אחרי 3 מערכות בחירות וחודשים רבים, יש לקוות שתקציב המדינה אוטוטו יעבור. גם הפעם חולים רבים מחכים בציפייה, במיוחד לאור משבר הקורונה שטרף את הקלפים ומחייב היערכות קפדנית במיוחד. כולנו יודעים שלא כל המחלות זוכות לתשומת לב תקשורתית ותקציבית מהקהל הרחב ומהממשלה, כמו למשל מחלות לב, סרטן, סכרת ועוד.

היום, עוד בטרם מתקבלות החלטות לגבי התקציב, אני פונה אל הממשלה כמי שעוסק ביומיום עם חולי אי ספיקת כליות, שהיא אחת המחלות הכרוניות הקשות בעולם ועולה למדינת ישראל מיליונים רבים בשנה. נתונים רשמיים מצביעים על כך שבישראל יש כ-7,000 חולי אי ספיקת כליות, אשר מטופלים באמצעות דיאליזה, ובכל שנה יש עלייה של בין 3-5 אחוז במספרם. אולם, למרות נתונים חזקים אלה אין ספק כי יש חוסר מודעות ציבורית והיעדר תיקצוב של הרשויות למחלה זו.

חשוב מאד שמדינת ישראל תעשה ככל שביכולתה, דווקא בימים אלה, כשכולם עוסקים בנושא בריאות האזרחים, בכדי ליצור תשתית שתאפשר את העלאת המודעות למחלת הכליה. בזמנים קשים אנחנו נדרשים להיערך בצורה קפדנית וחסרת פשרות: להכין את המכונים, להגן על המטופלים ועל הצוותים ולהוסיף משמרות למטופלים מבודדי מגע.

העלויות של פעולות אלה גבוהות במיוחד והמדינה חייבת לקחת עלויות אלה בחשבון. דרוש תקציב משמעותי נפרד לפעולות אלה, אשר אינן מותרות! חולי הדיאליזה חייבים להמשיך בשיגרת הטיפולים, שהרי אלו מצילי חיים עבורם, ויש להעניק להם את הסביבה הסטרילית ביותר לשם כך.

דוקא בזמנים קשים אלה אנחנו נדרשים להיערך בצורה קפדנית וחסרת פשרות: להכין את המכונים, להגן על המטופלים ועל הצוותים, ולהוסיף משמרות למטופלים מבודדי מגע. העלויות של פעולות אלה גבוהות במיוחד

אין ספק שהנושא חייב להיות מתוקצב בתקציב המדינה וחשוב שכולנו נבין שהדבר נוגע לא רק לחולים, אלא לכלל האוכלוסיה, כיוון שאחוז לא קטן מהאוכלוסייה המבוגרת מיועד סטטיסטית לחלות במחלה, שהינה מחלה מאד קשה ודרך הטיפול בה אינה נעימה כלל, לא לחולה ולא לסביבתו הקרובה.

מדובר במחלה המצריכה טיפול תכוף, לרוב מחוץ לביתו של החולה, כך שגם החולה וגם בן משפחה נאלצים להקדיש מספר לא מבוטל של שעות בשבוע לתהליך הטיפול, לנסיעות הלוך ושוב ועוד. למרות שהטכנולוגיות אפשרו להקל על תהליכי הטיפול, עדיין מדובר במחלה מאד לא נעימה ובטיפול מורכב ומעיק.

למרות כל זאת, אין מספיק התייחסות ומודעות ציבורית למחלה זו, אין מספיק תקציבים ממשלתיים ואין מספיק פעילות של חינוך הציבור. בימים אלה, כשכולנו ספונים בבתים, עושים פחות ספורט ומקפידים פחות על תזונה בריאה – חשוב להמשיך בפעולות החינוך והעלאת המודעות, שהן קריטיות במחלה מסוג זה. כך, ניתן יהיה לחסוך בעתיד למדינה הרבה כסף ובעיקר סבל לאלה שיחלו במחלה.

אריאל איקן הוא מנכ"ל חברת פרזניוס מדיקל קר בישראל (צילום: יוסי כהן)