ייתכן שצריך להחליף את שמה של המגיפה מקורונה לאירוניה. בואו נחזור לרגע במנהרת הזמן כמה חודשים לאחור: חברות התעופה בעולם משקשקות. לא בגלל הקורונה, בגלל גרטה ת'ונברג. הקריאה שלה לחדול מטיסות מיותרות שכרוכות בפליטות אדירות של גזי חממה מתחילה לחלחל לקהלים ירוקים בעיקר באירופה. חברות תעופה בסקנדינביה מדברות על ירידה של 3-4% בהיקף ההזמנות, לאדם הסביר זה נשמע זניח, אבל מומחים מסבירים שבשוק קשה ששולי הרווח בו נמוכים זה עלול למוטט חברות. וכמובן ייתכן שזו רק ההתחלה.
היום, כשרוב שדות התעופה בעולם שוממים והשמים נסגרים, חברות התעופה מתגעגעות לכאבי הראש שגרמה להם הנערה שהפליגה לצד השני של העולם במקום לטוס. וזה לא המהלך היחיד שמתרחש, במהירות מפחידה, בתוקף הנסיבות שמכתיבה הקורונה, ושנראה כמו התגשמות החלומות הירוקים:
מעבר לעבודה מהבית; הפחתה משמעותית בפקקים ובתנועה בכבישים; ירידה בצריכה; מעבר מבילוי בקניונים סגורים לקניה ברחוב הפתוח, הרחוב העירוני הישן והטוב שננטש לטובת מקדשי הצריכה הממוזגים; הכרה בחשיבות החקלאות וייצור המזון המקומי, כי מתברר – הפתעה הפתעה – שלא לנצח נוכל לסמוך על כך שהעולם ימשיך להיות גלובלי. ועוד לא הזכרנו את תצלומי האוויר של אזורי תעשייה מושבתים בסין, שבאבחה אחת הפסיקו לפלוט ענני ערפיח וגזי חממה.
היום, כשרוב שדות התעופה בעולם שוממים והשמים נסגרים, חברות התעופה מתגעגעות לכאבי הראש שגרמה להם הנערה שהפליגה לצד השני של העולם במקום לטוס. וזה לא המהלך היחיד שמתרחש, במהירות מפחידה
כל התהליכים האלה יכלו להיות מבורכים ומועילים אם היו נעשים בצורה הדרגתית, מידתית ונשלטת, מתוך השקפת עולם והבנת האחריות שלנו על מה שמתרחש סביבנו ולא מתוך פניקה וכיבוי שרפות שמוכתבים על ידי נגיף.
כך שאם יש באיזשהו מקום בעולם פעיל ירוק שמחייך חיוך רחב של סיפוק, מומלץ לו להרגיע: ביום שאחרי הקורונה, והוא בטח יגיע מתישהו, הדיפרסיה עלולה להפוך במהירות למאניה ולהתפרץ במלוא העוצמה.
ואולי לא? אולי בכל זאת מעז ייצא גם קצת מתוק, ולקללת הקורונה יהיו בטווח הארוך גם השפעות חיוביות?
לעובדה שהאנושות נכשלת בהיערכות למשבר האקלים ולמעשה מתחמקת מהתמודדות איתו יש סיבות רבות. חלקן כלכליות ופוליטיות, אבל יש גם סיבות פסיכולוגיות. האדם המערבי, המודרני, מתקשה להאמין שהטבע יכול לנצח אותו.
קוראים לזה "אופטימיזם טכנולוגי" – ההנחה הטבועה בנו שה"קידמה" מסוגלת לגבור על הכל. לא צריך להיות בשביל זה מכחיש אקלים מקצועי. גם אנשים שסומכים על העמדה המדעית לפיה אנחנו ניצבים בפני משבר אקלימי גדול, מתקשים להפנים את זה באמת, להעביר את התובנה מהראש אל הבטן.
בתוך תוכנו חונכנו להאמין שהטכנולוגיות שהאדם פיתח חזקות ועמידות יותר מכל שינוי בתנאים הטבעיים שיתחולל כאן. יהיה חם? נדליק מזגן. מה, לא?
ואז בא נגיף אחד קטן ומזכיר לנו את מקומנו בעולם. מזכיר לנו כמה מעט אנחנו יודעים וכמה נזק הדבר הזה, שבאופן כללי קוראים לו "טבע", יכול לגרום. אם כלכלת העולם מתרסקת בגלל איום בריאותי שעדיין לא באמת התממש (כמות הקורבנות זניחה בינתיים ביחס לאסונות אחרים), מה יקרה לה כשיתרגש עלינו שינוי אפוקליפטי?
רכיב אחר בפסיכולוגיית האקלים נוגע לקושי שלנו לדמיין את העולם משתנה. אנחנו נוטים לחשוב שיקרה מה שיקרה – וגם אם יתרחשו אסונות סביבתיים ואחרים – העולם, בגדול, יישאר אותו דבר. נוכל להמשיך לטוס ללונדון לראות כדורגל, להזמין מכסה לנייד באיביי ולטחון המבורגרים בלי לעשות חשבון לאמזונס. זה גם מסביר למה ישראלים, גם אחרי שמשבר הקורונה פרץ והיה ברור שהוא דוהר בלי מעצורים, המשיכו לנסוע לחו"ל מתוך אמונה שמדובר בלא יותר ממכה קלה בכנף. כשחזרו, נדהמו לשמוע שהם צריכים לטוס ישר לבידוד.
אבל העולם מלא הפתעות. הרי אם אורח מהעתיד היה קופץ לישראל של לפני חצי שנה ומספר מה קורה כאן ב-2020, היו מאשפזים אותו בכפייה.
"המציאות עולה על כל דמיון" היא הקלישאה הכי משומשת והכי מדויקת בימים האלה. האם אחרי שוך טרללת הקורונה נהיה פתוחים יותר לדמיין עולם שמשתנה לחלוטין בגלל שינוי תנאי האקלים, עולם שלא יהיה וגם לא יחזור להיות מה שהכרנו? האם ההפנמה שזה באמת יכול לקרות תגרום לנו, סוף סוף, לעשות מעשה – כיחידים, כקהילה, כמדינה, כאנושות? אשרי המאמין.
"המציאות עולה על כל דמיון" היא הקלישאה הכי מדויקת בימים האלה. האם אחרי שוך הקורונה נהיה פתוחים לדמיין עולם שמשתנה לחלוטין בגלל שינוי תנאי האקלים, עולם שלא יהיה וגם לא יחזור להיות מה שהכרנו?
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
זוהי דרך הטבע. הצפרדעים אף פעם לא קופצות מהמים כשהם הולכים ומתחממים וכשהן כבר כן מרגישות בסכנה, זה מאוחר מדי. אולי אנחנו בשלב אבולוציוני שבו לפחות חלק מאיתנו ישנו התנהגות בעקבות ההבנה וההפנמה ויתחילו להתכונן לבאות? ואלה שלא? האם חלק מהצפרדעים כן מצליח לקפוץ מהמים?