אין שום מחסור בנשק בכיתות הכוננות". כך אמר היום לזמן ישראל סגן ניצב אפי תשובה, ראש מדור כוח אדם מתנדבים במשטרת ישראל, על רקע טענות ברשויות המקומיות בדבר מחסור בנשק בכיתות הכוננות שהוקמו ושחומשו מחדש בזמן המלחמה.
לדברי תשובה: "אנחנו לא מכירים פער של חוסר נשק ותלונות על חוסר בנשק. אנחנו מספקים מאות נשקים ומחמשים כל כיתה שמוכנה ליכולה לצאת לעבודה.
"חילקנו אלפי נשקים, ויש אלפי נשקים נוספים שבדרך אלינו מייצור או מהרכש. פתחנו, או פתחנו מחדש, מעל 600 כיתות כוננות של מתנדבים במשטרה ובמג"ב, בנוסף לכ-300 כיתות כוננות שצה"ל פתח, של תושבים שקיבלו צווי שמונה להגנה על היישובים שלהם, חלקם באותם יישובים שבהם נפתחו כיתות משטרה".
ברשויות המקומיות טוענים שעדיין חסר נשק, שיש מתנדבים לא-חמושים, מתנדבים עם אקדחים פרטיים וכאלה שלא מתקבלים כי אין נשק. ושיש כיתות עם פחות נשק ממה שהיה לפני שנשק נלקח מהן בעבר. ושחסר גם ציוד.
"הטענות הללו אינן מוכרות לנו. ברגע שכיתה מוכנה לירי, היא מקבלת נשק. היו אולי פה ושם עיכובים נקודתיים של יום-יומיים בטח לא מתחילת המלחמה ועד עכשיו.
אם יש מספיק, למה מביאים נשקים נוספים?
"כדי שיהיה יותר, לפתוח כיתות כוננות חדשות ולהגדיל את הקיימות".
ברשויות טוענים שהיוזמה להקמת הכיתות, חלוקת הנשק והאימונים באה מהן, ושהמשרד לבט"ל והמשטרה רק נענו לבקשות שלהן. זה לא מה שקרה בפועל?
"משטרת ישראל הקימה את כיתות הכוננות בשיתוף עם המשרד לביטחון לאומי. משרד הבט"ל יזם וסיפר את התקציבים לרכישת הנשק, ואנחנו במשטרה ביצענו".
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם