ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז אתמול – לראשונה בפומבי ובקולו, ולא כתדרוך של "גורם מדיני בכיר" – כי ישראל שוללת את מסמך 15 הנקודות של מועצת השלום בעזה.

בפתח ישיבת הממשלה אתמול אמר נתניהו לנוכחים ולמצלמות: "שמעתי שאומרים 'לא אמרתם'. אז הנה אני אומר עוד פעם: ישראל שוללת את מסמך 15 הנקודות. צה"ל לא יבצע נסיגה כלשהי עד פירוק חמאס מנשקו".

ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת הממשלה השבועית, 9 באוגוסט 2026 (צילום: מתוך סרטון של לע"מ)

ברקע נמצאות כמובן הבחירות. למעשה, כמעט בכל דבר מרכזי שיקרה או ייאמר במדינה בחודשים הקרובים נמצאות הבחירות.

נתניהו תקוע בין הפטיש לסדן – או במקרה שלו בין טראמפ לבן גביר. אחרי שלוש שנים של התעלמות מוחלטת מהדרישה להגדיר מטרות ישראליות ל"יום שאחרי", והאזהרות שאם ישראל לא תתכונן מראש ליום שאחרי, היא תמצא את עצמה תקועה ברצועה ביום שלפני, כשחמאס עדיין שולט בשטח. והנה כל האזהרות מתממשות לנגד עינינו.

נתניהו ממשיך לשווק את "הניצחון המוחלט" שספק אם אפילו מפיץ כובעי הניצחון ינון מגל עדיין מאמין בו. ישראל הרשמית משמיעה הצהרות לוחמניות נגד תוכנית 15 הנקודות של טראמפ, אבל בשטח צה"ל נמנע כבר שבוע מתקיפות וחיסולים מעבר לקו הצהוב.

נתניהו ממשיך להתעקש על מטרה שלכולם – כולל מן הסתם לו עצמו – ברור שהיא לחלוטין בלתי ריאלית ובלתי ישימה. או כדבריו אתמול:

גם לנתניהו ברור שאין תסריט בעולם שבו חמאס יתפרק מנשקו מרצון, ולו רק בשל העובדה שעוד לפני שצה"ל יפגע בהם, כל אנשי חמאס ברצועת עזה יהיו חשופים למעשי נקם מצד פלסטינים זועמים אחרי עשורים של התעללות.

אז למה נתניהו אמר את מה שהוא אמר? קמפיין.

נתניהו לא מוריד את העיניים מהכדור. והכדור מבחינתו הוא הבחירות המתקרבות במהירות. נתניהו מתעקש עכשיו לעשות שרירים בפומבי מול "מועצת השלום" של טראמפ, כי הסקרים מלמדים אותו שבבייס שלו המצביעים מוטרדים מכך ש"הניצחון המוחלט" המובטח לא הגיע וחמאס נותר לעמוד על הרגליים למרות ההבטחות להביס אותו. לכן נתניהו מבטיח למעריציו: חכו, חכו, עוד לא גמרתי איתם.

הסקרים גם מלמדים את נתניהו שרבים בציבור מוטרדים מכך שהוא נכנע ללא תנאי לכל הדרישות האמריקאיות. לכן הוא הצהיר אתמול בקולו: תראו, הנה אני שולל את מסמך 15 הנקודות! אני לא מפחד להתעמת עם אמריקה!

לצערנו אנחנו לומדים פעם אחר פעם, ובמחיר גבוה, שהמזרח התיכון לא מתנהל בהתאם לקמפיינים הפוליטיים בישראל.

הפרשן עמית סגל בכנס בירושלים, 11 בינואר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

יכול מאוד להיות שגם הסיפור הבא קשור קשר הדוק לבחירות המתקרבות. קשה לדעת הבוקר עד כמה המידע הבא אכן רציני ואמור להטריד את כולנו, או עד כמה מדובר בעוד ספין שגרתי לצרכי בחירות.

עמית סגל, לדוגמה, סבור שהסיפור רציני מאוד. לכן הוא לא המתין למהדורות הערב והזדרז כבר הבוקר לפרסם סרטון תחת הכותרת "המזימה נגד ישראל". בסרטון סגל אומר, תוך כדי הליכת בוקר נמרצת, את הדברים הבאים:

מי היא אותה "מדינה ערבית שאנחנו מכירים היטב", ומה מבדיל בינה לבין מדינות ערביות שאנחנו לא מכירים היטב? ומה הכוונה ב"מדינה ערבית אחת אמרה למדינה ערבית אחרת"? איך מדינות מדברות ביניהן? האם אמר את הדברים מנהיג אחת המדינות, או גורם זוטר? האם זה נכתב, נלחש, נרמז?

מה המשמעות של הרמיזה הזו "באישור של הצנזורה"? האם הצנזורה התירה לדווח שלא כל המדינות שאנחנו חושבים שהן ידידות שלנו הן אכן כאלה? או שלא כל מי שמציג פנים של מתון הוא אכן מתון?

קשה לדעת בשלב הזה. מה שלא הפריע ל"מעריב" להזדרז הבוקר ולצאת בכותרת דרמטית "העתק-הדבק ל-7 באוקטובר: מזימת הענק להרדים את ישראל – בדרך למתקפת פתע".

מפחיד.

הקריה הרפואית רמב"ם בחיפה, 10 במרץ 2026 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

הרוחות סוערות גם הבוקר בבית החולים רמב"ם בחיפה, אחרי שאחיו של לוחם צה"ל שנפצע קשה בלבנון ומאושפז בטיפול נמרץ פרסם פוסט ובו תיאורי זוועה על "צוות דובר ערבית" שנעל את הדלתות והוציא את המשפחות וכך, כדבריו, "ארבעה לוחמים פצועים קשה מוצאים את עצמם לבד בלילה שלם מוקפים בצוות דובר ערבית מאחורי דלתות נעולות. זה מטורף לגמרי".

אחיו של הפצוע אף הוסיף פרטים ותיאר איך אח שלו הפצוע לחש לו שהפכו אותו במיטה בברוטליות 'כמו סרדין' וראשו הוטח במיטה ולאף אחד לא היה אכפת.

ראשון המסתערים על הסיפור היה שר הביטחון ישראל כ"ץ (שגם פרסם הבוקר עוד סרטון AI שהמילה מביך קטנה מכדי לתאר אותו). כ"ץ הזדרז אתמול "להורות לצה"ל לבדוק את הטענות".

בכל מקרה, ועוד לפני שנערכה הבדיקה ההכרחית (של צה"ל? באמת? אנחנו כבר לא סומכים יותר גם על הנהלות בתי החולים בישראל?), השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מיהר להסתער והודיע כי "מדובר בשערורייה חמורה שצריכה להטריד כל אזרח בישראל".

בבית החולים רמב"ם ערכו בדיקה והודיעו כי "לאחר בירור האירוע, אנו דוחים טענות ליחס לא הולם למטופל". אבל את הריח הרע יהיה קשה לפזר.

"הטענות על יחס בלתי הולם לחיילים פצועים ראויות לבדיקה רצינית אך לא למסע הכפשה נגד אנשי צוות ערבים", כותב הבוקר ג'קי חורי ב"הארץ" את המובן מאליו. "הרופאים והאחיות הערבים אינם אורחים במערכת הבריאות. הם חלק בלתי נפרד ממנה, מקצועית ואנושית, כבר עשרות שנים. אסור לתת לפוליטיקאים, לפריימריז ולבחירות להפוך גם את חדרי טיפול נמרץ לזירה שבה הם צוברים הון פוליטי".

אבל הרשתות החברתיות כבר מפמפמות הבוקר תיאוריות קונספירציה וספקולציות על טיוח. אם עד היום אחד הטיעונים החזקים לחשיבות ולהכרחיות של שיתוף פעולה יהודי-ערבי הייתה "עובדה שבבתי החולים זה קורה", הרי מעכשיו תישמע טענת הנגד: גם בבתי החולים זה לא קורה.

כל אחד מוזמן לנחש את מי היא משרתת.

שיראל חוגג לצד גדי איזנקוט עם הצטרפותו למפלגת ישר! ב-10 באוגוסט 2026

יואב סגלוביץ ומנסור עבאס עדיין לא הודיעו רשמית על הצטרפותו של סגלוביץ לרע"ם, אבל נראה שזה עומד לקרות בקרוב.

רביב דרוקר כותב הבוקר ב"הארץ" כי מהלך כזה ישבור שתי חומות – "החומה שבין ישראלים לערבים וחומת הפחד משיתוף פעולה". בהקשר הזה לא מיותר לציין שבחד"ש יש גם השנה מועמד יהודי ברשימה (עופר כסיף) וכי מדובר במסורת ארוכה: צ'רלי ביטון, תמר גוז'נסקי, דב חנין ואחרים היו שם קודם.

וכמעט באותו הקשר: המשא ומתן להקמת רשימה משותפת בין המפלגות הערביות חד"ש, תע"ל ובל"ד נקלע למשבר. תע"ל בראשות אחמד טיבי דחתה את המתווה שהוצע לה על ידי "ועדת הפיוס" והודיעה על הפסקת המגעים.

* * *

הפעיל החברתי שיראל חוגג מצטרף למפלגת ישר! בראשות גדי איזנקוט, כך הודיעה המפלגה הבוקר. 

חוגג, תושב אופקים, כיהן לאחרונה כמנכ"ל רשת AM:PM. מאז השבעה באוקטובר הוא בלט בפעילות ציבורית למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית, לאחר שאחותו ובעלה נפצעו במתקפת חמאס על כפר עזה ונמלטו מהקיבוץ עם בתם התינוקת.

* * *

רם בן ברק הודיע אתמול כי בכוונתו להתמודד שוב מול יאיר לפיד על ראשות יש עתיד. שלום ירושלמי כותב הבוקר בזמן ישראל כי "לפיד עומד בימים אלה מול החלטות קשות וצריך למחוק קרוב ל-17 שמות מהרשימה לכנסת". רשימת ביחד שיש עתיד היא חלק ממנה קיבלה אתמול 13 מנדטים בסקר של ערוץ 11.

* * *

מנהיגי דגל התורה שוקלים להדיח מהמפלגה את הח"כים הוותיקים משה גפני ואורי מקלב. אהרן רבינוביץ שמדווח על כך הבוקר ב"הארץ" כותב כי בציבור החרדי יש תחושה שהשניים מיצו את יכולתם להשפיע אחרי עשרות שנים של כהונה ו"בעיקר על רקע הכישלון המהדהד בהסדרת הפטור מגיוס לתלמידי הישיבות".

בנימין נתניהו, מאי 2008