במונחים אובייקטיביים, לא יכולה להיות מחלוקת שאיתמר בן גביר הוא אחד השרים הכושלים בתולדות מדינת ישראל. הוא הבטיח משילות אבל קצר כאוס.
האלימות בחברה הערבית הגיע לשפל היסטורי. המשטרה הפכה אלימה יותר כלפי מפגינים ואיבדה את האמון של ציבורים גדולים בחברה. שרשרת הפיקוד שלה רוסקה והקצינים השאפתנים שמעוניינים להתקדם קלטו את המסר על חובת הנאמנות ועברו לעדכן ישירות את השר ואת בא-כוחו חנמאל דורפמן.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לפני הדיון בבג"ץ על הדחתו, 15 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
מבחינת בן גביר, כל מה שנכתב כאן אלה שבחים ולא ביקורת.
לבן גביר ולתומכיו ממש לא איכפת ש"ערבים הורגים ערבים", ולכן אין מניעה מבחינתו שהאלימות בחברה הערבית תמשיך להשתולל, כל זמן שהיא לא פוגעת ביהודים. ולגבי כל יתר הטענות, בן גביר עצמו אמר הבוקר:
"גלי בהרב מיארה אומרת שאני קובע מדיניות ומשנה את המשטרה. היא צודקת. היא אומרת שאני מתערב במינויים, שמיניתי כבר יותר מ-1,100 קצינים כדי לממש את המדיניות שלי – היא צודקת. היא אומרת שתמכתי בכוח 100 – היא צודקת גם בזה.
"יותר מחצי מיליון אזרחים ועוד מיליוני בוחרים של המחנה הלאומי בחרו כדי להוביל שינוי אמיתי. ועכשיו גלי רוצה לקחת לכם את הקול שלכם. רוצה לשלול מכם את הזכות לבחור".
הדיון בבג"ץ הבוקר בדרישת לפטר את השר בן גביר מתפקידו הוא דיון קיצוני, חריג וגם מסוכן. ממש כמו התקופה שבה אנו חיים. כל כך חריג, קיצוני ומסוכן ששר המשפטים יריב לוין כבר הזדרז להודיע שלא משנה מה יפסקו שופטי בג"ץ –בן גביר ימשיך לכהן כשר.
כל כך חריג ומסוכן שחמישה ח"כים הוצאו ממנו אחרי שניסו להפוך אותו לקרקס, ואחרי שהשרה עידית סילמן צעקה לעברו של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, "אני מקווה שטראמפ יעזור לנו נגד ההפיכה שלך". היש דרך מובהקת יותר לתאר משבר חוקתי?
במאבק הזה בן גביר לא לבד. הוא נהנה כעת מתמיכת ממשלה וראש ממשלה שאיבדו כל רסן ומרגישים שהם נדחקים עם הגב לקיר, ועם סקרים שמנבאים להם כ-50 מנדטים, כשבן גביר הוא השר היחיד שיוצא מהתקופה הזו מחוזק, דואה על גבי השנאה הגוברת לערבים.
לפיכך חברי הממשלה ובעיקר ראש הממשלה בנימין נתניהו, יעשו מכאן והלאה כל מה שביכולתם כדי להתסיס את הציבור שממשיך לתמוך בהם גם אחרי שלוש שנות הגיהינום שחווינו.
אחרי שראשי הצבא, המודיעין ושב"כ הלכו הביתה, נושאים על גבם חלק נכבד מהאחריות למחדלי השבעה באוקטובר, מערכת המשפט נותרה השעיר לעזאזל האחרון שעליו אפשר להפיל את שרשרת המחדלים והאסונות שהמיטה עלינו הממשלה הנוכחית.
עשרות פעילי ימין שהגיעו הבוקר להפגין נגד הדיון בבג"ץ הניפו שלטים כמו "שמים סוף לדיקטטורה המשפטית" ו"זה הזמן להגיד לבג"ץ עד כאן". הם – ומאות אלפי צופים אדוקים בערוץ 14 שתומכים בהם – לא מסכימים ששופטים שלא עמדו לבחירת העם יקבעו להם מי יכול ומי לא יכול לכהן כשר בישראל, ומה יכול ומה מותר ומה אסור לשר שנבחר כדין לעשות במסגרת תפקידו.
בימים כתיקונם זו בהחלט דרישה סבירה והגיונית. שופטי בג"ץ אמורים להתערב בסוגיות רגישות כאלה רק במצבים קיצוניים ביותר (כמו שנעשה בזמנו בהלכת דרעי-פנחסי, שקבעה שמי שהוגש נגדו כתב אישום לא יוכל לכהן כשר).
שופטי בג"ץ לדורותיהם אכן נהגו בזהירות מופלגת בכל פעם שנדרשו להתערב בעבודת הרשות המחוקקת או המבצעת.
הימים האלה הם ימים כל כך קיצוניים, שממש בקרוב נזכה לראות שוטרים במדים ובתפקיד מבלים כקהל נלהב בתוכנית "הפטריוטים"
אלא שהימים האלה הם ימים קיצוניים ביותר. כל כך קיצוניים שממש בקרוב נזכה לראות שוטרים במדים ובתפקיד מבלים כקהל נלהב בתוכנית "הפטריוטים", שהיא ללא תחרות התוכנית הפוליטית והבוטה ביותר המשודרת בישראל.
מבחינת בן גביר ותומכיו "הפטריוטים", מרגע שהוא מונה לתפקיד השר לביטחון לאומי, המשטרה היא כלי שעומד לרשותו על מנת להבטיח את המשך שלטונו, ולא על מנת להגן על ישראלים באשר הם, בלי קשר לדתם, השקפתם הפוליטית או מוצאם.
השאלה אם כך תתנהל מעכשיו משטרת ישראל, ואם כך ראוי שתתנהל ממשלת ישראל, היא-היא הסוגייה הנפיצה שתשעה שופטי בג"ץ יידרשו היום להכריע בה.
ונראה שבכל הנוגע למאבק על דמותה של החברה הישראלית – הרע מכול עוד לפנינו.