הקורונה משפיעה לא רק על הרווחה הפיזית, הכלכלית, החברתית והנפשית של האוכלוסייה בישראל, היא גם מסכנת את בריאותה הדמוקרטית. החששות הגוברים מפני הסלמת המצב, יחד עם מגוון המאמצים לעכב את התפשטות הנגיף, מקלים עלינו להתעלם מתוצרי הלוואי הפוליטיים – או גרוע מכך, להתייחס אליהם בביטול. אם לא נפעל כעת כדי למנוע את ההשלכות הקטלניות-בכוח של משטר הקורונה, הן עלולות להתברר כתוצאה המתמשכת ביותר של המגפה.

בחודשים האחרונים, ועם אנרגיה מחודשת מאז הבחירות הלא חד-משמעיות של 2 במרץ, ניהולו של משבר הבריאות בישראל נתון בידיו של ראש הממשלה שלא נבחר, בנימין נתניהו, שאזרחי המדינה שללו ממנו שלוש פעמים את המנדט להקמת ממשלת רוב. הוא לא רק שולט בכל היבטי המדיניות הרשמית; הוא גם נטל לעצמו את תפקיד הפרשן המקצועי והדובר הלאומי מטעם עצמו. ריכוז הכוח – יחד עם הפרסונליזציה הבוטה שלו – הם חסרי אח ורע בהיסטוריה של המדינה, שידעה איומים ביטחוניים חמורים ומלחמות במהלך שנות קיומה.

לתהליך הזה יש ארבעה ביטויים עיקריים ומטרידים מאוד. יחד, אם לא ירוסנו, הם יביאו להתפרקות המבנה הפוליטי של ישראל.

1

הגבלת חירויות הפרט

איום הבריאות הנוכחי בישראל, כמו במדינות רבות אחרות, כפה הגבלות חמורות על חופש התנועה של האוכלוסייה. מה שהחל כאזהרות מסע הפך במהרה לבידודים כפויים בודדים, לאחר מכן הוצעו הגבלות תנועה רחבות יותר, וכעת נכפה הסגר על רוב האזרחים. כדי להבטיח ציות לתכתיבים הללו, נתניהו הודיע כי ייעשה שימוש באמצעים אלקטרוניים ודיגיטליים כדי לעקוב אחר תנועותיהם של כל החשודים בהידבקות בנגיף. הפרת הפרטיות בקנה מידה כה רחב היא חסרת תקדים. היא מהווה הפרה בל תתואר של חירות הפרט.

הדבר נכון גם למניעת כל צורה של מחאה ציבורית (באמצעות האיסור על התקהלות של יותר מעשרה אנשים), ולפיכך, גם אם באופן לא ישיר, מניעתו של חופש ההתאגדות. רוב האינטראקציות החברתיות הוגבלו לרשתות הדיגיטליות, שהן תחליף דל ליחסים חברתיים. יש לכך גם אפקט של החלשת השיח הציבורי, הטרוד כמו משתתפיו בדאגות רפואיות ובהשלכותיהן הכלכליות הגוברות.

האינטראקציות החברתיות הוגבלו לרשתות הדיגיטליות, שהן תחליף דל ליחסים חברתיים. יש לכך גם אפקט של החלשת השיח הציבורי, הטרוד כמו משתתפיו בדאגות רפואיות ובהשלכותיהן הכלכליות הגוברות

נכון לעכשיו, אין הגבלות של ממש על חופש הדיבור, אבל התקשורת – למעט כמה יוצאים מן הכלל – זנחה את תפקידה המסורתי ככלב שמירה לטובת התפקיד המנחם יותר של העברת מידע לא מסונן. בכך היא איבדה את מרכזיותה בהערכה, הטלת ספק וקריאת תיגר על מדיניות הממשלה. זכויות האזרח, שכבר הצטמצמו, נמצאות בשל כך בנפילה חופשית.

2

הגבלת זכויות קבוצתיות

למרות הקריאות הרבות לסולידריות חברתית לנוכח מצב החירום המשותף, מדיניות הקורונה רק מדגישה ומחריפה את חוסר השוויון המובנה. קיים רק גורם רלוונטי אחד להבחנה חברתית במקרה של מצב חירום רפואי: סיכון בריאות הציבור. כל דבר אחר אינו רק לא מן העניין – הוא חשוד.

על כן, הניסיונות העיקשים להכפיש את אזרחיה הערבים של ישראל על בסיס קבוע באמצעות מודעות, ציוצים ושידורים ברשתות החברתיות ראויים לשמצה.

בשעה שנתניהו קורא בטלוויזיה להתגייסות משותפת למלחמה בהתפשטות המחלה, הפלטפורמות הדיגיטליות שלו מפיצות שנאה נגד תומכיה ומנהיגיה של המפלגה השלישית בגודלה במדינה – הרשימה המשותפת. כאילו קולותיהם אינם שווים לאלה של הציבור היהודי. אין דבר שפוגם יותר בעיקרון הדמוקרטי הבסיסי של "אדם אחד, קול אחד" מאשר רמיזה כזאת.

הרשימה המשותפת, בחירות 2020 (צילום: David Cohen/Flash90)

גם עכשיו קיימות הבחנות בין עשירים ועניים, שכירים ועצמאיים, עובדי משרד ונותני שירותים. במקום לנסות לתת מענה לבעיית הפרשי ההכנסות בזמן של אי ודאות כלכלית אמיתית, הם מוחרפים. פשיטת הרגל של מדיניות העבר חוזרת כעת לרדוף את מעצביה בדמותם של מר נתניהו והניאו-ליברליזם הקיצוני שלו בעשור האחרון. זכויות המיעוטים והאוכלוסיות המוחלשות הן הקרבנות העיקריים.

3

ערעור האיזונים והבלמים המוסדיים

עקרון הפרדת הרשויות העומד בבסיסם של משטרים דמוקרטיים נקבע לצורך הגנה מפני שימוש לרעה בכוח על ידי אדם, קבוצה או השקפת עולם מסוימת. הוא נתמך על ידי איזונים ובלמים מבניים ועל ידי מסורת חזקה של שקיפות ואחריותיות. בעשור האחרון, בחסות הליכוד ומנהיגו, ההגנות המוסדיות הללו נרמסו, עורערו והוחלשו באופן חמור. משבר הקורונה מאיים למוטט את מה שנותר ממעקה הביטחון החיוני הזה.

התקפותיו השיטתיות של נתניהו – שמואשם כעת בשוחד, מרמה והפרת אמונים – על מערכת המשפט כבר ערערו את מעמדה הציבורי של הרשות השופטת בישראל. אפילו בעיצומה של התפשטות מגפת הקורונה הועלו ספקות באשר ליושרתם של השופטים שמונו לדון בתיק שלו. ועכשיו, בהתגנבות לילית, המינוי המיוחד שלו, שר המשפטים אמיר אוחנה, הודיע על הקפאת ההליכים המשפטיים בשל "מצב חירום רפואי". נתניהו, שהיה אמור להתייצב השבוע בבית המשפט להקראת כתב האישום שלו, הבטיח בכך דחייה נוספת (עד 24 במאי) של משפטו. שלטון החוק, בחסות נגיף הקורונה, ספג מהלומה אנושה.

שר המשפטים אמיר אוחנה וראש הממשלה בנימין נתניהו, אפריל 2019, ארכיון (צילום: Hadas Parush/Flash90)

באותו הזמן, הכנסת, המוסד המפקח על הרשות המבצעת (והאופוזיציה, הנחוצה כל כך כדי לבקר את פעולות הממשלה), אינה מתפקדת כבר יותר משנה. ללא עבודה מתמשכת של הזרוע המחוקקת, לא ניתן לקיים שום דיון מתמשך – ולא להחיל תיקונים בעקבותיו.

