר בצריפי העץ הקטנים והצפופים בפאתי האחוזה, שבהם התגוררו העבדים של משפחת רומאן, ושעסקו בגידול קני הסוכר ובתחזוקת הבית
כיום גם הצריפים הם חלק ממסלול הביקור באחוזה, וההבדלים הניכרים בין אורח החיים שלהם לבין אורח החיים של בעלי האחוזה דוקרים את העין.
לימים הוקם במקום לוח הנצחה לעבדים של האחוזה. הם מונצחים בשמם הפרטי בלבד. לא היו סימני זיהוי אחרים. 155 שנים עברו מאז ביטול העבדות בארצות הברית. הצלקות עדיין כאן.
עידו בן-יצחק אוהב לטייל, אוהב לצלם, והכי אוהב לשלב בין שניהם. כשהוא לא עושה את זה, הוא גר בירושלים, עובד כעורך דין ומגדל שני חתולים
הבדיחה הידועה על חגי ישראל היא "ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל". ל"ג בעומר הוא קצת אחר. יותר בכיוון של "ניסינו להרוג אותם, לא הצלחנו, בואו נזהם אוויר".
השנה לפחות נחסך מאיתנו הדבר הזה. מצד אחד אש זה אחלה. בלי האש אולי עוד היינו נשארים במערות. או אפילו גרוע מזה, לא היינו מתוודעים לטעמו של צ'יפס. אבל כשלא שולטים בה, היא יכולה להפוך לקטסטרופה.
עידו בן-יצחק אוהב לטייל, אוהב לצלם, והכי אוהב לשלב בין שניהם. כשהוא לא עושה את זה, הוא גר בירושלים, עובד כעורך דין ומגדל שני חתולים
כולם מכירים את הסיפור על כליאת היפנים בארצות הברית במלחמת העולם השנייה, אבל האמריקאים לא המציאו את הפטנט הפסיכי הזה. במהלך מלחמת העולם הראשונה עצרו האוסטרלים אלפי אזרחים ממוצא גרמני, וכלאו אותם במחנות מעצר עד סוף המלחמה.
אחד המחנות האלה הוא Trial Bay Gaol, בצפון ניו סאות' ויילס. אחרי המלחמה בית המעצר ננטש, וחלקים ממנו נמכרו כחומרי גלם. החורבה שנותרה הוכרזה ב-1946 כשמורה. את העצירים הגרמנים החליפה בינתיים להקת קנגורואים שמצאה במבנה הנטוש מפלט, בהיפוך אירוני של ההיסטוריה: מקום שבו בני אדם כלאו בני אדם הפך לסביבת מחייה טבעית של חיות בר.
עידו בן-יצחק אוהב לטייל, אוהב לצלם, והכי אוהב לשלב בין שניהם. כשהוא לא עושה את זה, הוא גר בירושלים, עובד כעורך דין ומגדל שני חתולים
מסימני התקופה: כשצילמתי את התמונה הזאת, במדרגות המטפסות לראש שער הניצחון בפריז, חשבתי לעצמי "וואו, איזה מגניב זה כל השרוולים הצבעוניים האלה". עכשיו אני חושב לעצמי "יו, כמה אנשים נוגעים במעקה הזה".
עידו בן-יצחק אוהב לטייל, אוהב לצלם, והכי אוהב לשלב בין שניהם. כשהוא לא עושה את זה, הוא גר בירושלים, עובד כעורך דין ומגדל שני חתולים
האווירה היתה סוריאליסטית לגמרי. אנשים עטויים במסכות התקהלו במגרש נטוש וחיכו שיגיע תורם להיכנס לאוהל. פרמדיקים לבושים בחליפות מגן סייעו להם לחטא את ידיהם, נתנו להם כפפות גומי, והסבירו להם את שעתיד לקרות.
שוטר אומלל שנשלח להשגיח על האירוע, השקיף מרחוק על המתרחש, וזעק ברמקול כל אימת שדימה תנועה חשודה לכיוונו, לבל ייטמא בתחלואיהם של המתקהלים.
עידו בן-יצחק אוהב לטייל, אוהב לצלם, והכי אוהב לשלב בין שניהם. כשהוא לא עושה את זה, הוא גר בירושלים, עובד כעורך דין ומגדל שני חתולים
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם