הגולן יפה כל כך בימים אלה, וריק כל כך. אין משבצת אדמה שלא מכוסה בירוק עמוק ובמים זורמים, בהשראת החורף הרטוב שהסתיים זה עתה.
בלב קיבוץ שמיר, שבשיפולי הרמה, יושב בצד הדרך זאטוט עם משקפת שחייה, עירום כביום היוולדו ובוהה בפלג השוצף שחוצה את הקיבוץ. אף אחד לא יבדוק אם הוא התרחק יותר מ-100 מטר מהבית. בציר הנפט המיתולוגי אישה עושה ג'וגינג. שום פקח לא רודף אחריה. זה לא שאין כאן מודעות לקורונה, זה לא שלא נזהרים, אבל חוקי הסגר שחונקים את הערים נראים כאן הרבה פחות רלוונטיים.
ובזמן שרוב הישראלים יושבים בסגר, ברמת הגולן קורה עוד משהו: לאחרונה נחנכה המערכת הצפה הגדולה בארץ של פנלים סולריים. היא ממוקמת על מאגר מים בפאתי קיבוץ שמיר, שנקרא "שמיר 270" (על שם קו הגובה). המערכת משתרעת על שטח של 10 דונם וההספק שלה הוא כמעט 1 מגה ואט (0.94 ליתר דיוק), כלומר היא יכולה לספק את צריכת החשמל של כ-150 משקי בית.
שדות צפים של פנלים סולריים הם הדבר החם – תרתי משמע – בתחום האנרגיות המתחדשות. "לפני שנתיים בתערוכה השנתית הגדולה בגרמניה לא היה אפילו דוכן אחד שעסק בזה", אומר עו"ד בועז פרסלר מ"גולן סולאר", החברה שהקימה את המאגר הצף בשמיר. "בשנה שעברה כולם כבר דיברו רק על זה".
ההתלהבות לא פסחה על השוק הישראלי: בימים אלה נמצאות עשרות מערכות צפות בשלבי הקמה במאגרי מים בכל רחבי הארץ. המערכת בשמיר 270 כנראה לא תישאר הגדולה ביותר לאורך זמן.
אפשר לתהות איך זה לא קרה קודם: מאגרי מים משתרעים על שטחי ענק שמזמינים ניצול יעיל יותר; בניגוד לשטחים חקלאיים או שטחי טבע, הפנלים שמותקנים עליהם לא באים על חשבון שום דבר; להפך – הפנלים מצלים על המים ומצמצמים את האידוי והבזבוז; והתפעול של המאגר ממילא דורש שימוש בחשמל, כך שהתשתיות הבסיסיות כבר נמצאות במקום.
החשש העיקרי נובע מההשפעה על חצי מיליארד העופות הנודדים שחוצים את שמי ישראל, שהמאגרים משמשים אותם למנוחה ולשתייה. "היה חשש שציפורים יתבלבלו בין הפנלים המנצנצים למים ויתרסקו עליהם, אבל עד היום לא ראיתי אפילו ציפור אחת שזה קרה לה", אומר אייל בהרב, מנכ"ל גולן סולאר. בכל מקרה, המערכת אף פעם לא מכסה את כל המאגר, ולעופות נשארת גישה חופשית למים.
"היה חשש שציפורים יתבלבלו בין הפנלים המנצנצים למים ויתרסקו עליהם, אבל עד היום לא ראיתי אפילו ציפור אחת שזה קרה לה"
קצת מוזר לגלות שמערכת שמבוססת על טכנולוגיות מתוחכמות מונחת על מכלי פלסטיק שנראים כמו ג'ריקנים ישנים של גדוד מילואים: הכוונה למאות מצופים שיובאו מסין (לפני פרוץ הקורונה) ומהווים מעין רפסודה שמשייטת על המים ועליה מתקינים את הפנלים. סין, אגב, נחשבת למעצמה בתחום המערכות הצפות – מאות מאגרי מים כבר כוסו שם במערכות כאלה.
"שמיר 270" הוא חוליה בפרויקט גדול של "מי גולן", אגודת המים של יישובי הרמה שמנהלת את רשת המאגרים ואחראית לספק מי השקיה לחקלאי האזור.
לפני כשנתיים הכריזו במי גולן על פרויקט הפקת חשמל ירוק במאגרים, ובשישה מהם זה כבר קורה – אם באמצעות מערכת צפה או שדה סולרי שמותקן בשיפוע על אחת הדפנות של המאגר. איתן שדה, המנכ"ל, חושב שזה עוזר מאוד לצמצם את אידוי המים, "אבל קשה מאוד לכמת את זה, אנחנו עדיין לא יודעים כמה בדיוק. עושים על זה מחקר עכשיו".
אלה כמובן חדשות טובות, אבל מיד מתעוררת השאלה – למה זה לא קורה הרבה יותר? למה לא כל המאגרים בישראל כבר מכוסים במערכות צפות? ומה עם השטחים העצומים של החניונים?
לפני כשנתיים הכריזו במי גולן על פרויקט הפקת חשמל ירוק במאגרים, ובשישה מהם זה כבר קורה – אם באמצעות מערכת צפה או שדה סולרי שמותקן בשיפוע על דופן המאגר
כשאני מעלה את השאלה הזו כולם מהנהנים בהסכמה ואומרים מילה אחת: ביורוקרטיה. כשעל כל פרויקט צריך לרוץ בין כל כך הרבה גורמים ולקבל אינספור אישורים, לא פלא שזה מתקדם כל כך לאט.
ימי הקורונה הוכיחו שבישראל יודעים לחתוך ביורוקרטיות ולקצר תהליכים כשעל הכף מונחים חיי אדם; על פי ארגון הבריאות העולמי, יותר מ-2,000 ישראלים מתים מדי שנה מתחלואה שנגרמת מזיהום אוויר, אז אולי הגיע להחיל את נוהל הקורונה – בלי לוותר כמובן על הגנה על הציפורים – על פרויקטים לייצור חשמל שלא הורגים אף אחד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהשורה התחתונה מראה על הכיוון הנדרש במקרים האלה
"אז אולי הגיע (הזמן) להחיל את נוהל הקורונה – בלי לוותר כמובן על הגנה על הציפורים – על פרויקטים לייצור חשמל שלא הורגים אף אחד."
אני בעד, מה דעתכם ?