עד לא מזמן לא היה יום כמו יום הזיכרון בלוח השנה הישראלי. יום הזיכרון היה יום שהיה לו פסקול מרטיט, ואווירה שניתן למשש אותה. הרשתות החברתיות זנחו כמעט לחלוטין את שילוב הזוטות, הרכילות, הספקולציות והמריבות שאופייניים לימי שיגרה ושקעו בסיפורים אישיים רווי געגועים. ואז הגיע החיבור והמעבר – המוזרים על פניהם – ליום העצמאות, והכל השתחרר בבת אחת כמו זיקוק שנורה ללב השמיים.

זה לא המצב בישראל בשנים האחרונות. ימי הזיכרון מאז 7 באוקטובר 2023 שינו את פניהם. קודם כל, באופן טבעי, מתבקש ומובן, סיפורי הנופלים מיום הטבח ומהמלחמה הארוכה שהחלה בעקבותיו, דחקו כמעט לחלוטין את נופלי המלחמות הקודמות בלבנון ובאינתיפאדות, שלא לדבר על הנופלים "המבוגרים" יותר, מיום כיפור, ששת הימים, קדש, ומלחמת השחרור.

חיילים לצד קברי חללים בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק בתל אביב. 21 באפריל 2026 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

וכבר יותר אי אפשר היה להתעלם גם ביום הזיכרון מהפילוג שקורע את החברה הישראלית בשנים האחרונות.

שני ימי הזיכרון והעצמאות האחרונים צוינו בתוך ימי מלחמה. יום הזיכרון והעצמאות השנה מצוינים בתוך הפסקת אש שברירית, שיכולה להסתיים בכל רגע, בהחלטה שתתקבל בוושינגטון. ישראל אמנם תחגוג מחר את עצמאותה, אבל השנה יותר מאי פעם קל לראות שאנחנו לא עצמאיים לחלוטין: ההחלטות הגורליות על חיינו מתקבלות כעת בבית הלבן ובפנטגון.

ומה שהופך את זה לעניין עצוב בהרבה, זה שרבים מאיתנו מרגישים שהמצב הזה הוא הרע במיעוטו.

"הפגיעה בריבונותה של ישראל עדיפה על המשך הפקרת גורלה בידי ההנהגה חסרת האחריות שדוחפת להמשך המלחמות, דוהרת אל אובדנה ללא כל חזון מדיני, בעודה מעמיקה את השסעים החברתיים-פוליטיים בוכה ומקדמת את ריסוק משטרה הדמוקרטי" – כך נכתב הבוקר במאמר המערכת של עיתון "הארץ".

"הארץ" היה תמיד אחת הזירות הביקורתיות ביותר בישראל, אך ספק רב אם אפשר יהיה למצוא במאמרי המערכת של העיתון משפטים כה קשים בימי הזיכרון לפני 2023.

יום הזיכרון היה פעם היום הזה בשנה שבו גם המבקרים הגדולים ביותר של המדינה ושל הממשלה היו נסוגים לפחות צעד אחורה. מתכנסים בכאבם ובגעגועיהם (כי הרי מי בישראל לא מכיר מקרוב את קורבנות המלחמות פה).

גם ביום העצמאות היה נהוג לשכוח לכמה שעות את המחלוקות ולחגוג את המשותף. את המאחד. את האופטימי. את המעורר תקווה. את מדליקי המשואות. את חידון התנ"ך. את "הלהקה". את פרסי ישראל.

זה הפך בלתי אפשרי בחסות הממשלה הנוכחית, שהובילה אותנו בעיניים עצומות אל האסון הגדול בתולדותינו, ומאז מסרבת לאפשר חקירה ממלכתית של האירועים, נאחזת בשלטון כבקרנות המזבח, רותמת את הטקסים הלאומיים ואת הימים הקדושים ביותר בלוח השנה לביצור מעמדה, ומתמוגגת היום מכך שחבייר מיליי, נשיא ארגנטינה השנוי במחלוקת, הסכים להגיע לישראל ואף ידליק הערב משואה, יקרא "לתפארת מדינת ישראל" וישיר בספרדית את השיר "ליברה" (חופשי) שמזוהה עם קמפיין הבחירות שלו.

יום אינדיפנדנסיה שמח!

שלטים שנתלו בבירת פקיסטן אסלאמאבאד לקראת השיחות בין ארצות הברית לאיראן, 20 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Anjum Naveed)

ארצות הברית שוב משגרת משלחת בכירה לפקיסטן לקראת החידוש הצפוי של שיחות עם איראן על הפסקת אש קבועה במפרץ הפרסי.

סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס נמצא על פי הדיווחים בדרכו לפקיסטן. זה בשעה שאיראן המשיכה לאורך כל יום אתמול לשלוח מסרים סותרים לגבי כוונותיה במו"מ. רגע אחד היה נדמה שמשלחת איראנית בדרכה לאסלאמאבאד ורגע אחרי נראה כי מבחינת האיראנים אין כל משא ומתן, וכי בטהרן מתנהלים כעת מאבקי כוח פנימיים בנוגע לעתיד.

"השמועות על קרעים עמוקים בצמרת האיראנית מלווים את הלחימה האחרונה מאז חוסל המנהיג העליון עלי חמינאי", כותב הבוקר אמיר בר-שלום, הפרשן הצבאי של זמן ישראל, "נראה כי כעת, בהיעדר הדומיננטיות של חמינאי האב, הכוחות השונים בצמרת מנסים למשוך כל אחד לכיוונו".

השבועון הבריטי "האקונומיסט" דיווח שלשום שהמאבקים הפנימיים בתוך המשלחת האיראנית בסבב הראשון של השיחות היו כה עזים, עד שהמתווכים הפקיסטנים עסקו בתיווך בין האיראנים לבין עצמם, לא פחות משניסו לתווך בין האיראנים לבין השליחים האמריקאים.

קשה להבין כרגע מה יהיו הצעדים הבאים במפרץ הפרסי, שישפיעו בצורה דרמטית גם עלינו. האולטימטום שהציב נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עתיד לפוג הלילה.

טרמאפ אמר אתמול ל"ניו יורק פוסט" כי הוא מעוניין להיפגש עם בכירים איראניים אבל גם הזהיר שאם המו"מ לא יעלה לשביעות רצונו, "זה לא יהיה יפה". הוא תיאר מחזות של אש והרס שיומטרו על איראן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו העריך בימים האחרונים שהשיחות יקרסו והצדדים יחזרו למלחמה.

בערוצים המזוהים עם המשטר האיראני מדווחים הבוקר כי "אף משלחת מהמדינה לא נסעה עדיין לאסלאמאבאד. הדיווחים שהופצו מאז שבת בנוגע להזמנה או להגעה של משלחת איראנית לפקיסטן הם שקריים".

תאונה של רכב היחידה לאבטחת אישים ליד קריית ארבע. 21 באפריל 2026 (צילום: דוברות מד"א)

רכב של יחידת מגן, היחידה הממלכתית לאבטחת שרים ובכירים של משרד ראש הממשלה, דרס הבוקר למוות את מוחמד אל-ג'עברי, קטין פלסטיני בן 16, שרכב על אופניים חשמליים בצומת בית ענות ליד חברון.

מדובר ברכב שבו היו צוות האבטחה של השרה אורית סטרוק, שהיו בדרכם אליה.

הדיווח על התאונה התקבל הבוקר בשעה 06:07 במוקד 101 של מד"א במרחב ירושלים. חובשים ופרמדיקים קבעו במקום את מותו של הנער, שסבל מחבלות רב מערכתיות.

מהצילומים שהגיעו מזירת התאונה נראה רכב האבטחה כשהוא תקוע על אי תנועה, שם פגע בעוצמה בעמוד ובגדר הפרדה. האופניים החשמליים המוטלים על הכביש רוסקו לחלוטין.

מנכ"ל אפל טים קוק באירוע של החברה בקופרטינו, קליפורניה, 7 בספטמבר 2022 (צילום: AP Photo/Jeff Chiu)

דרמה של ממש מתחוללת בשעות האחרונות בצמרת חברת הענק "אפל" אחרי שטים קוק, המנכ"ל רב העוצמה של תאגיד הענק, הודיע אתמול על פרישתו מהתפקיד אחרי 15 שנים.

טים קוק, בן 65, נכנס לנעליו העצומות של סטיב ג'ובס זמן קצר לפני מותו של ג'ובס ב-2011. תחת הנהגתו הכריזמטית של ג'ובס, ובהמשך תחת הנהגתו השקטה אך הבטוחה של קוק, אפל הגדירה מחדש את תפקידה ואת חזונה של חברת טכנולוגיה מודרנית במאה ה-21.

קוק נתפס בעולם העסקי כאחד המנהלים המצליחים בהיסטוריה. לשם הפרופורציות: כשקוק נכנס לתפקידו לפני 15 שנה, חברת "אפל" הייתה שווה 350 מיליארד דולר. כיום היא שווה מעל 4 טריליון.

אולם לאחרונה נשמעת ביקורת רבה בתוך החברה ומחוצה לה, על כך ש"אפל" נשארה על הגדר בשעה שחברות הטכנולוגיה הגדולות האחרות השקיעו מיליארדים רבים במאבק על דומיננטיות בעידן ה-AI.

יורשו של קוק באפל יהיה ג'ון טראנוס, בן 50, שעובד ב"אפל" מזה 25 שנים ובתפקידו האחרון היה סמנכ"ל החומרה בתאגיד. "אני מלא באופטימיות לגבי מה שנוכל להשיג בשנים הבאות", כתב טראנוס בהודעה שפרסם הלילה, "אני מבטיח להוביל עם הערכים והחזון שמגדירים את המקום המיוחד הזה כבר חצי מאה".

את מקומו של טראנוס כסמנכ"ל החומרה של "אפל" ימלא ג'וני סרוג'י, מדען מחשב ערבי-ישראלי, שגדל בוואדי ניסנאס בחיפה וסיים ב-1991 תואר שני במדעי המחשב בטכניון. סרוג'י היה ממקימי מרכז המחקר והפיתוח של "אפל" בהרצליה ובחיפה.

בנימין נתניהו, מאי 2008