לאחר שיו"ר כחולבן בני גנץ קיבל את המנדט להרכבת הממשלה, בקולותיהם של 61 חברי כנסת, ללא המספרית הנוספת אורלי לוי-אבקסיס, שבעזות מצח בלתי נתפסת בגדה במצביעי רשימת העבודה-גשר-מרצ, ובעקבות המפגש שיזם הנשיא ריבלין בין גנץ לנתניהו – החל משא ומתן בין הליכוד לכחולבן על הקמת ממשלה משותפת. הליכוד מכנה אותה "ממשלת חירום", וכחולבן "ממשלת אחדות".

בכל משא ומתן, מימד הזמן משחק תפקיד קריטי. נתניהו הוא נושא ונותן פוליטי מיומן בהרבה מיריביו, ולרשותו עומדים גם צמד השועלים לוין את אלקין, שעל חגורותיהם תלויות קרקפות של כמה וכמה קואליציות, הסכמים ובריתות שקוימו, הופרו, נתפרו ונפרמו, הכל לפי הנחיות הבוס.

בכל מו"מ, מימד הזמן קריטי. נתניהו נושא ונותן פוליטי מיומן בהרבה מיריביו, ולרשותו עומדים צמד השועלים לוין את אלקין, שעל חגורותיהם תלויות קרקפות מגוון קואליציות

כחולבן מונהגת ע"י חבורת גנרלים מנוסים בשדה הקרב, אולם הם טירונים במשא ומתן פוליטי, בוודאי בהשוואה לנתניהו. יורם טורבוביץ המנהל את המו"ם מטעמם הוא נושא ונותן מוכשר ומנוסה, אבל גם הוא מגיע מן התחום העסקי, והמדיני, ופחות מן הפוליטי. גם שלום שלמה נמצא שם, יועץ פוליטי מנוסה, אך לא ברור מה יכולותיו בתחום המשא ומתן.

לאן חותרים הצדדים?

נתניהו חותר לממשלה בראשותו. הוא מעדיף ממשלת-עריקים צרה, ואילו היה מצליח לגייס רוב מינימלי של 61, היה מרכיב אותה מיידית. החלופה השנייה היא ממשלת אחדות בראשותו, עם מוכנות לרוטציה, אבל כזו שככל הנראה לא תתבצע בפועל. כיצד? אל דאגה, הנסיבות החריגות ש"יאלצו" את נתניהו להפר הסכם כזה, תימצאנה בקלות.

האם – כפי שטוען ליברמן – נתניהו דוחף לבחירות רביעיות, במידה וכל שאר האלטרנטיבות תיכשלנה? לא ברור. ערפל הקורונה מעמיד בסימן שאלה גדול את היכולת של מדינת ישראל לנהל מערכת בחירות, כך שברירת המחדל עלולה להיות פשוט "התגלגלות" ממשלת-המעבר הנצחית, שאליה כביכול כבר התרגלנו בשנה האחרונה.

ערפל הקורונה מעמיד בסימן שאלה גדול את היכולת של מדינת ישראל לנהל מערכת בחירות, כך שברירת המחדל עלולה להיות פשוט "התגלגלות" ממשלת-המעבר הנצחית, שאליה התרגלנו בשנה האחרונה

כדי להשיג את יעדו, נוקט נתניהו אסטרטגיה משולשת:

האלמנט הראשון:

בהמשך לקמפיין הבחירות שנשען כמעט לחלוטין על המסר הזה, דה-לגיטימציה אכזרית וממוקדת לכל הכללה של מי מחלקי הרשימה המשותפת במשחק הפוליטי, במטרה למנוע לגיטימציה מכל ממשלת-מיעוט שתיתמך על ידם. מהלך זה הצליח ומצליח, בא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות, ובשיח הציבורי.

האלמנט השני:

ניצול משבר הקורונה ומצב החירום הלאומי ליצירת תחושת-דחיפות Sense of urgency לכאורה-מבוססת. "חייבים ממשלת חירום עכשיו", "אסור להמתין,הקורונה לא מחכה לאף אחד".

האלמנט השלישי:

יצירת מצג-שווא של רצון רוב העם, כביכול "העם כולו משווע לממשלת אחדות", תוך התעלמות מכוונת מסוגיית העומד בראשה. כך, הפך המונח "ממשלת אחדות" זהה למונח "ממשלת אחדות בראשות נתניהו". כך גם ממוסגרות-מחדש תוצאות הבחירות, למרות שבפועל רוב הציבור לא הצביע בעד ממשלת אחדות, אלא בשאלת "כן או לא נתניהו", ואמר את דברו בבירור.

יצירת מצג-שווא של רצון רוב העם, כביכול "העם כולו משווע לממשלת אחדות", תוך התעלמות מכוונת מסוגיית העומד בראשה. כך הפך המונח "ממשלת אחדות" זהה למונח "ממשלת אחדות בראשות נתניהו"

לאן חותרת כחולבן?

כחולבן חותרת לממשלת אחדות בראשות גנץ, ומוכנה להציע רוטציה שוויונית לליכוד, ובלבד שלא יהיה זה נתניהו, כל עוד לא הסתיים משפטו. לחילופין, היא חותרת לממשלה צרה ומורכבת, שבה תהיה הפרדה בין שותפות בקואליציה (כחולבן, עבודה ומרצ, ללא אורלי לוי), לבין תומכות-מבחוץ (ליברמן והמשותפת, כולה או חלקה).

למול האסטרטגיה המשולשת והאפקטיבית של נתניהו, מציבה כחולבן אסטרטגיה משולשת משלה:

האלמנט הראשון:

ביסוס שליטת "הרוב החדש" בכנסת, ע"י בחירת ח"כ מאיר כהן ליו"ר הבית, כינון ועדות הכנסת והפעלתן במוד חירום, ויצירת מוקד-כוח משמעותי ולעומתי לרשות המבצעת.

האלמנט השני:

יצירת מצב חוקי חדש שימנע מנתניהו להתמודד בבחירות רביעיות, ויאלץ אותו להיכנס לממשלת אחדות שאיננה בראשותו.

האלמנט השלישי:

ניטרול תחושת-הדחיפות בנושא הקורונה, במטרה להרוויח זמן יקר למימוש שני המהלכים הראשונים, תוך הבטחת "רשת ביטחון" מבחוץ למהלכים קונסנזואלים לבלימת הקורונה.

כאשר שתי האסטרטגיות הללו מתנגשות, מתחדד מאוד המאבק על מימד הזמן. לנתניהו אצה הדרך. השעון המשפטי אמנם נבלם זמנית – באקט הספק-חוקי של סגירת בתי המשפט על בסיס נוהל חירום חדש ו"תפור" לצרכיו – אך ממשיך לתקתק ולהכתיב את כל מהלכיו. כמו כן, עם כל יום שעובר מתגלים מחדלי ההיערכות של מערכת הבריאות, שהוזנחה קשות ב-11 שנות שלטונו, ועלולה להפוך לנטל פוליטי משמעותי עליו.

הקריסה הכלכלית-חברתית שככל הנראה תגיע בקרוב, גם היא נטל כבד שעלול לערער את הציבור ולגרום לנתניהו נזקים פוליטיים קשים. גם בתוך ה"בלוק", גוש-השחיתות שבנה בעמל רב ועדיין עומד איתן, עלולים להתחולל זעזועים ככל שיעבור הזמן, ויתכן כי יצוצו ספקות באשר ליכולת לשמר את נתניהו כראש ממשלת-מעבר נצחית.

כששתי האסטרטגיות מתנגשות, מתחדד המאבק על מימד הזמן. לנתניהו אצה הדרך. השעון המשפטי אמנם נבלם זמנית – באקט הספק-חוקי של סגירת ביהמ"ש – אך מתקתק, ועם כל יום שעובר מתגלים מחדלי היערכות מערכת הבריאות בשנות שלטונו

כחולבן מצויה בסד-זמנים שונה. שעון 28 הימים של המנדט להרכבת הממשלה החל לרוץ, ואם כי ניתן לקבל הארכה של 14 יום, מדובר בפרק זמן לא ארוך. כישלון בהרכבת ממשלה בפרק זמן זה יחזיר את המושכות לידי נתניהו ויקשה על כחולבן. כמו כן, עבור גנץ אישית כישלון נוסף עלול להיות קריטי, ובהחלט יתכן כי יקומו לו מתחרים מתוך מפלגתו או מחוצה לה. במצב הזה, אין לפסול גם עריקות נוספות מגוש ה-61 , מתוך כחולבן או ממפלגת העבודה, כביכול כדי "למנוע בחירות רביעיות", ו/או "להתמודד עם משבר הקורונה".

אבל בהערכה נטו של מימד הזמן, הוא אמור לעבוד לטובת כחולבן. נתניהו מצוי בלחצי זמן ותפקוד קשים בהרבה, בהשוואה לגנץ ומפלגתו. נתניהו כמובן מודע לכך, ולכן מפעיל את מכבש הלחצים האימתני שמטרתו אילוץ כחולבן להיכנע במהירות ו(כמעט) ללא תנאי.

האם 3 הרמטכ"לים, האלופה ברביאי, המישנה לראש המוסד בן ברק, הפוליטיקאי המשופשף לפיד, יד ימינו המתוחכם שלח, האם החבורה המכובדת הזו בנויה לעמוד בלחץ? מסוגלת לנהל משא ומתן 'תחת אש' מבלי להתקפל? בקרוב מאוד נדע.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית