נתניהו לא לבד מה קרה למנהיגים שניסו להיאחז בשלטון בכל הכוח

חוסר היציבות הפוליטית לא הומצא בישראל ● המנהיגים באירופה מתקשים להרכיב ממשלות בגלל הקיטובים הפנימיים בתוך המדינות שלהם ● מי שהקדים את הבחירות ביוזמתו לא ראה מכך נחת ● בארה"ב, החוקה מגנה על טראמפ ● ורק בטורקיה, ארדואן הצליח לשבור את הכלים כדי לבצר את מעמדו

  • איב לטרם (צילום: AP Photo/Virginia Mayo)
    AP Photo/Virginia Mayo
  • אנגלה מרקל (צילום: Sven Hoppe/dpa via AP)
    Sven Hoppe/dpa via AP
  • תרזה מיי ועמנואל מקרון (צילום: AP Photo/Francois Mori)
    AP Photo/Francois Mori
  • ארדואן (צילום: Presidential Press Service via AP, Pool)
    Presidential Press Service via AP, Pool

העזים בחווה הקטנה של איב לטרם, מנהיג מפלגת מרכז-ימין בלגית, נאלצו להסתדר בלעדיו בין יוני 2010 לדצמבר 2011. לטרם, שידוע בתחביבו החקלאי המעט אזוטרי, היה עסוק באותם ימים – 589 במספר – בהרכבת ממשלה.

בלגיה, שמפולגת בין הפלמים דוברי ההולנדית, לבין הוולונים דוברי הצרפתית, סובלת כבר שנים מאי-יציבות פוליטית. אבל המשבר חסר התקדים ההוא נחשב עד היום לפרק הזמן הממושך ביותר שנדרש להרכבת ממשלה במדינה מפותחת.

המשבר בבלגיה דווקא לא פגע בכלכלת המדינה, ושיעורי הצמיחה בה אף עלו אז על אלה של רוב שכנותיה האירופיות. למרות התקופה הארוכה שבה פעל לטרם להקמת ממשלה, בסופו של דבר, משהוקמה, לא הוא היה זה שעמד בראשה.

בלגיה אינה המדינה היחידה שהתקשתה להרכיב ממשלה בשנים האחרונות. לפני שנתיים נאלצה אנגלה מרקל, הקאנצלרית הוותיקה של גרמניה, לכלות יותר מחצי שנה בהרכבת ממשלה, בין השאר בגלל עליית כוחו של הימין הקיצוני בבחירות ומשבר המהגרים שם, שתקע טריז בינה לבין שותפיה הטבעיים וההיסטוריים.

אפילו השוודים, שרגילים לשליטה מוחלטת של מפלגה סוציאל-דמוקרטית במדינה, המתינו 4.5 חודשים עד להקמת הממשלה הסוציאל-דמוקרטית.

בישראל – כל עוד הכנסת לא מפזרת את עצמה – תהליך הקמת הממשלה לא יכול להימשך כל כך הרבה זמן. גם בתרחיש שבו ניתנות כל הארכות המותרות בחוק, והנשיא מאפשר ליותר מחבר כנסת אחד לנסות ולהרכיב ממשלה, ישנם 110 ימים בלבד שבהם ניתן לעשות זאת. לאחריהם, באם נכשלה המשימה, יערכו בחירות חדשות בתוך 90 יום. גם דוגמאות דומות למצב זה ניתן למצוא בעולם המערבי.

לפני שלוש שנים, ב-2016, התקיימו בספרד בחירות כללית, חצי שנה בלבד לאחר בחירות דומות שנערכו במדינה, ושלאחריהן לא הצליחה המפלגה הגדולה ביותר – השמרנית – להקים קואליציה. אגב, גם הממשלה הזו לא שרדה יותר מדי זמן, והיא נפלה לאחר שנה וחצי, אך ללא בחירות כללית נוספות.

המזל של ארה"ב

עומר גנדלר, מרצה לאיחוד האירופי באוניברסיטה הפתוחה, אומר כי ריבוי הכישלונות הפוליטיים האלה באירופה אינו מקרי. "בעיני זה משבר", הוא אומר, "אבל לא רק של אירופה, אלא של כל העולם המערבי. אני מניח שאם בארה"ב היו בחירות פרלמנטריות, גם שם זה היה קורה, ושזה יקרה בקרוב בקנדה.

"בעולם המערבי מתרחשת פרגמנטציה של הפוליטיקה, ואנו הופכים להיות יותר מקוטבים – לא רק ברמה אידאולוגית, אל גם אזורית. אזורים הופכים ליותר ויותר הומוגניים ושונים האחד מהשני. לא רק אצלנו יש את 'מדינת תל אביב'. בלונדון אין כמעט בכלל מצביעים שמרנים, ובכל זאת השמרנים ניצחו בבחירות בברטיניה.

עומר גלנר
עומר גנדלר

"בעבר", הוא מוסיף, "היו מדינות באירופה שבהן שליש או רבע מהפרלמנט היה קומוניסט, אבל תומכי כל המפלגות חיו זה לצד זה, וגם הנציגים שלהם בפרלמנט יכלו לשתף פעולה בנושאים מסוימים. היום, אם אתה גר בבניין קומות, סביר להניח שכל שכניך הצביעו כמוך. מאוד קשה להקים כך קואליציה ולהתפשר".

למה זה קורה? "לכל אחד מאיתנו יש את אמצעי התקשורת שהוא צורך ושקרובים לאידאולוגיה שלו, אין כבר את מדורת השבט", אומר גנדלר. כשהוא נשאל אם עליית מפלגות המרכז בישראל, בצרפת, בקנדה וממש לאחרונה גם באיחוד האירופי מצביעות על תגובת נגד, הוא טוען שדווקא מדובר באותה מגמה.

"מפלגות המרכז האלה הן לא מרכז רגיל, כמו שהיה פעם. מפלגות המרכז הישנות תפסו את עצמן ככאלה שיכלו לגשר בין שמאל לימין. נשיא צרפת, עמנואל מקרון – במידה מסוימת כמו יאיר לפיד – הוא מין 'מרכז קיצוני'; זרם בפני עצמו שגם אותו צריך לרצות. מפלגות המרכז שעלו בבחירות האחרונות בפרלמנט האירופי לא רוצות להמליץ על מועמד שמרני, אלא מבקשות להעמיד מועמד משל עצמן".

נתניהו וארדואן: מיצאו את ההבדלים

גם בטורקיה התרחשו בעשור האחרון זעזועים משטריים. ב-2015 התקיימו שם בחירות, שלאחריהן התכוון הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן להמשיך לקדם שינויים חוקתיים דרמטיים. החקיקה הזו הייתה אמורה למלט אותו ממשפט לאחר שנתפס בשחיתות, ולחזק את סמכויותיו על חשבון ראש הממשלה והפרלמנט.

ואולם, בבחירות איבדה מפלגתו את הרוב, ולא הצליחה להרכיב קואליציה. בניגוד לאמור בחוקה הטורקית, סירב ארדואן להזמין את מנהיג המפלגה הגדולה השנייה להרכיב ממשלה, והכריז על בחירות חדשות. בבחירות האלה כבר זכתה מפלגתו לרוב הדרוש, והוא הצליח לבצע את השינויים החוקתיים שרצה.

גם להליכה מוקדמת לבחירות מתוך מחשבה שיושגו בהן תוצאות שיקלו על ראש הממשלה להעביר מהלכים שנויים במחלוקת, יש תקדים קרוב מהעולם.

באפריל 2017, חודשים ספורים בלבד לאחר שהפכה לראשת ממשלת בריטניה, הכריזה תרזה מיי על בחירות מוקדמות – לאחר שהתחייבה לא ללכת לבחירות.

החלטתה התקבלה על רקע סקרים שהצביעו על נסיקה אפשרית של המפלגה השמרנית, שתקל עליה להעביר את הסכם הברקזיט בפרמלנט הבריטי.

ואולם, בבחירות שהתקיימו ביוני אותה שנה, ספגן השמרנים מכה קשה: כוחם ירד ב-13 מושבים, מיי התקשתה להרכיב קואליציה, ונאלצה לבסוף לעשות זאת בתמיכת המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית, מפלגה צפון אירית קטנה ורדיקלית.

אין לדעת מה היה קורה לו הייתה מיי מחליטה שלא לצאת לבחירות. ואולם אין ספק שלבחירות האלה ולתוצאותיהן יש חלק משמעותי בכישלונה באישור הסכם הברקזיט שרקמה עם האיחוד האירופי, כישלון שהביא לאחרונה להתפטרותה.

פעמיים שמעון פרס

ואצלנו? עד השבוע, לא קרה שחבר כנסת שהוטל עליו להרכיב ממשלה לאחר בחירות, נכשל בכך. המקרים הקרובים היחידים התרחשו בשנים 1990 ו-2008.

ב-2008, ראש הממשלה אהוד אולמרט התפטר בשל חקירותיו. ציפי לבני נבחרה להחליפו בראשות "קדימה", והנשיא, שמעון פרס, הטיל עליה להרכיב ממשלה.

לבני לא הצליחה לעשות זאת, ויצאה לבחירות. בבחירות האלה "קדימה" בראשותה אמנם קיבלה את מספר המנדטים הגבוה ביותר, אך מרב הממליצים המליצו לנשיא על בנימין נתניהו, ומשימת הרכבת הממשלה הוטלה עליו.

18 שנים קודם לכן, ב-1990, פרס היה מעורב בסיפור גם כן, אבל אז בתור יו"ר "העבודה" ויוזם "התרגיל המסריח" שניסה להקים ממשלה בראשותו – ולא צלח.

עופר קניג (צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה)
עופר קניג (צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה)

כמו פרס, גם הקשיים בהרכבת ממשלה ליוו את ישראל במשך שנים ארוכות. ד"ר עופר קניג, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מצא כי בימי ראשית המדינה, הקמת הממשלה נמשכה זמן רב. עם השנים, התייצבה המערכת הפוליטית הישראלית (בין היתר, באמצעות תיקונים שנעשו בחוק יסוד: הממשלה), ובשנות התשעים הצליחו יצחק רבין ובנימין נתניהו להקים את ממשלותיהם בתוך 20 יום כל אחד.

לעומת זאת, אחרי מערכות הבחירות של 2013 ו-2015 התקשה בנימין נתניהו להרכיב ממשלות, והתהליך לקח לו לא פחות מ-55 ו-58 ימים בהתאמה.

מי לא בסדר – ביבי או אנחנו?

האם תהליך הקמת הממשלות האחרונות ארך כל כך הרבה זמן בגלל הדחיינות הידועה של נתניהו, שרגיל לקבל כל החלטה ברגע שאחרי האחרון, או שזו המערכת הפוליטית המקוטבת והמחולקת שמקשה על בניית הקואליציה?

קניג: "אני חושב שנתניהו לא החלטי, לא יודע לסגור דברים. ב-2001 אריאל שרון עמד בראשות מפלגה עם 19 מנדטים – לא עם 35 כמו נתניהו – ובתנאים הרבה יותר קשים הצליח לסגור דיל באלגנטיות ובזמן הרבה יותר קצר".

איך אתה מסביר את העובדה שממשלות בישראל כמעט תמיד מוקמות בזמן, אך רבות מהן לא מחזיקות מעמד?

"לאחר הבחירות אפשר בקלות לומר ש'העם אמר את דברו', ואז המפלגות בדרך כלל יותר נכונות להתפשר או ליצור סוג של מחנה משותף. אבל אחר כך, כשמגיעים לנתיבי הכרעה בנוגע לדת ומדינה, תהליך השלום וכו', השותפות מעוררת בעיות ובגלל זה נופלות ממשלות".

אריאל שרון ובנימין נתניהו (צילום: פלאש90)
אריאל שרון ובנימין נתניהו (צילום: פלאש90)

האם המערכת הפוליטית בישראל יציבה יחסית למקומות אחרים? 

"התשובה תלויה בשאלה מהי יציבות. ישראל היא דמוקרטיה יציבה כבר 71 שנה, לא היו עליה איומים רציניים כמו הפיכה צבאית או התמוטטות של נורמות דמוקרטיות, אז מהבחינה הזו, מדינת ישראל היא בסך הכל יציבה.

"מעבר לזה, אפילו אם אתה בוחן יציבות של ממשלות, זה נכון שהיו הרבה ממשלות שנפלו לפני הזמן, אבל אם תסתכל על העשורים האחרונים, היו בהן שתי ממשלות שכמעט מילאו את ימיהן.

"מצד שני, יש הרבה מאוד חוסר יציבות בתוך הממשלות: שרים מתחלפים, שרים מתפטרים ומחליפים אותם, ומשרדים מומצאים, מתפרקים ומתאחדים.

"כך שאם אתה בוחן יציבות על פי השאלה 'כל כמה זמן יש בחירות ומתחלפת ממשלה', מצבנו סביר, במיוחד בהתחשב בזה ששאר העולם המערבי הידרדר. אם אתה בוחן יציבות על פי מה שקורה בתוך הממשלה, מצבנו לא כל כך טוב".

באופן כללי, שנות נתניהו בפוליטיקה הישראלית התאפיינו ביציבות חיצונית יחסית. מפלגה אחת דומיננטית מאוד, אותו ראש ממשלה, מספר שרים שנשארים זמן רב באותו משרד, וממשלות שמחזיקות מעמד זמן רב יחסית. ייתכן שימים אלה, שאולי מסמנים את תחילת הסוף של כהונתו הפוליטית, יביאו איתם כאוס רב יותר, שיתחבר לכאוס הכללי בעולם המערבי בזמנים אלה.

עוד 1,203 מילים
כל הזמן // שבת, 21 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

טיבי: "עוד לא החלטנו על מי להמליץ. מחר נכריע"

מוקדם יותר דווח כי גורמים מתוך הרשימה המשותפת, אמרו כי המפלגה תמליץ לנשיא על בני גנץ ● לקראת שעות הצהריים ייפגשו חברי הרשימה לדיון מכריע ● ליברמן יכנס מסיבת עיתונאים מחר ב-17:00

11:08 עריכה

לאחר ההישג בבחירות, איימן עודה מסמן מטרה ראשונה

 

16:31 עריכה

שבת בצהריים וניצן הורוביץ, יו"ר המחנה הדמוקרטי, מפרגן לוועדת הבחירות המרכזית

17:21 עריכה

הרשימה המשותפת החליטה היום להמליץ על בני גנץ לראשות הממשלה, בפגישתה מחר עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. כך על פי דיווח ב״הארץ״ וכן ציוץ של הכתבת המדינית של חדשות 12, דפנה ליאל.

חברי המשותפת נפגשים כרגע בכפר קאסם לדיונים. ח״כ אחמד טיבי הגיב לדיווחים עם תמונה מתוך הדיון, אך אמר כי טרם התקבל החלטה סופית.

18:57 עריכה

ח"כ אחמד טיבי: מחר תתקבל ההחלטה האם להמליץ על גנץ. 

בסרטון שהעלה לטוויטר בסיום הדיון של חברי הרשימה המשותפת, אמר טיבי: "היה דיון רציני, מעמיק. לא התקבלה החלטה היום. מחר ייפגשו ארבע ראשי הסיעות לדיון מכריע, לקראת הצהריים".

19:27 עריכה

הכתבת הפוליטית של חדשות 12 מדווחת, שליברמן יכנס מחר בשעה 17:00 מסיבת עיתונאים.

19:37 עריכה

ח"כ עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת, התייחסה הערב בפגוש את העיתונות בחדשות 12 לאירועי השעות האחרונות. "אנחנו נלחמנו שביבי לא יהיה ראש הממשלה, אבל זה לא אומר שנמליץ על גנץ באופן טבעי".

עד היום אתם לא רציתם להמליץ על אף אחד.
"זה לא עניין של לא רצינו, לא ראינו שיש מישהו שכל כך רוצים להמליץ עליו. היום זה כן. אנחנו נשנה את המפה, אם נחליט משהו". עוד אמרה תומא סלימאן, כי עד כה לא קיבלה הרשימה איתות ש"דוחף לכיוון של המלצה": "יש משהו שמפספסים בכל השיח הזה – למי הרוב במדינת ישראל אומר 'לא'. והרוב במדינת ישראל אומר לנתניהו 'לא'. אנחנו לא נהיה חלק מאחדות לאומית ולא נהיה חלק מקואליציה, אבל אנחנו כן נכריע".

19:42 עריכה

ח"כ דוד ביטן מהליכוד עונה לשאלה האם בליכוד כבר מדברים על היום שאחרי נתניהו – "בכלל לא. רק אתם מדברים". כמו כן התייחס ביטן לדיווחים על כך שראש הממשלה מנהל משא ומתן להגיע להסדר טיעון. "לפני שעה וחצי סיימתי שיחה עם ראש הממשלה, אין שום משא ומתן לעסקת טיעון. זה פשוט לא נכון". את הדברים אמר ביטן בחדשות 12.

במקביל, הוציאה דוברות ראש הממשלה הודעה שמחזקת את דברי ביטן. "בעקבות מספר פרסומים בסוף השבוע בנושא עסקת טיעון, אני שב ומבהיר שלא היה ולא נברא", נכתב. "אין כל שחר לדיווחים השקריים על כוונה של ראש הממשלה נתניהו להגיע להסדר טיעון. פרקליטיו של ראש הממשלה יופיעו לשימוע כמתוכנן ויציגו בו טענות מוחצות".

19:53 עריכה

ח"כ יוסף ג'בארין מהרשימה המשותפת על הדיונים בנוגע להמלצת מפלגתו על בני גנץ: "הרצון שלנו להדיח את נתניהו הוא עז. השאלה היא האם גנץ מביא אלטרנטיבה".

 

19:55 עריכה

לאחר שתי מערכות בחירות רצופות השופט חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות התייצב הערב ב"פגוש את העיתונות", ויצא כנגד הטענות כי הבחירות בישראל מזויפות. 

"ניסו לעשות דה-לגיטימציה של מערכת הבחירות. אנחנו התייחסנו לכל דבר ברצינות ונערכנו כדי שהדבר הזה לא יקרה. לצורך זה, עשינו היערכות מיוחדת, גם עלה עניין המצלמות ואז אנחנו הפעלנו סיירת מיוחדת של טוהר הבחירות".

אבל גם הקפאתם 15 קלפיות. 
"עד יום רביעי נמסור את התוצאות הרשמיות. כל תלונה, גם של ח"כ וגם של הציבור – תיבדק".

הרגשת שאתה תחת מתקפה? 
"כן, הייתי תחת מתקפה. אבל מתוך ניסיון בתפקיד השיפוטי, אני יודע שכשהחוק הוא לנגד עיניך, אז בכל דיון משפטי – תמיד יש צד אחד מרוצה וצד אחד שלא. אני מורגל בזה".

השופט מלצר התייחס גם לפסקת ההתגברות, ועל כך שככל הנראה תרד מהפרק: "ודאי שאני חש הקלה, ההתקפה הזאת הייתה שלא במקומה. זה גם נושק לצד הפוליטי – אני גם אפשרתי תשדירים שתמכו בפסקת ההתגברות – אבל אני חושב שטוב לעם ישראל, שהנושא הזה, נראה לי, יורד מעל הפרק".

19:58 עריכה

ראש הממשלה בנימין נתניהו תוקף את עיתונאי חדשות 12, ערד ניר, על כך שעשה לייק לציוץ בטוויטר בו נכתב: "החנינה היא דיבור ויוזמה מטופשםי. הדיון צריך להיות בהחזרתו החד פעמית של עונש המוות".

נתניהו כתב: "עיתונאי ממעריב מציע להטיל עליי עונש מוות. ערד ניר תומך. ההסתה בשמאל חוצה כל קו אדום!".

 

20:00 עריכה

משה בוגי יעלון מכחול לבן, ככל הנראה מתחנף לרשימה המשותפת: "כשנקבל את המנדט, נעשה מה שצריך כדי להעניק שקט וביטחון גם לחברה הערבית בישראל"

21:13 עריכה

עמיר פרץ על מקרי הרצח בחברה הערבית: "אוזלת יד של הרשויות שלא עושות די כדי לאסוף את הנשק, להרתיע ולפני הכל – לקחת אחריות"

22:09 עריכה

ההבטחות של כחול לבן לרשימה המשותפת: אחת מהן היא לבטל את החוק שהחמיר מאוד את הענישה על עבירות בנייה. 

בצלאל סמוטריץ' בתגובה: "גנץ, לפיד וליברמן במכירת חיסול של הציונות ושל שלטון החוק. את אחיהם החרדים פוסלים ואת תומכי הטרור ושוללי המדינה היהודית מחבקים"

 

22:48 עריכה

ג'מאל זחאלקה, יו"ר מפלגת בל"ד, מסביר מדוע מפלגתו מתנגדת להמליץ על בני גנץ לנשיא

עוד 14 עדכונים

צעירים יהודים מבריטניה יצאו להודו כדי להתרחק מהפריבילגיות וללמוד מקרוב על החיים במדינות מתפתחות ● "שאלנו את הכפריים שם על הבעיות הגדולות ביותר שלהם, והם אמרו: האם יהיה לנו מספיק לאכול? האם ירד גשם?" ● "ואז הם שאלו אותנו על הבעיות שלנו, וחשבתי: האם יש לנו בעיות בכלל?"

עוד 775 מילים

אפשר לעשות עסקה עם החרדים

תוצאות הבחירות אינן מאפשרות מהלך רציני לפתרון הבעיה הפלסטינית.  אבל הן כן פותחות פתח לתיקונים רציניים בסוגייה החשובה השניה: הטירוף המכונה הסטטוס קוו ביחסי דתיים-חילוניים בישראל.

ישראל מאפשרת לחרדים, מיעוט הצומח בקצב עצום, למנוע מהצעירים שלהם חינוך בסיסי במתמטיקה, במדע ובאנגלית, דבר שהופך חלק גדל מהאוכלוסייה למובטל בכוח בכלכלה מודרנית. היא גם מאפשרת לאוכלוסייה זו להתחמק מהצבא באופן שיוצר אי שוויון בלתי נתפס בנכס שנקרא בטחון אישי.

היא אף מאפשרת לקבוצה זו, יחד עם עמיתיה לכפייה מהמחנה הדתי-לאומי, להתערב בחייהם של כל שאר הישראלים באופן שלעולם לא היו מעיזים לנסות בברוקלין או בבלגיה.

זה מעמת את החברה עם השאלה הקלאסית של כיצד להיות ליברליים עם כוחות לא ליברליים (סוגיה מוכרת היטב באירופה בהקשר של מהגרים מארצות האיסלאם). ישראלים מודרניים מתבקשים לכבד ואף לתמוך כלכלית באורח חיים שלעתים מתאפיין בהדרת הנשים, פטריארכליות ארכאית, גזענות לא מוסתרת, סגידה לכהני דת חשוכים בחלקם, והצמדות קנאית לעבר.

ברור לחלוטין שהמשך המצב ימנע מישראל להתקדם, יגרור אותה לעוני ונחשלות, ויפגע כלכלית, בראש ובראשונה, בחרדים עצמם.

אסור להגיד את זה בקול רם מדי פן ייפגעו רגשותיהם של הדתיים. איש אינו מדבר על הפגיעה המתמשכת ברגשות החילונים; רגשותיהם שווים פחות בגרסה המקומית המעוותת של תקינות פוליטית.

ובכן, אין שום דבר "אנטישמי" ברצון לשים קץ למצב. התעמולה הדתית שעושה שימוש  נלוז בביטוי זה היא ביזיון לזכרם של יהודים רבים שסבלו מאנטישמיות אמיתית. העובדה שחוצפה זו עוברת בשקט היא עוד עדות למידה בה שטויות והבלים השתלטו על השיח הפוליטי בישראל.

רוצים עוד דוגמאות נוספות? רשימה חלקית:

  • לא נכון ש"כולם אותו דבר". יכול להיות שאין טובים. אבל יש רשעים. בני גנץ ככל הנראה לא ימכור את נשמתו להיות ראש ממשלה. זו הסיבה שקוראים לו טירון וחובבן. טוב שהוא כזה. בנימין נתניהו הוא ההיפך, כמובן. ולא נכון ש"כל הפוליטיקאים מושחתים" – ודאי שלא ברמה פלילית. ציניות שכזו מנקה את הרעים והמושחתים באמת.
  • לא נכון ש"כולם משקרים". אמנם רובנו אומרים אי-אמת פה ושם. יש שקרים חיוניים ואפילו שקרים ממש טובים. אבל רק חלק קטן מהאנשים משקרים כבדרך אגב, כשיטה, כאינסיקט בסיסי. ההבדל הוא קריטי ולכן האמירה שכולם משקרים מטעה. למרבה הצער היא יעילה. היא מנקה את השקרנים האמיתיים.
  • לא נכון ש"גם השמאל אחראי להתנחלויות". לא באמת. כן, השמאל אחראי לישובי בקעת הירדן ובחולשתו איפשר התיישבות כלשהי בשומרון ובסמוך לחברון. אולם השמאל תמיד רצה "פשרה טריטוריאלית" ובארבעים השנים האחרונות ניסה לחסום בדרך כלל את עיבוי ההתנחלויות. הימין הוא האשם  בטמטום הדו-לאומי שנוצר על ידי התנחלות ההמונית מאז שהליכוד עלה לשלטון ב-1977.
  • לא נכון ש"ישראל נגררה למערכת בחירות מיותרת". בטח, אפשר היה להימנע מהבחירות השבוע. אבל טוב שזה לא קרה ואין שום דבר פסול בבחירות. הן עולות כסף אבל ממשלה נוראה עולה הרבה יותר. מועד ב' של בחירות 2019 היווה הזדמנות נפלאה לתקן טעות קשה והיא הצליחה בחלקה. אם מערכת בחירות שלישית תידרש כדי להגיע להצלחה מלאה, אין שום בעיה.

ולענייננו כעת, הסיפור עם החרדים. לא נכון שהם "יושבים עם כולם" ולא נכון ש"השמאל גם נותן להם הכל".

כן, הם ישבו בקואליציות של שני הצדדים ושני הצדדים קנו את תמיכתם לעת מצוא.

אבל לא, לא באותה מידה ולא באותה צורה. החרדים מעולם לא תמכו בשמאל בלי שלשמאל כבר היה רוב חוסם – כלומר שהם לא תומכים בשמאל אלה אם כן אין להם ברירה. במצב כזה אין להם כוח סחיטה. השמאל מעולם לא אפשר לחרדים את מידת ההשתוללות שהימין מאפשר, מהסיבה הפשוטה שלימין אין שום סיכוי להיות בשלטון בלעדיהם. הימין נמצא בכיסם של החרדים. ולכן החרדים שולחים יד לכיס של כולנו.

זו כנראה המשמעות האמיתית של הבגידה (הנראית לעין) של אביגדור ליברמן בנתניהו. אנשים מדברים הרבה על זה שליברמן פתאום שונא את ביבי. קל להאמין שכך הדבר, מסיבות ברורות. אבל קשה לדעת באמת, ואני לא ממש קונה את זה. אני כן מעריך שליברמן שונא לראות את ארצו מתקרבת להיות גרסה יהודית של איראן. אתה לא צריך להיות תמים כדי להאמין בכך – זה פשוט אמין.

אם הימין, בטיפשותו, בלם כל אפשרות של שלום עם הפלסטינים, אז הנושא הזה כבר לא אקוטי כפי שהיה. ואז נשארנו עם סוגיית הדת והמדינה, וכאן מקומו של ליברמן ומקומם של תומכיו בבירור איננו בימין.

כמובן שיש עדיין בעיה. ליברמן אומר שלא יישב עם הערבים ולכן קואליציה של ליברמן וגנץ זקוקה לתמיכתם של חלק מהחרדים.

צריך כנראה שליברמן יתגמש מעט בווטו שלו על שיתוף פעולה עם הרשימה הערבית המאוחדת – דבר מזיק לכשעצמו. טיפשי לדרוש מהערבים להיות ציונים ואי אפשר על רקע זה לפסול את נציגי חמישית מאזרחי המדינה (אולי בל"ד לא הכי נחמדים אבל ישראל דחפה את המגזר להתאחד לרשימה אחת בהעלאת אחוז החסימה).

אם זה יקרה, וכולם יעמדו כצוק איתן מול המניפולציות של נתניהו, לחרדים לא תהיה ברירה. ואז, כמו שקרה עם רבין ב-1992 ועם ברק ב-1999, הם יגיעו גם יגיעו.

האם עסקה עם החרדים בהכרח תהיה פשרה מבישה? בכלל לא. היא יכולה אפילו להוות התקדמות חשובה. קווים אפשריים לדמותה:

  • נישואים אזרחיים יונהגו למי שרוצה בכך ולמי שזקוק לכך.
  • תחבורה ציבורית תותר בשבת באזורים חילוניים.
  • מסחר יותר בשבת באזורים חילוניים.
  • חוק הגיוס יועבר במתכונתו הנוכחית. המחלוקת בעניין זה היתה פיקטיבית; החוק לא מגייס המוני חרדים והדבר האחרון שהצבא צריך זה יותר קנאים דתיים שעושים מהומה כל פעם שהם רואים חיילת.
  • תוקם ועדה מקצועית שתלמד את סוגיית השרות הלאומי כתחליף לגיוס לחרדים, וגם לערבים.
  • תוקם ועדה מקצועית שתלמד את נושא לימודי הליבה בכל בית ספר במימון המדינה. ייתכן שיש לדרוש יישום חלקי מיד.
  • ימשיך המימון המטורף של הישיבות, בינתיים. אין ארוחות חינם, לצערי.

חלק מהעניין כאן הוא שלא כל החרדים זהים. יהדות התורה אכן מייצגת את המוני החרדים האשכנזים. ש"ס היא סיפור אחר. רבים מתומכיה הם מזרחים כועסים ועניים, רובם ימנים וכולם פתוחים לדת. אבל רבים מהם בכלל לא חרדים.

העסקה המתוארת לעיל תהיה זמנית ותאפשר ממשלה טובה למדי. היא תהיה פופולרית מאוד בקהלים רחבים כולל בימין. כולם יראו בה מה שירצו, וכל צד יטען לניצחון לשיטתו.

בעולם מושלם הייתי מוסיף סובסידיות נדיבות לחוזרים בשאלה. אבל אין שלמות בעולם הזה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 911 מילים

איך מצאתי את סבתא שלי באלבום תמונות מאושוויץ

"אלבום אושוויץ", שמתעד בתמונות את השמדת יהודי הונגריה, הוא אחד המסמכים החשובים ביותר מתקופת השואה ● מאט ליבוביץ' הופתע לגלות שם את תמונת סבתו בת ה-16 - שהגיעה למחנה המוות מצ'כוסלובקיה ● "הבחנתי בה כבר קודם לכן, בנערה עם הרווח בין השיניים ועם החיוך שלא-במקומו בבירקנאו, אבל עכשיו זיהיתי את עצמי בעיניה"

עוד 1,577 מילים ו-1 תגובות

לפני 90 שנה, ילדה אמריקאית בת 4 נעלמה בעיירה מנומנמת בצפון מדינת ניו יורק ● הרשויות מיהרו להאשים את היהודים באזור בכך שחטפו ורצחו את ברברה - כדי להשתמש בדמה למטרות פולחניות ● כך נולדה עלילת הדם היחידה הידועה בהיסטוריה של ארצות הברית

עוד 1,050 מילים
גיא זהר גיא זהר

סיפורי מלחמה אלטרנטיבים

רגע, רגע, רגע – חדשות מתפרצות: בעודי משכתבת את המעשייה הזאת נפתחה בבורסת היהלומים בניו-יורק תערוכה חדשה, שהיא פרי שיתוף פעולה של אמן בשם דימוט שטרבה (Diemut Strebe) ומדעני  אוניברסיטת MIT, ובה נחשף החומר החדש, שהוא הכי שחור שיכול להיות שחור, ואפילו יותר מהשחור הכי שחור שמככב בסיפור שלעיל.

