נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, הודיע היום, יום שלישי, כ"ד בניסן, 6 באפריל, כי הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר הכנסת וראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו. דבריו לאומה מובאים כאן במלואם:

אזרחי ישראל, ביום ראשון האחרון התכנסנו כאן כבכל שנה, לקראת יום השואה, ל"זכרון בסלון". האזנו יחד לעדות המטלטלת של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרון ברק, שורד השואה, על קורותיו, כילד צעיר, בגטו קובנא. לאורך עדותו, גם כאשר תיאר את הרגעים הקשים והנוראים ביותר, של אקציות הילדים בגטו והחיים מאחורי קיר בביתו של איכר ליטאי, שמר אהרון ברק על קור רוח. אבל קולו נשבר כאשר הוא תיאר, את המפגש עם חיילי הבריגדה היהודית, כשעל השרוול שלהם, התג עם הדגל הכחול-לבן.

מדינת ישראל איננה דבר מובן מאליו. היא בוודאי לא הייתה דבר מובן מאליו לאורך שנות ההיסטוריה היהודית, וגם לא לפני 75 שנה. בידינו, בידכם, אזרחי ישראל, מונח האוצר הגדול ביותר של העם היהודי. הכרעותיכם, קולכם, הם שיקבעו איך תראה המדינה הזו, מה תהיה דמותה, כיצד יראה עתידה. ביום הבחירות, יום הבוחר, מפקיד העם בידי נציגיו, את כוח ההכרעה, בנושאים רבים ומגוונים. אך יש דברים, שגם 120 חברי כנסת לא יוכלו לשנות. 120 חברי כנסת, לא יוכלו לשנות את היותה של מדינת ישראל, מדינה יהודית. ו-120 חברי כנסת לא יוכלו, לשנות את היסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל. בתוך המתח, במקף שבין יהודית לדמוקרטית, מתנהל ויתנהל הוויכוח שלנו, לפעמים הוא ינוע ימינה, ולפעמים שמאלה, אך תמיד הוא יחבר בין הקצוות.

נבחרתי כנשיא המדינה, בהכרעת רוב חברי הכנסת ה-19. מאז, במשך שבע שנים, נבחרו עוד חמש כנסות, ארבע מהן רק בשנתיים האחרונות. לא דמיינתי ולא פיללתי, שפעם אחר פעם, חמש פעמים, תוטל עליי המלאכה הקשה, של ההחלטה על מי להטיל את הרכבת הממשלה. גם אני הייתי רוצה, שבית הנשיא, לא יתערב בצורה ישירה כל כך בנעשה במערכת הפוליטית. אבל זה תפקידי, ומתוקף תפקידי זה, אני ניגש למלאכה זו. חוק יסוד: הממשלה, מחייב אותי כנשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת, שהסכים לכך. הדמוקרטיה הישראלית יונקת כל כולה מרצון הבוחר. תפקידו של נשיא המדינה בבחירת המועמד עליו תוטל מלאכת הרכבת הממשלה הינו בראש ובראשונה להביא לידי ביטוי את רצונו של הבוחר. לפיכך, כפי שחזרתי ואמרתי במערכות הבחירות הקודמות וגם לפני ימים ספורים, השיקול המרכזי שעל נשיאי ישראל לשקול בקבלת ההחלטה על מי להטיל. את תפקיד הרכבת הממשלה – הינו למי יש את הסיכוי הגבוה – ביותר להרכיב ממשלה, שתזכה לאמון הכנסת החדשה.

מתוצאות ההתייעצויות, שהיו שקופות לעיניי הציבור, אני מתרשם כי לאף אחד מן המועמדים אין בשלב זה סיכוי ממשי להרכיב ממשלה, שתזכה לאמון הכנסת. למעשה, אילו החוק היה נתון בידי, הייתי מעביר את ההחלטה בחזרה אל נציגי העם, אל כנסת ישראל. אך כאמור איני יכול לעשות זאת, על פי החוק. בשלב בו אנו מצויים היום, החוק מחייב אותי להטיל את הרכבת הממשלה על אחד מן המועמדים. לאחר שהתייעצתי עם נציגי כל הסיעות בכנסת התבררה בפני התמונה הבאה: ‏52 ממליצים ביקשו ממני להטיל את התפקיד על חבר הכנסת בנימין נתניהו. 45 ממליצים ביקשו ממני להטיל את התפקיד על חבר הכנסת יאיר לפיד. שבעה ממליצים ביקשו ממני להטיל את התפקיד על חבר הכנסת נפתלי בנט. 16 חברי כנסת לא המליצו בפני על איש.

אני מודע היטב לעמדת רבים, לפיה על הנשיא להימנע מהטלת התפקיד על מועמד שיש כנגדו כתב אישום, אלא שעל פי החוק והחלטת בית המשפט, ראש ממשלה יכול להמשיך ולשמש בתפקידו גם תחת כתבי אישום. יתרה מזאת, סוגיה זו של הטלת התפקיד על מועמד שיש כנגדו כתב אישום – נתונה במחלוקת פוליטית וציבורית עזה לאורך מערכות הבחירות האחרונות. משכך, סברתי שעל נשיא המדינה להימנע מהכרעה על בסיס שיקול זה, מתוך אחריות לצביונו של מוסד הנשיאות ולאמון שהוא זוכה לו מכל חלקי העם. נשיא המדינה איננו מחליף את המחוקק או את בית המשפט. זהו תפקידה של כנסת ישראל להכריע בסוגיה המהותית והערכית על כשירותו של מועמד הנתון תחת כתבי אישום לכהן כראש ממשלה.

במצב דברים זה, בו אין רוב של 61 חברי כנסת התומכים במועמד מסוים; ובאין שיקולים אחרים המצביעים על סיכוייו של מי מהמועמדים להרכיב ממשלה, קיבלתי את הכרעתי בהתאם למשתקף ממפת הממליצים, המעידה על סיכוי גבוה במעט של חבר הכנסת בנימין נתניהו להרכיב ממשלה. לפיכך החלטתי להטיל עליו את התפקיד להרכבת הממשלה.

הכרעה זו אינה הכרעה קלה בעיניי ברמה המוסרית – ערכית. כפי שאמרתי בתחילת דברי, מדינת ישראל, איננה דבר מובן מאליו ואני חרד למדינתי. אך אני עושה את המוטל עלי במסגרת תפקידי כנשיא מדינת ישראל, הכפוף להוראות החוק ולהחלטות בית המשפט, ומגשים את רצונו של הריבון – הוא העם בישראל – שנציגתו היא הכנסת בין בחירות לבחירות.

אזרחי ישראל, הרשו לי לסיים את דברי, תוך ציטוט דבריו של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, אותו הביא בזמנו מורי ורבי מנחם בגין בנאום הניצחון שנשא ב-1977: "ללא רגשי איבה כלפי איש, ברגשי חסד כלפי הכל, בדבקות בצדק, הבה נמשיך בדרכנו לסיים את המפעל בו אנו נמצאים עתה, להביא מזור לכל פצעי האומה." היו ברוכים."