הכנסת, המוסד המפקח על הרשות המבצעת (והאופוזיציה, הנחוצה כל כך כדי לבקר את פעולות הממשלה), אינה מתפקדת כבר יותר משנה. ללא עבודה מתמשכת של הזרוע המחוקקת, לא ניתן לקיים שום דיון מתמשך

מר נתניהו וחברי גוש הימין שלו עדיין עושים כל שביכולתם כדי לטפלל ולעוות את תפקידיהן המכריעים של הרשות המחוקקת והשופטת לטובת ממשלה מבצעת הנתונה לגחמותיו של מנהיג מוטרד. זהו ביטוי ברור של ניאו-אוטוריטריות, שמוחרפת עכשיו עוד בשל בהלת הקורונה.

4

אבדן אמון במערכת

בדיוק כאשר מנהיגות יציבה נחוצה במיוחד, הישראלים מקבלים מסיבות עיתונאים ליליות, שבהן התגובה לפחדים אמיתיים זרועה ברמיזות פוליטיות שנועדו לפאר את כישוריו של ראש הממשלה שמנהל את המשבר בפני הישראלים והעולם, ולזלזל או להמעיט באלו של מתנגדיו.

מי שמחפשים עידוד אינם יכולים להיות בטוחים אם הם מקבלים את ההכוונה המקצועית הטובה ביותר האפשרית או נתונים לסדרת מעשי לוליינות פוליטיים שאינם בהכרח משרתים את טובתם.

* * *

המאמצים לתפור ממשלה בעיצומו של המצב המיוחד הזה משקפים את העמימות הזאת. פניותיו הטלוויזיוניות של נתניהו להקמת ממשלת אחדות (ללא הרשימה המשותפת) לא לוו בשום הזמנה ישירה ליושב ראש כחול לבן להתחיל במשא ומתן. האפשרויות הוזכרו בפומבי, אבל לא נדונו באופן ממשי.

ועכשיו, שרוב בכנסת הבאה המליץ לנשיא ראובן ריבלין להטיל את משימת הרכבת הממשלה הבאה על בני גנץ, לא ברור כיצד נתניהו יגיב או כיצד ימשיך לנצל את משבר הקורונה כדי לשמר את אחיזתו המתרופפת בשלטון. מה שברור ללא ספק הוא שבעוד הוא מצטיין בקריאה ל"מלחמה עם אויב בלתי נראה", הוא עיוור להעדפותיו של רוב ציבור הבוחרים בישראל.

הנסיבות הללו אינן מחדירות אמון בשלטון. הן גם מערערות את הביטחון במערכת. השילוב של חרדה אישית, מצב חירום רפואי מתעצם ולא-מוכר, יחד עם תוהו ובוהו פוליטי ממושך, מזמין שינוי שלטוני כמעט בלתי נתפס – אבל עמוק באופן קיצוני.

אנשי צוות בשיבא נערכים למפגש עם נוסעי "ספינת הקורונה" (צילום: Avshalom Sassoni/Flash90)

אזרחי ישראל מתמודדים כעת עם אתגר עצום ורב-פנים. הם יכולים להיכנע למנטליות העדר שמעודדים אותם לאמץ, או להתחיל לעשות את מה שתמיד ידעו לעשות היטב: לחקור, לשאול, לחדש ולהמציא. בימים הבאים הם יכולים להחליט לנצל את הרגע כדי להחיות את ערכי היסוד של ישראל – שוויון, חירות, צדק וסובלנות לכל אזרחי המדינה – או להניח למדינה להמשיך בתהליך הידרדרות הדמוקרטיה, המואץ על ידי מצב החירום הנוכחי. זה הזמן להחיות את הספקנות ואת היצירתיות הדמוקרטיות של ישראל: זו התשובה היחידה לאפשרות המדאיגה של קורונוקרטיה.

פרופ' נעמי חזן, לשעבר סגנית יו"ר הכנסת ופרופסור (אמריטה) למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, היא מנהלת שותפה של "שוות" – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית