קרוב ל-66 מיליון אזרחי ארצות הברית הצביעו להילארי קלינטון בשנת 2016. פחות מ-63 מיליון אזרחי ארצות הברית הצביעו לדונלד טראמפ.

כלומר: הפרש של קרוב ל-3 מיליון קולות לזכות קלינטון. אך טראמפ נבחר בשל שיטת האלקטורים (מועמד שמנצח במדינה ספציפית בארצות הברית, גורף את כ-ל האלקטורים שלה. זאת, גם אם ניצח במדינה זו בהפרש קולות מזערי).

שמענו אז טענה כלשהי מימין על פגיעה ברצון רוב הבוחרים בארצות הברית? כמובן שלא. אף שברור שתשתית השיטה הדמוקרטית היא קול אחד לכל אזרח ואזרחית וכן שוויון מוחלט במשקל כל קול. כלומר: רצון הבוחר והבוחרת במובן הדמוקרטי הכי בסיסי, לא מומש משום בחינה. להפך.

טראמפ נבחר לנשיאות ארה"ב חרף הפרש של קרוב ל-3 מיליון קולות לזכות קלינטון, בשל שיטת האלקטורים. האם שמענו אז טענה כלשהי מימין על פגיעה ברצון רוב הבוחרים בארצות הברית? כמובן שלא

השאלה המרכזית בבחירות מרץ 2020 במדינת ישראל הייתה המשך שלטון נתניהו או קטיעת שלטונו. מקרב קולות הבוחרים, התברר שישנו רוב נגד המשך שלטון נתניהו.

הבוחרים שהצביעו למפלגות שמתנגדות להמשך שלטונו, הניבו 62 מנדטים. הבוחרים שהצביעו למפלגות שהתייצבו ללא סייג מאחורי הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, הניבו 58 מנדטים.

מכאן שרצון הבוחר והבוחרת הישראלים בוודאי לא היה המשך שלטון נתניהו. רצון הבוחר והבוחרת הישראלים היה לקטוע את שלטון נתניהו.

עם זאת, רצון הרוב הפרלמנטרי כיום הוא בחידוש כהונת נתניהו. זאת בשל החלטת 20 חברי וחברות כנסת מגוש המרכז-שמאל לעשות סיבוב פרסה ולפעול בניגוד מוחלט להבטחת הבחירות הכי חשובה, הכי מפורשת והכי בסיסית שלהם. הבטחת בחירות שאך ורק לאורה, הם קיבלנו את קולותינו יקרי הערך (אורלי לוי חולקת עליי? היא מוזמנת לרוץ לבדה ברשימת גשר בבחירות הבאות תוך הבעת תמיכה בנתניהו. נראה כמה קולות היא תקבל).

ישנם נימוקים כבדי משקל לקבלת העתירות למניעת אישור תפקיד הרכבת הממשלה בידי הנאשם בעבירות הפליליות החמורות שיש עימן קלון ולמניעת האפשרות שיעמוד בראש הממשלה החדשה.

השאלה המרכזית בבחירות מרץ 2020 במדינת ישראל הייתה המשך שלטון נתניהו או קטיעת שלטונו. מקרב קולות הבוחרים, התברר שישנו רוב נגד המשך שלטון נתניהו

ישנם גם נימוקים כבדי משקל לדחיית העתירות הללו. אחד מהם הוא רצון הרוב הפרלמנטרי.

אבל נימוק רצון רוב הבוחרים אינו אחד מהם. מדובר בשקר גמור. אל תתנו לנאשם ולדובריו שמתחזים לעיתונאים לשטןף לכם את המוח.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

את מקור הנוהג להתאבל על המתים ניתן למצוא בתיעודים המוקדמים ביותר של חיי קהילה. נדמה לנו לעתים כי המוות ושלל המנהגים העוטפים אותו מוחלטים וקבועים, אך כמו כל תופעה חברתית עברו מנהגי הקבורה תהליך של שינוי לאורך ההיסטוריה.

הסמלים המאפיינים את מנהגי הקבורה משתנים בין קהילות, ובסימבוליזם זה ניתן למצוא רמזים לאופן בו מפרשות תרבויות שונות את חוויות החיים והמוות.

מתעניינת מאוד בזירה הפוליטית ומרגישה שיש לה מה לכתוב, בעיקר על האופן שבו היא נדונה בתקשורת.

"מה רבים שאינם כבר בינינו" כתב חיים גורי בשירו "הרעות", שהיה לסמלה האלמותי של מלחמת העצמאות. האמירה הזאת מתחברת כנראה לתחושותיהם של ניצולים מקיבוצי העוטף שהתרסקו.

עשרות אנשים שהיו חלק מנוף חייהם היומיומי נעלמו לפתע ביום אחד שחור. מי שחי אי פעם בקיבוץ והשתייך לקהילה קיבוצית אולי מתקשה במיוחד לדמיין מצב שכזה. יוצאי קיבוץ כמונו גם מתקשים כנראה לתפוס איך אפשר לקום מהאפר ולהתחיל כמעט הכול מהתחלה.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.