כל כך חדש שעדיין אין לו שם – אבל הוא בולע 99.96 מהאור ויוצר חושך מצרים כל כך חשוך, שרק מה שיש לנו מול העיניים בחדשות יכול להתחרות בו.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי.

בניגוד לארמון בלנהיים של משפחת צ'רצ'יל, שהניחו לאסלת הזהב הטהור להיעלם באישון לילה – כאן השומר הוא חלק מיצירת האמנות.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי

העובדה שחדשות מדעיות – מופיעות בסצינת האמנות – קשורה ככל הנראה לסיפור המלחמה – והנהו לפניכם, הסיפור על מלחמה בין אמנים.

אזהרת מסע: ממש קשה להִצָמד אל הסיפור, כי מדובר באמנים שכל אחד מהם ראוי לסיפורים ארוכים; ובכל זאת זהו סיפור על צבע.

בזמן שאני מתלבטת על צבע השיער הנכון, שיצעיר אותי בכמה שיותר שנים, וגם תוהה אם מודעות הענק בלונדון המבשרות לי על The Power of color הן בהקשר של תערוכה במוזיאון ה"טייט מודרן" או של מוצר קוסמטי חדש, הסיפור הוא על אמן גדול – אניש קאפּוּר, פסל בריטי ידוע שנולד בהודו – אמן ידוע, מפורסם וחשוב.

העבודות הראשונות שלו היו צורות גיאומטריות מכוסות באבקת פיגמנט בצבעים נקיים וחזקים. היו בהם כח ועוצמה מיוחדים: במבט-על נראו קבוצות הפסלים כציור צבעוני.

העיסוק בצבע בפיסול הוא חדש: הפיסול הקלאסי עוסק בעיקר בצורה ובחומר. השימוש שעושה קאפור בצבעים המאוד נקיים וחזקים מבטל כביכול את הצורה והחומר.

הצורה מכוסה בפיגמנט, ואין חשיבות לחומר ממנו עשוי הפסל עצמו. גם בהמשך דרכו האמנותית, העבודות שלו עוסקות בביטול החומר, בחומר "נגטיבי". שימוש בציפוי כרום  דמוי מראה הופך פסל למשהו כמעט וירטואלי – לחלל המשקף את החלל שמסביבו,  וכאילו מתקיימת צורה בלי חומר. הפסל המפורסם ביותר שלו הוא  "שער העננים" – קלאוד גייט בשיקגו המכונה "השעועית" – וקרבות הצבע לווו בהרבה מימים של השעועית בשחור.

1000-names-blue
1000-names-blue

 

Anish Kapoor <br />White sand, Red millet, Many Flowers, 1982 <br />Mixed media and pigment <br />4 elements <br />101 x 241.5 x 217.4 cm <br />Collection Arts Council, South Bank Centre, London <br />
Anish Kapoor
White sand, Red millet, Many Flowers, 1982
Mixed media and pigment
4 elements
101 x 241.5 x 217.4 cm
Collection Arts Council, South Bank Centre, London

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, שהשפיע ושינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק.

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, ששינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק

הוא הגדיר את עצמו כאמן חלל: "לא צייר מופשט, פיגורטיבי, וריאליסטי – פשוט בשביל לצייר את החלל הוא צריך להיות בו";  הוא יצר אירועי מופע (פרפורמנס) שבהם, בנוכחות תזמורת וברוב טקס, צָבע דוגמניות-רקדניות עירומות שהחתימו את גופן על יריעת הקנווס.

בעבודת אמנות שנקראה "קפיצה אל החלל הריק", התפרסמה תמונתו בעיתון יומי, כשיום אחד לבש חליפה, עלה על הגג, פרש ידיו לצדדים וקפץ הישֵר אל החלל.

הוא יצר עבודות מונוכרום (צבע יחיד), אותן עבודות שהוציאו שם רע יותר מכל לאמנות המודרנית: ריבוע  של צבע נקי. תחילה היו אלה עבודות בכל מיני צבעים, ואחר כך בכחול.

Yves_Klein_Patent_63471
Yves_Klein_Patent_63471

בכחול הזה עסקינן:  קליין, שבקריירה המאוד קצרה שלו (הוא מת בגיל 34)  יצר עבודות קונספטואליות, מופעים, וציורים, התרכז יותר ויותר בצבע הכחול – צבע העומק והאינסוף.

אלא שהוא לא הסתפק בכך שהוא מזוהה כל כך עם הצבע הכחול – הוא גם רשם פטנט על הגוון, שקרא לו קליין אינטרנשיונאל: גוון אולטרה מרין עמוק ונקי. עד כמה שאני יודעת, קליין הוא האמן היחיד שרשם פטנט על צבע. פטנט רשום: צבע כחול קליין אינטרנשיונל

תערוכת מונוכרום של איב קליין:

monochromblau_neu_mail
monochromblau_neu_mail

 

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות.

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות

החומר מיוצר בתהליך כימי הגורם לפחם "לצמוח" בנָנו-צינוריות מקבילות לגמרי, ויוצר את פני השטח השחורים ביותר המוכָּרים לאנושות, בינתיים.

החומר פוּתח למטרות של מחקר בחלל, ליצירת כלי מדידה אטומים לגמרי לאור: טלסקופים וכיוצא באלה תוצרים שאין להם שום קשר לאמנות.

תהליך הציפוי של החומר מסובך ויקר. אניש קאפור רכש את הזכויות הבלעדיות לשימוש בחומר הזה לאמנות.

החברה שייצרה את השחור הזה החליטה לעבוד רק עם אמן אחד, וקאפור שעבודת חייו ממש הוקדשה, במיטבה, לפני השטח הבוהקים ביותר והחשוכים ביותר – התאים להם מאוד.

ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה.

היצירות של קאפור עם השחור הן אכן מרשימות ומופלאות. ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה. זה נשמע כמו בדיחה – איש אחד נפל לתוך אניש קאפור.

 

הבלעדיות הזאת עיצבנה אמנים אחרים, ובייחוד את סטיוארט סֶמפּל (http://stuartsemple.com/), אמן אנגלי צעיר בהרבה מאניש קאפור, ופחות מבוסס וידוע, אבל גם הוא אמן נחשב ומעניין, שעוסק בפופ ארט, במיצגים ובאמנות סביבתית וחברתית.

הנושא המלבב ביותר שהוא עוסק בו הוא אושר. סמפל, מכל מקום, הלך ויצר מהלך של קונטרה לשחור הכי שחור. הוא יצר צבע שהוא "הורוד הכי ורוד", במעבדה בסטודיו שלו, ובניגוד לוואנטה בלק, כל אחד יכול לרכוש את הצבע  (ועוד צבעים) בחנויות שלו ברשת, ובמחיר שווה לכל נפש.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל

סמפל אינו שוקט על שמריו: הוא יצר גם את החומר הנצנצי הכי נוצץ בעולם מאבקת יהלומים, לא פחות.

וגם במאבק על השחור טרם נאמרה המילה האחרונה: סמפל יצר במעבדה בסטודיו שלו את צבע האקריליק הכי שחור שיש, שהוא אמנם פחות שחור מהוואנטה בלק, אבל הוא צבע שאפשר לצבוע במברשת, בניגוד לוואנטה בלק, שגם בגירסתו השניה והפחות מסובכת דורש ריסוס בטמפרטורה גבוהה, ביצוע של מומחים.

וממילא אם אתה אינך אניש קאפור אתה לא יכול לרכוש אותו לצרכי אמנות. גם חברה אמריקאית פיתחה חומר מתחרה בשחור – גם הוא בנָנו טכנולוגיה – והוא כמעט שחור כמו הוואנטה בלק. סמפל, מצידו, גם פתח חנות ממש בלונדון למוצרי הצבע שלו, שניצב בה שומר בכניסה, כדי שאניש קאפור לא יכנס.

בינתיים לקאפור יש בלעדיות על השחור המוחלט לצרכי אמנות אבל לא על עיצוב; ולפיכך יצרו אדריכלים באולימפידת החורף בסיאול את הבניין הראשון בעולם שצבוע בשחור המוחלט, ובחברת ב.מ.וו  יצרו את המכונית האולטימטיבית של באטמן, שצופתה כולה, מלבד הפנסים, בשחור משחור.

לאורך כל הסיפור הזה אני לא יכולה שלא לחשוב על כך שמי שבאמת זקוק לחומר הזה אלה אנחנו בתיאטרון: בייחוד בתיאטרון השחור אבל לא רק בו!

אני כבר רואה בדמיוני את הסטודיו החדש של מעצב התאורה במבי, כמו חור שחור של אניש קאפור, ומקדישה את הסיפור באהבה לשחקן סוהיל חדאד והבמאי אכרם תילאווי שנפל בחלקי העונג לעבוד איתם על הצגת "עיניים מדברות" בפסטיבל המסרחיד שהסתיים בסוף השבוע החולף.

שניהם התלוננו מרה על הקיר הכחול והמבריק בתיאטרון בעכו שהפריע להם בהצגה, ורק מחוסר אמצעים לא יכולתי לרכוש בשבילם את הצבע השחור הזה, שיגאל אותם ממצוקתם.

אניש קאפור, פסל "קלאודגייט" בשיקגו, המכונה "שעועית".

 

black
black

הקצת פחות שחור של סטיוארט סמפל – זמין לכל אדם מלבד אניש קאפור.

הענן סמיילי של סטיוארט סמפל מעבודות על אושר.

 

pink
pink

הורוד הכי ורוד של סטיוארט סמפל

עוד בחנות של סטיוארט סמפל: אבק יהלומים

אבק יהלומים
אבק יהלומים

 

טל יצחקי היא מנהלת תיאטרון אלפא וביתא-ספר לאמנויות המופע, ת"א. לימדה באוניברסיטת ת"א, מכללת ספיר, ייסדה את המגמה לעיצוב בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ועמדה בראשה. בין 2003 ל-2005 הייתה מרצה ואמנית אורחת באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. עיצבה תפאורות, תלבושות, בובות ומסכות למעלה מ-250 הצגות ומופעים בתיאטרונים ולהקות מחול בארץ ובחו"ל; תרגמה מחזות וקובץ נאומי צ'רצ'יל; הייתה מיוזמי מרכז הפרינג' בת"א; שימשה מזכ"ל איגוד מעצבי הבמה בישראל; אצרה תערוכות עיצוב במה, הרצתה והנחתה סדנאות בארץ ובעולם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,259 מילים
עודכן לפני שעתיים

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

תמורת 2,000 דולר, מדריך אמנויות לחימה ישראלי מלמד את המתפללים האמריקאים להיערך לאירוע של ירי המוני בבית הכנסת ● האופציות שהוא מעמיד בפניהם: לברוח, להסתתר, או להילחם ביורה

עוד 741 מילים

לאחר חשיפת זמן ישראל ועדת הבחירות לא כללה בתוצאות את הקלפי מפרדיס, שהועברה לחקירת משטרה

זמן ישראל חשף שלשום חשד לנסיון זיוף חמור של נציג הליכוד בקלפי בפרדיס ● ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 הודיעה היום כי לא כללה את הקלפי המדוברת בספירת תוצאות האמת, וכי הנושא כולו הועבר לחקירת המשטרה ● ״הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה״, נמסר

פרשת הזיופים בקלפי בפרדיס: ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 לא תכלול בשלב זה את ההצבעות בקלפי מס׳ 9 בפרדיס, לאחר שאישרה כי ישנן ״ראיות ממשיות״ לביצוע זיופים באמצעות הוספת פתקי הצבעה.

זמן ישראל חשף שלשום (רביעי) כי אדם שהתחזה להיות נציג ועדת הבחירות הגיע לקראת ערב אל הקלפי בפרדיס ודרש מכל נציגי המפלגות לעזוב את חדר הקלפי – למעט נציג הליכוד. המתחזה ונציג הליכוד נשארו בחדר לבדם, למרות מחאות הנציגים האחרים שניסו בכל כוח להיכנס בחזרה לחדר.

משהצליחו, סיפר אחד מהנציגים לזמן ישראל, "ראינו דבר מוזר: נציג הליכוד עמד מאחורי הפרגוד, וכשראה שנכנסנו ושאנחנו מסתכלים עליו ומתקדמים אליו, הוא יצא וסידר את מכנסיו וחגורתו, ויצא משם במהירות ובבהלה. נכנסנו לתא, וראינו שהוא השאיר אחריו ערמה של יותר מ-100 מעטפות חתומות, חלקן פתוחות וחלקן סגורות, ובתוך המעטפות הסגורות היו פתקים של מחל".

בהודעה שהוציאה היום ועדת הבחירות המרכזית על התוצאות הסופיות (הלא רשמיות), נאמר (הדגשים במקור):

תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה בקלפי מס' 9.0 בפורידיס בה היה ניסיון לזיוף ע"י הוספת פתקי הצבעה; לקראת סוף יום הבחירות התקבל בוועדת הבחירות המרכזית דיווח ממפקח טוהר הבחירות לעניין האירוע. לאחר התייעצות עם יו"ר ועדת אזורית חדרה, הוחלט כי הקלפי לא תספר במקום אלא תובא בשלמותה לוועדת הבחירות המרכזית ותבדק שם. הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית, בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה והיא תועבר לחקירת המשטרה.

עד כה נספרו 99.8% מהקולות, כאשר 14 קלפיות, כולל זו בפרדיס, לא נכללו בספירה בשל חשד לאי סדרים או זיופים.

"תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה ב-14 קלפיות, אותן ממשיכה הוועדה לבדוק בבדיקה מעמיקה ויסודית, נוכח העובדה שבקלפיות אלו אירעו במהלך יום הבחירות אירועים חריגים בתחום טוהר הבחירות״, נאמר בהודעה.

"בדיקתן הסופית טרם הסתיימה. מקרים אלו נתגלו חלקם ע"י סיירת מפקחי טוהר הבחירות של ועדת הבחירות המרכזית, חלקם ע"י מזכירי ועדות הקלפי וחלקם ע"י נציגי הסיעות".

עוד 289 מילים

״תושבי הנגב סבלו משלטון הימין, מהריסות, הפקעת אדמות, מהשארת ילדים מחוץ לבתי הספר" אומר תושב רהט בניסיון להסביר את שיעורי ההצבעה הגבוהים ביישוב ● 15 ק״מ משם, באופקים, שתי נשים בנות כ-70 מתפלאות על השאלה למי יצביעו. מבחינתן הליכוד זה האפשרות היחידה

עוד 2,351 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַחְדוּת

נתניהו הבין עוד בליל הבחירות שהמילה "אחדות" היא קרש ההצלה שהוא צריך להיאחז בו כדי לא לטבוע ● אלא שאחדות חלומית כזו היא כמו שמיכה שפורשים במהירות על המיטה כשמגיעים אורחים, כדי להסתיר את הבלאגן ● יש רק בעיה אחת: הכביסה שמתחת לא תקפל את עצמה לבד

עוד 1,021 מילים

בכיר בליכוד: "נתניהו כמו שן מתנדנדת, בסוף היא תיפול"

בכיר הליכוד צוטט בחדשות 12 ● פרשנים פוליטיים מציעים חנינה נשיאותית לנתניהו ● נסראללה: גנץ ונתניהו אותו דבר ● לאחר ספירת 99.8% מהקולות - אין שינוי בחלוקת המנדטים ● נתניהו פגש את גרינבלט, גנץ יפגוש אותו בהמשך ● ליברמן: "אין סיכום ביני לגנץ" ● יועז הנדל: "בלוק הימין מעורער" ● ריבלין יחל בסבב שיחות עם ראשי המפלגות ביום ראשון

עוד 40 עדכונים

ראשות הממשלה זה קלף המיקוח של נתניהו. הוא לא יוותר עליו

בניגוד לביטחון שמפגין נתניהו כלפי חוץ, בשיחות סגורות על עתידו המשפטי הוא רואה שחורות ● עכשיו שאיבד את הרוב הימני שהיה לו, התקווה היחידה שנותרה עבור נתניהו היא להגיע לעסקת טיעון כשיש לו מה להקריב בתמורה להקלה משמעותית באישום ובענישה ● התותח המשפטי רם כספי הצטרף לצוות ההגנה בדיוק לשם כך ● פרשנות

עוד 633 מילים

"מדהים כמה נתניהו מוכן ללכת רחוק כדי לשמור על שלטונו"

יועץ הסקרים האמריקאי סטן גרינברג היה אחד מאדריכלי הניצחון של אהוד ברק ב-1999 ● כעת הוא מאמין כי ימיו של נתניהו בתפקיד ראש הממשלה ספורים ● אבל בהכירו את רה"מ, הוא יודע שהכל עדיין פתוח

עוד 1,385 מילים

שידור חי מול השירותים של התחנה המרכזית, הסתה נוספת נגד הציבור הערבי, הפרת חוקי הבחירות והתקנות של פייסבוק, ושורת בכירים שלא מתביישים להדהד את המסרים הגזעניים שלו ● כך נראו הרגעים הדרמטיים של מערכת הבחירות בעמוד הפייסבוק של נתניהו

עוד 864 מילים

בחינת זהותם של חברי הכנסת הנבחרים, ותיקים וחדשים, יכולה להעיד על החברה הישראלית, שבחרה בהם ● עם רוב מכריע לגברים יהודים, עירוניים ומשפחתיים, ו-10% נציגי ציבור המעורבים בפרשות פליליות, אפשר כבר לנסות ולנבא איך ייראו החלטותיה

עוד 1,136 מילים

משבר כלכלי חמור ברשות הפלסטינית

דוח של הבנק העולמי מצביע על ירידה של 70% בכנסות ממיסים ועל הקושי של הרשות הפלסטינית לגייס הלוואות ● צופה פערי מימון של 1.9 מיליארד דולר עד סוף השנה ● הסיבות למשבר: הפחתה בכספי סיוע המגיעים לרשות, ומחלוקת על העברת המסים שישראל גובה עבורה

עוד 420 מילים
סגירה