"עמיר פרץ לא אוהב לטוס לחו"ל. הוא לא אוהב חופשות. הוא לא אוהב מסעדות. הוא לא אוהב לנסוע לים. אין לו תחביבים. הוא לא אוהב להיות בבית. זה לא איש שיודע לנוח. האיש הזה, בוגר סרטן בן 70 ונכה, לא ישן יותר מחמש שעות ביממה, כי בשאר ה-19 שעות הוא עסוק בפוליטיקה, גם כשאין משהו בסדר היום שמצדיק טירוף. כמו פרס, הוא רוצה להמשיך עד הקבר.
"זה איש שנמצא בהתמכרות מלאה לחיים הפוליטיים ואוהב לעסוק רק בזה שבעה ימים בשבוע. גם כשמשעמם, הבנאדם מסתובב 18 שעות ביממה. קם בבוקר, נוסע לבית שאן, לקריות, לאיזה כפר.
"הוא לא אוהב להגיע הביתה לפני 12 בלילה, הוא לא קם אחרי חמש, וגם בבית הוא עוסק בפוליטיקה מרחוק. אני לא רואה אותו פורש כל עוד העולם לא יפריש אותו בכוח, וזה לא שלא ניסו עד עכשיו".
"הוא לא אוהב להגיע הביתה לפני 12 בלילה, הוא לא קם אחרי חמש, וגם בבית הוא עוסק בפוליטיקה מרחוק. אני לא רואה אותו פורש כל עוד העולם לא יפריש אותו בכוח, וזה לא שלא ניסו עד עכשיו"
הטקסט הזה, מפי אדם שראה את פרץ מקרוב במשך זמן רב, אמור להסביר מדוע החליט יו"ר מפלגת העבודה ללכת נגד כל מה שהוא מאמין בו. גם מבקריו הגדולים של פרץ אינם מתכחשים להיותו אידיאולוג שמאלני.
אין עוד פוליטיקאים רבים בישראל המזכירים באותו משפט את ילדי שדרות וילדי בית לאהיה, שכניהם מעבר לגדר המקיפה את רצועת עזה. גם מחויבותו של פרץ למדינת רווחה ולאמות המידה הדמוקרטיות לא הוטלה מעולם בספק.
התמכרות לפוליטיקה
אז איך זה שהצטרף לממשלה שההסכם הקואליציוני להשגתה לא עוסק בענייני רווחה, רומס ברגל גסה שורה ארוכה של ערכים ומוסדות דמוקרטיים, ומצהיר על כוונה לבצע סיפוח בגדה, שרק ירחיק עוד יותר את הסיכויים להסדר מדיני?
ההסבר הפסיכולוגי מספק תשובה חלקית בלבד, אף שההתמכרות לפוליטיקה, כולל הפכים והתככים הקטנים ביותר בה, כבר זיכתה אותו בעבר בתואר המפוקפק "עסקן", ובדימוי של מי שאינו בוחל ב"מפקדי ארגזים". על הרקע הזה משגשגות השמועות העיקשות על דיל שינחית את פרץ במשכן הנשיא.
בעבר כבר זכה פרץ בתואר המפוקפק "עסקן", ובדימוי של מי שאינו בוחל ב"מפקדי ארגזים". על הרקע הזה משגשגות השמועות העיקשות על דיל שינחית את פרץ במשכן הנשיא
חלקה השני של התשובה טמון כנראה באופיה של מפלגת העבודה, שמעולם לא ידעה להיות מפלגת אופוזיציה אפקטיבית. זו אינה רק בעיה של העבודה, שהנהלתה אישרה אמש את הצעד של פרץ ואיציק שמולי.
גם כחול-לבן, שבתוכה היא עתידה להיבלע, לא הציגה לאורך מערכות הבחירות האחרונות מסר משכנע הסותר את המסר של בנימין נתניהו על כך שהפך את ישראל לכמעט גן עדן. במובן הזה אכן מדובר במפלגות אחיות.
פרץ לא רק שסובל מדיבור כבד ומהיעדר כריזמה, המקשה עליו להפוך לדמות אופוזיציונרית בולטת ומשפיעה; הוא גם ממשיך מסורת ארוכה בהנהגת העבודה, של מה שאפשר לכנות "פרגמטיזם קיצוני". כך בדיוק הסביר את המהלך בימים האחרונים: מכיוון שממילא קמה ממשלה, עדיף שהעבודה תחזיק בה תיקים משמעותיים ותשפיע מבפנים.
הוא לא התייחס לכך שהעבודה מזמרת את תזת ההשפעה מבפנים כבר שני עשורים, והיא שהביאה אותה לסף כליה. לדברי איש העבודה שתיאר את התמכרותו של פרץ לפוליטיקה, ההתייחסות לתפקוד האופוזיציוני כחסר משמעות הוא מאפיין של מדינות עולם שני. "לא מבינים שם וגם אצלנו שגם לדקלרציה יש משמעות. מאמינים רק בפעולה אקטיבית", אמר.
"דבר אחד עמיר פרץ לא יוכל יותר למכור: שהוא אדם ערכי", אומר בכיר לשעבר בעבודה. "קשה להבין למה הוא נכנס לממשלה. אני מניח שזה רצון להיות חלק מהשלטון, מהשררה, אולי הוא מכוון לנשיאות"
באותה נשימה הודה שגם הוא נדבק ברוח המפלגתית, ותהה מה התועלת בקיום מחאת הדגלים השחורים, חסרת ההשפעה לדעתו, בזמן שהמוני אזרחים משותקים מחרדה בשל המגיפה והמצוקה הכלכלית. "רק מי שמרגיש בטוח כלכלית, ואלו לא רבים היום, יכול לעסוק בקרב על הדמוקרטיה. רוב העם לא שם".
חיסול מפלגת העבודה
"דבר אחד עמיר פרץ לא יוכל יותר למכור: שהוא אדם ערכי", אומר בכיר לשעבר בעבודה. "קשה להבין למה הוא נכנס לממשלה. אני מניח שזה רצון להיות חלק מהשלטון, מהשררה, אולי הוא מכוון לנשיאות. ברור כבר שאין בנאדם שיצביע לעבודה אחרי המהלך הזה, והיא לא יכולה יותר לרוץ לבחירות. פרץ ואיציק שמולי מחסלים את העבודה כמפלגה, מכניסים אותה לכחול-לבן בתקווה שיקרה שם משהו. סביר ששם הם יתמודדו בפעם הבאה.
"אני חושב שהיה יותר מכובד אם היו הולכים לפחות לבד, על בסיס אישי, במקום לגרור את המפלגה לחיסולה. כך הם היו משאירים לה סיכוי להשתקם, למשל בהמשך הברית עם מרצ והקמת מפלגת שמאל חדשה. היה אפשר לייצר סביב זה משהו בכמה שנים, בכל זאת יש שם משהו.
"העובדה שכחול-לבן התפרקה וגנץ הלך עם נתניהו, הייתה אמורה לשרת את העבודה, לחזק אותה ואת מרצ, כי זה מה שמפלגת העבודה טענה, שכחול-לבן זה חיבור זמני. אבל פרץ ושמולי בחרו לעשות אקזיט, לממש – שני מנדטים במחיר הכי גבוה שאפשר. בזה הם ללא ספק הצליחו".
הדובר, שהיה בעבר בעל היכרות אינטימית עם המוסדות המפלגתיים, אינו יודע להסביר מאיפה הביטחון של פרץ ושמולי שוועידת העבודה תאשר ביום ראשון הקרוב את המהלך. לדברי חברת הכנסת מרב מיכאלי, המתנגדת לכניסה לממשלה, שני סקרים עדכניים שהזמינו פעילים המתנגדים למהלך, ושביצעו מנו גבע וקמיל פוקס, מראים שרוב של כ-70% ממתפקדי העבודה מעדיפים להישאר באופוזיציה, וקרוב ל-90% מהם מתנגדים לסיפוח חד-צדדי של שטחים בגדה.
הסקר של גבע מעלה עוד כי 69% ממצביעי העבודה סבורים שפרץ הפר הבטחה לבוחריו, וכי 66% מהם מתנגדים למיזוג העבודה לתוך כחול לבן. 62% מכלל המתפקדים סבורים שפרץ אינו ראוי עוד להמשיך לכהן כיו"ר העבודה, לעומת 26% הסבורים שהוא ראוי. 60% מהמתפקדים שהצביעו למפלגה בבחירות סבורים שהכניסה לממשלה תביא לחיסולה, בעוד 15% סבורים שהמהלך דווקא יפיח בה חיים מחודשים.
"מה זה ועידת העבודה היום? אין לי מושג מה זה הגוף הזה", אומר הבכיר לשעבר. "זה בטח אנשים שעמיר הכניס. בוודאי יש שם הרבה אינטרסנטים, שמאמינים שדרך ישיבה בשני משרדי ממשלה די גדולים וקשר עם כחול-לבן, הם יוכלו לקבל ג'ובים ודברים. הוועידה היום היא גוף אמורפי. אני אפילו לא יודע אם אני עדיין חבר בה".
"אין ספק שזה מוטה, אבל אני מקווה שלא עד כדי כך", אומרת מיכאלי. "אני מאמינה שבגלל שהוועידה היא לא פיזית, אלא דיגיטלית, יש לנו סיכוי טוב לנצח, ואני עובדת על זה בכל הכוח. אני מאוד מקווה שהשכל הישר ינצח. בסוף הוועידה אמורה לייצג את הציבור של המפלגה".
"מפלגת העבודה היא מפלגת שלד", מוסיף הבכיר לשעבר. "אין מפלגה כזאת כבר. אין בה כלום. אין סניפים, אין מטות. היא גם לא הייתה דומיננטית במערכת הבחירות יותר מדי. היא נגמרת.
"ההחלטה של פרץ גם מסבירה למה הוא לא יצא נגד אורלי לוי בכלל. אף אחד לא הסביר למה אחרי שהיא בגדה בו הוא שמר על שתיקה. כולם התפלאו, מה היא עשתה לו, רימתה אותו ברמה האישית והוא שותק. אבל מה שהיא עשתה הוא עשה. ההבדל היחיד הוא העיתוי; והיא לפחות עשתה את זה עם אומץ, בעוד הוא מסתתר מאחורי הגב של גנץ. בעיני זה עוד פחות מכובד".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו